{if 0} {/if}
|
בעל מטע חקלאי העסיק עובד זר מכוח היתר שניתן לו על ידי משרד הכלכלה. למרות הוראות החוק הברורות, המעסיק לא דאג שלעובד יהיו תנאי מגורים הולמים.
הסתבר כי העובד הזר מתגורר במגורים ללא תאורה, ללא מים זורמים ובתנאים קשים.
מפקחים מטעם משרד התמ"ת הגיעו לביקורת במקום, גילו את תנאי מגוריו של העובד הזר והגישו כתב אישום פלילי כנגד המעסיק.
במקרה שלפנינו המדובר על הליך הע"ז (חי') 32336-03-14 מדינת ישראל נ' יחיעם אלטשולר.
יחיעם אלטשולר הוא חקלאי ובבעלותו משק חקלאי באזור בנימינה, במסגרת עבודתו הוא מטפל בעדרי פרות. משכך, ניתן לו היתר להעסיק עובד זר בעבודות חקלאות.
ההיתר לכך ניתן מכוח חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991.
החוק מאפשר למשרד התמ"ת להעניק רישיונות העסקה לבעלי מטעים חקלאיים. אך רישיון זה לא ניתן בקלות, ועצם הענקתו מטילה אחריות רבה על בעל ההיתר.
כמו לדוגמא: לדאוג לו למגורים הולמים, לכלכלה, ותזונה ראויה.
עם זאת, פקחי משרד התמ"ת ערכו ביקורת במשק של מר אלטשולר.
בביקורת התברר שהוא הקים מקום מגורים לעובד הזר בעגלה של רכב, ללא תאורה, ללא ארונות, ללא חימום, מטבח, כיור. בנוסף, אפילו בית שימוש לא היה בבית מגוריו של העובד הזר.
מעשיו של מר אלטשולר מהווים עבירה פלילית על חוקי העבודה, בהתאם לחוק עובדים זרים.
חוק עובדים זרים קובע כי על מעסיק המקבל היתר לדאוג כאמור למקום מגורים ראוי, מקום כזה מוגדר "מבנה מגורים המשמש למגורי אדם".
עבירה של אי דאגה למקום מגורים הולם דינה קנס כספי משמעותי, ושלילת ההיתר שניתן למעסיק.
הנאשם טען כי העגלה שנמצאה היא אינה מקום מגוריו של העובד, אלא זהו המקום בו הוא נמצא כדי לשמור על עגלי הפרות.
לטענתו מגורי העובד מצויים במקום אחר, שם אכן מתקיימים התנאים לקיומה של מקום מגורים הולם.
בנוסף, טען כי לעיתים העגלה משמשת למקום לינה לעובד בשעות הצהרים כאשר יש כאמור לשמור על עדרי הפרות.
מנגד בעת הביקורת, נגבתה ממר אלטשולר הודעה.
שם הוא הודה כי אלו מגורי העובד, והוא אף נשאל האם הוא מודע לכך שעליו לספק מגורים הולמים לעובד זר.
על כך השיב במועד הביקורת כי "הוא לא סבור שאלו מגורים לא הולמים".
כמו כן, בהודעתו טען כי העובד הזר ישן בעגלה מזה כחודשיים.
עם זאת, מר אלטשולר טען כי ההודעה שנגבתה אינה חוקית משום שהוא לא ידע על מה חתם באותה עת, והוא לא החזיק במשקפי הראיה שלו.
תחילה, דחה בית הדין את טענת מר אלטשולר לפיה ההודעה שנגבתה ממנו נגבתה שלא כדין.
זאת משום שקיבל את גרסת הפקחים שערכו את הביקורת: "אקבע אפוא כי הנאשם חתם על ההודעה לאחר שקרא אותה ולאחר שהוקראה לו. גם אם ויתר על הקראתה – ולא כך הוכח בפני – הרי אין הוא יכול לבוא בטענה כי נפל בכך פגם בכל הקשור לקבילות ההודעה או משקלה.
יצוין כי בסיכומיו לא טען הנאשם כי ההודעה אינה קבילה. טענתו התמצתה, בין היתר, בכך כי התשובות שנתן היו מתריסות מאחר והתייחסו אליו בצורה משפילה ומאחר ורצה לסיים את אירוע הביקורת כמה שיותר מהר. טענת הנאשם כי המפקחים התייחסו אליו בצורה משפילה בביקורת – לא הוכחה".
בית הדין לעבודה דחה גם את גרסתו של מר אלטשולר כפי שניתנה בזמן הדיון, וקבע:
"גרסתו הנוכחית של הנאשם אינה מקובלת עלי. אין היא עולה בקנה אחד עם הגרסה שמסר בהודעה, במהלך הביקורת. כאשר קוראים את ההודעה, עולה בבירור כי הנאשם מתייחס לעגלה כמקום מגורי העובד, שם הוא ישן לפחות חודשיים על מנת שיוכל לשמור על העדר מפני גניבות ויוכל להיות בקרבתו כאשר מתרחשת המלטה.
תוכנה הפנימי של ההודעה הוא איפוא הגיוני. התשובות שבה עקביות ועולות בקנה אחד זו עם זו. מההודעה לא עולה כי מדובר במקום המיועד אך למנוחת צהריים של העובד.
הנאשם כלל לא מזכיר ענין זה בהודעה. הוא גם לא מזכיר בה את שהוא טוען עתה בפני – כי המקום משמש בלילה שומר שאינו העובד".
בית הדין ציין כי הוכח בפניו שמקום המגורים של העובד הזר היה לא הולם: "הוכח בפני כי לא היה בעגלה מקור חשמל, זולת תאורת חירום ממצבר שהוטען במתקן סולארי. כי מקור המים היה בצינור שהותקן מחוץ לעגלה על ידי הנאשם, ובו מים שפירים ראויים לשתיית אדם".
לאור כל האמור, הרשיע בית הדין את מר אלטשולר בעבירה שיוחסה לו, שכן הוכח לו מעבר לכל ספק סביר כי ביצע את העבירה. טרם נקבע העונש שיוטל עליו.
עצם הרשעתו של הנאשם בעבירה על חוק העסקת עובדים זרים אמורה לשמש כתמרור אזהרה לחקלאים אחרים ולמעסיקי עובדים זרים בכלל.