כל הזכויות של העובדים הסוציאליים בישראל

תפקידם של העובדים הסוציאליים הינו להעניק סיוע לאנשים הנתונים במשבר או מצוקה, על מנת שהם יוכלו להתחזק, להתמודד עם קשייהם ולהתגבר עליהם.

עבודתם של העובדים הסוציאליים בישראל מוסדרת במסגרת חוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו-1996. בהתאם לחוק זה, רק מי שסיים לימודיים אקדמיים בתחום העבודה הסוציאלית ונרשם בפנקס העובדים הסוציאליים המנוהל במשרד הרווחה, רשאי לעסוק בעבודה סוציאלית.

בישראל, העובדים הסוציאליים מועסקים הן במגזר הציבורי, במסגרת המדינה, משרד הרווחה, ברשויות המקומיות והן במגזר הפרטי, במסגרת עמותות וחברות פרטיות שנותנות שירותים למשרד הרווחה, וזאת בעקבות הפרטת שירותי הרווחה של המדינה.

במגזר הציבורי, העובדים הסוציאליים נחלקים למספר תחומי התמחות שונים, כגון פקיד סעד, עובד סוציאלי קהילתי, עובד סוציאלי בשירותי הבריאות, קצין מבחן לנוער, פקיד סעד לסדרי דין וכדומה.

כמו כל העובדים בישראל, גם העובדים הסוציאליים כפופים למכלול דיני העבודה בארץ וזכאים להינות ממגוון הזכויות הסוציאליות המוענקות על פיהם.

יחד עם זאת, עד לאחרונה היו קיימים הבדלים מהותיים בין תנאיהם וזכויותיהם של העובדים הסוציאליים במגזר הפרטי לבין העובדים שבמגזר הציבורי, אשר זכו לתנאים משופרים ביחס לתנאים הקבועים בחוק וזאת הודות לשורה של הסכמים קיבוציים שנחתמו לגביהם.

מצב זה השתנה בעקבות צו ההרחבה לעובדים הסוציאליים במגזר הפרטי, אשר מכונה "צו ההרחבה לעובדים הסוציאליים המועסקים לפי התקשרויות של המדינה" אשר נכנס לתוקף ביום 1.3.2017.

צו זה משווה את תנאי העסקתם של 7,000 העובדים הסוציאליים במגזר הפרטי לאלו העובדים במגזר הציבורי.

הדבר נעשה באמצעות הרחבת תחולת ההסכמים הציבוריים שבמגזר הציבורי ואשר נחתמו במהלך השנים 1994–2016 בין מרכז השלטון המקומי להסתדרות הכללית, גם על העובדים המועסקים על ידי נותני שירותים במגזר הפרטי לפי התקשרויות של המדינה, ואשר תפקידם כעובדים סוציאליים נדרש כתנאי סף במסגרת המכרזים לאספקת השירותים שפורסמו על ידי משרדי הממשלה.

המעסיקים במגזר הפרטי מחוייבים לפעול לפי הצו החל ממועד כניסתו לתוקף, ביום 1.3.2017 כאמור וזאת ללא התניית מתן הזכויות מכח צו ההרחבה בקבלת תקציב כלשהו ממשרדי הממשלה.

מעסיק שיפר את הוראות צו ההרחבה עלול להיות חשוף לתביעה בבית הדין לעבודה וכן להטלת סנקציות מצד המשרד הממשלתי המפקח על פעילותו.

עיקרי הזכויות המוענקות לעובדים הסוציאליים

• תשלום שכר משולב ומדורג בהתאם לנתונים האישיים, רמת ההשכלה המקצועית, הוותק וגמולי השתלמות. בהתאם לכך, השכר של העובדים הסוציאליים במגזר הפרטי ישולם בהתאם להסכמים הקיבוציים במגזר הציבורי, אשר כוללים העלאות שכר על פי ותק. כך, לדוגמא, עובד סוציאלי בעל שלוש שנות ותק ומעלה יקבל 8,000 ₪ לחודש במקום 7,200 ₪, כפי שהיה נהוג כיום.
• תשלום החזרי הוצאות כגון תוספת מעונות, תוספת ביגוד, קצובת טלפון, קצובת אש"ל וקצובת נסיעות.
• תשלום מגוון תוספות שכר מגוונות כגון תוספת שכר לפי מקום העבודה, תוספת איזון, תוספת ימי עבודה מפוצלים, תוספת שעות נוספות, תוספת כוננות וקריאות פתע.
• תשלום תוספת מומחיות בגובה 4% מהשכר המשולב לעובדים סוציאליים שצברו מומחיות בתחום עיסוקם לאורך השנים והוכרו כמומחים. המומחיות מוכרת בתחומים משפחה, ילד ונוער, זקנה, שיקום, תיקון, כולל התמכרויות, בריאות כללית, בריאות הנפש, קהילה ונשים.
• מספר ימי חופשה שנתית מוגדלים, 22 יום בשנה, וקבלת 3-2 ימי בחירה, לפי הוותק.
• מספר ימי מחלה מוגדלים, 30 יום בשנה, תשלום דמי מחלה מלאים, כבר מיום המחלה הראשון והוספת האפשרות לצבור ימי מחלה וימי הצהרה.
• יציאה להשתלמויות מקצועיות על חשבון ימי עבודה. כל עובד סוציאלי זכאי להשתתף ב-8 ימי השתלמות לשנה בתחום העיסוק או בתחום הכללי של העבודה הסוציאלית, לפי בחירתו. ימים אלו נחשבים כימי עבודה לכל דבר ועניין, והעובד יקבל עליהם שכר כשל יום עבודה רגיל. השתלמויות או קורסים שהמעסיק מחייב את העובדת להשתתף בהם, לא יבואו על חשבון מכסת ימי ההשתלמות להם זכאי העובד. העובד זכאי לצבור 4 ימים כל שנה עד למקסימום של 6 שנים ובסך הכל צבירה מקסימלית של 24 ימי השתלמות.
• תנאי פנסיה משופרים ביחס לתנאי המינימום החוקיים, אשר מתבטאים בשיעורי ההפרשה לפנסיה גבוהים יותר וזכאות העובדים להפרשה לפנסיה החל מהיום הראשון לעבודתם. על המעסיק להפריש לפנסיה 7%, על העובד להפריש לפנסיה 5.6%. בנוסף, על המעסיק להפריש לפיצויים 6%.
• קרן השתלמות הינה מעין קופת חיסכון של העובד, אליה מפריש המעסיק בכל חודש סכום בגובה 7.5% מהשכר, והעובד  מפריש על חשבונו 2.5% מהשכר, בסה"כ 10% מהשכר בכל חודש. לאחר 6 שנים ניתן להשתמש בכספים שהופקדו בחיסכון וצברו תשואה, כשהם פטורים ממס. העובדים הסוציאליים זכאים להפרשות לקרן השתלמות החל מהיום הראשון לעבודתם.
• קיצור שבוע העבודה עבור מי שעובד בטיפול ישיר, ל-39 שעות, מתוך הנחה שיש עוד שלוש שעות עבודה מהבית.