העסקת עובדים זרים ללא היתר - זיכוי מחמת הספק

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב יפו - הע"ז 41384-08-10 מדינת ישראל נ' מוסאיוף

בפני: כב' השופטת שרון אלקיים

בעניין:

מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד יאיר איילון: המאשימה   

נגד

שמואל יאיר מוסאיוף ע"י ב"כ עו"ד דבלינגר: הנאשם

חקיקה שאוזכרה:

• חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991: סע'  2(א), 2(א)(1), (2)
• חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982: סע'  182, 184
• חוק העונשין, תשל"ז-1977: סע'  20(ג)

הכרעת דין

1. כנגד הנאשם כתב אישום ביום 23.8.10, המייחס לו עבירה של העסקת 4 עובדים זרים שלא כדין, בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן- חוק עובדים זרים).

2. בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 אודיע בפתח הדברים כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק, מהעבירות אשר יוחסו לו במסגרת כתב האישום.

3. לפי הנטען בכתב האישום, במועד הרלוונטי לכתב התביעה, שכר הנאשם דירה ברחוב הרב דסלר בבני ברק. ביום 9.9.2003 בביקורת יזומה שערכו מפקחים מטעם המאשימה, נתפסו 4 עובדים זרים, תושבי השטחים אשר עסקו בעבודת ריצוף ושיפוצים. עובדים אלה לא היו בעלי רישיון שהייה ועבודה והנאשם לא היה רשאי להעסיקם בעבודות השיפוץ.

העסקת עובדים זרים ללא היתר - זיכוי מכתב האישום העסקת עובדים זרים ללא היתר - זיכוי מכתב האישום

המאשימה הגישה באמצעות העדים את המסמכים הבאים:

א. חקירת אשכל חדד (מא/1- מא/2).

ב. רשימת עובדים (מא/3).

ג. תצלום העובדים וחזית העסק (מא/4).

ד. מכתב פניה לממונה על ההכנסות בעיריית בני ברק לעזרה באיתור בעל הנכס בו בוצעה הביקורת (מא/5).

ה. תדפיסים מעיריית בני ברק לעניין הבעלות על הנכס בו בוצעה הביקורת ומשלם הארנונה בגינו (מא/6).

ו. חקירת הנאשם ביום 17.2.07 (מא/7).

ז. הסכם עבודה בין דני חדד ל"ילדי לאה" (מא/8).

ח. חקירת הנאשם ביום 25.3.08 (מא/9).

ט. חקירת העובד הפלשתינאי (מא/10).

י. תעודות עובד ציבור (מא/11).

6. מטעם הנאשם העידו הנאשם עצמו וכן הגב' פנינה סיטון, חמתו של הנאשם.

טענות הצדדים:

7. לטענת המאשימה, היא הוכיחה את כל היסודות העובדתיים נשואי כתב האישום, כאשר הנאשם נחקר פעמיים בידי מפקחי התמ"ת, חקירות בהם קשר עצמו הנאשם אל הנכס נשוא הביקורת ואל עבודות השיפוץ שבוצעו בו.

לטענתה, עדותו בפני בית הדין הינה בבחינת עדות כבושה שיש לייחס לה משקל נמוך אם בכלל, ולפיכך יש לראות בנאשם כאחראי על השיפוץ בנכס, לכל הפחות אחראי בצוותא. עוד טוענת, כי גם אם לא עולה מהראיות שהוגשו כי הנאשם הוא שוכר הנכס, אזי יש להרשיעו בגין העבירה המיוחסת לו בכתב האישום בהתאם לסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

8. לטענת הנאשם, המאשימה לא הוכיחה את יסודות העבירה כפי שמופיעים בכתב האישום, ובעיקרם את העובדה הנאשם שכר את הנכס, משאין הדבר נכון והמאשימה אף הודתה בכך בסיכומיה. לטענתו, הגשת כתב האישום לוותה במחדלי חקירה, ביניהם העובדה כי לא נחקרו דני חדד ובני הזוג סיטון, אשר שמם עלה בחקירה בהקשרים שונים.

עוד טוען כי מקום בו מתברר מהראיות כי המסכת העובדתית שונה מזו לה טענה המאשימה בכתב האישום, אזי יש לזכות את הנאשם, שכן המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח מעל לכל ספק סביר את אשמתו.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

9. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של העסקת עובדים זרים בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו2(א)(2) לחוק.

בכדי להרשיע, נדרש כי המאשימה תוכיח מעל לכל ספק סביר כי התקיימו כל היסודות העובדתיים של ביצוע העבירות: הוכחת זהותו של העובד הזר, היעדר היתר לעבודתו, וקיומם של יחסי עובד מעביד, שכן ביסודה של העבירה שבסעיף 2(א) לחוק עומדת הנחה עובדתית כי הנאשם "העביד" עובד זר.

נוסף על כך יש להוכיח את היסוד הנפשי לביצוע העבירות, שהינו כוונה פלילית מסוג "מודעות" בהתאם לסעיף 20(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

במסגרת היסוד הנפשי של "מודעות", הכירה הפסיקה את הכלל של עצימת עיניים כחריג לידיעה ממשית הנדרשת ברכיב הכוונה הפלילית וכדרך חלופית להוכחת הידיעה הממשית. בעיני החוק, מצב נפשי זה כמוהו כידיעה ממשית, והוא נעוץ בהימנעות מלבחון ולבדוק מצב דברים, שלגביו עשוי להיות חשד כי הינו אסור.

10. מכאן, אבחן אם עמדה המאשימה בנטל המוטל עליה והוכיחה מעל לכל ספק סביר כי התקיימו כלל היסודות העובדתיים המהווים את מרכיבי העבירה. אומר כבר עתה, כי לא שוכנעתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה ולפיכך, הוריתי על זיכוי הנאשם כאמור לעיל.

11. בהתאם לעדותו של מר סוסל, הוא ערך את תיאור המקרה (מא/2) בסמוך לאחר ביצוע הביקורת (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 7-8). מתיאור המקרה עלו הפרטים הבאים:

"בתאריך ובשעה הנ"ל צוות מפקחי משרד העבודה רמי סוסל ושי אלבז בביקורת יזומה בכתובת הנ"ל הבחינו במבנה העובר שיפוץ כללי... העובדים הזדהו בתעודות זיהוי (ירוקות) פלשתניאיות ומסתבר כי מדובר בארבעה עובדים פלשתינאים מכפר קאבלן שליד שכם.

בבדיקה שערך המפקח שי אלבז עם אפרת ממוקד משרד העבודה לגבי הסטטוס של העובדים עלו הפרטים הבאים: לכל העובדים אין אישורי עבודה כלל בישראל. יש עוצר כללי וכן לעובד מספר 1+4 מרשימת העובדים קיימת הגבלת שב"כ אך לא דרושים...

נגבתה עדותו של העובד הפלשתינאי מספר 4 מרשימת העובדים. במהלך הבירורים מול העובדים עלה כי המעסיק שלהם לא נמצא במקום ועובד מספר 4 מסר את שמו של קבלן השיפוצים וכן מספר הפלאפון שלו.. ושמו דניאל חדד... המפקחים יצאו לעיריית בני ברק נפגשו עם מר איצקוביץ שלמה המשמש כממונה על ההכנסות של עיריית בני ברק הזדהו בפניו, וביקשו את עזרתו על מנת לאתר את הבעלים של הנכס שנערכה בו ביקורת על ידינו.

לאחר שמר איצקוביץ ערך מספר בדיקות מסר לנו את הפרטים הבאים: בעלי הנכס הם: פולק ישראל ת.ז... ורבקה פולק ת.ז... מבדיקות שערך מר איצקוביץ עלה כי בני הזוג פולק השכירו את הנכס שברחוב דסלר 25 ליעקב סיטון (סטון) אשר מנהל בנוסף מעון ילדים ברחוב ירושלים 42 בבני ברק.."

12. עוד העיד מר סוסל כי במסגרת הביקורת צולמו העובדים (מא/4) ונלקחו פרטיהם האישיים אשר נרשמו ברשימת העובדים (מא/3) (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 12-24).

המאשימה אף הגישה תעודת עובד ציבור (מא/11) ממנה עולה כי לעובדים לא היה היתר שהייה ותעסוקה במועד בו בוצעה הביקורת. מכאן, שוכנעתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את זהותם של העובדים וכן הוכיחה את העובדה כי עובדים אלה לא היו רשאים לעבוד בישראל במועד הביקורת.

13. ואולם, באשר לשאלת התקיימותם של יחסי עובד מעביד, לא שוכנעתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התקיימו יחסים מסוג זה בין הנאשם לבין העובדים אשר נתפסו במועד הביקורת ואפרט טעמי לכך להלן.

ראשית, במועד תפיסת העובדים, נגבתה עדותו של אחד העובדים בשם צאלח נג'ם, אשר העיד כי הוא עובד אצל דני חדד ברח' הרב דסלר 25 בבני ברק. עוד העיד כי הוא עוסק בעבודת שיפוץ ובניין יחד עם עוד כשלושה פועלים אשר אין להם אישור שהייה בארץ.

נוסף על כך, מסר כי מר חדד הוא המעסיק שלהם, כי מר חדד הוא זה אשר אוסף אותם, את הפועלים, כל בוקר מנקודת האיסוף שלהם בכביש גהה, וכן כי מר חדד הוא הגורם המשלם את שכרם (מא/10).

האשימה הגישה את עדות העובד מבלי לזמן את גובה העדות מר שי אלבז (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 3-4). על אף שהעובד לא זומן להיחקר עליה עדות זו מתקבלת, כראיה לאמיתות תוכנה וניתן לה מלוא המשקל הראייתי, בהיותה עדות אשר ניתנה בזמן אמת במהלך הביקורת ובלא שלעובד היה זמן לסדר גרסתו על מנת ש'תתאים' למי מהמעורבים בהעסקתו.

שנית, לאחר בחינת חקירותיהם וראיותיהם של עדי המאשימה, לא ברור כיצד שורבב שמו של הנאשם אל החקירה, משאין זכר לשמו בחומר החקירה. כך בתיאור המקרה נרשם, כי העובדים מסרו שהמעסיק שלהם דני חדד ומבדיקות שנערכו נמצא, כי בעלי הנכס משפחת פולק ומשכיר הנכס מר יעקב סיטון.

מר סוסל העיד כי הוא ערך ניסיונות לאתר את בעלי הנכס מול עיריית בני ברק (מא/5-מא/6) (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 27-30 וכן עמ' 13 ש' 1-4), ואולם אין מחלוקת כי הנאשם אינו בעל הנכס או השוכר. מעבר לכך, העיד מר סוסל כי שמו של הנאשם לא עלה כלל באותו היום במסגרת החקירה (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 20-22).

גם מר שרעבן, שהעיד כי הוא זה אשר חקר את הנאשם בפעם הראשונה (מא/7), לא ידע להסביר מדוע הגיע הנאשם לחקירה (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 1-2), ולא זכר אם הפנה אל הנאשם שאלות הקשורות בעניין הגורם אשר שכר את הנכס בו בוצעה ביקורת (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 7-8).

שלישית, מר חדד זומן למתן עדות מטעם המאשימה וטען את הדברים הבאים. לגרסתו, הוא עבד אצל הנאשם ומשפחתו המורחבת והיה מקבל שכר לפי שעות. עוד טען כי הנאשם היה אוסף את העובדים בבוקר עם האוטו שלו ומחזירם לאחר סיום העבודה וכי לו עצמו, לא היה כל קשר עם העובדים (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 9-15).

בהמשך עדותו, ובניגוד לטענתו כי לא היה לו כל קשר עם העובדים, העיד על עצמו מר חדד, כי הוא היה אחראי על העובדים, לבדוק שהם לא מתבטלים. לדבריו, הנאשם היה מביא חומרים והוא, קרי מר חדד, היה אחראי להתקנת מערכות המים והביובים (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 19-22).

עוד טען מר חדד, כי הנאשם הוא זה ששילם לעובדים את שכר עבודתם בין אם בסוף היום ובין אם בסוף השבוע (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 24).

בהמשך עדותו סתר את דבריו והעיד כי הוא חתם על החוזה מול מר סיטון, חמו של הנאשם וכי הוא עובד אצל מר סיטון הרבה שנים (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 27-30, וכן עמ' 19 ש' 17-21).

עוד העיד כי מר סיטון הוא זה שהסיע את העובדים והוא זה ששילם את שכרם וזאת בניגוד לטענתו בשלב מוקדם יותר של עדותו, כי הנאשם הוא זה שהיה אחראי על עניינים אלה (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 20-21 וכן עמ' 18 ש' 9-13).

מכאן, עדותו של מר חדד רוויה בסתירות ולא ניתן ללמוד ממנה מי מבני המשפחה היה הגורם האחראי על העובדים, ובעניינינו האם ניתן לייחס את ההעסקה לנאשם או שיש לייחסה למי מבני משפחתו המורחבת האחרים, לרבות חמו.

מעבר לכך, עדות זו אף אינה מתיישבת עם עדותו של העובד, אשר נחקר במועד ביצוע הביקורת, והצביע על מר חדד כמעסיקו ואף נתן את מספר הטלפון של מר חדד, אשר אין חולק כי לא צריך להיות בידיו, מקום בו מר חדד רק משמש כ'אחראי למניעת התבטלות' כהגדרתו. ניכר כי מר חדד ניסה להרחיק עצמו ממעורבות בהעסקת העובדים והסתירות בגרסתו פוגמות במהימנותה.

רביעית, אין חולק כי הנאשם קיבל הזמנה לחקירה והתייצב לחקירה, כאשר לא ניתן ללמוד מראיות המאשימה על הסיבה להזמנת הנאשם דווקא, מקום בו הזימון אף לא הוגש לבית הדין במסגרת ראיות הצדדים. הנאשם העיד כי לאחר קבלת הזמנה לחקירה דיבר עם חמיו, שהם למעשה בעלי הנכס וכי חמיו ביקשו ממנו לגשת עם החוזה לחקירה (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 17-20).

לטענתו, גם אם השתמש בגוף ראשון בחקירותיו במשרדי התמ"ת, לא התכוון לקשור עצמו להעסקה באופן ישיר, אלא כוונתו הייתה כי משפחתו ובעיקר חמיו הם המעורבים והאחראיים (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 1-6).

לדבריו, מאחר שהיה נייד והסתובב הרבה במסגרת עבודתו, יתכן ונכח באתר במועד ביצוע השיפוץ ואף שאל אם מדובר בעובדים עם רישיון ונענה כי "הכל בסדר" (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 21-25).

הנאשם העיד עוד כי "אני לא זוכר מה אמרתי אז ומה לא. היה לי ברור שאני הולך בסך הכל לחקירה בכדי להציג חוזה, הסכם, עם קבלן והיה לי ברור שאף אחד פה לא הולך להיות מואשם מהעניין הזה." (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 10-12).

ובהמשך "יכול להיות שאמרתי אז ויכול להיות שלא היה לי בראש להבהיר. עיקר הנקודה שהיה לחמי וחמותי ולי להבהיר זה שהיה קבלן ושהקבלן אחראי על העובדים הזרים שהיו במקום" (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 13-14).

מצאתי את גרסת הנאשם, כי ענה בגוף ראשון לשאלות שהפנו אליו בחקירה מאחר שהתייחס לזה כתשובות בשם המשפחה, כמהימנה ואף מקבלת חיזוק מהעובדה שלחלק מהשאלות בחקירתו השיב בלשון רבים.

אשר לשאלת התשלום לעובדים, גרסת הנאשם כי מי ששילם לעובדים הוא מר חדד, מקבלת חיזוק מגרסת העובד שטען כי מר חדד הוא המעסיק אשר שילם לו.

חמישית, גם מעדותה של הגב' סיטון, עולה כי מר סיטון, בעלה של העדה וחמו של הנאשם, הוא זה אשר התקשר עם מר חדד לביצוע עבודות שיפוץ על מנת להסב את המבנה ששכרו כדי להתאימו לשמש כמעון (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 4-7).

עוד אנו למדים מעדותה כי כאשר קיבל הנאשם את הזימון לחקירה, חמיו אמרו לו להתייצב אליה ונתנו לו את החוזה על מנת שיראה לחוקרים (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 12-13). לדבריה: "הוא קיבל זימון, לא עשינו מזה ענין. בעלי אמר לו קח את החוזה ולך. לא חשבנו שזה יתגלגל לכזה... היינו בטוחים שמראים את החוזה, הקבלן מעסיק, לא אנחנו מעסיקים" (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 22-23).    

עדות זו, מתיישבת עם גרסתו של הנאשם ומחזקת אותה, לפיה קשר עצמו בחקירות להעסקה בשם המשפחה ולא כמעסיק באופן ישיר או עקיף.

14. לא נעלמה מעיני החזקה, יצירת הפסיקה, לפיה בנסיבות בהן אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסוים, עבודה המשרתת את עסקו של המחזיק באתר, ניתן להסיק כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד אלא אם הוכח אחרת (ע"פ 34770-05-10 שרשבסקי נ' מדינת ישראל (6.10.11)).

חזקה זו ניתנת לסתירה, על ידי הקמת ספק סביר (ע"פ 17/10 מדינת ישראל-אשר עמר, מיום 5.4.11), אשר נדרש להיות מבוסס פוזיטיבית או כדברי כב' השופט צור: "כדי להפריך חזקה שבעובדה אין זה מספיק להטיל ספק בקיומה אלא דרושה הוכחה פוזיטיבית שיש בה כדי להראות שהיא מסתברת יותר מן החזקה המבוססת על הגיון הדברים וניסיון החיים. הוכחה שכזו צריכה להיות אובייקטיבית ומשכנעת. טיעון בעלמא אין בו כדי להפריך את החזקה" (ע"פ 41/09 מדינת ישראל-אליהו יצחקי).

ואולם, מאחר שלא הוכח כי הנאשם קשור ישירות לנכס כבעלים או כשוכר, הרי שכל שיש לנו הוא קשר עקיף של עזרה לחמים במסגרת עסקם המשפחתי, ואי לכך החזקה אינה מתקיימת בנסיבות המקרה, או לכל הפחות מתקיימת באופן רופף ביותר.

לנוכח זאת, הנטל המוטל על הנאשם לסתור את החזקה במקרה הזה לטעמי הינו קטן יותר, או במילים אחרות, על המאשימה מוטל נטל כבד יותר לקשור באופן הדוק את הנאשם להעסקה. משלא עשתה כן, ומשלא ברור כיצד שורבב שמו של הנאשם לחקירה, מקובלת עלי גרסתו כי הוא בא לעזרת חמיו, ולא הבין כי בדוברו בגוף ראשון נתפס בעיני החוקרים כקשור להעסקה.

15. אשר לטענת המאשימה בסיכומיה, כי אף אם לא הצליחה להוכיח כי הנאשם שכר את הנכס בו נמצאו העובדים, יש להרשיעו בגין העסקתם, בין אם כמעסיק ישיר או כמעסיק במשותף, בהתאם לסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

אין בידי לקבל טענה זו, מקום בו לא הוכח ממכלול הראיות שלפני כי הנאשם היה מעסיק ישיר או מעסיק משותף של העובדים. ממכלול הראיות שלפני עולה לכאורה כי מר חדד העסיק את העובדים, פיקח על עבודתם ושילם את שכרם ומר חדד התקשר בהסכם עבודה עם מר סיטון, ששכר את הנכס בו בוצעה העבודה.

אכן הנאשם קשר עצמו בחקירותיו לעבודות השיפוץ שבוצעו בנכס. עם זאת, כפי שנקבע לעיל מצאתי את גרסתו של הנאשם לפיה דיבר בשם משפחתו כמהימנה ומכל מקום לא הובררה מעל כל צל של ספק אשמתו של הנאשם כמעסיק ישיר או כמעסיק במשותף של העובדים.

16. סוף דבר - אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הנאשם הוא שהעסיק את העובדים, ולפיכך יש לזכותו מחמת הספק.

המזכירות תשלח את הכרעת הדין לצדדים.

5129371 ניתנה היום,  כ"ד אייר תשע"ד , 24 מאי 2014, בהעדר הצדדים