{if 0} {/if}
|
דיני העבודה מסדירים את הפן המשפטי של היחסים שבין העובד והמעסיק, בין ארגוני העובדים והמעבידים ובנוסף, את הזכויות הכלכליות, המשפטיות והאישיות המתקיימות מכוח יחסי עובד מעביד. אחרי שנים, בהן יחסים אלו היו מבוססים על כוחו של המעסיק, מערכת החוקים של דיני עבודה הסדירה את האינטרסים והזכויות של שני הצדדים.
כל מעסיק בישראל חייב להכיר היטב את המסגרות החוקיות להעסקת עובדים ולעמוד בתנאים שנקבעו בחוק, על מנת להבטיח את בטחון תעסוקתי-כלכלי-סוציאלי של עובדיו.
יחסי עובד מעביד (employee-employer relations) הם הבסיס להחלתם של חוקי העבודה על הצדדים. בית הדין לעבודה ובית המשפט העליון קבעו מספר מבחנים להגדרה מיהו עובד.
יחד עם זאת חשוב לזכור שמדובר ביחסים דינאמיים ולכן קשה לתת הגדרה סטטית לשאלה מיהו עובד ובמקרים לא מעטים של תביעות נגד מעסיקים, עולה השאלה ונדונה מחדש בפני בית המשפט.
במידה ומבחנים אלו מתקיימים, גם עובדת משק בית תיחשב לעובדת לצורך יחסים אלו. סיומם של יחסי העבודה יכול להיעשות על ידי פיטורים או התפטרות (resignation). פיטורים (dismissal) משמעם, סיום יחסי העבודה על ידי המעסיק, לעומת התפטרות שבה נעשה הסיום מטעם העובד.
במקרה שתקופת ההעסקה של העובד הייתה למעלה מ-11 חודשים קמה לו זכאות לקבל פיצויי פיטורין בשיעור של משכורת חודשית אחת לכל שנת עבודה. ברוב המקרים המשכורת הקובעת היא משכורתו האחרונה של העובד.
בשנים האחרונות חלו תמורות בתשלומים המגיעים לעובדים מטעם המעסיק, מלבד תשלום משכורת שהיא שכר העבודה ותשלום דמי נסיעות לפי חוק. חלק מהתשלומים הם הפרשות חובה ואחרים רשות.
החל מינואר 2008 חלה חובה על המעסיק להפריש כספים לקרן פנסיה או קופת גמל, לפי בחירת העובד. ביטוח מנהלים הוא ביטוח הפנסיה של שכירים בביטוח החיים שלהם.
קרן השתלמות היא קופה אליה מפרישים העובד והמעביד אחוז מסך השכר המשולם. הפרשה לקרן השתלמות בעסק פרטי הינה רשות ולא חובה בחוק.
תוצאתה מותנית במשא ומתן בין המעסיק לעובד על תנאי העסקתו. במגזר הציבורי, הפרשה לקרן מתבצעת מכוח הסדרים קיבוציים. בכל מקרה כל מעסיק חייב להקפיד ולעמוד בתנאים החדשים שנקבעו בחוק במהלך השנים האחרונות.
החקיקה מקנה לעובדים זכויות סוציאליות נוספות מלבד תשלום שכר בגין עבודתם. חלק מהזכויות רלבנטיות רק לעובדים במצבים מסוימים, כגון, זכויות עובדת בהריון וזכויות במקרה של יציאה למילואים.
זכויות אחרות ששמורות לעובד הן הזכות לצאת לחופשה לפי חוק חופשה שנתית תשי"א-1951. אורכה של החופשה לה זכאי העובד, משתנה לפי ותק שלו בעבודה והיקף משרתו.
זכות סוציאלית חשובה אחרת היא הזכות לדמי הבראה. דמי הבראה הם תשלום המגיע לעובד פעם בשנה למימון הנופש וההבראה שלו.
מטרתם היא להקנות לעובד אפשרות לצאת לחופשה מהעבודה. מלבד זאת, לפי חוק דמי מחלה תשל"ו-1976 מגיעים לעובד 1.5 ימי מחלה על כל חודש עבודה מלא.
חובה נוספת של המעסיק היא למנוע הטרדה מינית במקום העבודה. איסור זה הופיע לראשונה במסגרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח.
חוק הטרדה מינית שחוקק בשנת 1988 הגדיר התנהגות המהווה הטרדה מינית וקבע, שביצוע מעשה מגונה, סחיטה לצורך מעשה מיני, ניצול יחסי תלות או מרות והתייחסות נשנית למיניותו של האדם דינן התנהגויות האסורות בחוק.
חשוב לזכור כי העסקה שלא בהתאם לחוקי העבודה עלולה להקים עילה להגשת תביעה משפטית על ידי העובד, לאכיפת זכויותיו באמצעות בית הדין לעבודה. הסטטיסטיקה מוכיחה כי ברוב המקרים שבהם עובדים פונים אל בית הדין לעבודה, ידם על העליונה מבחינת הפסיקה.
לכן, לפני שמקבלים החלטות בנוגע לנושאים כמו: תנאי העסקה, פיטורים, תנאים סוציאליים ויחסי עובד מעביד בכלל, חשוב לפנות ולקבל ייעוץ משפטי מקצועי אצל עורך דין המתמחה בדיני עבודה.
מעסיקים המבקשים להתייעץ או לקבל סיוע וליווי משפטי: ליחצו כאן
ליחצו כאן והכנסו לפורום הגדול בישראל בנושא דיני עבודה!