{if 0} {/if}
|
הוצאות רכב הן תחשיב לאחזקת רכב סטנדרטי הכולל את החזר ההון השנתי והוצאות שנתיות נוספות כגון רישיון שנתי, ביטוח חובה ומקיף, תיקונים וטיפולים ברכב, חלפים, דלק וצמיגים.
יחד עם זאת, הוצאות רכב שבגינם מקבל העובד בעבור השימוש ברכבו הפרטי לצרכי הגעה אל מקום עבודתו או שימוש ברכבו הפרטי מתוקף העבודה כוללים את ביטוח הרכב ואגרת הרישוי הניתנים לעובד על בסיס חד שנתי ועד לתקרה שנקבעה, תשלום הוצאות על פי תעריף לקילומטר ולמחירי הדלק, כשלמעסיק הרשות לקבוע את מכסת הקילומטרים שעבורם יקבל העובד החזר וכן תשלום עבור ירידת ערך הרכב והבלאי.
חשוב להדגיש כי רכיב ההוצאות עבור אחזקת הרכב אינו מהווה חלק מרכיבי השכר הקובע, ועל כן אסור שייכלל לצורך חישובן של הזכויות הסוציאליות כגון דמי הבראה, פיצויי פיטורים, קופות גמל וכדומה.
החזר הוצאות נסיעה משמעו ההוצאות שעל פי חוק חייב המעסיק לשלם לעובדיו בגין השימוש בתחבורה על מנת להגיע אל מקום העבודה וממנו.
בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי, החזר נסיעות אל העבודה וממנה חל על כלל העובדים במשק הפרטי, ונקבע לפי מחיר הנסיעה המוזל בתחבורה הציבורית בעד כל יום שעבד בפועל והסתייע בתחבורה על מנת להגיע אל מקום עבודתו.
בנסיבות בהן קיימת הסעה מאורגנת מטעמו של המעסיק או לחלופין בנסיבות בהן לעובד יש רכב צמוד מהמעביד והרכב נותר ברשות העובד בתום יום העבודה, המעביד פטור מתשלום עבור החזר הוצאות הנסיעה.
החזר הוצאות אחזקת רכב לעובד מדבר על המקרים בהם העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי לטובת ביצוע העבודה, כלומר המעביד אינו מעמיד לרשות העובד רכב לצורכי העבודה אלא עושה שימוש ברכבו הפרטי של העובד, ומחזיר לו את ההוצאות בעבור השימוש.
כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי לצורך ההגעה למקום העבודה וממנו בלבד, ואינו עושה ברכב כל שימוש לטובת ביצוע עבודה ולקידום הכנסותיו של המעסיק, אין על המעסיק החובה לשלם החזר הוצאות על אחזקת רכבו הפרטי.
יחד עם זאת, לעתים קיים הסכם עבודה אישי בין הצדדים כי העובד יקבל מהמעביד החזר הוצאות רכב מעבר לקבוע בצו ההרחבה, ועל פי הסכום שנקבע בין הצדדים כהוצאות רכב.
כמו כן ישנם הסכמים קיבוציים שונים באשר לתקרת גובה התשלום בעד הוצאות רכב כגון במגזר הציבורי. בנסיבות בהן עושה העובד שימוש ברכבו הפרטי לצרכי העבודה הוא יקבל החזר עבור ההוצאות הקבועות והמשתנות.
התחשיבים הנוגעים להחזר ההוצאות מתייחסים לסוג הרכב, נפח המנוע, הוצאה ממוצעת לקילומטר וכדומה.
על פי דיני מיסים, הוצאה מותרת בניכוי היא הוצאה שנועדה ליצירת הכנסה, והיא מנוכה מהכנסותיו של הנישום במהלך חישוב המס שעליו לשלם, בעוד שהוצאה שנועדה להנאה פרטית אינה הוצאה מוכרת בניכוי.
בתאריך 01.01.2008 חלו שינויים משמעותיים בתקנות מס הכנסה הנוגעות לניכוי הוצאות רכב לרכבים שמשקלם הכולל אינו עולה על 3.5 טון, רכבים שסווגו בתקנות התעבורה התשכ"א כ-1M או, N1 רכבים שאינם רכבי עבודה על פי המשמעות בפקודת התעבורה ועל אופנועים שסיווגם L3.
על פי התקנות הללו ניכוי הוצאות הרכב כולל הוצאות עבור אחזקת רכב עליהן חלות התקנות הן דלק, שמן, ביטוח חובה ומקיף, תיקונים שוטפים, אגרת רישוי, ביטוח, פחת, דמי שכירות עבור רכב שהושכר לרבות ליסינג תפעולי וליסינג מימוני, חניה שאינה בסמוך לבית העסק ונסיעה בכביש אגרה.
על פי התקנות הללו, הוצאות חניה הנובעות מחנייה בחניון הסמוך לבית העסק תוכרנה לצורך מס במלואן, וללא צורך בתיאום ההוצאות.
כמו כן, הוצאות בעלות אופי עונשי כגון נהיגה במהירות מופרזת או קנסות חניה אינן מותרות בניכוי.
לפיכך, כל הרכבים המסווגים אחרת לרבות מיניבוסים, אוטובוסים זעירים, אופנועים, טרקטורים וכדומה, ההוצאות עבורם מותרות בניכוי.
הוצאות רכב מוכרות במלואן לצורך ניכוי מס בנסיבות בהן רכב משמש לפעילות ביטחונית או מבצעית, הרכב משמש את המעביד בלבד ונותר במקום העבודה, רכב עבודה שעליו מורכב דרך קבע ציוד עבודה ושאינו מיועד להסעת נוסעים, ורכב של מעסיק המעמיד את הרכב לרשות העובד ושוויו של הרכב נזקף בתלוש משכורתו.
מרבית העובדים נוהגים להגיע למקום עבודתם בתחבורה ציבורית או ברכב פרטי.
על פי צו ההרחבה שנכנס לתוקף בפברואר 2014 הסכום המקסימאלי להחזר הוצאות דמי נסיעה לעובד הינו 26.40 ₪ עבור כל יום עבודה, כאשר העובד אינו נדרש לפרט אודות אמצעי התחבורה בו הוא משתמש.
בנסיבות בהן המעסיק מעמיד מערך הסעות לרשות עובדיו, אין העובדים זכאים להחזר. כמו כן, החזר ההוצאות מחושב בהתאם לימים בהם העובד נכח בעבודה, ובמידה והעובד בעל רכב צמוד מטעם המעסיק, הוא אינו זכאי להחזר הוצאות רכב מהמעסיק.
החזר הוצאות הרכב שהמעביד נדרש לשלם לעובד עבור השימוש ברכבו הפרטי לצורך עבודתו עומד על 3.84 שקלים לק"מ עבור מכונית בעלת נפח 1600 סמ"ק, כשתשלום ההוצאות מגולם לפי 50% מס שולי.
העלויות כוללות הוצאות נוספות עבור בלאי וירידת ערך, וכן תשלומי ביטוח ואגרות רישוי. באופן כללי התעריף תלוי במספר פרמטרים בהתאם לסוג הרכב, נפח המנוע ומשתנים נוספים.
על פי תקנות החשב הכללי, עובד משרד ממשלתי הנדרש לנסיעות בתפקיד ברכבו האישי זכאי להחזר הוצאות רכב על פי רמת הניידות שאושרה לו, זאת בתנאי שהוכיח כי הוא נושא רישיון נהיגה בר תוקף, הרכב בבעלותו המלאה והוא רשום במשרד הרישוי, כשיר ומורשה.
בנוסף, נדרש העובד להתחייב לבצע את כל הנסיעות שיוטלו עליו במסגרת עבודתו ולדווח על המרחקים אחת לחודש.
שווי שימוש ברכב הנו הסכום המנוכה משכר עבודתו ברוטו של העובד אשר מחזיק ברכב צמוד מטעם העבודה. באופן זה משיב העובד למדינה את הכנסתה לו לעובד היה רכב בבעלותו. עד שנת 2009 הייתה נהוגה שיטת הקבוצות שבמסגרתה חושב שווי השימוש רכב על פי מחירו בהתאם לקבוצות מחיר.
השיטה יצרה פרצה שבה התאימו יבואני הרכב את מחירי המכוניות לשיטת החישוב של שווי שימוש ברכב, כשבנוסף לכך למעסיקים לא היה תמריץ לרכוש רכבים זולים יותר אשר סווגו באותה הקבוצה.
החל משנת 2010 הוכנסה השיטה הלינארית שנועדה לפתור את המכשולים הללו על ידי כלל פשוט: שווי שימוש ברכב עבור המכוניות העממיות שעלותן נמוכה מ-130,000 ₪ יהיה 2.48% מערך הרכב נכון לשנת 2014.
המשמעות היא כי מעתה העובד יכול לבחור את דגם הרכב, גודלו ורמת האבזור ולשלם את שווי השימוש ברכב בהתאם למחיר המכונית.
על פי תקנות מס ההכנסה הנוגעות לניכוי הוצאות החזקות רכב יותרו בניכוי בשנת מס סכום הוצאות הרכב בניכוי שווי השימוש ברכב או לחלופין סכום העומד על 45% מההוצאות עבור אחזקת הרכב על פי הסכום הגבוה.
בנוגע לאופנוע שסיווגו l3 - יעמוד סכום הניכוי על פי חישוב הוצאות הרכב בניכוי שווי השימוש או לחלופין סכום בגובה 25% מהוצאות הרכב, הגבוה מבין השניים.
בנוגע למונית או אוטובוס ציבורי, יעמוד סכום הניכוי על פי חישוב הוצאות הרכב בניכוי שווי השימוש או לחלופין סכום בגובה 90% מהוצאות הרכב, הגבוה מבין השניים.
רכב מדברי או רכב סיור יעמוד סכום הניכוי בהתאם לחישוב הוצאות הרכב בניכוי שווי השימוש ברכב או לחלופין סכום בגובה 80% מהוצאות החזקת הרכב, לפי הגבוה מבין השניים. הוצאות רכב הנובעות מרכב שהמעביד העמיד לרשותו של העובד, יותרו בעת הניכוי במלואן.
תנאי להתרת הניכוי הוא שהותקן ברכב שלגביו נתבעו ההוצאות מכשיר שנועד למדוד את מספר הקילומטרים שהרכב נסע, וכן מכשיר מדידת תצרוכת הדלק ומשך הזמן שבו הרכב היה בנסיעה, סוג הדלק הנצרך או כל מכשיר שיורה הנציב להתקין.
על פי סעיף 131 לפקודת מס הכנסה יותרו בניכוי הוצאות רכב עבור רכב ספציפי רק בנסיבות בהן רשם הנישום בדו"ח קריאת המונה בקילומטרים עבור כל רכב בנפרד, הן בתחילת שנת המס והן בסופה, וכן ביום רכישתו של הרכב וביום שבו הרכב יצא מרשותו.
קיראו עוד על: ניכויים משכר עבודה
רכב עבודה מוגדר על פי החוק כרכב שציוד העבודה מורכב עליו בדרך קבע, או שמבנהו מיועד לביצוע עבודה, והוא אינו משמש להסעת נוסעים או להובלת משא.
בתקנות החדשות משנת 2008 נוספה הגדרה חדשה עבור רכב תפעולי, שהוצאות אחזקתו מוכרות במלואן לצרכי מס.
רכב תפעולי מוגדר כרכב ביטחון המשמש בפעילות ביטחונית בלבד, או לחלופין רכב המשמש את צרכי המעביד, בעל משלח היד, או העסק בלבד, והוא נותר תמיד במקום העיסוק בשעות שמעבר לשעות העבודה, ואין עושים בו כל שימוש פרטי.
על פי ההגדרות הללו כל ההוצאות של רכב עבודה מוכרות למס במידה והרכב משמש ליצירת הכנסה בלבד.
יחד עם זאת, אם בעבר רכב שהיה צמוד לעובד מסוים עבור שימוש מעורב בו לצרכי עבודה ולצרכים פרטיים, נטל המס עבורו היה משותף למעביד ולעובד במשותף, הרי שכיום נטל המס עבור שווי השימוש ברכב מוטל על העובדים בגין טובת ההנאה שלהם מן הרכב.
חשוב להדגיש כי בנסיבות בהן כלי רכב שהשימוש הפרטי בו מצד העובדים הינו זניח כמעט לחלוטין, כל הוצאות הרכב יוכרו לצורכי הניכוי במס.
הוצאות חניה ודלק לעובד שמשתמש ברכבו הפרטי
על פי תקנות מס ההכנסה משנת התשנ"ה הנוגעות לניכוי, הוצאות רכב והוצאות רכישת הדלק יותרו בניכוי כחלק מהוצאות הרכב המותרות בניכוי בנסיבות בהן הרכב מסווג בהתאם להגבלות התקנות חוק.
כמו כן, לפי התיקון לחוק שיצא בשנת 2000 הוצאות חניה שאינן במקום העיסוק הקבוע, אשר הוצאו במהלך יצור הכנסה תתווספנה לסעיף הוצאות אחזקת רכב, והן תותרנה בהתאם לכללים שבתקנות הרכב.
יחד עם זאת החוק נוגע להכרה בהוצאות רכב שבבעלות המעסיק, ושרשום במשרד רישוי על שם החברה התובעת את הוצאותיו של הרכב לצורכי מס, ואינה נוגעת לרכב שבבעלותו הפרטית של העובד.
בנסיבות בהן העובד נשלח לנסיעות הנוגעות לענייני עבודה עבור המעביד והוא מסתייע לשם כך בתחבורה ציבורית, כל הוצאות הנסיעה מוחזרות לו במלואן ובאופן ישיר באמצעות הקופה קטנה של המעביד. דין דומה חל בנסיבות בהן העובד נשלח ברכבו הפרטי לפגישת עבודה עבור המעביד.
מעסיקים רבים מכניסים בתלוש השכר של העובד את שווי הנסיעה במקום להשיב לו את ההוצאות החניה והוצאות הדלק ישירות מהקופה הקטנה, כשההכנסה לתלוש השכר גוררת לניכוי ביטוח לאומי ומס הכנסה על שווי זה, אף על פי שאין מדובר בהכנסת עבודה של העובד כלל אלא בטובת המעביד בלבד.
על פי פסיקת בית הדין לעבודה בעניין נקבע שבנסיבות הללו מגיע לעובד החזר כל ההוצאות המשתנות של הרכב, ואין לנכות מן העובד ביטוח לאומי ומס הכנסה, כשהדבר נוגע לשימוש של העובד ברכבו הפרטי לצורכי המעביד.
החזר הוצאות רכב לעובד הינה משימה סבוכה ומורכבת ממגוון פרמטרים לרבות מאפייני העובד, סוג כלי הרכב, צורת העסקתו של העובד, המס השולי ועוד.
ישנן חברות המציעות שירותי תחשיב עדכני מומלץ לתשלום באמצעות תוכנה המחשבת החזר הוצאות רכב לעובד המגולמות לפי אחוזי המס השולי ונפח המנוע של הרכב, כאשר נכון לתאריך ה-1.1.2013 אחת ההצעות לחישוב ההוצאות הן על פי התעריף של 3.84 ₪ כולל מע"מ לק"מ עבור רכב.
ההצעה מורכבת מגילום חלקי של ביטוח לאומי, מס הכנסה ומס בריאות, ועל פי מס שולי שיעור של 50%, או תחשיב אחר, המגולם בהתאם לאחוזי מס שולי אחרים, כשההצעה מושתתת על תחשיבי העלויות של אחזקת רכב לסוגיו לרבות הוצאות של פחת וריבית, רישיון, ביטוח חובה ומקיף, דלק, תיקונים וחלפים, צמיגים והוצאות שונות.
שסיכום עלות אחזקת רכב בנפח מנוע 1600 סמ"ק בהיקף נסיעה של כ- 15,000 ק"מ לשנה עומד על הוצאה חודשית ממוצעת של 2,750 ₪.
אחד מפסקי הדין נוגע לטנדרים המשמשים להענקת שירות במשך כל שעות היממה בתחום המעליות, כאשר המערער תבע ניכוי מס של 100% ולא בשיעור של 2/3 בלבד על פי תקנות של מס ערך מוסף, מהסיבה שכלי הרכב שימשו למתן שירות בלבד ולא נעשה בהם כל שימוש לצרכים פרטיים.
לטענת המערער הרכבים היו ברשות העובדים לצורך כוננות מיידית בכל רגע נתון בהתאם לצרכי העבודה.
מע"מ טען מנגד כי הרכבים שימשו את הנהגים גם לנסיעות פרטיות, לרבות נסיעות מבית הנהגים אל משרדיה של החברה, ומספיקה טובת הנאה מועטה וחלקית לעובד על מנת שלא ניתן יהיה להכיר בניכוי תשומות מס במלואו.
לאחר בדיקה קבע בית המשפט כי החלק הארי בשימוש ברכבים אכן נעשה לטובת העסק, ופסק כי בנסיבות הללו ניתן להתיר ניכוי בשיעור של 90% ולא בשיעור של 2/3 בלבד כפי שקבע המחוקק.
יש לך שאלות לגבי החזר הוצאות רכב לעובד?
ליחצו לקבלת יעוץ משפטי אישי מעורך דין מנוסה!