אחריות שילוחית של המעסיק

האחריות השילוחית מוסדרת בחקיקה כאשר החקיקה המרכזית הינה בפקודת הנזיקין, נוסח חדש, תשכ"ח - 1968. כעיקרון האחריות אשר מטילה פקודת הנזיקין הינה אחריות אישית של אדם למעשיו.

אחריות שילוחית יוצאת דופן מעיקרון זה שהיא מטילה אחריות על אדם לפצות אדם אחר על נזק שנגרם לו על ידי אדם שלישי.

המקור ההיסטורי של דיני האחריות השילוחית הינו באנגליה, שם היה מקובל העקרון שמעביד אחראי לכל נזק שגרמו הכפופים לו באשר הם.

עקרון זה התבסס על היחס לעובד אשר באותם ימים למעשה היה עבד ואחריות המעביד עליו היתה מוחלטת, כשם שכיום בעלים של כלב חבים באחריות מוחלטת לכל נזק אשר יגרם לאדם על ידי הכלב.

עיקרון זה הלך ונחלש במקביל לדעיכת מוסד העבדות ובמקביל להתפתחות המשפט ולהבחנה בין אחריות פלילית לאחריות אזרחית, שאז תחילה המעסיק היה פטור מאחריות למעשה פלילי של העובד ולאחר מכן המעסיק שוחרר גם מאחריות מוחלטת לנזקי גוף ונזקי רכוש אשר אינם פליליים.

סעיף 14 קובע כדלהלן: "המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם".

הסעיף מעגן את עקרון האחריות השילוחית בדיני הנזיקין ועוסק בחובה של השולח לפצות את הנפגע ועל אף שהשולח לא ביצע את הפעולה ואו גרם לנזק. לדוגמא ראובן, בעל עסק, שלח את העובד שלו שמעון לבצע פעולה עבור אברהם ובמהלך ביצוע העבודה על ידי שמעון נגרם לאברהם נזק.

הסעיף מטיל אחריות נזיקית כוללת על ראובן השולח אשר שלח והורה לשמעון לבצע את הפעולה במסגרת עבודתו בעבורו.

אחריותו של שלוח

סעיף 2 לפקודה מגדיר את המעביד כאדם פרטי ואו תאגיד, אשר הנו בעל שליטה מוחלטת על אופן ביצוע העבודה על ידי העובד ובעבורו. עובד מוגדר כמי שעבודתו נתונה לשליטת המעביד. יצוין כי לשון הסעיף מתייחסת לאחריות יחיד, אולם הפסיקה הכירה באחריות משותפת של מספר שולחים בגין מעשיו של שלוח אחד.

לצורך ביסוס אחריות שילוחית של מעביד מונה סעיף 13 לפקודה, שלושה תנאים מצטברים אשר בהתקיימם ניתן יהיה לבסס אחריות שילוחית של המעביד:

קיום יחסי עובד מעביד - במהלך השנים פסיקותיה של מערכת המשפט הגמישה את הדרישה לשליטה ופיקוח מוחלטים של המעסיק על העובד.

נקבע כי המבחן יופעל בהתאם לנסיבות המקרה ועל בסיס שיקולי צדק. מבחן מנחה נוסף שהפסיקה אמצה, הינו מבחן ההשתלבות במבנה הארגוני, אשר בודק את יחסי העבודה ובוחן בין היתר את אופן הפיקוח על העבודה, אופן תשלום השכר ומידת האוטונומיה של העובד בעבודתו.

שהעוולה בוצעה על ידי העובד - הגישה המסורתית דורשת ביצוע עוולה בפועל לצורך הטלת אחריות על המעביד.

העוולה בוצעה במהלך העבודה בעבור המעסיק - קרי, נדרש שהעוולה תתגבש במהלך ביצוע תפקידיו של העובד, בין אם העבודה הוגדרה במפורש ובין אם באופן משתמע. כיום מקובל להטיל אחריות שילוחית על המעביד אף בגין מעשים אשר בוצעו על ידי העובד, בניגוד להוראות המעביד או לגבי פעולות הנלוות או כרוכות בעבודה.

אחריות המעסיק

אחריות שילוחית תוטל רק לאחר בחינת שיקולים שונים, כאשר ישנם טיעונים המרחיבים את האחריות השילוחית, כדוגמת הצורך לפזר את הנזק וישנם טיעונים המצמצמים אותה כדוגמת הצורך להגן על האינטרס של המעסיק.

בעיקרון יבחנו שיקולי הצדק ושיקולי היעילות.

שיקולי צדק

בשיקולי הצדק יש לבחון על מי יש להטיל את האשמה המשפטית.

טובת המעסיק תבחן מעצם ביצוע הפעולה של העובד למענו ואשר בגינה נגרם הנזק ובנוסף תבחן גם היכולת הכלכלית לשאת בתשלום הפיצויים בגין הנזק שנגרם.

אשמה משפטית

נקודת המוצא הינה שכאשר המעסיק והניזוק סמכו על העובד והעובד כשל בעבודתו, כי אז יעדיף בית המשפט להגן על האינטרס של הניזוק, אשר הסתמך על המעביד שיבטיח שפעולות עובדיו יבוצעו ויקויימו כראוי במהלך עבודתם ובאופן שלא יגרום לו לנזק.

כלומר, מאחר ולמעסיק קיימת היכולת לכוון את מעשי העובד ולפקח עליהם, שיקולי הצדק יטו להטיל עליו את האחריות לפיצוי הניזוק, כל שכן בזמן שהעובד חסר יכולת לשאת בפיצוי הניזוק.

טובת המעסיק

הנזק אשר נגרם על ידי העובד נגרם בזמן בו העובד פעל למען המעסיק ולטובת רווחיות העסק שלו ומשכך כאשר העובד פעל למען המעסיק בקרות הנזק, מן הצדק יהיה להטיל עליו את האחריות לפיצוי.

הכיס העמוק

עיקרון העוסק ביכולת הכלכלית לפצות את הניזוק. במרבית המקרים המעסיק כבעל עסק מרוויח ומשתכר יותר מהעובד ומשכך מוצדק יותר להטיל עליו את הפיצויים על הנזק שנגרם, אם לא את כל הנזק אז לפחות את רובו.

שיקולי יעילות

כפי שציינו לעיל, על מנת שהניזוק לא ישא בעלויות הנזק בית המשפט יבחן את היכולת הכלכלית לפצות את הניזוק. משכך תבחן יכולתו של העובד לשאת בנזק ותשלום הפיצויים יוטל על המעסיק אשר יש ביכולתו לספוג זאת.

לצורך עידוד מסחר פורה ותקין, נקודת המוצא היא כי הניזוק נתן את אמונו במעסיק, שיכשיר את עובדיו לבצע את עבודתם באופן מקצועי ויעיל, אשר לא יגרום לעסק ואו לאחרים לנזק. נקודת מוצא זו טובה למסחר פורה שהרי לקוחות מתקשרים עם העסק של המעביד באמצעות העובדים.

נקודת המוצא היא שבידי המעסיק נתונים הכלים והמשאבים למנוע תאונות ונזקים על ידי פעולות עובדיו לטובת העסק. הצורך במניעת תאונות והאפשרות להטיל את החבות בנזק על המעסיק, מעודדת קביעת נהלים ברורים ופיקוח קפדני של המעסיק על פעולות עובדיו.

קביעת נהלים על פיהם ינקטו צעדים כנגד עובדים, אשר לא יפעלו בהתאם לנהלי העבודה, אף היא מהווה צעד משמעותי בנסיון למניעת הנזק ומקבעת את אחריות המעסיק לפועלם של עובדיו. כמו כן, למעביד יש את היכולת לבטח את עצמו, את העובדים ואת הלקוחות.

דוגמא למקרה בו בית המשפט החמיר עם אחריות המעסיק, על אף שנזקי העובד נגרמו שלא כחלק מביצוע תפקידו אצל המעסיק - מנהל סניף בנק עסק במקביל לעבודתו ובאופן פרטי, בהשקעות כספים של לקוחות הבנק. לאחר שהלקוחות המשקיעים איבדו את כספם, אחד הלקוחות תבע את הבנק כאחראי למעשיו של מנהל הבנק.

הבנק טען שמנהל הסניף פעל שלא מתוקף תפקידו כמנהל סניף ואף בניגוד לסמכותו וכי מעשיו לא היו לטובת הבנק ולא מתוקף יחסי העבודה בין הבנק והמנהל, כי אם לטובתו האישית של המנהל. בית המשפט קבע כי מאחר ומעשי המנהל התרחשו בסניף, יש די בכך כדי ליצור סמכות נחזית, שבגינה ניתן לחייב את הבנק באחריות שילוחית למעשי המנהל.

בית המשפט חייב את הבנק לפצות את הלקוח. ראו לעניין זה את הליך ע"א 445/88 כונס הנכסים הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה נ. שטיבל.

דוגמא למקרה בו קבע בית המשפט כי המעסיק אינו אחראי בפלילים לעבירה שעבר העובד שלו. עובד עבד כנהג משאית בעסק לאיסוף ופינוי פסולת.

העובד הוביל את הפסולת מבלי לכסותה וכתוצאה מכך במהלך הנסיעה פסולת נפלה מהמשאית לכביש. כנגד הנהג ומעסיקו הוגש כתב אישום בגין לכלוך רשות הרבים ושניהם הורשעו. המעסיק ערער על ההרשעה בטענה שאין לחייב אותו בדין בשל מעשיו של עובדו.

אין מחלוקת שהמעסיק לא היה נוכח בעת ביצוע העבירה ואין שום ראייה שהוא הורה לעובד לנסוע ללא כיסוי או שבכלל ידע על כך, הרי שמדובר כאן בהטלת אחריות שילוחית. כלומר כאשר המעשה הפלילי לא בוצע על ידי המעסיק ומוטלת עליו האחריות לביצוע המעשה על ידי שלוחו שהוא עובדו.

הכלל בדין הפלילי הוא שכל אדם נושא באחריות פלילית בעבור ההתנהגות שלו בלבד. החריג הוא כשהמדובר באחריות שילוחית.

בית המשפט קבע שאמנם מעסיק מחוייב למנוע ביצוע עבירות במסגרת העסק ומוטלת עליו אחריות פלילית לעבירות שהעובד שלו עבר במהלך עבודתו בעבורו ובעבירות הקשורות ישירות לניהול העסק.

לדוגמא: רישוי העסק, ניהולו על פי תנאי רישיון, ניהול הספרים ורישומים, שאז מוטלות חובות אישיות על בעל העסק והוא לא יוכל לחמוק ולנסות להטיל את האחריות על עובד שלו.

לעומת זאת בלתי אפשרי להטיל על מעסיק אחריות לביצוע כל עבירה של עובד, לדוגמא: עבירת תנועה שעבר העובד במהלך עבודתו.

בית המשפט קבע שחוק הניקיון הוא חוק כללי שאינו קשור לניהול עסק דווקא. החוק אוסר על כל אדם ללכלך את רשות הרבים, כמו שדיני התעבורה חלים על כל נהג לרבות נהג במהלך עבודתו.

כמן כן בחוק הניקיון אין הוראה או קביעה מפורשות לעניין האחריות ביחסי עבודה ומשכך יש לקבל את הערעור של המעסיק ולזכותו מהאישום הפלילי.

בית המשפט הוסיף וציין כי אין להסיק מפסק דין זה, שלעולם אין להטיל על המעביד אחריות שילוחית לעבירה של העובד לפי חוק הניקיון.

המעסיק יהיה אחראי במידה והתביעה תוכיח שהמעסיק היה משדל או מסייע, לפי חוק העונשין - ראו לעניין זה הליך ע"פ 70104/99 שלמה עזרא נ' מדינת ישראל.

יש לך שאלות לגבי אחריות שילוחית? רוצה לקבל סיוע?
ליחצו כאן לפניה וקבלת יעוץ משפטי מעורך דין מנוסה בתחום!