75 שנות עבודה עברית

בישראל של 2022 היו יותר מ-3,623,000 עובדים שכירים, להם ניתן להוסיף כ-281,000 עובדים זרים.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מבין השכירים בישראל 499,000 מועסקים בתחום החינוך, 457,000 מועסקים בתחום הבריאות, הרווחה והסיעוד וכ-710,000 עובדים המועסקים בתחומי המכירות והשירותים.

העובד הישראלי הממוצע עובד כ-11 חודשים בשנה וכ-40 שעות בשבוע. בסיכום גס, רובנו מבלים משהו כמו רבע מחיינו בעבודה. כשאומרים "ישראל", "ישראלים" ו"אזרחי ישראל" מתכוונים ברוב המקרים אלינו, העובדים.

לכבוד יום העצמאות ה-75 ליקטנו אוסף של אירועים מרכזיים בהיסטוריה של העבודה וזכויות העובד העברי והישראלי.

1903 - הוקם ארגון העובדים הוותיק בישראל, "הסתדרות המורים".

1911 - הוקמו "הסתדרות פועלי יהודה" ו"הסתדרות פועלי הגליל". שני הארגונים עסקו בסידור עבודה לפועלים יהודים שהגיעו לארץ ובהגנה על זכויותיהם מול המעסיקים. "הסתדרות פועלי יהודה" הקימה גם את "קופת חולים", הגוף הראשון בארץ שהעניק טיפולים רפואיים חינם לפועלים חולים.

1919 - הוקמה הסתדרות הרופאים.

1920 - ה"הסתדרויות" השונות אוחדו לגוף אחד, "ההסתדרות הכללית", שייצגה את רוב העובדים השכירים היהודים בארץ. "קופת חולים" הפכה ל"קופת חולים כללית".

1920 - קם ארגון "ויצ"ו", תנועה של נשים יהודיות-ציוניות מארצות הברית שהקימה מעונות יום לאמהות עובדות ומוסדות הכשרה מקצועית וסיוע הדדי לנשים עובדות, שחלקם קיימים עד היום.

1921 - ההסתדרות הקימה את "בנק הפועלים" שנועד להעניק לפועלים הלוואות ותוכניות חיסכון והפך במהרה לבנק של רוב היהודים בארץ.

1921 - הוקם קואופרטיב (חברה בבעלות עובדיה) של עובדי בניין, "המשרד לעבודות ציבוריות ולבניין הארץ", לימים "סולל בונה".

1926 - הוקמה "הפועל" קבוצת הספורט של הפועלים העבריים.

1923 - ההסתדרות הקימה את "חברת העובדים", חברה שהקימה מפעלים בבעלות עובדיהם.

1930 - המשבר הכלכלי של שנות ה-30 יצר בארץ, לראשונה, אבטלה.

1932 - ההסתדרות הקימה את "קרן חוסר עבודה" שהעניקה דמי אבטלה לפועלים שפוטרו מעבודתם וסייעה להם לחפש עבודה חדשה.

1933 - נהגי האוטובוסים הקימו את קואופרטיב התחבורה "אגד" שקיים ומתפקד כקואופרטיב עד היום.

1933 - פרצה שביתת פועלי הבניין הגדולה בתולדות הארץ.

1934 - ארגון "בית"ר" של זאב ז'בוטינסקי, שהתנגד לעוצמתה המוגזמת של ההסתדרות הכללית, הקים ארגון עובדים משלו בשם "ההסתדרות הלאומית", שקיים עד היום.

1937 - הציונות הדתית הקימה את ארגון "אמונה" שהעניק מעונות יום ומוסדות הכשרה מקצועית לנשים דתיות עובדות, שקיימים עד היום.

1940 - נחתם ההסכם הקיבוצי הראשון בין ההסתדרות להתאחדות התעשיינים שהסדיר את תנאי העבודה של רוב העובדים היהודים בארץ.

1945 - נהגי האוטובוסים באזור תל-אביב הקימו את קואופרטיב הנהגים "דן".

1949 - נחקק חוק העבודה הראשון, חוק "חיילים משוחררים", האוסר לפטר עובד שחזר משירות מילואים ללא אישור מיוחד של משרד הביטחון.

1949 - הממשלה העבירה את מעונות היום של "ויצ"ו" ו"אמונה" לאחריותה והם הפכו למוסדות ממשלתיים לחינוך והשגחה על ילדי אמהות עובדות.

1951 - נחקק "חוק שעות עבודה ומנוחה" שהגביל את העבודה במשך שעות היום, אסר על עבודה בשבת וחייב תשלום מוגבל על עבודה בשעות נוספות.

החוק ועשרות חוקי עבודה נוספים, נועדו להגן על עובדים שלא היו מאוגדים בהסתדרות, שהיוו מיעוט בקרב העובדים באותה תקופה והועסקו בתנאים הרבה פחות טובים מהעובדים המאוגדים.

החוק ושאר חוקי העבודה שנחקקו בעקבותיו, החליפו חוקים ותקנות בריטיים שהונהגו בארץ בתקופת המנדט הבריטי והעניקו לעובדים תנאים טובים בהרבה מאלו שהעניקו הבריטים.

1951 - נחקק "חוק חופשה שנתית", המשלים את חוק שעות עבודה ומנוחה ומחייב להעניק לעובד ימי חופש על חשבון המעסיק.

1951 - פרץ "מרד הימאים", שביתה של עובדי הנמלים ו"צים" נגד הממשלה וגם נגד ההסתדרות, שגרמה לכך שבמשך חודש וחצי ישראל נותרה ללא נמל ומבודדת מהעולם.

1953 - נחקק "חוק עבודת נוער" האוסר להעסיק ילדים מתחת לגיל 14 ומגביל את התחומים שבהם מותר להעסיק בני נוער ואת שעות העבודה שלהם. 

1954 - נחקק "חוק עבודת נשים" המחייב את המעסיקים להוציא נשים לחופשת לידה ולהחזירן לעבודה בתום החופשה ואוסר על פיטורי עובדות בהריון בלא אישור ממשלתי מיוחד.

1954 - הוקם המוסד לביטוח לאומי, הגוף המסדיר את חסכונות החובה הבסיסיים של העובדים ומבטיח להם תשלום דמי אבטלה, קצבת נכות, קצבת זקנה מינימאלית, הבטחת הכנסה ועוד.

1955 - הוקם "המוסד לבטיחות וגהות", שנועד להדריך עובדים ומעסיקים לעבודה בטוחה ולפקח על הבטיחות בעבודה.

1958 - נחקק חוק הגנת השכר, האוסר על הלנת שכר וקובע עונשים למעסיקים שמלינים את שכר עובדיו.

1958 - מורי בתי הספר התיכוניים פרשו מהסתדרות המורים והקימו את "ארגון המורים העל-יסודיים".

1959 - הוקמו שירות התעסוקה הממלכתי ולשכות התעסוקה, כהשלמה ללשכות התעסוקה שהיו קיימות והיו שייכות להסתדרות ולסוכנות היהודית.

1963 - נחקק חוק פיצויי פיטורים, המחייב את המעסיקים לשלם פיצויים לעובדים שפוטרו.

1964 - ההסתדרות הכללית, שבעבר קיבלה וייצגה עובדים יהודים בלבד, החלה לקבל לשורותיה גם עובדים ערבים.

1964 - נחקק חוק שכר שווה לעובד ולעובדת, חוק שאוסר על מעסיק לשלם לעובד בתפקיד כלשהו יותר מאשר לעובדת באותו תפקיד. במציאות של שוק העבודה הישראלי החוק הזה לא יושם מעולם.

1966-1967 - המיתון הגדול. הממשלה יזמה קיצוץ חד בתקציבים ובסיוע למפעלים כדי לרסן את האינפלציה והאבטלה זינקה משיעור נמוך ביותר של 3.5% לשיעור גבוה של 11%. המיתון גרר הפגנות ומהומות אלימות של עובדים. הוא הסתיים בתום מלחמת ששת הימים ביוני 1967.

1969 - הוקם בית הדין לעבודה, שדן בתביעות משפטיות בין עובדים וועדי עובדים לבין המעסיקים והפך עם השנים לזירה המרכזית שבה מתנהלים המאבקים על זכויות העובדים בישראל.

1976 - נחקק חוק המחייב את המעסיק לאפשר לעובד לצאת לחופשת מחלה, שחלקה על חשבון העובד וחלקה על חשבון המעסיק.

1976 - הוקם ארגון "נעמ"ת" של ההסתדרות להגנה על נשים עובדות ולהשגחה על ילדיהן של אמהות עובדות.

1983 - בנק הפועלים, שהיה הבנק הגדול בישראל ונמצא בבעלות ההסתדרות, קרס בשל משבר מניות הבנקים ועבר לבעלות הממשלה.

1985 - נחתמה "תוכנית הייצוב", תוכנית כלכלית של ממשלת ישראל שאושרה בידי ההסתדרות והתאחדות התעשיינים כדי להפסיק את האינפלציה הקשה שפגעה במשק.

תוכנית הייצוב כללה הקפאה כללית של שכר העובדים במשק והקפאת משרות במגזר הציבורי והביאה לכך שרוב העובדים שנקלטו מאז בשירות הציבורי כבר לא היו עובדים מאוגדים קבועים, אלא עובדי כוח אדם.

1987 - נחקק חוק שכר המינימום. החוק, שהיה קיים ברוב העולם המערבי עשרות שנים קודם, מחייב מעסיקים לשלם שכר מינימלי לעובדים. החוק קבע כי שכר המינימום יהיה לפחות 39% מהשכר הממוצע הכללי במשק והוא עמד בהתחלה על 517 שקלים לחודש למשרה מלאה.

1988 - נחקק חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק האוסר על מעסיקים לדחות מועמדים ומועמדות לעבודה, לפטר עובדים/ות או לשלם להם/ן שכר נמוך יותר בשל מינם/ן, גילם/ן, מוצאם/ן, דתם/ן, דעותיהם/ן או מקום מגוריהם/ן.

1994 - חיים רמון נבחר ליו"ר ההסתדרות הכללית ופירק אותה. קופת חולים כללית הולאמה (עברה לבעלות הממשלה) במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, קרנות הפנסיה הוותיקות של ההסתדרות שהעניקו ביטוח פנסיוני לרוב העובדים הולאמו ומפעלי חברת העובדים נמכרו ליזמים פרטיים.

במקום ההסתדרות הישנה הוקמה "ההסתדרות הכללית החדשה", שהוגבלה לעסוק ביחסי עבודה בלבד וקיימת עד היום. מספר העובדים המאוגדים בהסתדרות ירד ממיליון וחצי לכחצי מיליון, אך היא נשארה ארגון העובדים הגדול בישראל.

1996 - נחקק "חוק עובדי כוח אדם", המחייב מעסיקים לקלוט עובדים מחברות כוח אדם כעובדים קבועים אחרי תשעה חודשי עבודה. החוק לא יושם בפועל, כיוון שמעסיקים יצרו "דלת מסתובבת" שבה עובדים פוטרו אחרי תשעה חודשים, או העבירו את העבודה מ"חברות כוח אדם" ל"חברות קבלן" שהוגדרו כ"מיקור חוץ" של העבודה ולכן החוק לא חל עליהם.

1997 - חוק שכר המינימום שודרג וקבע ששכר העובדים יהיה לפחות 47% מהשכר הממוצע הכללי במשק.

1998 - נחקק החוק נגד הטרדה מינית בעבודה, חוק חשוב שקיים בכל העולם המערבי ואוסר על ניצול מיני בעבודה, אוסר על מעסיקים לחזר אחרי עובדות ועובדים ו"להתחיל" איתן ואוסר על עובדים להטריד את חברותיהם לעבודה.

1998 - נחקק תיקון לחוק עבודת נשים, המאפשר לגברים לצאת לחופשת לידה של חודש וחצי, על חשבון זמן חופשת הלידה של הנשים.

1998 - נחקק החוק המחייב לשלב אנשים בעלי מוגבלויות בעבודה, באמצעות הנגשת מקום העבודה לנכים ואוסר על אפליה נגד בעלי מוגבלויות.

1998 - הוקם ארגון "מען", ארגון עובדים עצמאי שאינו קשור בהסתדרות ומייצג בעיקר עובדים ערבים ועובדים מהשכבות החלשות.

2001 - נחקק "חוק הודעה מוקדמת" המחייב מעסיקים להודיע לעובדים על פיטוריהם מראש ומאפשר להם לחפש עבודה חדשה.

2001-2003 - המיתון הקשה בתולדות המדינה, שפרץ בשל האינתיפאדה השנייה והתנפצות בועת ההייטק העולמי והביא לסגירה של מפעלים וחברות הייטק ולעלייה באבטלה, שהגיעה לשיעור של 12%.

2003-2005 - "התוכנית להבראת המשק הישראלי" שיזם שר האוצר דאז, בנימין נתניהו וכללה הפרטה של רוב החברות הממשלתיות בישראל. התוכנית עוררה גל של סכסוכי עבודה, כיוון שהעובדים חששו שההפרטה תגרום להרעת תנאי עבודתם ולסגירת וועדי העובדים, אף שהדברים לא קרו בפועל.

2003 - הרפורמה בפנסיה. במסגרת "תוכנית ההבראה" הופרטו רוב קרנות הפנסיה הממשלתיות (הקרנות החדשות, שהוקמו עבור עובדים צעירים לאחר פירוק ההסתדרות הישנה) ונמכרו לחברת ביטוח ומרבית חסכונות הפנסיה של מרבית העובדים, שבעבר הושקעו באיגרות חוב של הממשלה, הושקעו בניירות ערך ואיגרות חוב של חברות פרטיות שנסחרות בבורסה.

2004 - פרצה שביתת עובדי הנמלים הארוכה בתולדות המדינה, שנמשכה חודשיים, במחאה על כוונת נתניהו להפריט את הנמלים, שלא יצאה לפועל.

2005 - נוסדה "תכנית ויסקונסין" ("תכנית מהל"ב"), שנועדה לסייע למובטלים כרוניים (אנשים שאינם עובדים במשך תקופה ארוכה ומתקיימים מהבטחת הכנסה), למצוא עבודה באמצעות חברות פרטיות. התוכנית עוררה ביקורת חריפה כיוון שהמובטלים חויבו להשתתף בעבודות יזומות בלא שכר.

2003-2007 - משבר השכר ברשויות המקומיות. "תוכנית ההבראה למשק" כללה קיצוץ חד במענקים שהממשלה מעבירה לרשויות המקומיות, שהביא לכך שחלקן הפסיקו לשלם שכר לעובדיהן במשך חודשים ושנים. הלנת השכר נפסקה אחרי סדרת שביתות כלליות שיזמה ההסתדרות במגזר הציבורי.

2006-2007 - שכר המינימום הועלה בהדרגה ביותר מ-30%, מ-3,100 ל-4,200 שקלים לחודש למשרה מלאה.

2006 - בעקבות מלחמת לבנון השנייה, נחקק "חוק ההגנה על עובדים בשעת חירום". החוק אוסר לפטר עובד שנעדר מעבודתו בשל פיגוע או מלחמה, מחשש לחייו או כדי לשמור על ילדיו בבית (למעט עובדים במפעלים חיוניים).

2007 - נחתם "הסכם פנסיה חובה", הסכם בין ההסתדרות להתאחדות התעשיינים, שהורחב באמצעות צו של משרד התמ"ת לכל העובדים במשק. ההסכם והצו מחייבים כל מעסיק להעניק לכל עובד עם ותק של שלושה חודשים ומעלה במקום העבודה חיסכון פנסיוני. ההסכם שם קץ למצב שבו ללמעלה מ-800 אלף עובדים חלשים לא היה חיסכון פנסיוני.

2007 - הוקם ארגון "כוח לעובדים", ארגון עובדים עצמאי חדש ונמרץ, המאגד כיום כ-12 אלף עובדים צעירים במגזר הפרטי.

2007 - תוכנית "ויסקונסין" הוחלפה בתכנית דומה בשם "אורות לתעסוקה".

2008 - הונהג בישראל "מס הכנסה שלילי", מענק קבוע לעובדים בשכר נמוך בגיל מבוגר, או כאלה שיש להם ילדים קטנים.

2010 - תוכנית "אורות לתעסוקה" בוטלה גם היא.

2014 - הכנסת חוקקה חוק המחייב להשוות את תנאי ההעסקה של עובדי הקבלן לאלו של עובדים מן המניין ולמעשה מבטל את האינטרס של המעסיקים לשכור חברות קבלן.

2014 - הממשלה העבירה בכנסת (בלחץ ההסתדרות) חוק לפיו שכר המינימום יעלה בהדרגה בתוך שנתיים ל-5,300 שקלים בחודש למשרה מלאה.

2014 - הונהגה חופשת לידה לנשים עצמאיות.

2014 - הונהגה חופשת לידה קצרה של שבוע לגברים.

2010-2015 - גל ההתאגדויות החדשות. בהשפעת המחאה החברתית ו"כוח לעובדים", החל גל של הקמת וועדי עובדים במסגרת ההסתדרות בחברות פרטיות שעובדיהם לא היו מאוגדים בעבר, כמו עובדי חברות הסלולר שהתאגדו ב-2013, עובדי רשתות המזון המהיר שהתאגדו ב-2013-2014, עובדי חברות הביטוח שהתאגדו ב-2013-2014, העיתונאים שהתאגדו ב-2012-2013 ועובדי הייטק (כמו חברת קומברס, למשל) שהתאגדו בחודשים האחרונים.

2015 - החל מתאריך 1/4/2015 יעמוד שכר המינימום לחודש על סכום של 4650 ש"ח ויעלה בהדרגה עד שנת 2017, אז יעמוד על לא פחות מ-5000 ש"ח.

2016 - בתאריך ה-7 לפברואר 2016 התקבל בכנסת ישראל תיקון לחוק חופשה שנתית, שמוסיף לכל עובד שכיר בעל ותק של 4 שנים במקום העבודה יום חופשה נוסף החל מתאריך ה-1 ביולי 2016 ויום חופשה נוסף החל מתאריך ה-1 לינואר 2017.

2016 - החל מתאריך 1/8/2016 יעמוד שכר המינימום לחודש על סכום של 4825 ש"ח.

2017 - בתחילת חודש ינואר 2017 עלה שכר המינימום לחודש לעובד שכיר במשרה מלאה ל-5000 ש"ח בדיוק. כמו כן, התווסף יום חופשה אחד נוסף לכל עובד שכיר בעל ותק של 4 שנים. בחודש דצמבר 2017 עלה שכר המינימום ל-5300 ש"ח לחודש.

2017 - תוכנית חיסכון לכל ילד של משרד האוצר קובעת מנגון לחיסכון כספי לאומי לילדי ישראל. התוכנית נכנסה לתוקפה החל מחודש ינואר 2017.

2017 - בתאריך 21 למרץ 2017 מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שינויים בהסדר תקופת הלידה וההורות (תיקוני חקיקה), התשע"ז-2017 של ח"כ רחל עזריה. חופשת הלידה בתשלום הוארכה מ-14 ל-15 שבועות.

2018 - החל מתאריך 1 לאפריל 2018 שבוע העבודה קוצר ל-42 שעות עבודה, במקום 43 שעות כמו שהיה עד למועד זה.

2018 - בעקבות קיצור שבוע העבודה, נקבעה גם עלייה של שכר המינימום השעתי ל-29.12. המשמעות עבור עובדים שכירים במשרה מלאה של 182 שעות  (5,300/182).

2018 - אישה שילדה יותר מילד אחד זכאית לשלושה שבועות של תקופת הורות ולידה (חופשת לידה) וזאת עבור כל ילד נוסף. בתאריך 1 לאוגוסט נכנס לתוקפו תיקון 60 לחוק עבודת נשים, שמאפשר לעובד שבת זוגו ילדה, לממש במקביל לחופשת הלידה של האישה, עד שבועיים מתוך שלושת השבועות שאליהם הוא זכאי. כמו כן, חוק הביטוח הלאומי תוקן באופן שיאפשר לשני בני הזוג לקבל תשלום של דמי לידה.

2019 - בינואר פורסם תיקון לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 שקובע, בין היתר, כי עובד ועובדת הזכאים להיעדר מעבודתם בשל טיפולי פוריות על חשבון ימי מחלה, יוכלו להביא בחשבון היעדרות זו גם עבור חלקי ימים שבהם נעדרו מעבודתם, עד ל-40 שעות היעדרות בשנה. התשלום יהיה החל מהשעה הראשונה להיעדרות. עובדים בהיקף משרה חלקי, יקבלו תשלום יחסי עבור מכסת השעות של משרתם.

2020 - השנה שתרשם בדפי ההיסטוריה כשנת המגפה, אז נכנסה הקורונה לחיים של כולנו ושינתה את כללי המשחק ממש ביום אחד, גם ובעיקר בכל הנוגע לדיני העבודה וזכויות העובדים. כבר במהלך הסגר הראשון נעשו שינויים מקיפים, הותקנו חוקים ותקנות הנוגעים לכל מקומות העבודה בישראל, תוך הגבלת חופש העיסוק וחופש המסחר, הגבלות התקהלות ואיסור מוחלט לצאת לעבודה. כתבנו לאורך הדרך על זכויות עובדים ומעסיקים בצל המגפה ובאותה השנה, רבים מהעובדות והעובדים בישראל זכו להגדרה מחדש של המושג עבודה מהבית ורבים עוד יותר יצאו לחל"ת, על חשבון מדינת ישראל.

2021 - מגפת הקורונה עדיין איתנו כאשר במהלך השנה החל השימוש בחיסונים, וזמן קצר אחר כך עלתה השאלה האם מעסיקים יכולים לכפות על עובדיהם להתחסן. ללא קשר למגפה, בעיקר לאור כניסתו לתוקף של התיקון לחוק שכר שווה לעובד ולעובדת, בשנה זאת חלה עלייה משמעותית בתלונות של נשים בנושא אפליה על רקע פערי שכר מגדריים, עד פי 3.5 יותר פניות מאשר בשנת 2020 [שנת הקורונה].

2022 - הנה חלף לו עשור מאז כניסתו לתוקף החוק להגברת האכיפה של דיני עבודה. החוק שנכנס לתוקפו בתאריך 19.6.2012 קבע בשורה מהפכנית בשוק העבודה בישראל, תוך מתן דגש על העסקה הוגנת והקפדה יתרה על זכויות עובדים, בין היתר תוך יישום מידרג סנקציות על מעסיקים הפוגעים בזכויות עובדים והבחנה בין מעסיק נורמטיבי לבין מעסיק שהוא מפר חוק סדרתי. במהלך שנת 2022 הגיעו לישראל כ-73 אלף עולים חדשים, כ-80% הגיעו מרוסיה ומאוקראינה, חלק ניכר מהר ניקלט בשוק העבודה.

מה צפוי לקרות בשנת 2023? על כך נספר לכם בשנה הבאה עלינו ועל מדינת ישראל לשלום ולטובה.