חיוב בעל חברה לשלם מכיסו לעובד החברה

עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מהווה עקרון יסוד בדיני חברות. עקרון זה קובע כי לחברה יש אישיות משפטית משל עצמה, שנפרדת מהאישיות המשפטית של בעליה ולכן לא ניתן להטיל על בעלי המניות של החברה את האחריות האישית לחובותיה של החברה.

לעיקרון זה יש סייג אשר קובע כי במקרים חריגים שבהם בעלי המניות ניצלו לרעה את מסך ההתאגדות המטאפורי שכביכול חוצץ ומפריד ביניהם לחברה, אזי ניתן להרים מסך זה ולחייב את בעלי המניות לפרוע באופן אישי את חובות החברה.

דוגמא למקרה חריג ונדיר שכזה נדונה בתיק סע"ש 20004-06-19 פלוני נ' אסיל עאמר בניה ושיפוצים בע"מ, שהתנהל בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

כיצד הגיע המקרה לבית הדין לעבודה?

תיק זה עסק בעובד ששימש כעוזר צמוד ויד ימינו של מנכ"ל חברת בניה והבעלים היחידי שלה ואף סייע לו בשל קשיי שפה, וזאת במשך כ-7 שנים, בין 2011–2018. בסיום העסקתו של העובד, סוכם בין הצדדים בהסכמה שהוא יפוטר.

בשנת 2019 הגיש העובד תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות, לרבות הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה ודמי חופשה ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, וזאת הן כנגד החברה עצמה והן כנגד בעל החברה.

כנגד החברה, טען העובד שהיא לא שילמה לו את זכויות הסוציאליות וכי יש חשש שהיא לא תוכל לפרוע לו את חובותיה.

כנגד בעל החברה טען העובד שיש לחייב אותו בחיובי החברה כלפיו מכח שתי עילות: אחריות אישית והרמת מסך.

מבחינת עילת האחריות האישית, טען העובד שבעל החברה התחייב בפניו באופן אישי לשלם לו את זכויותיו, וזאת באמצעות כספים שהוא עומד לקבל בשל מכירת מגרש בכפר קאסם, וכהוכחה לכך, הוא אף ביקש מהעובד לשמש כעד להסכם המכר של מגרש זה.   

מבחינת עילת הרמת המסך, טען העובד שיש להרים את מסך ההתאגדות שבין החברה לבעליה, מאחר שבעל החברה עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה כדי לחמוק מתשלום זכויותיו, ואף עירב בין נכסיו האישיים לנכסי החברה.

בעל החברה, כצפוי, הכחיש את טענות העובד וטען כי העובד קיבל את מלוא זכויותיו, ושהוא מעולם גם לא התחייב לשלם לו את זכויותיו באופן אישי.

עוד טען הבעלים שהוא אדם בור שאינו מבין בדבר, אינו יודע קרוא וכתוב, לא מבין את ההתנהלות הכספית של החברה ואף לא היה מודע כלל לנושא הפנסיה עד להגשת התביעה כנגדו על ידי העובד.

טענות העובד מתיישבות עם חומר הראיות

בית הדין לעבודה קבע שעדותו של העובד לפיה בעל החברה התחייב לשלם לו את זכויותיו מתוך כספי מכירת המגרש בכפר קאסם, היתה אמינה, קוהרנטית והיא אף מתיישבת עם חומר הראיות.

ראשית, העובד הוכיח את הטענה לפיה הוא שימש כעד לחתימת הסכם מכר המגרש של בעל החברה, באמצעות הצגת נוסח הסכם המכר של אותו מגרש בתמורה לסך של 1.3 מיליון ש"ח ונספח ה' להסכם זה שעליו העובד חתום כעד לחתימת ההסכם.

שנית, בעל החברה עצמו הציג בפני בית הדין לעבודה מכתב שנשלח לעובד מטעם רואה החשבון של החברה, בתגובה לדרישת העובד לשלם לו את זכויותיו הסוציאליות. במכתב זה טען רואה החשבון שמשרדו הסביר לבעל החברה שעליו לשלם עבור העובד הפרשות לקופת פנסיה וזאת באופן רטרואקטיבי, החל משנת 2008 ואילך.

שלישית, בעל החברה גם הודה במפורש בחקירתו הנגדית שהוא יזם את מכירת המגרש כדי שיוכל לשלם שכר לכל עובדי החברה בכלל ולעובד בפרט.

רביעית, בעל החברה גם הודה במפורש בחקירתו הנגדית שמצבה הכלכלי של החברה הנו רעוע, ושהיא לא תוכל לשלם לעובד דבר, וכי ישנם מעל 10 תיקי הוצאה לפועל פתוחים נגדה.

הרמת מסך בדיני עבודה בשל המאפיינים המיוחדים של יחסי העבודה

בית הדין הבהיר כי בהתאם לסעיף 6(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999, ניתן לייחס חוב של חברה לבעל מניות בחברה רק במקרים החריגים שבהם נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם או לקפח נושה, תוך לקיחת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה של החברה לפרוע את חובות, אם כי בתנאי שבעל המניות היה מודע לשימוש זה.

לפי הפסיקה, ניתן למצוא דוגמאות לשימוש לרעה כאמור במקרים של עירוב נכסים, תרמית, הונאה והברחת נכסים.

עוד הדגיש בית הדין, כי כאשר מדובר בהרמת מסך בדיני עבודה קרי, הרמת המסך שבין החברה המעסיקה לבין בעל המניות שלה, יש לבצע אותה בשים לב למאפיינים המיוחדים של יחסי העבודה.

מאפיינים אלו כוללים את יחסי האמון בין הצדדים אל מול חוסר האיזון ביניהם, יתרון המעסיק ושליטתו ככלל על תנאי ההעסקה, קיומה של חובת אחריות מוגברת של המעסיק ומעמדם המיוחד של העובדים כנושים שלא מרצון.

הרמת מסך: מן הכלל אל הפרט

בית הדין פסק כי שיש הצדקה במקרה דנן להורות על הרמת מסך בין החברה לבעליה. שכן, בעל החברה עירב בין כספו הפרטי לכספי החברה, ניהל את החברה במימון דק ללא כל אפשרות לשלם לעובדיה את מלוא זכויותיהם, ואף לא הפריש הפרשות לפנסיה עבור העובד ויתר העובדים, דבר שעולה כדי עבירה פלילית.

עוד קבע בית המשפט שהוא לא התרשם שבעל החברה הנו אדם בור שאינו מבין דבר וכי יש הבדל בין אדם שאינו יודע לאדם שאינו רוצה לדעת. מאחר שבעל החברה היה הבעלים היחידי שלה וגם מנכ"ל החברה, הוא היה חייב לדעת אם עובדיו מקבלים את זכויותיהם כדין, ולמרות זאת הוא בחר לעצום את עיניו.

בהתאם לכך קבע בית הדין שעל בעל החברה לשלם לעובד באופן אישי, מכיסו הפרטי, את הזכויות המגיעות לו וזאת בסך כולל כ-212,600 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

קריאה נוספת: פוטרת מחברת הייטק? אלו הזכויות שלך!