שווי שימוש בטלפון נייד

בעבר נהגו מעסיקים לספק טלפון נייד רק לאותם עובדים אשר מילאו תפקידים שעבורם נדרשה זמינות גבוהה מסביב לשעון.

בשנים האחרונות ועם התקדמות הטכנולוגיה והשינוי שחל בחברה, רוב רובם של העובדים משתמשים בטלפון נייד ובסמארטפון, המשמש לפונקציות נוספות מלבד קיום שיחות גם במסגרת העבודה ולכן תנאי קבלת טלפון נייד כהטבה, מוצע לתפקידים שונים ומגוונים.

מבחינת תקנות מס הכנסה, הוחלט לזקוף לעובדים הכנסה רעיונית, כלומר לצרכי מס ולגלם את מרכיב שימוש בטלפון נייד, בדומה לרכיבים אחרים הנכללים ומגולמים בחישוב שכר וזאת במטרה לשמר את שכר הנטו, להבטיח לעובד את שווי ההטבה במלואה ולהפחית את גובה המס שעליו לשלם.

בנוסף, כתוצאה מכך שעובד מחוייב לשלם מס על רכיב זה, על המעביד קיימת החובה להכלילו בהסדר תשלום פיצויי פיטורין.

אופן השימוש של הכנסה זו נקבע בתקנות מס הכנסה - שווי השימוש ברדיו טלפון נייד, התשס"ב 2002 (רט"ן). בתיקון 129 לפקודת מס הכנסה מיום 17.2.2002 נוסף לסעיף 2(2) שווי שימוש ברדיו טלפון נייד ששר האוצר הוסמך לקבוע את שווי השימוש בו.

המושגים החשובים לעניין שווי השימוש ברדיו טלפון נייד שהועמדו לרשות העובד הינם:

• הוצאה חודשית - הכוללת הוצאות במהלך החודש עבור רדיו טלפון נייד כולל ההוצאות הקבועות
• רדיו טלפון נייד - למעט טלפון נייד שניתן להתקשר ממנו למקום העבודה בלבד או מכשיר קשר
• המונח הועמד לרשות העובד - שמשמעותו היא שהטלפון מיועד לשימושו האישי של העובד

מבחינת הגבלת ניכוי הוצאות רדיו טלפון נייד, נקבע בתקנות מס הכנסה שלא יותרו בניכוי הוצאות החזקת טלפון נייד המשמש בייצור הכנסה ששיעורה 1260 ₪ השווה ל-105 ₪ בחודש או מחצית מההוצאות לפי הנמוך מביניהם.

יחד עם זאת, הוצאות המעסיק בגין טלפון נייד אשר הועמד לשימוש העובד, יותרו בניכוי במלואן. סכום הוצאות החזקת הטלפון הנייד הוא בניכוי הסכומים ששולמו על ידי העובד.

בנוסף לא יותרו בניכוי הוצאות החזקת טלפון נייד שהוצאו בייצור הכנסת עבודה.

כאשר בידי העובד נמצא יותר ממכשיר טלפון אחד, רשאי המעסיק לחייב את העובד עבור שני המכשירים או לחייבו עבור מכשיר אחד וההוצאות בגין המכשיר השני עד לסך של 1260 ₪ בשנה או מחצית מהוצאות הטלפון, הנמוך מביניהם, לא יותרו בניכוי על ידי המעביד.

בהתאם לנתונים לתיאום הוצאות מסוימות לשנת המס 2014, שווי השימוש לכל חודש בטלפון נייד הנמצא בשימוש העובד, יהיה מחצית מההוצאה החודשית או 105 ₪, הנמוך מביניהם וזאת בניכוי סכום ההוצאה החודשית אשר שילם העובד עבור אותו טלפון נייד.

משמעות התקנות היא שבמקרה שהעובד משתתף בהוצאות הטלפון הנייד, בסכום של 105 ₪ או יותר, לא יזקף לו כל שווי בגין הטלפון הנייד.

במידה ומכשיר הטלפון הנייד נשאר אצל העובד גם מעבר לשעות העבודה, אין הדבר מחייב שינוי מאחר שרוב המעסיקים אינם מגבילים את השימוש לשעות העבודה בלבד.

חובות תשלום עבור שווי השימוש בטלפון נייד הנזקפות לשכר העובד, הינן: מס מעסיקים, מס שכר וביטוח לאומי.

מס מעסיקים - הינו מס המוטל על מעסיקים לפי חוק מס מעסיקים ובהיותו יחסי, הוא מחושב בהתאם לשכר שמשלם המעסיק.

המס הונהג בשנת 1975 כמס זמני, אך הפך בהמשך לקבוע. החיוב במס מעסיקים חל על רוב מרכיבי השכר שעליהם יש מס הכנסה, כולל הטבות בשווי כסף.

מס השכר - הינו מס, המוטל במסגרת חוק מס ערך מוסף, על מעסיקים שהינם מוסדות ללא כוונת רווח ומוסדות כספיים כגון בנקים, חברות ביטוח, קרנות נאמנות וחברי הבורסה לניירות ערך בתל-אביב.

הוצאות הניתנות לניכוי הינן ההוצאות שהוצאו בחודש בגין הנייד כולל החיוב הקבוע, דמי שימוש, תיבה קולית, שירותים נלווים, השתתפות העובד וכדומה.

התקנות כאמור אינן תקפות לגבי טלפון נייד אשר ניתן להתקשר ממנו למקום העבודה בלבד.

כך למשל במקרה בו תחושב מחצית ההוצאה החודשית, חישוב שווי השימוש בנייד והוצאות הניתנות לניכוי יחושבו באופן הבא:

• הוצאה חודשית: 150 ש"ח
• מחצית ההוצאה אך לא יותר מאשר 105 ש"ח - 75 ש"ח
• בניכוי השתתפות העובד: 50- ש"ח
• שווי השימוש שייזקף: 25 ש"ח

אם החישוב יעשה לפי תקרה של 105 ש"ח, דוגמה אפשרית לחישוב תיראה כך:

• הוצאה חודשית: 250 ש"ח
• הוצאה לפי תקרה של 105 ש"ח - 105 ש"ח
• בניכוי השתתפות עובד: 50- ש"ח
• שווי שימוש שייזקף: 55 ש"ח

שווי השימוש בטלפון נייד במבחן בית הדין לעבודה

בפסק הדין תע"א תל אביב 2376-05 כחלון דן נגד ט.ק. אביזרי רכב בע"מ התובע הועסק בחברה כסוכן מכירות, במשך שש שנים ועד להתפטרותו. התובע עתר לחיוב הנתבעים בתשלום זכויותיו, שכללו פיצויי פיטורין, שחרור כספי תגמולים הצבורים בפוליסת ביטוח מנהלים וגם הוצאות טלפון סלולרי.

בכתב ההגנה נטען שהתובע התפטר מרצונו ללא הודעה מוקדמת, תוך גרימת נזקים לנתבעת, אשר הגישה כתב תביעה שכנגד.

בעניין ביטול הסכום ששולם במזומן כהחזר הוצאות טלפון, טען התובע שבנוסף להחזר השתתפות בטלפון נייד בסך 150 ₪ כמופיע בתלוש השכר, שילם לו נתבע מספר 2 שהוא מנהלה ובעליה של החברה כ-100 ₪ במזומן מדי חודש.

במכתב שצירף התובע לתצהיר, מודיעה הנתבעת שתעמיד לרשות התובע טלפון נייד לצרכי העבודה והתנתה שהתשלום עבור השיחות מהטלפון הנייד הפרטי, יוגבלו ל–150 ₪ עד להמצאת חשבונות הטלפון לבדיקת החברה.

נתבע מספר 2 העיד, שאכן העביר מספר פעמים סכום של 100 ₪ מכיסו הפרטי לתובע וזארת כמענה לבקשות התובע לכיסוי הוצאות הטלפון, אולם משלא המציא התובע את חשבונות הטלפון כפי שהתבקש, הפסיק את התשלום.

לבסוף התובע הודה שקיבל 240 ₪ מגולם, עבור נסיעות ו-100 ₪ מנתבע מספר 2 ולפיכך נקבע שהחלטת החברה שלא להגדיל את התשלום עבור השיחות שבוצעו באמצעות הטלפון הנייד הפרטי של התובע, לא מהווה הרעה בתנאי העבודה שלו.