דיני העבודה החלים על עובדי עמ''י וזכויותיהם על פי חוק

עובדי עמ"י, קרי, עובדים מקומיים ישראליים, הינם סוג מסויים של עובדים ישראליים אשר מועסקים באופן זמני על ידי רשויות המדינה במסגרת הנציגויות שלהן במדינות זרות.

מדובר בגופים כגון משרד החוץ, משרד הביטחון, צה"ל וכדומה.
 

עקרונית, מדינת ישראל מעסיקה במסגרת נציגויותיה בחו"ל עובדים אשר נחלקים ל-3 סוגים שונים: שליח, שהינו עובד המדינה אשר נשלח מטעמה לעבוד במדינה זרה. דוגמא מובהקת לשליחים מטעם המדינה הינם שגרירים, קונסולים, צירים, נספחים, וכל יתר אנשי הסגל הדיפלומטי של משרד החוץ.

הדין שחל על העסקת השליחים, שכאמור נהנים ממעמד של עובדי מדינה, הינו הדין הישראלי, לרבות דיני העבודה הישראליים, בהתאם לכך, תנאי השכר שלהם, תשלומי מס הכנסה, ביטוח בריאות, ביטוח לאומי וכדומה, נקבעים בהתאם לדין הישראלי.
 

עמ"י הינו עובד ישראלי אשר מועסק ע"י המדינה במדינה זרה, אך זאת מבלי שהוא ייחשב כבעל מעמד של עובד מדינה.

במקור מעמד העמ"י יועד  לנשים של שליחים ישראליים, אשר הצטרפו לבעליהן במסגרת השליחות מטעם המדינה, אולם בהמשך הצטרפו למעמד זה עובדים נוספים, כגון סטודנטים ישראליים שלומדים בחו"ל, ואשר מבקשים לממן את השהות שלהם שם באמצעות עבודה בשגרירות ישראל שבאותה מדינה זרה, וכדומה.

תנאי העסקתם של עובדים בעלי מעמד של עמ"י מבוססים על זכויות מיוחדות שמקורן בדין הישראלי, ואשר שונות מהזכויות של השליחים, שנחשבים כאמור כעובדי מדינה.

בנוסף, תקני העמ"י פטורים מחובת מכרז, סולם הדרגות בו מועסקים העמ"י הינו אחיד וזהה לכל בעלי התפקידים, ולא ניתנות תוספות בגין תארים אקדמאים.

עם זאת, גם עובדים בעלי מעמד של עמ"י משלמים מסים לרשויות מס הכנסה, ביטוח הבריאות, והביטוח לאומי של מדינת ישראל.
 

עמ"ז הנו עובד מקומי זר, אשר מועסק על ידי מדינת ישראל בהתאם לדין המדינה הזרה בה נמצאת הנציגות הישראלית. על פי הערכת התאגדות עובדי עמ"י, מדינת ישראל מפעילה כמאה נציגויות בחו"ל, אשר מעסיקות יחדיו כ-24,500 עובדים, מתוכם כ-550 שליחים וכ-1,200 עובדי עמ"י.
 

תנאי העסקתם של עובדי עמ"י מעוגנים במסגרת סעיף 18 של השות"ש, קרי, הוראות שכר ותנאי שירות בחוץ לארץ, אשר נקבעות על-ידי הועדה הבין-משרדית לשכר ותנאי שירות בחוץ לארץ, בראשות הממונה על השכר במשרד האוצר.
 

הוראות השות"ש מגדירות עובד עמ"י כך: "אזרח ישראלי, השוהה באורח זמני בחוץ לארץ ואשר נציגות ישראל שם קיבלה אותו לעבודה במעמד של עובד מקומי ומעסיקה אותו באורח זמני ועל פי חוזה מיוחד".
 

להלן עיקרי הוראות השות"ש לגבי תנאי העסקתם של עובדי עמ"י:
 

1. אופן תחולת דיני המדינה על עובדי עמ"י

 

תקשי"ר, קרי, תקנון שרות המדינה, והן  חוק שירות המדינה התש"ל-1970, אינם חלים על עובדי עמ"י.

מנגד, קיימת רשימה סגורה ומצומצמת של חוקי עבודה ישראליים אשר רק הם חלים על עובדי עמ"י, וזאת כמפורט להלן: 

 

•  חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002.
 

•  חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א-2001.
 

•  חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951.
 

•  חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954.
 

•  חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.
 

•  חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
 

•  חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי"ט- 1959.
 

•  חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969.
 

•  חוק שירות הציבור (מתנות), התש"מ-1979.
 

•  חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.
 

•  חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996.
 

•  חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

 

2. משך זמן העסקתם של עובדי עמ"י

ניתן להעסיק עובד עמ"י לתקופת העסקה של עד שנה אחת בלבד.

הנציגות הישראלית בה הוא מועסק רשאית להאריכה מפעם לפעם עד לתקופה מירבית של 3 שנים, ואילו מנכ"ל המשרד הממשלתי שמטעמו הוא מועסק מוסמך להאריך את העסקת עובד עמ"י מעבר ל-3 שנים.

בתנאי שהוא לא יועסק לאחר 5 שנות שהייה בחו"ל, או 7 שנים לגבי עובד עמ"י הלומד רפואה בחו"ל, ואף זאת בהתאם לרשימה סגורה של סיבות, הגבלת משך העסקת עובדי עמ"י מנומקת במגבלות שמטיל הביטוח הלאומי ובכך שהמדינה אינה רוצה כביכול לעודד ירידה מישראל.

 

3. שכר עובדי עמ"י

שכר העמ"י מורכב משני חלקים: חלק ישראלי ותוספת חו"ל. החלק הישראלי, שמכונה גם שכר צל, אמור להיות השכר שהיה משולם לעובד לו היה מועסק בישראל.

מדובר בשכר קבוע של כ-5,000 ₪, ברוטו, ללא קשר לסוג התפקיד שממלא עובד העמ"י. לסכום זה יש חשיבות קריטית משום שממנו נגזרות ההפרשות הסוציאליות של העמ"י כגון פיצויי פיטורין ופנסיה.

תוספת חו"ל הינה תוספת בסכום ממוצע של כ-3,000 ₪-5,000 ₪, ברוטו, אשר מיועדת "להתאמת השכר לתנאי המחיה בארץ השירות".

סכום תוספת זו שונה ממדינה למדינה, והוא נגזר ממדדים בינלאומיים להערכת יוקר מחייה, אולם הוא אינו לוקח בחשבון שכר דירה, הוצאות רכב, טיפול רפואי, והוצאות שכר לימוד הילדים.

הסיבה לכך נובעת מכך במקור תפקיד העמ"י יועד לנשות השליחים, שממילא קיבלו תוספות אלו במסגרת השכר שלהם. כתוצאה מכך, עובדי עמ"י שאינם מהווים בני זוג של שליחים, נושאים לבדם בהוצאות אלה, אשר אף מהוות את חלק הארי של הוצאותיהם, מבלי ששכרם מגלם זאת.

 

יצויין כי עובדי עמ"י נאבקים מזה מספר שנים על שיפור תנאי העסקתם, אשר לדבריהם לא התעדכנו במשך 60 השנים האחרונות. חלקם אף שבתו במהלך אוגוסט 2016 ואפריל 2017, אולם עד כה מאבקם טרם הניב תוצאות.