{if 0} {/if}
|
חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 אוסר לפטר נשים וכן לפגוע בהיקף המשרה או ההכנסה שלהן שלא כדין במהלך תקופת ההריון, לאחר הלידה ואף במהלך הניסיונות להיכנס להריון במסגרת טיפולי פוריות.
לפיכך, מעסיק שמעוניין לפטר עובדת בנסיבות הללו, או לפגוע בהיקף משרתה או הכנסתה, צריך לקבל לכך אישור מטעם הממונה על החוק, אף זאת בכפוף לתנאים שמפורטים בחוק.
יודגש כי אישור הממונה צריך להינתן מראש ולא בדיעבד ולאחר מכן. כל עוד לא ניתן אישור כאמור, המעסיק איננו רשאי לפטר את העובדת, כמו גם לפגוע בהיקף משרתה או הכנסתה.
על רקע זה התעוררה השאלה האם המעסיק רשאי להוציא עובדת לחופשה כפויה תוך תשלום השכר שלה, במהלך התקופה המוגנת שעד למתן החלטת הממונה על החוק בבקשה שהוגשה לפיטוריה או הפגיעה בהיקף משרתה / הכנסתה.
שאלה זו נדונה לאחרונה בתביעה שהוגשה על ידי עובדת כנגד חברת הקוסמטיקה איל מקיאג' בפני בית הדין לעבודה בחיפה, במסגרת הליל סע"ש 24127-04-18 ג.ד. נ' איל מקיאג' קוסמטיקה (2013) בע"מ.
העובדת החלה לעבוד בחברה בשנת 2016 בתפקיד מנהלת המכללה של החברה.
בשנת 2017 היא שהתה בחופשת מחלה בביתה שארכה כחודש ימים. עם שובה לעבודתה, היא הזכירה למנהל הממונה עליה בחברה שהיא אמורה לצאת לחופשה על מנת להשתתף בתחרות קפוארה בחו"ל והוא אישר זאת, אך מספר ימים לפני הנסיעה האישור בוטל.
למרות זאת העובדת החליטה לנסוע לחו"ל מאחר שהיא כבר השקיעה בנסיעה זו כספים רבים.
עם חזרתה לעבודה, היא זומנה לשימוע לפני פיטורים. במהלך השימוע היא הודיעה לחברה שהיא עוברת טיפולי פוריות. בסיום השימוע היא הוצאה לחופשה כפויה.
רק כעבור חודש הגישה החברה בקשה בפני הממונה על החוק לאישור פיטורי העובדת בשל אי שביעות רצון מתפקודה ובעיות משמעת ולמרות שהיא עוברת טיפולי פוריות. בנוסף ביקשה החברה לקבל את האישור לפיטורי העובדת באופן רטרואקטיבי וזאת כבר החל ממועד הוצאתה לחופשת הכפויה.
כעבור חודש החליטה הממונה על החוק לאשר את פיטורי העובדת, לאחר שקבעה שהפיטורים אינם נובעים מטיפולי הפוריות. יחד עם זאת, היא סירבה לתת אותו באופן רטרואקטיבי, כי אם רק ממועד מתן האישור ואילך.
העובדת הגישה תביעת פיצויים כנגד המעסיק, בין היתר בטענה שהוצאתה לחופשה כפויה מיד לאחר השימוע ועד להחלטת הממונה על היתר פיטוריה מנוגדת לסעיף 9(ה)(1) בחוק עבודת נשים, שאוסר לפטר עובדת ולפגוע בהיקף המשרה או ההכנסה של עובדת שנמצאת בטיפולי פוריות.
החברה טענה שמשבר האמון עם העובדת הצדיק את הפסקת עבודתה בפועל של העובדת ללא פיטורים ותוך פניה במקביל לממונה להתיר את פיטורי העובדת.
לדבריה, התנהגות העובדת לא איפשרה באופן סביר את המשך העסקתה בפועל, מאחר שמדובר במשרת אמון שדורשת מידת נאמנות ולויאליות מוגברת.
בית הדין ציין שלפי הפסיקה, הוצאת עובדת לחופשה כפויה עד להחלטת הממונה על חוק עבודת נשים, תוך קבלת שכר אך בלא שהתאפשר לעובדת לעבוד בפועל, מהווה אף היא הפרה של החוק, מאחר שיש לאפשר לעובדת לממש את זכותה לעבוד ואין להתיר למעסיק לפדות בכסף את תקופת איסור הפיטורים ובכך לצאת ידי חובתו.
כל עוד לא ניתן היתר כדין לפיטורי העובדת, היה אסור לחברה לממש את כוונתה לפטר את העובדת על ידי הרחקתה ממקום העבודה, מאחר שלא ניתן להסתפק בעצם תשלום של שכר בתקופת ההיעדרות.
לפיכך, הוצאתה של העובדת לחופשה כפויה, תוך קבלת שכר אך מבלי שהתאפשר לה לעבוד בפועל, עד להחלטת הממונה בבקשה להיתר פיטורים, מהווה אף היא הפרה של סעיף 9 לחוק עבודת נשים.
הדברים שלעיל מקבלים משנה תוקף מאחר שזוהי איננה הפעם הראשונה שהחברה מפרה את חוק עבודת נשים ובעבר היא אף חוייבה במספר פסקי דין לשלם פיצויים בגין הפרות אלו.
כלומר, היא ידעה היטב או שהיתה צריכה לדעת את המשמעות של הוצאת העובדת לחופשה כפויה בזמן התקופה המוגנת לפי כוח חוק עבודת נשים ומבלי לקבל את אישורה של הממונה.
בהתאם לכך נפסקו לעובדת פיצויים בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך של 26,666 ₪.
עוד נקבע שלעובדת גם נגרמו הפסדי שכר בתקופת הוצאתה לחופשה הכפויה, מאחר שנמנעה ממנה האפשרות לקבל בונוסים בגין עמידה ביעדים, כפי שהיא קיבלה במהלך תקופת העסקתה. בהתאם לכך נפסקו לה פיצויים בגין פגיעה בהכנסה בתקופה המוגנת בסך של 15,216 ₪.
בנוסף נקבע שהיא זכאית להפרש פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצויי הלנה.
בסיכומו של דבר נפסקו לעובדת פיצויים בסך כולל של כ-80,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין.
קריאה נוספת: כך תפעלי אם פיטרו אותך בזמן טיפולי פוריות