למי מגיע לקבל פיצויי פיטורים מוגדלים?

סכום גובה הפיצויים החוקי הנו מכפלת השכר החודשי האחרון במספר שנות העבודה של העובד, וזאת לפי סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.

ישנן כמה דרכים לחשב את פיצויי הפיטורין המגיעים לעובד/ת ועם זאת, קיימים מצבים בהם העובד יהיה זכאי לקבל פיצויי פיטורים מוגדלים מעבר או בנוסף לסכום הקבוע בחוק.

המדובר בעיקר במקרים הבאים:

• מקרים בהם העובד פוטר שלא כדין ובניגוד לחוק.
• מקרים בהם הזכות לפיצויים מוגדלים מעוגנת במסגרת הסכם עבודה, אישי או קיבוצי, שחל על הצדדים.
• מקרים בהם הזכות לפיצויים מוגדלים מעוגנת במסגרת הסכם פרישה, אישי או קיבוצי, שחל על הצדדים.
• מקרים בהם הזכות לפיצויים מוגדלים נובעת בשל נוהג שחל במקום העבודה.

תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים עקב פיטורים בניגוד לחוק

נובע בדרך כלל מתשלום פיצויים בגין עצם הפיטורים שלא כחוק וזאת בנוסף לתשלום פיצויי הפיטורים הרגיל המגיע לעובד בשל עצם פיטוריו.

כך, לדוגמא, כאשר העובד פוטר ללא הודעה מוקדמת כדין וזאת בניגוד לסעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001,  אזי יהיה על המעביד לשלם לעובד פיצוי נוסף בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת, כאמור בסעיף 7(א) לחוק זה.

במידה והעובד פוטר בשל אפליה בעבודה עקב מינו, דתו, גילו, וכיוצא בזה כאמור בסעיף 2 לחוק שיוויון הזדמנויות תשמ"ח-1988, יהיה העובד זכאי לתשלום פיצויים גם אם לא נגרם לו נזק ממוני, דהיינו, פיצוי בגין עוגמת נפש, וזאת בשיעור שייראה לבית הדין לעבודה בנסיבות העניין, כאמור בסעיף 10(1) לחוק זה.

במידה והעובד פוטר בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור, וזאת בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 יהיה העובד זכאי לתשלום פיצויים גם אם לא נגרם לו נזק ממוני, דהיינו, פיצוי בגין עוגמת נפש, וזאת בשיעור שייראה לבית הדין לעבודה בנסיבות העניין, כאמור בסעיף 3 לחוק זה.

בנוסף בית הדין רשאי לחייב את המפר בתשלום פיצויים לדוגמא בסך שלא יעלה על 50,000 ₪, ואף בסך שלא יעלה על 500,000 ₪, בשל חומרת ההפרה או נסיבות הנוגעות להפרה, לרבות התנהגות המפר או היותה הפרה חוזרת.

קראו בהרחבה: הגנה על עובדים חושפי שחיתויות

במידה ועובדת פוטרה בניגוד לסעיף 9 לחוק עבודת נשים, תשי"א-1951 העובדת תהיה זכאית לפיצויים בסכומם שלא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה, אם כי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע.

כך קובע סעיף 13א(ב)(1) לחוק זה. המדובר, למשל, בפיטורי עובדת במהלך חופשת הלידה שלה, או בפיטורי עובדת בהריון או פיטורים בתקופת 60 היום שלאחר חופשת הלידה ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים וכיו"ב.

מקרה נוסף שבו ישולמו פיצויי פיטורים מוגדלים הנו כמובן כאשר משולמים פיצויים עקב הלנת תשלום פיצויי הפיטורים, לפי חוק הלנת שכר, תשי"ח-1958.

המועד לתשלום פיצויי הפיטורים הנו ביום הפסקת יחסי עובד ומעביד, כאמור בסעיף 20(א) לחוק זה. לפי סעיף 20(ב) לחוק זה, במידה ופיצויי הפיטורים לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם, יחולו עליהם פיצויי הלנת פיצויי פיטורים באופן הבא:

במידה ופיצויי הפיטורים שולמו בתקופה שבין היום ה-16 לבין היום ה-30 שלאחר המועד לתשלומם, יש לשלם הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו.

במידה ופיצויי הפיטורים שולמו לאחר היום ה-30 שלאחר המועד לתשלומם, יש לשלם לעובד גם הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו, וגם 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים.

תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים על פי הסכם עבודה

מתבצע במקרים בהם הזכות לפיצויים מוגדלים מעוגנת במפורש ובאופן ברור במסגרת הסכם עבודה או הסכם קיבוצי שחל על הצדדים.

כך לדוגמא, במסגרת הליך ע"ע 666/09 אורן נ' מבטחים נדונה זכות לפיצויי ביטוחים מוגדלים אשר הוענקה לעובדי חברת מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, מכח הסכמים קיבוציים שחלו על הצדדים, באופן לפיו שיעור הפיצויים המוגדלים נקבע בהתאם לשנות הוותק של העובד.

לדוגמא, עובד בעל ותק של 4 שנות עבודה זכאי לקבל פיצויים מוגדלים בשיעור של 25%, ואילו עובד בעל ותק של 12 שנות עבודה זכאי לפיצויים מוגדלים בשיעור של 80%.

תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים על פי הסכם פרישה

מתבצע במקרים בהם הזכות לפיצויים מוגדלים מעוגנת במפורש ובאופן ברור במסגרת הסכם פרישה שחל על הצדדים. הסכם זה יכול להיות אישי, בין עובד ספציפי לבין המעסיק, או קיבוצי, בין כלל העובדים העונים על תנאים מסויימים לבין המעסיק, בדומה להסכמי הפרישה הקיימים בחברות תנובה, פרטנר, בזק ועוד. 

הסכם פרישה הנו בדרך כלל הסכם לפרישה מוקדמת מרצון של העובד ממקום עבודתו, בטרם הגיעו לגיל הפרישה החוקי, שכיום הנו 67 לגבר ו-62 לאישה.

במסגרת הסכם זה העובד זוכה לתנאי פרישה משופרים, לרבות באמצעות קבלת פיצויי פיטורים מוגדלים, אשר אמורים לגשר על התקופה ממועד פרישתו המוקדמת, ועד למועד הגיעו לגיל הפרישה החוקי. סכום זה מכונה לעיתים גם מענק פרישה.

הסכמים אלו נחתמים בדרך כלל במסגרת תוכנית לעידוד הפרישה המוקדמת שמציע המעסיק לעובדיו. תוכנית כזו יכולה לנבוע מסיבות שונות מבחינת המעסיק, כגון הצורך בפיטורי צמצום, או רענון מצבת העובדים לשם הגברת יעילות פעילות הארגון, וזאת באמצעות החלפת עובדים ותיקים, שלא פעם הנם שחוקים מעבודתם הממושכת, בעובדים צעירים יחסית אשר כישוריהם עדכניים יותר, ואילו עלות העסקתם נמוכה יותר.

הסכם פרישה יכול להיערך באופן פרטני לגבי עובד מסויים, או באופן קיבוצי לכלל העובדים במקום עבודה מסויים, ובהתאם לתנאים הקבועים בו.

תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים על פי נוהג

ינתן אם יוכח באופן ודאי וחד משמעי שאכן התקיים נוהג בדבר תשלום פיצויים מוגדלים במקום העבודה, וזאת בהתאם להלכה הכללית לפיה יש להוכיח כל נוהג באופן כזה.

ככלל, הזכויות במשפט העבודה נקבעות בהסכמים ובהסדרים אישיים וקיבוציים ומכוח הוראות הדין. עם זאת הפסיקה הכירה בנוהג כמקור לקיומן של זכויות במשפט העבודה. נוהג הנו בן חריג בעולם יחסי העבודה והוא פועל יוצא ממציאות מסוימת במקום העבודה שאינה מעוגנת בהסדרים בכתב.

מאחר והנוהג מעצם טבעו וטיבו בדרך כלל איננו מעוגן בכתב, להבדיל מזכויות עבודה אחרות שלרוב מעוגנות בהסכם כתוב, אזי יש להוכיח אותו וזאת באופן ודאי וחד משמעי, כאמור בהליך דב"ע מח/40-3 חבקין נ' גחלת גמול חסכון לחינוך בע"מ.

הוכחה חד משמעית זו צריך שתתייחס הן לקיומו של נוהג והן להיקפו, כאמור בהליך דב"ע נז/115-3 מרקדו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ.

הנטל להוכחת קיומו של נוהג מוטל על כתפי הטוען לו קרי, העובד בדרך כלל, כשלצורך הוכחת נוהג יש להציג תשתית ראייתית נאותה ואין די בהוכחת מספר מקרים בודדים, כאמור בהליך דב"ע מז/40-3 פלאוט נ' בנק לאומי לישראל.

כלומר, רמת ההוכחה של הנוהג חייבת להיות גבוהה וברורה, ונדרשת לצורך כך תשתית ראייתית רחבה ומסודרת. עדות על מקרים מסוימים בלבד בהם נקט המעסיק דפוס פעולה מסויים, אינה מספקת כדי להוכיח קיומו של נוהג רחב ומחייב.

במסגרת הליך ע"ב 6569-00 רונית דהאן ואח' נ' הרשות לניירות ערך, נדונה תביעתם של שני עובדים לתשלום לתשלום פיצויי פרישה מוגדלים, אשר לטענתם מושתתת על נוהג שקיים ברשות לניירות ערך לשלם לעובדיה הבכירים המסיימים את עבודתם פיצויי פרישה מוגדלים.

בית הדין לעבודה פסק כי העובדים לא הוכיחו קיומו של נוהג כזה ברשות, וכי תשלום הפיצויים המוגדלים ברשות ניתן רק מכח החוזה האישי שנחתם עם חלק מהעובדים, ולא מכח קיומו של נוהג כזה.

אמנם היה חריג יחיד לכך במקרה שבו עובד קיבל פיצויים מוגדלים לאחר שהוא אולץ לעזוב ולא היה בכוחו למצוא עבודה אחרת. אולם העובדים באותו תיק עזבו את הרשות מרצונם, עבור תפקיד בכיר במקום עבודה אחר, כך שלא היה חשש שהם ימצאו ללא תעסוקה.

מעבר לכך, אין די בקיומו של עובד אחד שקיבל פיצויי פרישה מוגדלים ואף זאת עקב נסיבות מיוחדות, כדי להוכיח קיומו של נוהג מחייב ברשות. בהתאם לכך, נדחתה תביעת העובדים לקבלת פיצויים מוגדלים.

שיקולי מס הכנסה בעת קבלת פיצויים מוגדלים

כדי לחשב את שיעור מס ההכנסה שחל על העובד בגין תשלום פיצויי הפיטורים המוגדלים, יש לברר תחילה מהו הסכום שבגינו העובד זכאי לפטור מתשלום ממס, כאמור בסעיף 9(7א) לפקודת מס הכנסה. על החלק הנותר, ככל שיהיה כזה, הוא יצטרך לשלם מס בשיעור המס השולי שחל עליו.

את הסכום זכאי לפטור מחשבים כך:

השכר הקובע ברוטו לפיצויי פיטורים או תקרת השכר, שהינה כ- 12,230 ש"ח לחודש, נכון לשנת המס 2016, לפי הנמוך מביניהם, כפול מספר שנות העבודה נטו.

במידה ונסיבות תשלום פיצויי הפיטורים היו בגין פטירה של העובד, תקרת הפטור תוכפל.

כמו כן, החל מיום 25.07.2010 יש בסמכות פקידי השומה להגדיל אוטומטית את הפטור על כספי פיצויי פיטורין ו/או מענקי פרישה וזאת עד לשיעור של כ-150% מהשכר הקובע ברוטו לפיצויי פיטורים, כל עוד סכום זה לא עבר  את תקרת השכר.

תחשיב לדוגמא:

עובד סיים את עבודתו לאחר 10 שנות עבודה. שכרו האחרון הנו 8,000 ש"ח.
   
פיצויים רגילים בשיעור של 100% לפי התקרה: 122,230 = 12,230 ₪ × 10 שנים. 
   
פיצויים רגילים בשיעור של 150% לפי התקרה: 183,345 ₪.

פיצויים רגילים של העובד, בשיעור של 100%: 80,000 ₪ = 8,000 ש"ח × 10 שנים.

הפיצויים הרגילים של העובד לא עוברים את התקרה, ולכן הם פטורים ממס.

פיצויים מוגדלים של העובד, בשיעור של 120%: 96,000 ₪ הפיצויים המוגדלים של העובד לא עוברים את התקרה ולכן הם פטורים ממס.

פיצויים מוגדלים של העובד, בשיעור של 150%: 120,000 ₪ הפיצויים המוגדלים של העובד לא עוברים את התקרה, ולכן הם פטורים ממס, הם פטורים ממס.

פיצויים מוגדלים של העובד, בשיעור של 200%: 160,000 ₪ הפיצויים המוגדלים של העובד עדיין לא עוברים את התקרה, אבל הם מעל 150% מהשכר הקובע של העובד, ולכן מחשבים לפי הסכום בשיעור של 150% מהשכר הקובע, שהנו הנמוך מביניהם.

לפיכך, העובד יקבל פטור על החלק בסך של 120,000 ₪, ויצטרך לכאורה לשלם מס על היתרה, בסך של 40,000 ₪ על פי המס השולי שמתקבל מהוספת הסכום להכנסות העבודה בשנת המס בה פרש.

שאלות לגבי פיצויי פיטורים מוגדלים?