הערות גזעניות הביאו להתפטרותו של עובד אתיופי

סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 קובע כי במידה ועובד התפטר, לאחר שנת עבודה, מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודה, אזי התפטרותו תיחשב כפיטורים לכל דבר ועניין, אשר מזכים את העובד בקבלת פיצויי פיטורים ויתר הזכויות הסוציאליות המגיעות למי שפוטר.

בפסקי דין רבים נקבע בצורה ברורה כי השאלה מהם תנאי העבודה שהורעו באופן מוחשי תוכרע על פי כלל הנסיבות הספציפיות אשר הביאו להתפטרות העובד.

לשם כך אין די בתחושתו הסובייקטיבית של העובד, אשר חש כאילו תנאי עבודתו הורעו כביכול, אלא עליו להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אוביקטיבית לעניין, אשר תמחיש באופן ברור את הרעת תנאי עבודתו.

דוגמאות מקובלות להרעת תנאים הנן יחס מבזה ומשפיל מצד המעסיק, הפחתת שכר, או פיגור בתשלום המשכורת וכדומה.

במסגרת הליך ס"ע 40666-03-11 אבטה וונדמאגון נ' אייל גור מזון איכות בע"מ אשר התנהל בפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, נדונה תביעה של עובד ממוצא אתיופי כלפי חברת קייטרינג בה עבד, במסגרתה טען העובד כי הוא נאלץ להתפטר מעבודתו בחברה עקב הרעת מוחשית בתנאי עבודתו, אשר התבטאה בספיגת הערות גזעניות מצד הממונה הישיר עליו בחברה.

העובד הועסק במטבח בחברה במשך 3 שנים לפני שהתפטר ממנה. לדבריו, הוא נאלץ להתפטר לאחר שהממונה הישיר עליו נהג להעליבו באופן שגרתי, ולכנותו בכינויי גנאי גזעניים כמו: חמור ושחור וכי מעסיקיו בחברה לא עשו דבר בעניין זה למרות שהוא התלונן על כך יותר מפעם אחת.

העובד טען כי יש לראות את התפטרותו כהתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, וכן כי יש לשלם לו גם פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו ותשלומים נוספים בגין זכויות סוציאליות המגיעות לו כגון דמי הבראה, דמי חגים ועוד.

החברה הכחישה את טענות העובד, וטענה שלא העליבו אותו במהלך עבודתו, ולא כינו אותו בכינויי גנאי, ועל כן לא מגיעים לו פיצויי פיטורים.

עוד טענה החברה כי מאחר שהעובד המשיך לעבוד בחברה במשך תקופה ארוכה וזאת למרות שלטענתו מצבו היה בלתי נסבל, אזי העובד לא הוכיח כי הוא התפטר בשל ההערות הגזעניות שלטענתו הופנו כלפיו.

בית הדין קיבל את טענות העובד בעניין זה בעיקר בהסתמך על הראיות שהובאו במסגרת תביעתו, כפי שנסביר בכתבה שלפניך.

ראשית, בית הדין קבע כי עדותו של העובד נמצאה מהימנה בעיניו וכי הוא מעדיף אותה על פני עדותו של הבעלים של החברה, וכי דבריו בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה עשו רושם מהימן והתיישבו עם האמור בתצהירו ועם המכתבים אשר נשלחו על ידו לחברה לפני התפטרותו.

שנית ובהתאם לפסיקה, יש לזקוף לחובתה של החברה את העובדה לפיה היא בחרה שלא להעיד את אותו הממונה הישיר על העובד אשר האמירות הגזעניות יוחסו לו, וזאת למרות שמדובר בעד רלבנטי וחיוני.

שלישית, מעדותו של הבעלים של החברה עלה כי הוא היה מודע לתלונות העובד על ההשפלות וכינויי הגנאי שהוא ספג מהממונה הישיר עליו, וכי הוא ערך בירור בעניין זה, ועם זאת הוא לא הזהיר את הממונה הישיר ולא דרש ממנו להפסיק עם ההערות הגזעניות כלפי העובד, ואף לא הודיע לעובד דבר בנוגע לתוצאות הבירור שערך בעניינו.

בית הדין קבע כי כאשר עולות טענות מסוג זה, יש לבררן על אתר ולאחר מכן לוודא שהדברים לא חוזרים על עצמם והעניין תוקן כראוי, אולם לא כך נעשה במקרה דנן.

בסיכומו של דבר קבע בית הדין שהעובד היה קורבן במשך כשנה לפחות להצקות והעלבות על רקע עדתי וגזעני, כך שהוא היה נתון תחת מציאות קשה אשר גרמה לפגיעה יומיומית בכבודו.

בית הדין ציין כי אין צורך להכביר במילים אודות הפגיעה המקופלת בהערות כלפי אדם המופנות באשר לצבע עורו, וכי הערות גזעניות מסוג זה הנן חסרות טעם ויש לגנותן.

לגבי טענות החברה בדבר היעדר סמיכות הזמנים בין מועד ההערות הגזעניות למועד התפטרות העובד, קיבל בית הדין לעבודה קיבל את דבריו של העובד לכך שהוא המשיך לעבוד חרף ההערות, וזאת משום שהוא נאלץ לפרנס את משפחתו, ועל כן הוא המתין עד שהוא מצא לעצמו מקום עבודה חילופי לפני שהוא התפטר ממקום עבודתו.

בית הדין גם ציין כי על פי הפסיקה, העובד גם היה רשאי להתפטר לאלתר אף מבלי לתת הודעה מוקדמת, מאחר שהוא נתן לחברה התראה סבירה על כוונתו להתפטר בשל ההערות הגזעניות שהופנו כלפיו, על מנת שתהיה לה הזדמנות לעשות לתיקון המצב, אך למרות זאת היא בחרה שלא לעשות כן.

לאור כל האמור לעיל קבע בית הדין כי העובד היה אכן זכאי להתפטר בנסיבות שיש לראותו כמי שפוטר, וכי על כן מגיעים לו פיצויי פיטורים וכן פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 20%.

בנוסף, פסק בית הדין כי העובד זכאי לקבל גם פיצויים בגין עוגמת נפש בסך של 8,000 ₪, מאחר שסביבת העבודה בה שהה בשנה האחרונה לעבודתו בחברה הייתה סביבה עוינת, שבמסגרתה הוטחו בו כינויים גזעניים מעליבים ועל כן בנסיבות אלה יש מקום לחייב בפיצוי על עוגמת נפש.

בית הדין גם קיבל את עתירתו של העובד בגין הזכויות הסוציאליות המגיעות לו, וקבע כי על החברה לשלם לו גם דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי על חסר בהפרשות לפנסיה ופיצוי על תלושים שלא כללו את פירוט הוותק כנדרש.

סבלת מאפליה בעבודה?