הילדים או הקריירה: האם אימהות צריכות לבחור?

אמא יש רק אחת ובעידן המודרני לפעמיים גם שתיים ומעצם היותנו יצורים הפועלים על פי נורמות חברתיות מקובלות, מצופה מאיתנו להביא ילדים לעולם ורצוי כמה שיותר.

הדרישה הזו לא משחקת לטובתנו בכלל בכל הקשור למעמדן של נשים ובפרט אימהות במעגל העבודה. מחקרים מראים שרוב הנשים בישראל עדיין אינן זוכות לכהן בתפקידים נחשקים ולא זאת בלבד, אלא שהן מופלות גם מבחינת השכר ומרוויחות 35% פחות מגברים, גם אם מדובר בהיקף משרה זהה, בדיוק באותו התפקיד.

לא נתעכב על השאלה מה גורם לכך וכיצד ניתן למגר את התופעה מקרבנו, אלא נתמקד בעובדה שכדי להצליח לשלב בין אימהות מחבקת ו"מוצלחת" לקריירה אמיתית ובועטת, אנחנו נאלצות לעשות וויתורים והרבה.

נראה שמי שרוצה להתקדם בעבודה ובמקביל להמשיך להגדיל התא המשפחתי, מוכרחה לקחת בחשבון שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ובסופו של יום, מישהו או משהו, יצטרכו להישאר רעבים.

בגיל שבו השיח על הריון ולידה הפך לעניין שבשגרה ובעוד שחלק מחברותיי נרגשות לקראת הילד הראשון, אחרות עסוקות בלשבור את הראש כיצד לבצע את הג'אגלינג בין העבודה, הילד(ים) והבן זוג, שלא נדבר חלילה על זמן איכות עם חברות או לבד.

בתוך כל הטירוף הזה הן מוצאות את עצמן עייפות, כועסות ומדוכאות, אכולות רגשות אשם על העולם ועל עצמן, הבאים לידי ביטוי בנוסח – 'אני חרא של אמא', 'הלכו לי חיי המין', 'הקריירה שלי בקאנטים', 'אין לי שנייה לעצמי' ו'אני משתגעת'.

ההתמודדות עם הסטטוס החדש של אמא היא לא פשוטה (בלשון המעטה) וכשמשלבים עם איבוד העצמאות ויתר הגורמים הנלווים להורות גם עבודה, העסק הופך למורכב, מסורבל ומאיים.

נשים רבות עומדות בפני דילמה ומרגישות צורך לבחור – הילדים או העבודה.

בסקירה שלפניך נדון במשמעויות של כל אחת מהבחירות וננסה לברר האם החלום על ערבוביה בין השתיים שמור רק ליחידות סגולה, או שמא כל אחת יכולה להגשים את הפנטזיה על מיקס פורה בין אימהות לקריירה.

האמת שלא רוצים לדבר עליה - בייבי בום!

השאלות מתי להודיע למעסיק שאת בהריון, מה קורה אם רוצים לצמצם היקף משרה במהלך ההריון ומה הזכויות של הבן זוג בתקופה הזו, מעסיקות כמעט את כל ההריוניות. תשעת החודשים שלפני הלידה גדושים בעומסים רגשיים ופיזיים, הן בחיים האישיים ולא פחות בעבודה.

מקרים שבהן נשים מפוטרות בעודן בהריון או במהלך טיפולי פוריות או מצבים שבהם האישה חשה אפליה בשל היותה בהריון, הפכו שכיחים וזאת למרות שמדובר בהתנהלות לא חוקית מצד המעסיקים.

האמת המצערת היא ששם רק מתחילות הבעיות ועל אף ההנחה הרווחת שילדים זה שמחה, בשנת 2018 ולאור אורח החיים הפמיניסטי-שיוויוניסטי שכולנו שואפות אליו, זה גם כאב ראש לא קטן.

כשהבייבי בום מגיע, זה בכלל לא משנה אילו קורסי הכנה לקחת או כמה ספרי הדרכה קראת, את בשוק והיציאה לחופשת לידה מפגישה אותך עם דילמות הקשורות בך, בזוגיות וכמובן – בקריירה שעליה לחצת סטופ, כזו שמי יודע אם אכן תוכל להימשך במתכונתה הקודמת או אם בכלל.

כדי לדחות את הקץ ולגנוב עוד כמה רגעים בבית עם התינוק או עם הפחדים (תלוי את מי שואלים), את מאריכה את חופשת הלידה במספר שבועות ומחשבות על 'כיצד לכל הרוחות אחזור עכשיו לעבודה', 'מאיפה יהיה לי 3,000 ₪ בחודש לשלם לתינוקייה', 'איך אוכל להשאיר את הבונבון שלי בידיים זרות', 'מי ייתן לי אנרגיות להיות גם אמא וגם לעבוד' או 'מה אם האימהות תפגע לי במשרה' ועוד כהנה וכהנה חונקות לך הנשמה והנשימה.

להישאר בבית או להתפטר ואם כן עד מתי

ההתלבטות אם להישאר בבית עם התינוק או לחזור לעבודה מושפעת ממשתנים רגשיים וטכניים. ברמה הפרקטית, הרבה אימהות בישראל מרוויחות משכורת מינימום, מה שאומר שיכול מאוד להיות שבמידה ויש במשפחה יותר מילד אחד מתחת לגיל שלוש, בכלל לא משתלם להן לחזור לעבודה ולהוציא כמעט 6,000 ₪ בחודש על פעוטון לקטנטנים.

כך קורה שאותן אימהות מתפטרות לצורך טיפול בילד וחלקן לא חוזרות למעגל העבודה עד שהפעוט מגיע לגיל שבו הן יכולות ליהנות מחוק חינוך חובה.

לפעמים הלופ הזה נמשך עד לילד השלישי והרביעי או עד שהגוזלים גדלים והן כבר עוברות את רף ה-40. בשלב זה מיותר לציין שחזרה למעגל העבודה הופכת קשה עד בלתי אפשרית.

בנוסף לשיקולים הכלכליים והנסיבות, קיימים לבטים שאינם קשורים בכסף וביניהם: האם אני רוצה שמישהי אחרת תטפל בילדים שלי בשנים הכי חשובות של הגדילה שלהם ומאידך, האם אני מוכנה לוותר על הקריירה שלי ועל הדרך גם קצת על עצמי כדי להיות אמא במשרה מלאה.

התשובה אף פעם לא ברורה וגם אם את מרגישה שיש בך את הכוח לקחת החלטה ולבחור לכאן או לכאן, זה לא מרכך את ההתמודדות עם ההשלכות של הבחירה, מה שגורם לנשים (ובצדק) פשוט לזרום עם העדר, לחזור לעבודה הקודמת ולנסות לשלב בינה לבין העולם החדש של האימהות.

מחקרים מוכיחים שאימהות עובדות מאושרות יותר מנשים שנשארות בבית לגדל את ילדיהן ואף על פי כן השילוב הזה בין עבודה לילדים רחוק מלהיות קייטנה.

בין אם חזרת לג'וב הקודם שלך, באותו מקום ועם אותם תנאים, אם החלטת להחליף תפקיד אחרי חופשת לידה כדי להפחית את העומס, לצמצם שעות ולעבור למשרה חלקית או אם בחרת לשנות מקצוע, בכל מקרה משהו בדרך יתפספס במידה כזו או אחרת.

העבודה, הילדים, הבעל, החברים, את והחיים, או במילים אחרות, האיזון והשפיות הישנים והאהובים, אלו ששמרו עליך בתנועה, בקצב אחיד ובריא.

ואם כבר בלשמור עסקינן, כדי לשמור על המעמד שלך בעבודה בסטטוס החדש ובמקביל להעניק לאפרוח הטרי את היחס המצופה, נדרשת תמיכה מהבן זוג, מהבוסים ומהסביבה, אך לדאבונך וגם לדאבוני, אותה תמיכה מיוחלת לא תמיד עולה בקנה אחד עם הציפיות אליה.

ואז, בלי שתשימי לב, גם את עלולה להיכנס למשבצת שאף אחת לא רוצה להיות בה. אמא שטובעת לתוך העולם של ילדיה ומסכנת את מקום עבודתה או עובדת שמתקדמת בצמרת התעסוקתית וצפה באדישות ליד הילדים, בלי לקחת חלק פעיל בחינוך ובגידול שלהם.

התמודדות עם ביקורת נוקבת מהסביבה

זה נכון שגם אבא יכול לקחת חופשת לידה ונכון אף יותר שהעובדה שיש לך חלב בשדיים לא אומרת שהאחריות לגידול הילדים צריכה ליפול רק על הכתפיים שלך, אבל המציאות מלמדת שגם אצל משפחות שבהן הנטל מתחלק שווה בשווה והאבא איננו "עוזר" אלא שותף פעיל, עדיין ישנם קשיים.

האמיצות מבנינו שמנסות לשבור את האידיליה וההבניות החברתיות שנכפו עלינו לאורך השנים כנשים וממשיכות להשקיע בקריירה גם אחרי שהן הופכות לאימהות, סופגות ביקורת נוקבת מכל עבר, הנשמעת באופן גלוי וסמוי ברשתות החברתיות, במקומות העבודה, בגני השעשועים ואפילו בחיק המשפחתי המצומצם.

שיפוטיות בצורתה המכוערת מתנוססת באוויר ומעכירה את האווירה – 'תראי את זאתי, כל היום עסוקה בעבודה ובעצמה, למה בכלל היא הביאה ילדים?', 'איזו מן אמא חוזרת הביתה כל השבוע אחרי שהגוזלים שלה ישנים', 'מזל שיש אבא בתמונה אחרת מי יודע מה היה קורה לילדים', 'במקום לבשל היא נשארת לדיונים עם הבוס', 'ממש עוול לילדים, מגדלת אותם בשלט רחוק' ועוד פניני "חוכמה" נוספות.

העניין האירוני הוא, שהביקורת האמורה לעיל מגיעה דווקא מאימהות אחרות ולא מגברים, אימהות שכנראה נאלצו לבטל את עצמן ואת הצרכים שלהן, כאשר נכנעו לקונפליקט המדובר של אישה-רעיה-אמא-קרייריסטית.

לא כולן נולדו וונדר וומן, אז איך בכל זאת?

החיים זה לא שחור או לבן ותתפלאי לדעת שגם בנושא הרגיש הזה יש קשת של צבעים, צורות ודרכים, שבאמצעותה ניתן להתנהל ולחיות כהורים ובפרט כאימהות.

בשנים האחרונות יותר ויותר נשים מנסות לתמרן ולשלב בין עבודה לילדים ולמרות ששוק העבודה בארץ עדיין לא ערוך לקבל בזרועות פתוחות את המגמה הקוראת לעודד נשים להיות גם אימהות וגם קרייריסטיות, אנחנו נמצאים בגרף שיפור חיובי.

עולם העבודה בישראל עובר טרנספורמציה, לפיה באופן איטי אך יסודי, מקומות עבודה ומנהלים מבינים שמוכרחים לשנות את דפוסי החשיבה.

נשים וגברים הם הורים שווים והכוח נמצא בידיים שלנו. חייבים לאפשר לאימהות שרוצות בכך לבנות קריירה אמיתית, שבה הן יכולות לחזור הביתה בשעה שפויה כדי לשחק עם הילדים, לאכול יחד ארוחת ערב ולהקריא סיפור לפני השינה.

משרה מלאה, חלקית או עבודה מהבית, מה זה משנה? העיקר שתמצאי את המסלול שעושה לך נעים בלב ובכיס.

ולסיום, תעשי לעצמך טובה ופשוט תשאירי את הבלבול, התסכול וההלקאה העצמית על זה שאת 'לא משקיעה מספיק', 'לא נמצאת מספיק' ועוד כל מיני 'לא מספיק' בצד, תפסיקי להתנצל ותתחילי להקשיב לעצמך.

אפשר לשלב, זה פשוט דורש מאמץ ותשומת לב ובכל אופן תמיד תזכרי – את לא רק אמא, אלא גם ולפני הכל בנאדם, עם רצונות, שאיפות וחלומות, תני לעצמך מקום ואל תשכחי שגם למבוגר האחראי מגיע מידי פעם חיבוק.