אפליה בין עובדים לאור השקפת עולמם

אפליה על רקע השקפת עולם במקום העבודה הנה אפלייתו לרעה של עובד בשל השקפת עולם מסויימת בה הוא מחזיק, כגון השקפת עולם פוליטית, דתית, חברתית וכל השקפת עולם אחרת לה ניתן ביטוי מצד העובד.

אפליה כזו הנה אסורה על פי דיני העבודה בארץ, וזאת לרבות לאור סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, אשר בין היתר אוסר על אפליה בעבודה גם מחמת השקפת עולם.

יחד עם זאת, סעיף 2(ג) לחוק קובע חריג לכלל זה, לפיו כי כאשר המדובר באפליה המתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה, אזי לא יראו בה אפליה לפי החוק.

איסור האפליה במקום העבודה על רקע השקפת עולם נובע מהזכות הכללית לשיוויון בכל הקשור לעבודה, והוא חל על כל השלבים הקשורים לעבודה: החל משלב הקבלה לעבודה, דרך תנאי העבודה, קידום, הכשרה / השתלמות מקצועית ועד לשלב סיום העבודה עקב פיטורים.

כך לדוגמא, חל איסור שלא לקבל אדם לעבודה או לפטר אותו מעבודתו רק בשל השקפת העולם בה הוא מחזיק.

בנוסף, סעיפים 42, 42א, ו-64(א) לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959 אוסרים על לשכת שירות התעסוקה להפלות אדם בהפניה לעבודה לרבות מחמת השקפת העולם שלו, וכן לא לפרסם מודעת דרושים לעבודה שיש בה אפליה כזו.

יובהר כי האפליה על רקע השקפת עולם הייתה אסורה בארץ עוד לפני חקיקת חוקים אלו, וזאת כבר לאחר קום המדינה.

ביהמ"ש העליון קבע כבר במסגרת הליך בג"צ 144/50 שייב נ' שר הבטחון, כי דיעות פוליטיות מסויימות אינן יכולות להוות עילה לאי קבלת אדם לעבודה: "...אם דעותיו של אזרח פסולות, חייו אינם הפקר ודמו אינו מותר; ואין נועלים בפניו שערי פרנסה...".

יכולתו של המעסיק לדעת אודות השקפת עולמו הפרטית-אישית של העובד יכולה לנבוע מכל מיני דרכים, לרבות אופן התבטאותו של העובד בפומבי, צורת התנהגותו ואורח חייו.

כך לדוגמא, במידה והעובד מנהל אורח חיים דתי מסויים, נקל לדעת, יחסית, אודות השקפת עולמו בהקשר זה. במסגרת הליך עב 4517/03 שרה דהן נ' מעיין חיים ושלום עמותה, נדון מקרה של עובדת אשר עבדה כסייעת בגן ילדים השייך לרשת המעונות של תנועת ש"ס, שהינה בעלת מאפיינים חרדיים כידוע.

ברם, ילדיה של העובדת למדו בבי"ס השייך לזרם הממלכתי-דתי, שהינו בעל מאפייניים לאומיים יותר. מעסיקיה של העובדת דרשו ממנה להעביר את ילדיה ללמוד במוסדות החינוך החרדיים של תנועת ש"ס, ומשסירבה העובדת לעשות כן, היא  פוטרה בנימוק של שינויים במערכת.

בית הדין האזורי לעבודה פסק כי היא פוטרה שלא כדין מחמת השקפת עולמה, ופסק לה בגין כך פיצויים בגין נזק לא ממוני בסך של 30,000 ₪.

בנוסף, עידן האינטרנט מספק כיום למעסיקים הזדמנויות רבות לגלות את השקפת עולמם של עובדיהם, במידה ואלו נוהגים לפרסם פוסטים ברשתות החברתיות ובמיוחד בפייסבוק, אשר חושפים את השקפת עולמם והדעות האידיאולוגיות שלהם.

כך, לדוגמא, במסגרת הליך סע"ש 26396-08-14 עביר רואשדה נ' מור מאר בע"מ נדון מקרה של עובדת ממוצא ערבי אשר עבדה כטכנאית דימות בחברה פרטית.

העובדת פוטרה לאחר שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה, במהלך מבצע צוק איתן, פוסט אשר הכיל קישור לאתר אינטרנט בו נערכה השוואה בין תמונות של יהודים בשואה לתמונות של פלסטינאים במהלך המבצע.

משנודע הדבר למעסיקה, זומנה העובדת מיד לשימוע ובסופו פוטרה, חרף התנצלותה על מעשיה ועל הפגיעה ברגשות מעסיקה, ולמרות שהיא הבהירה כי היא הורידה את הסטטוס מיד לאחר שהבינה שהוא פוגע בחבריה לעבודה.

המעסיק טען כי אין המדובר בהבעת דעה לגיטימית, כי אם בהסתה אשר פגעה בתדמיתה הציבורית, וכן גרמה לתסיסה חברתית מיותרת במקום העבודה. בית הדין ביטל את הפיטורים, והורה להשיב את העובדת לעבודתה. בית הדין נימק זאת בכך כי סעיף 2(א) לחוק שיוויון ההזדמנויות מעניק הגנה לעובד, בין היתר מחמת השקפת עולמו.

לפיכך, המעסיק מחויב להעסיק את העובד ולהימנע מלהפלות אותו, גם אם השקפת עולמו של העובד אינה מקובלת עליו, פוגעת בו, או אף מעליבה אותו. זאת, לנוכח מעמדם ומשמעותם של עקרון השוויון ואיסור האפליה, המשקפים את העקרונות שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בית הדין קבע כי הקישור אליו הפנתה העובדת את חבריה בפייסבוק, הוא לכל היותר הבעת דעה, שאינה אלא בבחינת "השקפה" כהגדרתה בחוק שוויון ההזדמנויות ואין המדובר בהסתה, כטענת המעסיק.

שכן, העובדת העבירה את הקישור לחבריה ולא יותר מכך, וזאת מבלי להוסיף אמירה משלה. עוד נקבע כי אין מקום לטענת המעסיק בדבר גרימת נזק בלתי הפיך לאמון הציבור, מאחר והציבור אינו חלק מקבוצת החברים של העובדת עמם בחרה לחלוק את הקישור. דומה הדבר למפגש סלון עם קבוצת חברים, בו מביע כל אחד את דעתו ותו לא.

יחד עם זאת, יצויין כי במסגרת הליך סע"ש 2793-08-14 אסראא גרה נ' עירית לוד, נדון מקרה דומה, אך שם התוצאה שנפסקה הייתה הפוכה, וזאת הן בשל חומרת התכנים שפורסמו בפוסט, והן בשל תפקידה ומעמדה של העובדת שפרסמה אותו.

באותו מקרה נדונה עובדת אשר הועסקה כפסיכולוגית חינוכית בעיריית לוד. במהלך מבצע צוק איתן, העובדת פרסמה בדף הפייסבוק שלה פוסט ובו הביעה גילויי שמחה לגבי נפילתם של 13 חיילי צה"ל בקרב בעזה, ואף ציינה: "שירבו. אמן". העובדת זומנה למחרת לשימוע ובסופו פוטרה.

העובדת טענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין מאחר והמדובר באפלייתה לרעה בשל השקפת עולמה.

בית הדין לעבודה דחה את טענתה וקבע כי ההחלטה לפטרה, לאור התבטאותה החריפה, בשים לב לאופי תפקידה כפסיכולוגית המטפלת בילדים, בני נוער ומשפחות תושבי העיר, ולאור המשבר שנוצר ביחסי האמון בין הצדדים, היא פעולה אפשרית וסבירה, ומצויה במתחם הזכות הניהולית של העירייה.

עוד ציין בית הדין כי מעובד ציבור שתפקידו המהותי הוא חינוכי-פסיכולוגי, קיימת ציפיה לאיפוק, ריסון ודוגמא כלפי כל מי שנזקק לשירותיו.

לפיכך, הבעת השמחה נוכח נפילת חיילי צה"ל, ואיחולים לנפילת חיילים נוספים, הינה פעולה שסליחת המעסיק עליה היא קשה.

התמודדות מול אפליה על רקע השקפת עולם

חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה מקנה לעובד שחש כי הוא הופלה לרעה על ידי מעסיקו בשל השקפת עולמו, שתי דרכים להתמודדות במקרה כזה.

ראשית, העובד זכאי להגיש תביעה אזרחית כנגד המעסיק בפני בית הדין לעבודה, בהתאם לסעיף 10 לחוק, ולבקש צו לפיצויים גם אם לא נגרם נזק ממוני, וזאת בשיעור שייראה לבית הדין בנסיבות העניין.

בנוסף, ניתן לבקש גם צו עשה או צו מניעה, במקרה והענקת סעד הפיצויים בלבד איננו צודק, וזאת אף למרות האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971, אשר קובע כי לא ניתן לאכוף את החוזה, כאשר האכיפה הינה "כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי".

לפני הכל וממש כמו במקרים אחרים, מומלץ לפני הכל לפנות אל עורך דין מנוסה בדיני עבודה ולקבל ייעוץ משפטי פרטני.

לגבי נטל ההוכחה, יצויין כי סעיף 9 לחוק קובע כי בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2.

לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים, ולענין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.

שנית, בהתאם לסעיף 15 לחוק, הפרת החוק בכל הקשור לאיסור האפליה מהווה עבירה פלילית, אשר הסנקציה עליה הינה כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין. לצורך מימוש הסנקציות במישור הפלילי, ניתן להגיש תלונה בפני יחידת האכיפה של חוקי העבודה במשרד הכלכלה.

הפלו אותך בעבודה בגלל השקפת העולם שלך?