{if 0} {/if}
|
קביעת אחוזי נכות לנפגע עבודה על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי/המל"ל איננה קביעה סופית, וניתן לשנותה מעת לעת בהתאם לשינויים שחלו במצבו הרפואי של העובד, וזאת הן במקרה של הטבה והן במקרה של החמרה.
לפיכך, המל"ל רשאי להקטין את אחוזי הנכות במידה וחלה הטבה במצבו של העובד, ואילו העובד רשאי לבקש להגדילם במידה וחלה החמרה במצבו הרפואי-תפקודי.
הכללים בדבר אופן קביעת אחוזי הנכות וכן שינויים, קרי, הגדלתם או הקטנתם, מוגדרים במסגרת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. להיקף אחוזי הנכות שנקבעים לנפגע העבודה ישנה חשיבות רבה, מאחר וממנו נגזרים למעשה עצם זכאותו לקבלת זכויות הרפואיות השונות וכן היקף שיעורן.
בסקירה שלפניך נסביר בהרחבה אודות המקרים העיקריים בהם נפגע תאונת עבודה רשאי לבקש להגדיל את אחוזי הנכות שנקבעו לו.
מדובר בנפגע עבודה שנקבעה לו דרגת נכות לצמיתות וכאשר חלפו לפחות 6 חודשים מאז קביעת דרגת הנכות האחרונה שלו, במהלכם חלה החמרה בפגיעה שלגביה נקבעה אותה דרגת נכות או התגלתה פגיעה חדשה כתוצאה מפגיעת העבודה שלו.
לשם כך יש להגיש טופס ב.ל. 228 ולצרף אישור בכתב מטעם רופא מוסמך בדבר החמרת מצבו הרפואי.
מדובר בנפגע עבודה שנקבעה לו דרגת נכות לצמיתות ואשר הנכות שלו מונעת ממנו לחזור לעבודה שבה עבד לפני הפגיעה וכן גורמת לירידה של יותר מ-20% מהכנסותיו וזאת באופן קבוע ולא מוגבל בזמן.
במקרים אלה, הוועדה הרפואית רשאית להגדיל את דרגת הנכות לצמיתות של העובד בשיעורים של 1/4, 1/3 ועד 1/2 מדרגת הנכות הקודמת שנקבעה לו וזאת בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע.
לדוגמא, עובד שנקבעה לו 10% נכות צמיתה, ניתן להגדיל לו את דרגת הנכות עד למחצית מאותם 10%, קרי 5%, כך שבסך הכל דרגת הנכות שלו תועלה ל-15%.
בנוסף, יש לשים לב לתנאים הבאים:
לגבי נפגע עבודה שנקבעה לו במקור דרגת נכות מעבודה בשיעור של לפחות 20% לצמיתות – הוועדה רשאית להגדיל את דרגת נכותו עד ל-100% לכל היותר, אך זאת לאחר התייעצות עם ועדת הרשות, שמורכבת מפקיד שיקום, רופא מוסמך, ועובד מנהל נפגעי העבודה של המל"ל. כך קובעת תקנה 16א.
לגבי נפגע עבודה שנקבעה לו במקור דרגת נכות מעבודה מתחת ל-20% לצמיתות – הוועדה רפואית רשאית להגדיל את דרגת נכותו עד ל-19% לכל היותר, אם כי ללא צורך בהתייעצות עם ועדת הרשות.
מדובר בנפגע עבודה שהפגיעה שלו מונעת ממנו כל סיכוי לעבודה ואשר נקבעה לו דרגת נכות של לפחות 65% בהתאם לתקנות 11, 14, או 19.
במקרה כזה הוועדה הרפואית רשאית לקבוע לו דרגת נכות של 100%, דבר שיזכה אותו בקבלת קצבת נכות מלאה.
בנוסף ובהתאם לתקנה 16א, גם במקרה זה קביעת דרגת הנכות המיוחדת מותנית בהתייעצות עם ועדת הרשות, כפי שהוסבר לעיל.
מדובר בנפגע עבודה שנקבעה לו דרגת נכות בשיעור של לפחות 20% לצמיתות וכאשר חלפו לפחות 12 חודשים ולא יותר מ-60 חודשים מאז קביעת דרגת הנכות האחרונה שלו, ואשר הנכות שלו הביאה לירידה ניכרת בהכנסותיו וזאת באופן קבוע ולא מוגבל בזמן.
כלומר, מדובר במקרה בו הפגיעה מעבודה לא גרמה להחמרה במצבו הרפואי של העובד כי אם להחמרה במצבו הכלכלי בלבד.
במקרה כזה על הנפגע להגיש בפני ועדת הרשות שצויינה לעיל בקשה להגדלת דרגת הנכות שלו, כאשר ועדת הרשות רשאית להגדיל אותה בשיעור ובתנאים שנקבעו לעניין בקשה להגדלת דרגת הנכות לפי תקנה 15 וכאמור לעיל.
במידה ודרגת הנכות האחרונה שנקבעה לעובד כללה קביעה לפי תקנה 15, רשאים הן העובד והן המוסד לביטוח לאומי לתבוע מוועדת הרשות לקבוע שחל שינוי לרעה או לטובה בהשפעת הנכות על הכנסות הנפגע, ובהתאמה להגדיל או להקטין את דרגת הנכות כאמור בתקנה 15.
מדובר בנפגע עבודה שנקבעה לו דרגת נכות זמנית בלבד בשיעור של פחות מ-100% ואשר הנכות הזמנית שלו אינה מאפשרת לו לעבוד בתקופת הנכות הזמנית שלו וגם אין לו הכנסה מעבודה כלשהי.
במקרה כזה ועדת הרשות שצויינה לעיל רשאית לקבוע שיש לו מעמד של נכה נזקק קרי, מעמד כשל מי שכביכול נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100%, וזאת לתקופה של 4 חודשים.
מעמד זה מקנה לעובד את הזכות לקבל קצבה מלאה בגין הנכות הזמנית.
לשם כך על העובד להגיש את טופס ב.ל. 279 ולצרף לו אישור מהמעסיק לגבי מועד חזרתו לעבודה בתקופת הנכות הזמנית.
כמו כן יש לצרף אישור של רופא תעסוקתי בדבר רמת אי הכושר שלו לעבוד בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת ולאיזו תקופת זמן, או סיכום מחלה בגין אשפוזו של העובד במהלך התקופה שבה נקבעה הנכות הזמנית.
קראו עוד בנושא: הכרה רטרואקטיבית בנכות של נפגע עבודה