הלוואה לעובד - כל מה שחשוב לדעת לפני!

ישנם לא מעט מעסיקים אשר נוהגים לתת הלוואות לעובדיהם, אשר לרוב גם נוהגים לעשות זאת על מנת להטיב עם העובדים ולחזק את הקשר עמם.

היתרון הטמון בהלוואות שניתנות על ידי המעסיק מתבטא בכך שתנאי ההלוואה ולרבות גובה הריבית ותקופת ההחזר של ההלוואה, הנם בדרך כלל טובים יותר מאלו של הלוואה הניתנת על ידי הבנק.

החיסרון של הלוואות אלו מתבטא במיסוי ההלוואה וזאת כפי שנסביר בהרחבה בסקירה שלפניך.

נכון להיום, אין עדיין חוק אשר מסדיר את אופן קביעת תנאי מתן ההלוואה על ידי מעסיק לעובדיו ועל כן אין הגבלה באשר לסכום ההלוואה, הריבית על ההלוואה, תקופת ההלוואה, אופן ההחזר, מספר תשלומי ההחזר וכיו"ב.

בפועל, נתינת הלוואה לעובד נעשית על פי החלטת המעסיק והוא גם זה שלרוב קובע את תנאיה, כאשר הכל פתוח למשא ומתן בין הצדדים.

בהקשר זה יודגש כי למרות שאין חובה לעגן את תנאיה של ההלוואה במסגרת הסכם בכתב, מומלץ מאד לערוך הסכם הלוואה בכתב וזאת על מנת למנוע אי בהירויות, אי הבנות, ומחלוקות מיותרות בעתיד באשר לתנאי ההלוואה.

אופן החזר ההלוואה

ניתן להחזיר את ההלוואה בדרכים שונות. כך לדוגמא, העובד יכול להחזיר את ההלוואה באמצעות שיקים או שטרי חוב. אולם, לרוב מקובל להחזיר את ההלוואה באמצעות החזרים חודשיים בסכומים שווים המקוזזים מהשכר החודשי של העובד.

ניכוי סכום ההלוואה מהשכר החודשי כאשר העובד ממשיך לעבוד

במידה וסכום ההלוואה מנוכה מהשכר החודשי של העובד כאשר העובד ממשיך לעבוד אצל המעסיק, ניתן לנכות את החזר החוב רק עד ל-25% מתוך השכר החודשי וגם זה בתנאי שקיימת התחייבות בכתב של העובד כלפי המעסיק לגבי החוב.

הגבלה זאת קבועה במסגרתו של סעיף 25א(6) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1968.

ניכוי סכום ההלוואה מהשכר החודשי כאשר העובד מסיים לעבוד

במידה והעובד מסיים לעבוד אצל המעסיק וזאת מכל סיבה שהיא, המעסיק רשאי לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו וזאת ללא הגבלה. כך קובע סעיף 25ב לחוק הגנת השכר.

ניכוי סכום ההלוואה מפיצויי הפיטורים של העובד

בעניין ניכוי סכום ההלוואה מתוך כספי פיצויי הפיטורים של העובד, יש להבדיל בין מצב בו כספי הפיצויים לא הופקדו מראש במסגרת קופת גמל, לבין מצב בו הם הופקדו מראש במסגרת קופה כזו.

• במידה וכספי הפיצויים לא הופקדו בקופת גמל, יחול סעיף 20(ב)(2) לחוק הגנת השכר אשר קובע כי "המעסיק רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעסיק או סכום שהמעסיק חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים". כלומר, בהתאם לסעיף זה ניתן לנכות את כל סכום ההלוואה מפיצויי הפיטורים של העובד.
   
•  במידה וכספי הפיצויים הופקדו בקופת גמל, קיימת בפסיקה מחלוקת לגבי פרשנות סעיף 26(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 אשר קובע כי "סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקצבה – (1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול"

כלומר, סעיף זה קובע כי כספים שהופקדו לטובת פיצויי פיטורים אינם ניתנים להחזרה ועל כן לכאורה גם לא ניתן להיפרע מהם בשל חוב של העובד.

מחלוקות בפסיקת בית הדין לעבודה בנושא הלוואות

בפועל ולמרות הוראות חוק הגנת השכר קיימת מחלוקת בפסיקה לגבי האפשרות לנכות את החזרי ההלוואה מתוך פיצויי הפיטורים של עובד/ת.

במסגרת הליך דמ (י-ם) 5052/03 חננאל יוסי נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל נקבע כי המעסיק אכן איננו רשאי לנכות חוב של העובד מכספי פיצויי פיטורים שהופקדו מראש בקופת גמל, מאחר שסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים יוצר הגנה מוחלטת לכספים שהופקדו בקופת גמל עבור עובד, בין אלה שהופקדו עבור פיצויי פיטורים והן אלה שהופקדו בגין תגמולים וזאת כיוון שהם הופקדו לביטוח קצבה.

לפיכך, המעסיק אינו רשאי לפרוע את החוב כלפיו מתוך כספים אלו.

סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר אינו נוגע לכספים אלו כיוון שאין מדובר בהפחתה מסכום פיצויי פיטורים, מאחר שהסכומים האלה אינם משולמים על ידי המעביד עם סיום יחסי עובד מעביד אלא הם שולמו לאורך תקופת העבודה ונמצאים לזכות העובד בקופת הגמל.

למרות האמור, במסגרת צו (ב"ש) 25819-02-12 שמעון כהן נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ נקבע כי המעסיק רשאי רשאי לנכות חוב של העובד מכספי פיצויי פיטורים שהופקדו מראש בקופת גמל.

בית הדין פסק כך מאחר שהאיסור בסעיף 26 נועד למנוע מצב של שיעבוד או עיקול הכספים בשל חוב של המעסיק, אולם אין הוא חל על חוב של העובד ועל כן אין למנוע מנושי העובד, לרבות המעסיק שלו, לפרוע את חוב העובד כלפיו מתוך כספי הפיצויים שמופקדים בקופת הגמל.

קראו בהרחבה: על האפשרות לעקל כספי פיצויים / פנסיה של עובד/ת

מיסוי הלוואה לפי חוק

מס הכנסה

סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה קובע כי כאשר המעסיק נתן לעובד הלוואה ללא ריבית כלל, או הלוואה בריבית הנמוכה מהריבית הקבועה בפקודת מס הכנסה, אזי הפרש הריבית יוגדר אף הוא כהכנסת עבודה, החייבת אף היא במס.

בנוסף לתשלום מס הכנסה על הטבה זו יאלץ העובד לשלם עליה גם ביטוח בריאות וביטוח לאומי.

בהתאם לתקנות מס הכנסה בדבר קביעת שיעור ריבית לעניין סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה, יש לנהוג כך:

• במידה והמדובר בהלוואה בסכום של עד 7,680 ₪ נכון לשנת 2017, על העובד לשלם מס רק במידה והריבית השנתית על ההלוואה אינה עולה על שיעור עליית המדד.
• במידה והמדובר בהלוואה בסכום של מעל 7,680 ₪ נכון לשנת 2017, על העובד לשלם מס רק במידה והריבית השנתית על ההלוואה אינה עולה על 3.41%.

עוד יובהר כי החיוב במס הכנסה חל גם על הלוואה עומדת, כלומר, הלוואה שבגינה העובד אינו משלם החזרים במשך תקופה מסויימת.

החיוב במס על הלוואה עומדת הנו זהה לחיוב במס אשר חל על הלוואה רגילה.

מס ערך מוסף

במידה והמעסיק מוגדר כעוסק לפי חוק מע"מ, אזי גם הלוואה שניתנת על ידו לעובד מוגדרת כעיסקה ועל כן גם היא מחוייבת בתשלום מע"מ.

במידה והמעסיק אינו מוגדר כעוסק לפי חוק מע"מ, אלא הוא מלכ"ר או מוסד כספי, אזי הלוואה שהוא נותן לעובדו פטורה מתשלום מע"מ.

שאלות? לחצו כאן והכנסו לפורום הגדול בישראל לדיני עבודה!