בחירת יום מנוחה שבועי לעובד שאינו יהודי

אחת מזכויותיו הבסיסיות של העובד השכיר הנה זכותו לקבלת יום מנוחה שבועי.

בישראל, זכות זו מעוגנת במסגרת סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, אשר קובע כך:

7. שעות המנוחה השבועית

    (א)  לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד.
    (ב)  המנוחה השבועית תכלול -
          (1)   לגבי יהודי -  את יום השבת.
          (2)   לגבי מי שאינו יהודי - את יום השבת או את יום הראשון או את היום הששי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו.

כלומר סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה מקנה לכל עובד מנוחה שבועית בת 36 שעות רצופות, דהיינו יממה וחצי.

הסעיף גם מבחין לגבי בחירת יום המנוחה השבועי בין עובד יהודי למי שאינו כזה:

• לגבי עובד יהודי, יום זה נקבע כיום שבת, שהינו כידוע יום המנוחה השבועי על פי הלכה היהודית.
• לגבי עובד שאינו יהודי, יום זה נקבע כאחד מבין הימים הבאים: ששי, שבת, או ראשון וזאת בהתאם לבחירת העובד לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועי שלו.

יצויין כי על פי ההלכה המוסלמית, מקובל כי יום הששי הינו יום המנוחה השבועית, בעוד שעל פי ההלכה הנוצרית, מקובל שיום ראשון הינו יום המנוחה השבועית.

יחד עם זאת כאמור, סעיף 7 לחוק מאפשר לכל עובד שאינו יהודי לבחור לעצמו את יום המנוחה לפי המקובל עליו, כך שלא ניתן לכפות עליו לבחור את יום המנוחה השבועית שלו בהתאם לדת אליה הוא משתייך.

כך נקבע על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה במסגרת הליך ס"ע 15589-02-10 אלקאדר אמאל נ' מולה נוף בע"מ:

"החוק נותן בידי עובד שאינו יהודי את הבחירה של יום המנוחה השבועית המקובל עליו, כאשר התובעות שבפנינו נמנות עם העדה המוסלמית, אשר יום מנוחתה השבועית המקובל הוא היום השישי בשבוע. יחד עם זאת, על עובד מוסלמי לא חל איסור דתי לעבוד ביום השישי ולכן הוא יכול לבחור ביום מנוחה אחר מיום השישי, ובלבד שיום זה יהיה אחד משלושת הימים הקבועים בחוק, מבלי שהמעסיק יכפה עליו את יום המנוחה, בהתאם לצרכיו. מכאן שלגבי עובד שאינו יהודי, יפורש המונח "מקובל עליו" לאו דווקא על פי השתייכותו הדתית, אלא לפי בחירתו האישית".

פסק הדין גם הוסיף וקבע כי במסגרת החובה המוטלת על המעסיק למסור לעובד את ההודעה המפרטת את תנאי העסקתו, ולרבות יום המנוחה השבועי שלו, בהתאם לסעיף 2(א)(7) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, מחובתו לברר קודם לכן עם עובד שאינו יהודי מהו יום המנוחה השבועי המקובל עליו ולא לקבוע זאת בעצמו, בהתאם להשתייכות הדתית של העובד.

עוד נקבע בפסק הדין כי החלטת המעסיק לתת לעובד לא יהודי יום מנוחה שבועי משתנה איננה עומדת בדרישת חוקי העבודה שצויינו לעיל, לא בדרישת חוק שעות עבודה ומנוחה, אשר מגדיר את יום המנוחה השבועית כאחד משלושת הימים שנמנו בו: שישי, שבת או ראשון, ולא בדרישת חוק הודעה לעובד, אשר מחייב קביעה מראש של יום המנוחה, באופן שהעובד ידע מראש מהו יום המנוחה הקבוע שלו.

להוראות אלו קיימת תכלית סוציאלית שלא באה רק ליתן לעובד מנוחה מעבודה, אלא גם יום קבוע מראש בו יוכל לתכנן את חופשותיו ושהייתו לצד בני משפחתו וחבריו, בהתאם למקובל עליו.

יתרה מכך, אי קביעת יום מנוחה שבועי קבוע לעובד שוללת ממנו גם את הזכות לקבלת תשלום מיוחד בגין עבודה ביום המנוחה השבועי, שכן מרגע שלא הוגדר יום מנוחה שבועית קבוע, לא ניתן לקבוע אימתי ישולם לעובד הגמול שהחוק קובע למי שעובד בו.

במסגרת הליך ע"פ 46825-02-13 מדינת ישראל נ' אופנת רנואר אשר נדון בפני בית הדין הארצי לעבודה, נקבעה הלכה נוספת בעניין זה ולפיה גם העובד הלא יהודי בעצמו, ולא רק המעסיק שלו, איננו רשאי לבחור לעצמו יום מנוחה שבועי משתנה.

פסק הדין התקבל בעקבות כתב אישום שהגישה המדינה בפני בית הדין האזורי לעבודה כנגד אופנת רנואר ומנהל חנות של הרשת בכרמיאל, באשמת העבדה אסורה במנוחה שבועית, וזאת לאחר שבמסגרת ביקורת שנערכה בחנות של הרשת בכרמיאל, התגלה כי עובדת שאינה יהודיה הועסקה ללא מנוחה שבועית, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה.

בית הדין האזורי קבע כי על אף העובדה שרצוי היה לקבוע יום מנוחה קבוע, הדבר איננו בגדר חובה במידה וזהו  רצונו של העובד הלא יהודי, ובלבד שיום זה יהיה זה באחד מהימים שקבע המחוקק: שישי, שבת או ראשון.

ברם, במסגרת ערעור שהוגש על פסק דין זה הפך בית הדין הארצי לעבודה את פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה בעניין זה, וקבע באופן תקדימי כי האפשרות הניתנת לעובד לא יהודי, לשנות את יום המנוחה השבועי בהתאם לרצונו וצרכיו אינה מתיישבת עם לשון החוק.

נקבע כי להבדיל מהעובד היהודי שיום המנוחה שלו קבוע, עלול להיווצר מצב בו עובד לא יהודי ישחק עם יום המנוחה שלו בצורה כזו שהוא יעבוד פרק זמן העולה על שבעה ימים לפני שיממש את זכותו למנוחה שבועית.

מצב זה סותר הן את לשון סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, אשר קובעת כי יש לאפשר מנוחה שבועית, כלומר בתוך פרק זמן של שבעה ימים ולא מעבר לכך, והן את תכלית סעיף 7 לחוק, שמטרתה לאפשר לכל עובד לנוח לאחר שישה ימי עבודה וזאת במשך לפחות 36 שעות רצופות.

לפיכך בחירה קבועה של יום המנוחה על ידי העובד הלא יהודי, תענה על תכלית החקיקה הקובעת מנוחה שבועית לעובד.

בהתאם לכך נקבע כי עובד לא יהודי לא יוכל לשנות את יום המנוחה שלו בהתאם לרצונו, אלא עליו לבחור לעצמו יום מנוחה קבוע.

עוד קבע בית הדין כי בחירת העובד הלא יהודי ביום המנוחה העדיף עליו מחייבת את המעסיק.

לאור האמור לעיל, פסק בית הדין הארצי קנס מנהלי בסך של 10,000 ₪ לחברת רנואר ו-5,000 ₪ למנהל החנות בכרמיאל.

בחירת יום המנוחה השבועי לעובד שאינו יהודי - לסיכום...

• עובד לא יהודי רשאי לבחור לעצמו יום מנוחה שבועי לפי בחירתו האישית, ללא תלות בהשתייכות הדתית שלו, ובלבד שיום זה יחול אחד מבין הימים ששי-שבת-ראשון.
• על העובד הלא יהודי לבחור לעצמו יום מנוחה שבועי קבוע במסגרת עבודתו, ולא לשנותו מעת לעת.
• על המעסיק של העובד הלא יהודי חלה החובה לכבד את בחירת יום המנוחה השבועי על ידי העובד שלו, והוא איננו רשאי לבחור לו יום מנוחה שבועי, או לכפות עליו יום מנוחה שבועי בהתאם להשתייכות הדתית שלו, או לקבוע לו יום מנוחה שבועי משתנה.