האם צריך לקיים שימוע לפני פרישה של עובד/ת?

דיברנו וכתבנו רבות בנושא זכות השימוע בכל הנוגע לפיטוריו של עובד. פסיקת בית הדין לעבודה לאורך השנים שירשה והעצימה את הזכות במשפט העבודה בישראל.

בפסק דין מעניין שניתן לאחרונה בבית הדין לעבודה בתל אביב, נדונה תביעה של אדם שפוטר עקב הגיעו לגיל פרישה, אך ללא שהתקיים שימוע בטרם הפסקת עבודתו.

עובד בן 62 שעבד בעירייה הגיע לגיל שבו החוק בישראל מאפשר למעסיקו (גוף ציבורי) לגרוע אותו ממכסת עובדיה עקב גילו.

עם זאת, האם הדין המחייב שימוע לפני פיטורין רלוונטי גם כאשר עובד מפוטר מכוח גיל בהתאם לחוק?

על שאלה זו נאלץ להשיב בית הדין לעבודה בהליך ס"ע (ת"א) 53875-10-10 עזרא סעדיה נ' עיריית גבעתיים.

טענות הצדדים לתביעה

התובע הגיש תביעה נגד עיריית גבעתיים שכללה סעדים בגין עוגמת נפש, פיצויים בגין אי קיום שימוע כדין, פיצויים בגין אפליה ועוד.

במסגרת התביעה, טען התובע כי עיריית גבעתיים אילצה אותו לפרוש לגמלאות בשל אפליה והתנכלות, ובלא לערוך לו שימוע כדין.

התובע עבד בעירייה כ-21 שנים, במסגרת עבודתו עבד במגוון תפקידים כגון: נהג משאית, עובד במדור שילוט, וכאחראי על אולם ספורט.

הנתבעת, טענה כי אילצה את התובע לפרוש עקב הליכי הבראה שנעשו בשל מחסור בתקציבים.

בין היתר טענה העירייה כי במסגרת הליכי הבראה (בשנת 2010) חמישים וחמישה עובדים סיימו את תפקידם וכ-20 פרשו.

בנוסף, טענה הנתבעת כי הוצאתו לגמלאות נבעה בין היתר משום שמשרתו "התייתרה".

כמה מילים לגבי פרישה לגמלאות

במדינת ישראל, החוק מתיר למדינה כמעסיק להוציא עובד לגמלאות בהתאם לחוק הגמלאות.

סעיף 18 לחוק קובע כי עובד מדינה ששירת עשר שנים לפחות, רשאי נציב השירות להחליט על יציאתו לקצבה אם הגיע העובד לגיל 60 והוא חייב לעשות כן בתום החודש בו הגיע העובד לגיל פרישת חובה.

בנוסף, קובע החוק כי עובד שמבקש לערער על החלטת המעסיק להוציא אותו לגמלאות, רשאי לערער עליה.

כך קרה בעניינו של התובע בנסיבות אלו.

חשוב לציין כי אפליה על רקע גיל, לרבות במקום העבודה היא עוולה אזרחית ואף עבירה פלילית בנסיבות מסוימות.

עובד שמופלה עקב גילו רשאי להגיש תביעה לבית הדין לעבודה ולדרוש פיצוי בגין כך.

הכרעת בית הדין לעבודה

תחילה דן בית הדין בטענת הנתבעת לפיה הוצא העובד לגמלאות במסגרת הליך הבראה שנעשה עקב מצבה הכספי.

בית הדין קבע כי: "במסמך שהוגש לבית הדין חסרים מספר הפורשים ורשימת השמות שגובשה לטענת הנתבעת. בכתב ההגנה נטען כי במסגרת הצמצום פרשו 55 עובדים...לבית הדין לא נמסרה רשימת העובדים תחילה לא ניתן הסבר מדוע לא נמסרה הרשימה לבית ולאחר מכן נטען כי הרשימה הוצאה מן התיק במסגרת הליכים אחרים.  גם נספח המפרט את זכויות הפורשים, לא הוגש לתיק".

לאמור, בית הדין קבע כי העירייה לא הוכיחה כי העובד באמת הוצא לגמלאות עקב תוכנית הבראה כספית.

נזכיר כי העירייה טענה כי לא פיטרה את התובע, אלא הוציאה אותו לגמלאות. בית הדין קבע כי לא הוכח כי נעשה כן, וגם אם הוא הוצא לגמלאות, הליך הוצאתו לגמלאות לקה בקשיים רבים.

תחילה ביקר בית הדין את התנהלות העירייה שטענה כי בסמכותה להוציאו לגמלאות, אך במקביל העלתה טענות סתמיות לפיהן הוא גם היה עובד לא טוב.

כך לדוגמא ביקש בית הדין להזכיר לעירייה כי: "זה המקום להזכיר לנתבעת כי גם מקום בו לבעל תפקיד יש סמכות לעולם אין היא מוחלטת. על בעל הסמכות להפעילה על פי הדין, על פי כללי מנהל תקין, בתום לב ובהגינות. עצם קיומה של סמכות לפטר אינו היתר לפעול ללא רסן ובשרירותיות".

בית הדין דוחה את טענת העירייה לפיה משרת התובע התייתרה. בית הדין ביקר את התנהלות העירייה בזימונו לשימוע ובהודעתו על פרישה שתוכנה הראה על רצון לפטרו ולא על רצון להוציאו לפרישה, וכן היא נמסרה לו שבוע לפני פרישתו.

בית המשפט לא ראה את התנהלות העירייה בעין יפה משום שקבע "לאחר שהתייתרה משרתו של התובע, כטענת הנתבעת, רשאית הייתה לפעול לפיטוריו אולם היה עליה לפעול כדין ותוך הקפדה על קיום הליך תקין בפרט בהיותה רשות ציבורית".

עם זאת, בית הדין לעבודה קבע כי אכן משרתו של התובע בעירייה התייתרה כבר בשנת 2008 (הוא פוטר ב- 2010). עם זאת, קבע בית הדין כי על אף שהוחלט להוציא אותו לפנסיה, היה על העירייה לערוך לו שימוע כדין, ולאפשר לו לשטוח את טענותיו כדין.

בית הדין קבע כי לא הייתה במקרה זה אפליה על רקע גיל, אלא התנהלות קלוקלת של העירייה לאורך הדרך.

עיקר תביעתו של התובע נדחתה, אך בית המשפט הורה לפצותו בסך של 30,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב התנהלות העירייה, ובסך של 142,000 ₪ בגין הליך השימוע הלא תקין שנערך לו.

המסקנות מפסק הדין

פסק הדין מלמד כי הליך השימוע הוא הליך סף חוקתי ויש לקיימו בתום לב והגינות וגם כאשר מדובר על עובד שהגיע לגיל פנסיה ונמצא לפני פרישה לגמלאות.

בנוסף לכך ולא בפעם הראשונה, בית הדין לעבודה נתן דגש על חשיבותה של הזכות לשימוע והעובדה כי אי קיומו של ההליך כאמור עשויה לעלות למעסיק כסף רב.

יש לך שאלות לפני הפרישה לגמלאות?