מהי משרת אמון ומהי משמעותה החוקית?

הבחירות לכנסת התקיימו במועד המתוכנן לשם שינוי. התוצאות שינו את המפה הפוליטית. הממשלה הורכבה מסיעות חדשות.

לראש הממשלה, לשרים ולסגני השרים שמורה הזכות למנות לתפקיד, מנכ"ל משרד, ראש לשכה, יועצים, עוזרים ואפילו נהג. אלו תפקידים הבנויים על אמון אישי שנבנה לאורך היכרות רבת שנים. זו הסיבה שמינוי כזה מכונה משרת אמון, המעוגנת במסגרתו של חוזה אישי מכובד וללא דרישה לעמוד בתנאי מכרז למשרה, כנהוג בשירות המדינה.

לקראת כינונה של הממשלה האחרונה פרסמה נציבות שירות המדינה את חוזר מספר 4/2013 שכותרתו: "איוש לשכות שרים וסגני שרים". בפרק הכללי לחוזר נכתב, כי בהתאם לשיטה הנהוגה בישראל, שירות המדינה הוא מקצועי, קבוע ובלתי תלוי בחילופי שלטון.

לצד זאת מאפשרים לשרים הממונים על משרדים, לשרים ללא תיק ולסגני שרים (להלן: "נבחרים") להסתייע בלשכותיהם בעובדים שמתמנים על פי שיקול דעתם ועל פי מידת האמון האישי שהם רוחשים לנושאי המשרה, הן על מנת לבטא את חזונם ולהגשים את מדיניותם והן לשם קבלת עזרה בהיבטים תפעוליים - מנהליים. 

בלשכת נבחר מועסקים במשרות אמון בעלי התפקידים הבאים: עוזר, יועץ, יועץ בכיר, ראש מטה, מזכיר, מנהל לשכה ונהג.

שרים כידוע מדלגים במהלך הקריירה הפוליטית שלהם ממשרד ממשלתי אחד למשנהו. הכול לפי הצרכים, השאיפות והנסיבות הפוליטיות.

חלק מהמחזיקים במשרות האמון מדלגים יחד עם הבוס הפוליטי למשרד החדש ואלו אחרים נאלצים לעזוב ולחפש עבודה אחרת במקום אחר. מה קורה עם אותם עובדים במשרות אמון. מה מעמדם בכל הקשור לזכויות ולחובות העולות מיחסי עובד מעביד.

האם דין אחד למשרת אמון לעומת עובד מהשורה? האם סיום כהונת השר הממנה מסיימת גם את כהונת העובד היושב על משרת אמון?

לפי הוראות תקנון שירות המדינה (תקשי"ר): "עם סיום כהונתו של הנבחר, חדלה מיידית העסקתו של עובד הלשכה בלשכתו, אלא אם כן הנבחר החדש ביקש להמשיך את העסקתו. עם סיום כהונת הנבחר כאמור, יעזוב עובד הלשכה את הלשכה ויחזיר למשרד כל ציוד ממשלתי שקיבל.

עוד נקבע בהמשך: "למען הסר ספק - הנחיה זו חלה בכל מקרה של סיום כהונת נבחר, בין בעקבות בחירות, בין בעקבות התפטרות אישית ובין מכל סיבה אחרת". המועסקים במשרות אמון מודעים לסעיף זה שגם משולב בחוזה האישי להעסקתם.

מה קורה כאשר השלטון מתחלף ומי שמחזיקה במשרת אמון מהשלטון הקודם נמצאת בחופשת לידה?

האם רק הוראות התקש"יר חלות עליה או שהוראות חוק עבודת נשים הנוגע לאיסור פיטוריה בחופשת לידה.

בית הדין האזורי בירושלים (תע"א 3140/09) ובית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 44309-05-11) נדרשו לסוגיה זו בעניינה של שירי להב שהועסקה כראש לשכת סגן שר החוץ במסגרת משרת אמון.

פסקי דין שעסקו בנושאי משרות אמון

שירי להב נ' מדינת ישראל משרד החוץ 

שירי להב עבדה כמנהלת לשכת סגן שר החוץ מגלי ווהבה במסגרת משרת אמון ויצאה לחופשת לידה ביום 8.2.09.

במהלך חופשת הלידה נערכו בחירות והממשלה התחלפה.

במסגרת חילופי השרים וסגניהם מונה סגן שר חוץ חדש, דני איילון. להב תבעה את המדינה בטענה כי למרות הקבוע בתקשי"ר לעניין משרות אמון, משרד החוץ פיטר אותה בתקופת הריון בניגוד לחוק עבודת נשים ובחוסר תום לב קיצוני.

בית הדין האזורי קיבל את התביעה וחייב את המדינה בתשלום פיצוי בשיעור 5 משכורות.

התובעת המפוטרת ערערה לבית הדין הארצי בעניין שיעור הפיצוי הנפסק וזה קבע בתוך פסק הדין את עמדתו העקרונית והמשפטית לתביעה שבפניו תוך שהוא מקבל את הערעור בחלקו.

לגישת בית הדין, הוראת חוק עבודת נשים אינה נסוגה מפני התקשי"ר.

על המעסיקה לאפשר חזרת העובדת לעבודה מחופשת הלידה, תוך מתן הזדמנות אמיתית לשילובה בעבודה. הוראת החוק היא קטגורית, ואינה מותירה שיקול דעת למעביד, למעט במקרים חריגים כאמור בחוק.

התקשי"ר מקנה שיקול דעת לנבחר החדש לבקש את המשך העסקת העובד שעבד עם קודמו ולא ניתן לומר כי מדובר במקום עבודה שחדל להתקיים.

ההזדמנות תבוא לביטוי ולתמיכה על בסיס האיסור לפטר עובדת במהלך חופשת הלידה, אלא אם כן פועלים לפי הכללים המפורטים והנסיבות הנוגעים להיות המשרה משרת אמון.

אחד מהכללים המהותיים הינה זכות הטיעון והשימוע לפני פיטורים. באשר למניעת זכות זו מהמערערת שירי להב קבע בית הדין שהמדינה לא פטורה ממתן זכות טיעון לעובדת או לעובד, שהועסקו במשרת אמון, שמבקשים לסיים העסקתם על רקע סיום כהונתו של נבחר.

בלשונו של בית הדין: "זכות הטיעון לא תיסוג מפני הפררוגטיבה הניהולית המיוחדת שניתנה בידי השרים וסגניהם בכל הקשור ל"משרות אמון"...., הביטוי "משרת אמון" לא ישמש מילת קסם "לנעול" את שערי הטיעון מפני עובדים שהעסקתם עומדת לבחינה, ובמיוחד שלנבחר נתונה האפשרות לבקש להמשיך ולהעסיק את מי שהועסק אצל קודמו. תחולתה של הזכות היא אוניברסאלית, והיא ודאי משתרעת על המדינה כמעסיקה, לרבות במסגרת "משרות אמון" על הכללים המייחדים אותן".

קיראו בהרחבה: איסור פיטורי אישה בהריון

היועץ המשפטי לממשלה עותר לבג"צ נגד פסק הדין בעניין שירי להב (בג"צ 2048/13)

היועץ המשפטי לממשלה באמצעות פרקליטות המדינה עתר לבג"צ בבקשה לביטול פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה שקבע את זכות השימוע לעובד במשרת אמון לפני פיטוריו.

לטענת היועץ המשפטי לממשלה, פסיקת בית הדין אינה מתיישבת עם המטען הגנטי של משרות האמון, אשר מכיל בתוכו אלמנטים יחודיים ונבדלים מכלל שירות המדינה שנתפרו לפי מידותיהם של המכהנים במשרות אלו. לשר הממנה שיקול דעת נרחב ביותר באשר למאייש את משרת האמון.

הבחירה לא כפופה להליך מכרז ולתנאי סף של שירות המדינה. החוזה ייחודי וכך גם השכר ולפיכך חלים עליו רק הוראות התקשי"ר הקובעות במפורש שעליו לסיים את תפקידו עם סיום כהונת השר שבחר אותם ללא זכות טיעון. נותר להמתין לתגובת בג"צ לעתירה.

פיטורין שלא כדין - מנכ"ל משרד ממשלתי במשרת אמון

מנכ"ל משרד ממשלתי הינה משרת אמון. שר לא ממנה מנכ"ל שאינו מקובל עליו ואינו מוכר לו ועליו הוא סומך. העובדה שזו משרת אמון אינה מאפשרת לשר הנבחר והממנה לפגוע בזכויות המנכ"ל ולהתעלם מהוראות הדין והפסיקה הקובעות את תקינות הליך הפיטורים. זכותו של השר לפטר משיקוליו הוא אך אין הוא יכול להתעלם מהוראות החוק המחייבות.

בוכריס יעקב התמנה למנכ"ל שירות התעסוקה. למשרתו הובא על ידי שר העבודה והרווחה לשעבר מר בניזרי שהורשע ונדון למאסר ממושך בפועל על עבירות פליליות.

לטענת המנכ"ל כעולה מתביעתו (תע"א 1531/09) הוא פוטר על ידי השר בניזרי בעקבות סירובו לשתף פעולה עם מעשים פלילים, של הטיית מכרז ובשל בקשת מר בניזרי לשתפו בעדויות שמסר עליו במשטרה. בגין פיטוריו הוא דורש פיצוי על הפסקת העבודה בחוסר תום לב ואי קיום הליך שימוע כנדרש.

בית הדין האזורי בירושלים פסק כי סיום עבודתו של התובע נכפה עליו והוא קשור להתנהלותו בקשר למכרז וסירובו לשתף פעולה עם השר וזו סיבה מוצדקת להבנת בית הדין לפסוק לו פיצויי פיטורין.

בית הדין מצא גם טעם של ממש בטענת התובע שלא ניתנה לו זכות טיעון והשימוע. הנסיבות המיוחדות שהביאו לאובדן אמון בין הצדדים גרמו לפיטוריו ובמקרה מיוחד זה אין טעם בזכות טיעון מהותית ועניינית גם אם היא ניתנה לתובע באופן פורמאלי.

בנוגע לזכות לפיצוי כפי שנתבעה על ידי המנכ"ל המפוטר, מסכים בית הדין עם ההלכות שנקבעו בתביעות אחרות ולפיהן נקבע עקרונית גם בערעור של שירי להב המוזכר קודם כי, היקף הפיצוי נגזר אמנם בין היתר ממחדלו של המעביד, מעצמת ההפרה, אך לא פחות מכך, ממשך תקופת ההעסקה, המשפיע גם על עוצמת ההסתמכות של העובד ועומק מחויבותו של המעסיק מולו.

עוד נקבע בתיק ע"ב 6527/07 שפגיעה בזכותו של מי שעבד שנים רבות במקום העבודה ופוטר במחי יד ללא זכות טיעון, אינה דומה לפגיעה בזכותו של מי שעבד כשנה וידע כל העת כי משרתו תלויה בחילופי השרים, כי מדובר במשרת אמון התלויה ביחסיו הטובים עם הממונה עליו יותר מבמשרה רגילה, וכי העסקתו עלולה להסתיים באופן מהיר יחסית.

פיטורין של עוזר מנכ"ל במשרת אמון בחברה ממשלתית

יעקב זהר הועסק בחברת נמל חיפה בע"מ, מיום 1/2/2006 במשרת אמון כעוזר מנכ"ל, לתקופה של כשנתיים לערך.

המנכ"ל סיים את תפקידו. מר זהר הועבר לתפקיד אחר ולאחר מכן פוטר. על רקע פיטורין שלא כדין לטענתו הגיש תביעה לבית הדין האזורי בנצרת (סע 35856-07-10) לחיוב הנתבעת הכפופה למנהל רשות החברות הממשלתיות, לשלם לו פיצויים עבור פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר הנובעים מזכאותו לשכר העולה על השכר שהשתכר בפועל ועגמת נפש.

בית הדין קבע כי החברה הנתבעת בהיותה גוף דו מהותי, חלים עליהם במקרה זה הוראות המשפט המנהלי. בנוגע לתקינות הליך הפיטורין נפסק כי המנכ"ל סיים תפקידו ביום 30/4/2008 והתובע אשר ההסכם הקיבוצי בנתבעת חל עליו באותה העת, למעשה המשיך בעבודתו.

מכיוון שבנסיבות בהן "בוטלה" או התייתרה משרת האמון אותה מילא התובע, לא ניתן היה לצפות שהנתבעת תפעל לשינוי אופן התקשרותה עם התובע כאשר ה"גורם" הרלוונטי האחראי על העסקתו, קרי מנכ"ל, לא קיים. לסיכום סוגיה זו קבע בית הדין כי הנתבעת פעלה נכון לתיקון אי התקינות שבאופן העסקתו של התובע.

גם בנוגע להליך השימוע לא מצא בית הדין פגמים בהליך או שיקולים פסולים שהובילו את החברה להחלטה לסיים את עבודתו.

באשר לתביעה לפיצוי על עוגמת נפש נפסק באותה רוח כי החלטתה של הנתבעת לפטר את התובע מתפקידו נעשתה משיקולים ענייניים ולא פסולים, לא נמצאו נסיבות המצדיקות פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולפיכך דין טענות התובע, גם ברכיב זה, להידחות.

משרת אמון בשוק הפרטי - אימתי?

איך אמור לנהוג עורך דין שהוא גם יועץ משפטי במקום עבודתו כאשר הוא נחשף לביצוע עבירות פליליות ואתיות על ידי מעבידיו.

אם יחשוף ברבים את מעלליו של הבוס עלול הוא להיות מפוטר. אם לא יעשה כן יבגוד בערכיו ובחובותיו כאזרח וכעורך דין שהמערכת המשפטית והחברתית מצפה ממנו להיות שומר הסף.

דילמה לא פשוטה עמה נאלץ להתמודד גם עורך דין יניב אור שהועסק כיועץ משפטי בהתאחדות המלאכה והתעשייה (ארגון שמייצג מעסיקים בתחום היצרני) בשנים 2005 ועד 2012.

לאחר שהחליט להתריע בפני הממונים על התנהלות לקויה ובלתי תקינה וחוקית פוטר מעבודתו. על רקע זה פנה בבקשה לצו מניעה מבית הדין האזורי בתל אביב (ס"ע 42523-03-12).

במכתב הפיטורים המפורט שנשלח לעו"ד יניב על ידי מנכ"ל ההתאחדות הוקדש פרק מיוחד לאופי המשרה בה החזיק. המדובר במשרת אמון שלהבנת המנכ"ל, ללא אמון בין הצדדים לא ניתן לעבוד יחד. משעה שהיועץ המשפטי יוצא נגד הממונה הישיר שלו ולא משנה העילה והמניע, זה השלב בו קמה הצדקה לפטר אותו.

"אובדן האמון בבעל תפקיד כה בכיר ומשמעותי בהתאחדות מחייבת סיום עבודתך", ובסעיף נוסף באותו עניין נכתב גם: "היועץ המשפטי הוא ראש ותחילה יד ימינו של מנכ"ל ההתאחדות, ואובדן האמון מוביל לכך שתפקוד היועמ"ש למעשה מנוטרל, שכן המנכ"ל אינו יכול לפנות למי שאינו נותן בו אמון...".

בית הדין שבפניו התבררה הבקשה לצו מניעה הדגיש את האחריות והמחויבות של יועץ משפטי ברשויות מקומיות ובשירות הציבורי להתריע מפני שחיתות ומעשים פליליים. בית הדין ער בהחלט להבדל בין גוף פרטי לציבורי בנסיבות אלו. עם זאת קבע גם כי בכל מקרה שמגיע לידיו מידע באשר למינהל לא תקין עליו להתריע על כך.

על היועץ המשפטי כמו עו"ד אור חלה חובת נאמנות כלפי ההתאחדות וחבריה אשר משלמים דמי חבר. אולם אין בסיס לטענת מנכ"ל ההתאחדות שאין לו אמון בעו"ד אור ולכן הוא מפטר אותו.

בית הדין קבע כי משרת היועץ המשפטי בהתאחדות אינה משרת אמון. ההחלטה לפטר אינה קשורה לתפקוד כושל של היועץ המשפטי אלא לעובדה שחשף מינהל לא תקין של יו"ר ההתאחדות והמנכ"ל.

מהעדויות שהוצגו בפני בית הדין עולה כי בנתבעת מתרחשים מעשים לא תקינים הקשורים ליו"ר כאשר המנכ"ל מגבה אותו הן באמצעות ויתור על חובותיו של היו"ר והן על דחיית חוב עד לאחר הסיום ההליך המשפטי הנדון.

התנהגות זו לפי קביעת בית הדין מעידה על חוסר תום לב מצד גורמים אלה כאשר מטרתם לסלק את התובע מאחר שהוא העלה לדיון את אותן תופעות פסולות בנתבעת. בחלק מהנושאים שעליו התריע עו"ד אור הינם בגדר סמכותו ועל כן בדין התריע.

בנקודה זו נדרש בית הדין להחליט האם עו"ד יניב זכאי לסעד המבוקש ואם כן, לאיזה מהם. לאחר שבחן את הפסיקה הרלבנטית הגיע למסקנה כי ניתן לאכוף יחסי עובד ומעביד אם לא נמצאה הצדקה למתן פיצוי כספי מסיבות כלכליות של הנתבעת ולכן אפשר להחיל את הוראות חוק הגנה על עובדים שחושפים שחיתויות ופגיעה בטוהר המידות במקום עבודתם.

בכפוף לחוק זה קבע בית הדין כי המקרה דנן, הוא מסוג אותם מקרים בהם ראוי להשיב עובד לעבודתו ולבטל את מכתב הפיטורים ובוודאי לאור העובדה כי העובד פוטר בשל חשיפת מינהל לא תקין אצל מעבידתו וקיימת לו הגנה על פי חוק מפני פיטורים. לנוכח הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, ניתן הסעד המבוקש למניעת פיטוריו.

מכאן אנו למדים שמעסיק בחברה פרטית לא יכול להיאחז בטיעון שעובד שלו שיושב על משרת אמון חייב להישמע לו, לפעול לפי דרכו בלבד, להתעלם ממעשיו הבלתי תקינים ולסתום את פיו אם ברצונו לשמור על משרתו.

המערכת המשפטית נכונה להעניק את הסעדים הנדרשים כאשר עובד במשרת אמון, גילה אחריות ציבורית וחוקית וחשף כשלים ופגמים בהתנהלות מעסיקו ועדיין ביצע את תפקידו המקצועי ללא דופי, יזכה להגנה ולמניעת פיטוריו. 

צריך להדגיש כי משרת אמון מעניקה תנאים מיוחדים למחזיק בה. השכר הוא בדרך כלל גלובלי ואין פיקוח צמוד על שעות עבודתו. יש בו אמון ולכן הוא גויס למשרה. זו גם הסיבה שחוק שעות עבודה ומנוחה הנוגע בין השאר לתגמול עבור שעות נוספות בימי חול וחגים לא רלוונטי למי שמועסק במשרת אמון.

סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע, שהחוק לא חל על שוטרים, עובדי מדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה מעבר לשעות הרגילות, צוותי אוויר וים וגם עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי.

קריאה נוספת: עובד שהנו בעל מניות אינו בהכרח ממלא משרת אמון