העובדת תקבל פיצויים בשל פיטורים בזמן טיפולי פוריות!

סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, תשי"ד 1954 אוסר בעיקרו על פיטורי עובדת שעוברת טיפולי פוריות, במהלך ימי היעדרותה לצורך הטיפולים וכן במשך 150 ימים לאחר מכן וכן אוסר על פיטורי עובדת שהודיעה שהיא עוברת טיפולי פוריות תוך 3 ימים ממועד קבלת הודעת הפיטורים, כל זאת ללא קבלת היתר לכך כדין.

עובדת שפוטרה שלא כדין במהלך טיפולי הפוריות שלה, זכאית לקבל סעדים שונים בגין כך בהתאם לסעיף 13א לחוק, וביניהם פיצויים בגין נזק לא ממוני / עוגמת נפש, וכן פיצויים בגין נזק ממוני, בשיעור של 150% מהשכר שהעובדת היתה אמורה להרוויח במהלך התקופה המזכה.

במסגרת סע"ש 24564-12-16 ג.פ. נ' שריר אשר התנהל בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדונה תביעה שהוגשה על ידי עובדת נגד בעלים של מכון להצרת היקפים בו עבדה, ואשר נוהל בפועל על ידי אמו, וזאת בטענה שהיא פוטרה מעבודתה שלא כדין במהלך טיפולי הפוריות שלה.

הנסיבות שהובילו לפיטורי העובדת בזמן הטיפולים וטענות הצדדים

במהלך עבודתה אצל המעסיק העובדת עברה טיפולי פוריות שונים לצורך ביצוע הפריה חוץ גופית, אולם היא לא נעדרה בגינם מעבודתה.

כעבור כחצי שנה, נקבע לעובדת מועד לטיפול החזרת הביציות, בגינו היא היתה אמורה להיעדר מעבודתה במשך 7 ימים. הטיפול הצליח, העובדת נקלטה ונכנסה להריון ולאחר מכן ילדה במזל טוב. 

לטענת העובדת, היא הודיעה טלפונית למנהלת המכון, שידעה מלכתחילה שהיא עוברת טיפולי פוריות, שעליה לעבור טיפול להחזרת ביציות ולהיעדר לאחר מכן במשך 7 ימים מעבודתה, אולם מנהלת המכון הודיעה לה שהיא חייבת לפטר אותה ולחילופין הציעה לה לעבור למסגרת העסקה לפי שכר שעתי במקום שכר יומי, אך העובדת סירבה לכך.

מנהלת המכון הכחישה שהיא פיטרה את העובדת וכן טענה שהעובדת מעולם לא סיפרה לה שהיא עוברת טיפולי הפוריות וכי בשל הכנסותיו הנמוכות של העסק, הוסכם ביניהן שהעובדת תקבל שכר שעתי במקום שכר יומי, אולם ביום שבו העובדת היתה אמורה לעבור לשכר שעתי, היא לא הגיעה לעבודה ובפועל ניתקה עמה את הקשר.

רק כעבור חודשיים העובדת התקשרה אליה והודיעה לה שהיא בהריון.

האם העובדת אכן פוטרה שלא כדין?

העובדת טענה שהיא פוטרה במהלך טיפולי הפוריות שלה ללא קבלת היתר לפיטוריה ועל כן היא זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע, כמו גם פיצויים בגין עוגמת נפש  ורכיבים נוספים.

להוכחת טענותיה, הגישה העובדת תמלילים של שלוש שיחות טלפוניות מוקלטות שנערכו בינה למנהלת המכון.

השיחה הראשונה נערכה בין העובדת למנהלת המכון כשלושה חודשים לפני הפיטורים וממנה עלה שמנהלת המכון ידעה היטב על טיפולי הפוריות שהעובדת עוברת, וכי היא שאלה לשלומה של העובדת ואופן התקדמות הטיפולים.

השיחה השניה נערכה במועד פיטוריה של העובדת וממנה עלה שהמנהלת המכון הודיעה לעובדת חד משמעית שהיא נאלצת לפטר אותה, ולחילופין הציעה לה לעבור ממתכונת של עבודה יומית לעבודה שעתית, דבר שהיווה הרעת תנאים מבחינת העובדת ועל כן היא סירבה לכך.

השיחה השלישית נערכה כחודשיים לאחר פיטורי העובדת וממנה עלה שהעובדת הודיעה למנהלת המכון שטיפול החזרת הביציות הצליח ושהיא בהריון. מנהלת המכון גם אישרה בעדותה שהיא ידעה שטיפול החזרת הביציות הצריך את מנוחתה של העובדת למשך 7 ימים.

בית הדין לעבודה קבע כי המסקנה החד משמעית אשר עולה מן הראיות היא שמנהלת המכון ידעה מראש על טיפולי הפוריות של העובדת. כמו כן נפסק כי היא גם ידעה על המועד להחזרת הביציות, ועל הצורך של העובדת להיעדר לאחר מכן מהעבודה למנוחה של שבוע ימים. בית הדין קבע כי למרות זאת היא פיטרה את העובדת יום לפני מועד החזרת הביציות.

בהתאם לכך נקבע שהעובדת אכן פוטרה שלא כדין ובניגוד לסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים.

הפיצויים שנפסקו לעובדת בגין פיטוריה שלא כדין

בית הדין פסק לזכות העובדת פיצויים בשל פיטורים שלא כדין לפי הפירוט הבא:

פיצויים בגין הנזק הממוני שנגרם לעובדת עקב פיטוריה בתקופת טיפולי הפוריות שלה, בסך כולל של 47,632 ₪ וזאת לפי שכרה החודשי בסך של 3,285 ₪ ואשר כולל את הרכיבים הבאים:

• פיצוי בגין תקופה של 9 חודשים, מקליטת ההריון ועד ללידה = 29,565 ₪
• פיצוי בגין אי קבלת דמי לידה, במשך 3.5 חודשים = 11,497 ₪
• פיצוי בגין 60 ימי התקופה המוגנת לאחר חזרה מחופשת הלידה = 6,570 ₪

פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע בסך של 20,000 ₪.

סעיף 13א(א) לחוק עבודת נשים מקנה סמכות לבית הדין "לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".

במקרה דנן, העובדת פוטרה תוך הפרת החוק, בתקופה של טיפולי פוריות ומבלי שנערך לה שימוע כדין. על כן ובהתחשב בתקופת העבודה, שכרה, והנזק הלא ממוני אשר נגרם לה, נפסקו לה פיצויים בסך של 20,000 ₪.

בנוסף, נפסקו לעובדת סך של 1,650 ₪ בגין פדיון חופשה ודמי מחלה, סך של 1,500 ₪ בגין פיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת לעובדת וכן  סך של 8,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. כלומר, בסך הכל נפסקו לעובדת פיצויים בסך של כ-80,000 ₪.