אפשר לשנות חוזה בהתנהגות או בעל פה?

ככלל, חוזה עבודה בין עובד למעסיק אינו חייב להיערך בכתב מבחינת החוק וניתן לסכמו גם בעל פה בלבד, כדי שהוא ייכנס לתוקף.

יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון שסעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 מחייב כל מעסיק למסור לעובד תוך 30 יום מתחילת העסקתו הודעה בכתב אשר מפרטת את תנאי עבודתו, כך שניתן לצאת ידי חובת מסירת ההודעה בכתב הנ"ל גם באמצעות עריכת הסכם בכתב.

בהנחה שהצדדים אכן חתמו על חוזה עבודה בכתב, אין חולק כי באפשרותם לשנות את תנאיו באמצעות שינוי שייערך אף הוא בכתב.

השאלה המתבקשת הנה האם ניתן לבצע שינוי זה גם בעל פה ובאמצעות התנהגות הצדדים בלבד וללא מתן ביטוי לשינוי זה בכתב.

התשובה לכך הנה חיובית וזאת, בין היתר, לאור פסק הדין שניתן בהליך סע"ש 5270-05-14 ריסקו בע"מ נ' בללי אשר נדון בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

תיק זה עסק בעובד שעבד במשך 4 שנים כמבלטן במפעל של חברה לייצור מערכות אבטחה ואשר פוטר ממנה לאלתר, וזאת מבלי ששולמו לו דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

החברה הגישה נגד העובד תביעה לחיובו בהחזר שכר עבודה, שלטענתה שולם לו ביתר מאחר שבמקום להחתים את שעון הנוכחות במפעל שלה בשעות הכניסה והיציאה שלו ממנו, כאמור בהסכם העבודה שלו, הוא נהג לרשום באופן ידני דיווח כוזב על שעות עבודתו, תוך שהוא מוסיף לעצמו שעות עבודה בהן לא עבד בפועל, בגינן שולם לו שכר ביתר בהיקף של כ-280,000 ₪.

בתום שימוע שהחברה ערכה לעובד, היא החליטה לפטרו לאלתר, ללא תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. לאחר מכן היא גם קיזזה משכרו וזכויותיו סך של כ-46,000 ₪ והגישה נגדו את התביעה כדי לקבל את החזר יתרת הכספים שלטענתה הוא חייב לה.

העובד הגיש תביעה שכנגד נגד החברה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, החזר שכר עבודה שקוזז, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי הלנה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין, פיצוי בגין עגמת נפש, ופיצוי בגין הוצאת לשון הרע.

העובד טען שהרישום הידני של שעות עבודתו, להבדיל מהחתמת שעון הנוכחות, היה שינוי מוסכם של חוזה העבודה בכתב שלו, אשר התגבש במהלך שנות עבודתו בינו לבין החברה ובאמצעות מנהליו הישירים וזאת בעל פה, בהתנהגות ולפי נוהג.

שינוי זה נוצר מאחר שהוא נדרש כמעט מדי יום על ידי מנהליו הישירים לבצע עבודות דחופות אצל ספקים של החברה במרכז הארץ, שלעיתים רבות גם התארכו מעבר לשעת סיום העבודה המוסכמת שלו במסגרת ההסכם.

מאחר והוא עצמו מתגורר בחולון, התגבש בינו לבין מנהליו הישירים סיכום בעל פה, מעבר לקבוע בהסכם העבודה, לפיו הוא לא היה נדרש לשוב למפעל בקריית גת כדי להחתים כרטיס בשעון הנוכחות.

לפי הסיכום בין הצדדים, למחרת היום העובד היה רושם ידנית את שעות עבודתו ומנהלו הישיר היה נכנס למחשב עם הקוד הידוע לו בלבד ומאשר את הרישום, וכל זאת בידיעת מנהליה הבכירים של החברה, ומבלי שמעולם לא הועלתה כנגדו כל טענה בעניין זה.

בית הדין לעבודה קבע על סמך העדויות שהוצגו בפניו, ולרבות על סמך עדויות מנהלי החברה, כולל עדותו של מנהלו הישיר של העובד, כי בפועל אכן נוצרה הסכמה, בהתנהגות או בעל פה, בין העובד לבין מנהליו, באשר לאופן רישום שעות עבודתו, לפיה בימים בהם הוא יוצא מחוץ למפעל, הוא היה מדווח ידנית על שעות עבודתו וכי מנהלו הישיר היה מאשר אותן באמצעות כניסה למחשבו האישי תוך שימוש בסיסמא אישית שלו.

עוד נקבע שהסכמה זו הייתה בידיעתה של ההנהלה הבכירה של החברה וכי העובד אף זכה לשבחים רבים ממנה.

בנוסף נקבע שהשימוע שנערך לעובד נעשה שימוע שלא כדין, בין היתר מאחר שהחברה זימנה אותו לשימוע תוך 24 שעות, מבלי להבהיר לו את זכויותיו, ובעיקר מאחר שהיא החליטה מראש לפטר את העובד והיתה נעולה על החלטה זו, כך שכל הסבריו במהלך השימוע נפלו על אוזניים ערלות, בעוד שהיה עליה להקשיב לו בלב פתוח ובנפש חפצה.

בהתאם לאמור לעיל נדחתה במלואה תביעת החברה כנגד העובד וזאת לאחר שנקבע שהחברה לא היתה זכאית לתבוע מהעובד להחזיר לה שכר, וממילא לא היתה זכאית לקזז אותו מזכויות העובד.

עוד נקבע כי החברה לא היתה זכאית לשלול מהעובד תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, דבר שמתאפשר רק במקרים חריגים וקיצוניים בהם העובד ביצע עבירות משמעת חמורות או עבירות פליליות חמורות, בעוד שהעובד פעל בתום לב ובהתאם לנוהל שאושר על ידי מנהליו.

במקביל התקבלה כמעט במלואה תביעת העובד החברה, מאחר והחברה כבר שילמה לעובד פיצויי פיטורים לאחר הגשת התביעה נגדו, בית הדין חייב את החברה להחזיר לעובד את הכספים שהיא קיזזה שלא כדין וכן פסק לעובד תשלומים בגין תמורת הודעה מוקדמת, שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי הלנה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין, ופיצוי בגין עוגמת נפש.

בסך הכל נפסקו לטובת העובדת סכום פיצויים כולל של כ-140,000 ₪ ובצירוף שכ"ט עורך דין בסך של 25,000 ש"ח.

תביעת העובד לתשלום פיצוי בגין לשון הרע נדחתה משום שהוא לא הוכיח שהחברה הכפישה את שמו בפני עובדי החברה.

קראו עוד בנושא: שינוי סדרי עבודה ביוזמת המעסיק