תשלום שכר עבודה על זמן נסיעה לצורכי עבודה

ישנם כיום עיסוקים שונים ומגוונים שבמסגרתם נדרשים העובדים לנוע בין מטופלים ו/או לקוחות שונים במסגרת עבודתם ולצרכיה.

מדובר בעיסוקים כגון עובדי ניקיון, מטפלים שמעניקים שירותים לקשישים ו/או חולים סיעודיים, טכנאי מחשבים שמעניקים שירותי תיקון ותמיכה ברחבי הארץ, מורים ומרצים ועוד רבים אחרים.

כאשר מדובר בעובד שעובד במסגרת משרה חודשית מלאה, ברור שזמן הנסיעות בין המטופלים נכלל במסגרת שעות העבודה של העובד.

נשאלת השאלה מה קורה כאשר מדובר על עובד שעתי, כאשר לכאורה רק שעות השהות שלו בפועל אצל המטופל / הלקוח נחשבות לשעות עבודה של ממש. האם גם אז ניתן לכלול את זמן הנסיעות לו העובד נדרש במסגרת עבודתו, לשעות עבודה לכל דבר ועניין?

זו בדיוק היתה השאלה המעניינת אשר נדונה במסגרת הליך סע"ש 36479-09-14 שהנז דשתי נ' א.ש סיעוד ורווחה בע"מ אשר התנהל בפני בית דין האזורי לעבודה בתל אביב.

זמן הנסיעות של חלק מהעובדים השעתיים חייב בתשלום שכר!

תיק זה עסק בעובדת שעתית שהועסקה כמטפלת בקשישים במשך כ-4.5 שנים אצל חברה שעוסקת במתן שרותי סיעוד בבתי קשישים, בין השאר באמצעות הסכם בינה לבין המוסד לביטוח לאומי.

במרבית תקופת עבודתה, העובדת עבדה בשני בתים של קשישות. בתחילה היא עבדה אצל קשישה מסויימת בעיר חולון בין השעות 8:00 עד 10:00 ולאחר מכן היא נסעה לעבוד בבית נוסף בעיר חולון מהשעה 11:00 ועד 17:00.

כלומר, משך זמן המעבר בין המטופלים של אותה עובדת היה שעה אחת בלבד. עם זאת, מאחר שלעובדת היתה גמישות בשעות העבודה, כך שהיא היתה יכולה לתאם עם מטופל שעות שונות ממה שנקבע בסידור העבודה ובלבד שתשלים את מכסת השעות שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, היו מקרים שבהם זמן המעבר ארך כרבע שעה בלבד.

חשוב שתדע/י: כך מחליטים למי מגיע שכר על זמן נסיעה!

במסגרת פסק דינו, אשר ניתן ביום 4.9.2017, קבע בית הדין כי הזכאות לתשלום שכר עבודה עבור זמן המעבר בין המטופלים תיקבע לפי משך זמן המעבר והאם הוא מאפשר לעובד לסור לביתו ו/או לעשות לצרכיו וענייניו הפרטיים וזאת באופן הבא:

• כאשר מדובר בהפסקה בת מספר שעות, שבמהלכה העובד רשאי לסור לביתו ולעשות לצרכיו הפרטיים, אזי זמן המעבר אינו אמור לזכות אותה בשכר עבודה
• כאשר מדובר בזמן מעבר קצר בין מטופלים, שאינו מאפשר לעובד לסור לביתו או לענייניו, אזי זמן המעבר אמור לזכות אותו בשכר עבודה

בית הדין הסתמך על ההלכות אשר נקבעו בבית הדין הארצי ובעקבות זאת בבתי הדין האזוריים, כגון במסגרת הליך עב 2605/04 אלתרזון מיכאל נ' מסילות אמנון בע"מ והליך עב 3984/05 סרגיי יודין סרגיי. נ ג ד. פ.א. נתיבי אתא בע"מ, אשר עסקו בחובת תשלום שכר העבודה עבור זמן המתנה של נהגים בין נסיעות שהיה עליהם לבצע.

בפסקי דין אלו נקבע כי המבחן הוא מבחן זמינות העובד לעבודה. כאשר יקבע שבשעות ההמתנה העובד זמין לעבודה ואינו יכול לעשות לביתו, יהיה העובד זכאי לתשלום עבור שעות אלה.

בנוסף, בית הדין גם הסתמך על ההחלטה אשר ניתנה במסגרת הליך ת"צ 37319-08-11 עמותת ידיד נ' א.ש. מרכזי סיעוד ורווחה בע"מ ואח' אשר התנהל בפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.

במסגרת הליך זה אישר בית הדין לעבודה להגיש תביעה ייצוגית כנגד שורה של חברות שמעניקות שירותים סיעודיים הממומנים על ידי המוסד לביטוח לאומי וגורמים נוספים, כולל הנתבעת בתיק הנ"ל, בדבר חובת תשלום עבור זמן המעבר בין מטופלים סיעודיים, אם כי יצויין כי על החלטה זו הוגש ערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה, שעדיין תלוי ועומד.

עובד/ת שעתי/ת? יכול להיות שגם לך מגיע תשלום!

חשוב להדגיש כי ניתן לקחת מתוך החלטתו החשובה של בית הדין לעבודה ולבצע היקש למקרים דומים, לגבי עובדים שעתיים בתחומים מגוונים. פסק הדין למעשה מאפשר לעובד/ת שעתי/ת שתנאי העסקתה/ו מחייבים נסיעות בין לקוחות ומטופלים לקבל שכר עבור זמן הנסיעה בתנאים מוגדרים וברורים.

במסגרת פסק הדין החשוב והמעניין למעשה נקבע כי האילוץ של עובדות כדוגמת העובדת בתיק דנן, לעבור ממטופל למטופל, נובע מאופי התפקיד ומאופי ההתקשרות בין חברת כח האדם הסיעודי למוסד לביטוח לאומי, ומכסת השעות הניתנת לכל מטופל.

מכיוון שהעובדות שמועסקות בתפקידי סיעוד, משתכרות שכר מינימום ומכיוון שהמוסד לביטוח לאומי אינו מאשר למטופל שעות סיעוד במסגרת של משרה מלאה, נוצר הכרח אצל עובדות הסיעוד ובכללן העובדת, לעבור ממטופל למטופל.

הדבר מהווה חלק משיגרת העבודה שלהן ואין להן אפשרות אחרת ועל כן גם מטעם זה יש לזכות את העובדת בתשלום על שעות המעבר בין מטופל למטופל.

בענייננו, בית הדין קבע כי מאחר שהוכח כי במהלך יום עבודה נדרשת העובדת לנסוע מבית מטופל אחד לבית מטופל שני וכי היא איננה יכולה להשלים יום עבודה בבית מטופל אחד, לאור מהות התפקיד ולאור העובדה שהמוסד לביטוח לאומי מגביל את מספר השעות שניתנות כשעות סיעוד וכי שעות נסיעה אלה אינן מאפשרות לעובדת לסור לבית או לסידורים פרטיים, אזי בשעות אלה העובדת עומדת למעשה לרשות העבודה.

אמנם, יכול להיות שפרק זמן זה ובמיוחד אם הוא נמשך רבע שעה, יהווה הפסקה, כנדרש בחוק שעות עבודה ומנוחה. אולם, מהות ההפסקה, כפי שנקבע בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, היא לאפשר לעובד להחליף כח ואוויר, ואילו שעות נסיעה בתחבורה ציבורית וככל הנראה נסיעות בכלל אינן עונות על הגדרה זו שבחוק.

בהתאם לכך נקבע כי העובדת זכאית לתשלום עבור שעות הנסיעה ממטופל אחד לשני. כאמור, עובדה זאת יכולה להיות רלוונטית עבור עובדות ועובדים שעתיים רבים בישראל.

קראו עוד בנושא: סכסוכים נפוצים בנושא תלושי שכר