האם המעסיק גילה לך את סיבת הפיטורים האמיתית?

אין חולק שקבלת הודעת פיטורים הנה בדרך כלל חוויה בלתי נעימה בעליל, שמעוררת לא פעם שאלות שונות, החל מחוקיות הליך הפיטורים כשלעצמו ועד לחוקיות סיבת הפיטורים שלך.

בהקשר זה מתעוררת לא אחת גם השאלה: האם המעסיק רשאי להסתיר מהעובד שלו את סיבת פיטוריו האמיתית בכלל ובפרט אם וכאשר המדובר בסיבה לגיטימית ומוצדקת לכאורה?

במסגרת הליך ס"ע 30018-10-11 ע.ל. נ' חברת החשמל לישראל בע"מ אשר התנהל בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, נדון מקרה של עובד אשר הועסק בחברת החשמל בארץ במעמד של עובד ארעי. דהיינו עובד ללא מעמד של קביעות בחברה.

בתחילה הועסק העובד כמחסנאי, אך בהמשך הוא הועסק בחברה כפועל רשת במתח גבוה ונמוך וזאת לאחר שהוא הוכשר לכך במסגרת החברה.

בסך הכל הועסק העובד במשך 8 שנים בחברה. לקראת סיום תקופת העסקתו בחברה דנו הממונים עליו באפשרות להאריך את העסקתו, תוך הפיכתו לעובד קבוע בחברה. יצוין כי באותה העת הייתה קיימת בחברה מצוקת תקנים לעובדים בקביעות.

לא הייתה מחלוקת כי מדובר בעובד מוצלח, הן מהבחינה המקצועית והן מהבחינה החברתית, ובהתאם לכך הוחל בהליך קליטתו בחברה כעובד קבוע.

במסגרת הליך זה, נדרש העובד לעמוד במבחן פסיכולוגי וזאת כחלק מהתנאים לקבלת קביעות בחברה וכפי שנקבע בנוהלי החברה.

ברם, מתוצאות הבחינה עלה כי כישורי העובד הנם מתחת לממוצע וניתן לו ציון 4 מתוך 9. הממצאים העלו כי על אף הכרות העובד את דרישות התפקיד של פועל רשת, ישנו חשש ממשי שבמקרה חירום במהלך העבודה, הוא עלול להגיב באימפולסיביות ובחוסר בקרה ולסכן את עצמו ואת הנמצאים לידו.

על מנת להקל עם העובד נערכה לו בדיקה פסיכולוגית חוזרת, מקלה יותר, אך גם ממנה עלה כי התאמתו לקביעות בחברה הינה התאמה בינונית בלבד.

הפסיכולוגית שערכה לעובד את הבחינות ציינה במסגרת מסקנות הבחינה הנוספת כי ניתן לשקול את המשך העסקת העובד בתפקיד מחסנאי אותו כבר מילא בעבר.

תוצאות אלו הביאו את החברה למסקנה כי אין מקום להמשיך בהליך העברתו של העובד למעמד של עובד קבוע, מאחר שלא עמד בתנאי הסף לקבלת קביעות. ברם החברה לא הודיעה לעובד במפורש על מסקנה זו.

תחת זאת נמסר לעובד כי כאילו הוא פוטר אך ורק בגלל שהסתיימה התקופה בה ניתן להעסיקו כעובד ללא קביעות, וכי מאחר ואין תקן לקביעות עבורו בחברה לא ניתן להמשיך להעסיקו בה.

כלומר החברה הודיעה לעובד כי סיבת פיטוריו נובעת כביכול מהיעדר תקן לקביעות עבורו בחברה, בעוד שהסיבה האמיתית היתה אי עמידתו במבחן הפסיכולוגי. לעובד גם לא נמסרה המלצת הפסיכולוגית שערכה לו את הבחינות כי ניתן לשקול את המשך העסקתו בחברה כמחסנאי.

רק לאחר שאמו של העובד פנתה לחברה בבקשה למצוא לו בכל זאת תפקיד כלשהו בחברה, נמסר לה כי העובד לא הושאר בחברה מאחר שתקופת עבודתו הארעית הסתיימה, וכי הוא לא הועבר למעמד קבוע מאחר שהוא לא עמד בקריטריונים של המבדקים שהוא נדרש לעבור לשם כך.

משביקש העובד לקבל את ממצאי חוות הדעת הפסיכולוגית שנערכה אודותיו, נמסר לו כי היא נחשפת בפני עובדים אך ורק על ידי הפסיכולוג, ולשם עיון בה יש לתאם מועד לפגישה עם הפסיכולוגית.

במסגרת תביעתו עתר העובד לביטול פיטוריו וזאת בין היתר מאחר שלא ניתנה לו הזדמנות להתמודד עם הסיבה האמיתית שבגינה הוחלט על פיטוריו.

בפסק הדין המפורט והמעניין של בית הדין לעבודה נקבע כי חברת החשמל חטאה בכך שלא הציגה בפני העובד את הסיבה האמיתית לפיטוריו. סיבה זו לא היתה סיום תקופת הארעיות גרידא, אלא אי עמידה בבחינה לקראת קביעות, אשר כלל לא הובאה לידיעת העובד בזמן אמת, ומשכך לא ניתנה לו האפשרות להתמודד עם הקביעות הנחרצות שלה ולנסות לשנות את רוע הגזירה בעוד מועד.

בית הדין נימק את החלטתו זו בקביעה לפיה כלל בסיסי הוא שידע אדם מה הטענות כלפיו ובמועד הנכון לכך.

לעובד הוצג מצג שווא כאילו הוא פוטר אך ורק בגלל שהסתיימה התקופה בה ניתן להעסיקו כעובד ללא קביעות, וכי מאחר ואין תקן לקביעות עבורו בחברה לא ניתן להמשיך להעסיקו בה.

לעובד לא נאמר כלל שאי הצלחתו בבחינה היא הגורם שהביא להפסקת הליך קליטתו לקביעות ולפיטוריו. עקב כך נמנעו מהעובד כל הצעדים האפשריים שבהם הוא היה יכול לנקוט לו היה יודע, בעוד מועד, את הסיבה האמיתית לפיטוריו.

יתכן ולו היה יודע את הסיבה האמיתית היה פונה לבית הדין בניסיון להוציא צו מניעה ולצורך העניין גם אין זה משנה כלל מהו היו סיכוייו של אותו הליך משפטי בו היה נוקט העובד אם וכאשר. לפי עמדת בית הדין די בכך שהאמת לא גולתה לעובד כדי להצדיק מתן פיצוי במקרה שכזה.

יש טעם לפגם בהסתתרות חברת החשמל מאחורי טענתה לפיה פיטורי העובד נבעו אך ורק מתום תקופת הארעיות ואי העברתו לקביעות עקב היעדר תקן מתאים עבורו, וזאת מבלי לנקוב בגורם האמיתי שהכשיל את הליך העברת העובד לקביעות עקב אי עמידתו בבחינה, כנדרש בנהלי החברה.

היתה זו חובתה של החברה לקרוא לעובד, לידע אותו בדבר תוצאות הבחינה והשלכתן על אי קליטתו לעבודה כעובד קבוע בחברה, ולאפשר לו לשקול את צעדיו לפי מצבו האמיתי.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית הדין קבע כי הסתרת הסיבה האמיתית לפיטורי העובד מהווה פגם בהתנהלות החברה, אשר אף אם אינו מביא לבטלות ההחלטה על הפיטורים יש בו כדי להצדיק פיצוי כספי. בהתאם לכך נפסק לעובד פיצוי בשווי של 8 משכורות.

לסיכום: על המעסיק חלה החובה לידע את העובד בדבר סיבת פיטוריו האמיתית תהא הסיבה אשר תהא, וגם אם המדובר בסיבה לגיטימית לכאורה, וזאת על מנת לאפשר לעובד לכלכל את צעדיו בהתאם, ועל מנת לאפשר לו לפעול כדין כנגד פיטוריו במידה והוא מוצא לנכון לעשות כן.