תנאים לתביעת ריבון זר ע''י עובד מקומי בבית דין ישראלי

רוב המעסיקים בשוק התעסוקה בישראל הינם, מטבע הדברים, ישראליים. לפיכך, כאשר עובד מקומי של מעסיק ישראלי מעוניין להגיש תביעה כנגדו, התשובה המתבקשת והברורה מאליה הינה כי הוא רשאי להגיש תביעה זו בפני בתי הדין לעבודה בארץ.

אולם, מה קורה במידה והמעסיק איננו ישראלי, כי אם ריבון זר? כלומר, גופים אשר מייצגים ממשלים של מדינות זרות, כגון שגרירויות, קונסוליות, וכדומה.

האם גם במקרה כזה יהיה העובד רשאי להגיש תביעה כלפיו בבית דין לעבודה ישראלי? כעיקרון, התשובה לשאלה זו הינה חיובית, אם כי בכפוף לתנאי החוק וסייגיו. 

 

סעיף 2 לחוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט-2008, קובע את העיקרון הכללי לפיו למדינה זרה יש חסינות מפני סמכות השיפוט המקומית של בתי המשפט בישראל, למעט בעניינים פליליים. 

 

עם זאת, סעיפים 2-8 לחוק, מפרטים שורה של תביעות חריגות לגביהן לא תינתן למדינה הזרה חסינות בפני סמכות השיפוט הישראלית, כגון תביעות בענייני נזיקין, קניין רוחני, ועוד.

 

סעיף 4 לחוק, שהוא הרלוונטי לענייננו, ואשר כותרתו הינה חוזה עבודה, קובע כי למדינה זרה לא תהיה חסינות מפני תביעות עבודה בישראל, וזאת בכפוף לתנאי הסעיף, כמפורט להלן:  

 

למדינה זרה לא תהא חסינות מפני סמכות שיפוט בתביעה של עובד או של מועמד לעבודה שמתקיימים בה כל אלה: 

 

1. עילת התביעה היא בסמכותו הייחודית של בית דין אזורי לעבודה, לפי כל דין.
 

2. עניינה של התביעה בעבודה שכולה או חלקה נעשתה או אמורה להיעשות בישראל.
 

3. בעת שקמה עילת התביעה היה העובד או המועמד לעבודה אזרח ישראלי או מי שמקום מגוריו הרגיל הוא בישראל או באזור; לעניין זה, אזור- כהגדרתו בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון- שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח-1967

הוראות סעיף זה לא יחולו אם העובד או המועמד לעבודה היה בעת פתיחת ההליך אזרח המדינה הזרה ולא היה תושב ישראל.

בתביעה של עובד או של מועמד לעבודה שלא מתקיימים בה התנאים המפורטים בסעיף זה, תהא למדינה הזרה חסינות מפני סמכות השיפוט, גם אם עילתה עסקה מסחרית כאמור בסעיף 3.

במסגרת הליך ע"ע 1127-10-14 ארה"ב נ' אנדריא בחבח, דן בית הדין הארצי לעבודה באופן יישום סעיף זה.
 

תיק זה עסק בעובד מקומי אשר הועסק על ידי ארצות הברית, בקונסוליה האמריקאית בירושלים. העובד כיהן כמנהל מחלקה אשר הייתה מעורבת בפרויקטים רגישים מבחינה פוליטית וביטחונית, וביניהם סיוע לרשות הפלסטינית בבניית תשתית למערכות הביטחון והמשפט.

ארה"ב פיטרה את העובד לאחר שנודע לה שהוא היה חבר בארגון טרור בהיותו סטודנט, וכי הוא לא גילה זאת למחלקת הביטחון של הקונסוליה, וזאת למרות שנשאל על כך מספר פעמים, עם פיטוריו שולמו לו הזכויות הסוציאליות המגיעות לו, לרבות פיצויי פיטורים.

העובד הגיש תביעה כנגד ארה"ב בפני בית הדין האזורי לעבודה, כאשר במסגרת תביעתו, עתר העובד לפיצויי הלנת שכר בגין איחור של חודשיים בתשלום פיצויי הפיטורים, פיצויי הסתגלות בגין פיטוריו בחוסר תום לב, ולפיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב, מאחר שלטענתו לא היו דברים מעולם ודיבתו הוצאה בהתבסס על שמועות גרידא.

בית הדין האזורי לעבודה קבע שתביעת העובד, על כל רכיביה, נכנסת לגדר סעיף 4 לחוק החסינות, ולפיכך לארה"ב אין חסינות מפניה, ארה"ב ערערה על החלטה זו בפני בית הדין הארצי לעבודה.

בפסק דינו, ציין בית הדין הארצי לעבודה כי סעיף 4(א) לחוק, מונה מספר תנאים מצטברים לצורך היווצרות הסייג לחסינות בהתייחס לתביעת עבודה, כמפורט להלן:

התובע צריך להיות עובד או מועמד לעבודה, ועליו להיות גם אזרח ישראלי או מי שמקום מגוריו הרגיל בישראל או באיזור בעת שקמה עילת התביעה.

עילת התביעה צריכה להיות בסמכות ייחודית של בית דין אזורי לעבודה.

התביעה עוסקת בעבודה שנעשתה או אמורה הייתה להיעשות, כולה או חלקה, בישראל, כמו כן, אין צורך כי הסכם העבודה ייכרת בישראל, ואף אין אפשרות להסכים מראש ובכתב לאי תחולת החריג, וזאת כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק.

עם זאת נקבע כי גם סעיף 4 לחוק כפוף לכללי המשפט הבינלאומי המנהגי, לרבות הכלל לפיו לריבון זר קיימת חסינות מפני תביעות עבודה, כאשר מדובר בעובד אשר מקיים אחר כל התנאים המצטברים שלהלן:

העובד מבצע משימות הקשורות באופן ישיר והדוק למשימותיה הריבוניות של המדינה הזרה.

עילת תביעתו של העובד מחייבת בחינה של השיקולים שעמדו בבסיס פיטוריו, להבדיל מדרך פיטוריו או הזכויות הסוציאליות המגיעות לו כתוצאה מהם.

שיקולי הפסקת העבודה של העובד מתבססים על שיקולי ביטחון לאומי אותנטיים של המדינה הזרה, במידה והמדינה הזרה תוכיח את קיומם של כל התנאים המצטברים הללו לגבי תביעת העבודה של העובד כלפיה, אזי יחול הסייג להחלת סעיף 4 לחוק, באופן לפיו למדינה הזרה תהיה חסינות מפני תביעה כזו.

בנסיבות אותו תיק, נפסק כי ארה"ב הוכיחה את קיומם של כל התנאים לגבי קיום הסייג להחלת סעיף 4 לחוק. שכן, לא הייתה מחלוקת שהעובד כיהן בתפקיד בכיר ורגיש, שחייב אמון מיוחד וקבלת מידע מסווג, במסגרתו עסק בענייני חוץ וביטחון והפעיל סמכויות שלטוניות הקרובות לליבת פעילותה הריבונית של ארה"ב, וכי הוא פוטר משיקולי ביטחון לאומי של ארה"ב.

בהתאם לכך נפסק כי לארה"ב יש חסינות לגבי רכיבי פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ופיצויי ההסתגלות של תביעת העובד, לגבי רכיב פיצוי בגין הפגיעה בשמו הטוב של העובד, קבע בית הדין כי למדינות זרות יש חסינות מפני תביעות לשון הרע, גם כאשר הן קשורות ליחסי עבודה.

לפיכך, תביעה בגין פגיעה בשם הטוב אשר קשורה ליחסי עבודה איננה יכולה להיכנס לגדר החריג של סעיף 4 לחוק. כתוצאה מכך קבע בית הדין כי יש לסלק על הסף את כל תביעת העובד, בשל החסינות שיש לארה"ב כלפיה.
 

לסיכום, אופן החלת חסינות המדינה הזרה מפני תביעת עבודה בישראל, הינו כדלקמן:

הכלל הינו קיום חסינות למדינה הזרה, כאמור בסעיף 2 לחוק.

החריג לכלל, בדבר העדר חסינות מפני תביעות עבודה, הינו כאמור בסעיף 4 לחוק. הנטל להוכחתו מוטל על מי שרוצה לתבוע את הריבון הזר, כאמור בסעיף 27 לחוק.

במידה ויחול החריג, יוכל העובד המקומי להגיש תביעת עבודה בישראל כנגד המדינה הזרה.

הסייג לחריג של סעיף 4 יחול כאשר למרות קיום תנאי סעיף 4, קיימות זיקות ריבוניות חזקות במיוחד, אשר לגביהן קיים כלל במשפט הבינלאומי המנהגי הקובע חסינות. הנטל להוכחתו מוטל על המדינה הזרה.

במידה ויחול הסייג לחריג, לא יוכל העובד המקומי להגיש תביעת עבודה בישראל כנגד המדינה הזרה, מאחר ותהיה לה חסינות כלפיה.

 

   רוצה להגיש תביעה נגד ריבון זר?