הזכות שלך להתפלל במקום העבודה

במדינת ישראל קיימים עובדים רבים בני דתות שונות, אשר חשוב להם להקפיד על ביצוע מצוות התפילה בהתאם למועדים המקובלים בדת שלהם, לרבות במהלך שעות העבודה שלהם.

גם המחוקק היה ער לכך, ועל כן במסגרת סעיף 20 (ד) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, נקבעה זכות העובד בצורה ברורה:

"להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו; זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד".

עם זאת יש לשים לב כי מעסיק השולל מעובד שלא כדין את זכותו להתפלל בהתאם לדרישות דתו, עובר לא רק על הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, אלא גם על הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, אשר אוסרות להפלות עובד מחמת דתו.

כך לדוגמא, במסגרת הליך ע"ע 1031/02 שירות התעסוקה נ' שמואלי הכהן, קבע ביה"ד הארצי לעבודה כך:

"אין חולק כי קיימת לכל אדם, בן כל דת, זכות בסיסית להתפלל לבוראו. ואמנם, המחוקק מצא להקפיד על כיבודה של זכות זו בסעיף 20(ד) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, הקובע לאמור: "עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו; זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצרכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד".

במסגרת סעיף 20 (ד) לחוק שעות עבודה ומנוחה, נמנע המחוקק מלהגדיר באופן כללי את המועד ומשך הזמן שיוקצה לצורך קיום מצוות התפילה.

תחת זאת נקבע כי העובד והמעסיק צריכים להגיע להסכמה ספציפית ביניהם לגבי זמן התפילה, וזאת בהתאם לנסיבות המקרה. הסכמה זו צריכה לאזן בין הצרכים והאילוצים של מקום העבודה והמעסיק, לבין דרישות הדת של העובד.

זכות העובד להתפלל נכללה במסגרת סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה אשר כותרתו הפסקות. כלומר, המחוקק הכיר מפורשות בזכות העובד להפסיק את עבודתו לצרכי תפילתו. יחד עם זאת, יש לשים לב כי זמן ההפסקה לצורך תפילה אינו מוגדר כשעת עבודה לפי החוק.

שכן שעות עבודה מוגדרות בחוק כ:"זמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר, חוץ מהפסקות על-פי סעיף 20".

מאחר שההפסקה לצורכי תפילה מצויינת אף היא בסעיף 20(ד) לחוק, מכאן שהמדובר בזמן שאינו נחשב לשעות עבודה, ועל כן אין המעביד מחוייב לשלם לעובד שכר עבודה עבור זמן זה.

יחד עם זאת וכמו כל הוראת חוק קוגנטית, המעסיק רשאי להתנות עליה באופן שמטיב עם העובד. לפיכך, המעסיקים יכולים להסכים לתת תשלום עבור זמן התפילה של העובדים או לקבוע כל הסדר מטיב אחר, וזאת במסגרת הסכם קיבוצי או במסגרת חוזה העבודה האישי של העובד.

במסגרת הליך ע"ע 1031/02 שירות התעסוקה נ' שמואלי הכהן הנזכר לעיל, נדון ערעור על החלטת שירות התעסוקה לרשום סירוב למשיב, אשר הופנה לעבודה בניקיון, אך סירב לקבלה בטענה שמאחר שהעבודה מתחילה ב-06:00 בבוקר, היא לא תאפשר לו להשתתף תפילת שחרית.

בית הדין קבע שהוראת סעיף 20(ד) לחוק שעות עבודה ומנוחה מחייבת את המעסיק לאפשר לעובד להתפלל במהלך העבודה, אולם באותו מקרה לא הובאה כל ראיה לכך שבעבודה אליה נשלח המועמד לעבודה קיים חשש שזכות זו לא תישמר אצלו.

עוד נקבע כי יש להוכיח שהמעסיק לא היה מוכן להתגמש עם העובד כך שיספיק להתפלל למרות השעה המוקדמת בה מתחילה העבודה, וכי אין חובה לאפשר לעובד להתפלל בבית כנסת מסוים או בבית כנסת בכלל, אלא ניתן לקיים את מצוות התפילה גם במקום העבודה.

במסגרת הליך על"ח (ת"א) 28523-01-14 אליהו גלעדי נ' שירות התעסוקה נדון מקרה דומה, במסגרתו הופנה העותר על ידי שירות התעסוקה לעבודה כחצרן בחברה מסויימת, אותה היה עליו להתחיל בשעה 07:00 בבוקר.

דורש העבודה טען שהינו אדם דתי המתפלל מדי בוקר שחרית, ועל כן הוא ביקש להתחיל את העבודה בשעה 07:30 בבוקר, ולחילופין להתחיל ב-07:00 ולהתפלל על חשבון ההפסקה שלו. אולם, נציג החברה הודיע כי הוא אינו מסכים לכך.

העותר סירב לקבל עבודה זו, בהסבירו כי לפי דרישות הדת הוא אינו יכול להתפלל מוקדם יותר, לפני הזריחה. עקב כך נרשם לו סירוב עליו הוא הגיש ערעור. בית הדין האזורי לעבודה דחה את הערעור.

בית הדין קבע כי "אין זה סביר, בכל הכבוד הראוי, כי בעבודה בה נצרך המעסיק לעובד בשעה 07:00, יתייצב העובד ליום עבודתו בשעה 07:00 יתפלל שעה ואחר כך יתחיל בעבודתו...בל נשכח כי לתובע הוצע תפקיד חצרן.

אך מתקבל על הדעת כי יתחיל את יום העבודה בטרם עובדי המקום!...יתר על כן, עסקינן בתפילה האורכת כשעה – היעלה על הדעת כי יגיע עובד למקום עבודתו ושעה יעסוק בתפילה ורק לאחריה יחל בעבודתו?".

עוד נקבע כי מאחר שאין המדובר היה בעבודה בהיקף משרה מלאה, ממילא העותר לא היה זכאי לחצי שעה הפסקה, כך שממילא הוא לא היה זכאי שזמן התפילה יהיה על חשבון ההפסקה שלו.

בית הדין הוסיף וקבע כי: "אין חלילה בדברינו כדי לייתר זכותו של המערער אך יודעים אנו כי רבים המקיימים מצוותם ועובדים חרף כך, ודאי עת באים הם להסתמך על קופת הכלל. נוסיף ונבהיר כי ניתן היה אף להגיע למקום העבודה מבעוד מועד ולהתפלל, שמא, שלא כמחמיר, ולהתחיל העבודה בשעה היעודה".

עוד יצויין כי על פי היתר כללי שניתן ע"י שר הכלכלה ואשר פורסם ביום 17.9.2013, בין היתר עקב דחיית המעבר לשעון חורף באותה עת, נקבע כי בימים שבהם שעת הזריחה היא לאחר השעה 06:30, רשאי העובד לאחר בחצי שעה למקום עבודתו.

זאת בתנאי שהוא עומד בכל התנאים הבאים: יום עבודתו מתחיל בין השעות 07:00-08:00, הוא מנוע מפאת דרישות דתו להתחיל את יום עבודתו בטרם התפלל, הוא אינו מתפלל בתחילת יום העבודה במקום עבודתו, והוא משלים את זמן האיחור בתום אותו יום עבודה, או בהסכמת המעסיק ביום אחר שבאותו חודש עבודה.

חוק שעות עבודה ומנוחה איננו קובע סנקציה שתחול על מעסיק שאיננו נותן הפסקות לעובדיו על פי החוק, לרבות לצורך התפילה.

לפיכך במקרה בו המעסיק איננו מאפשר לעובד לקחת הפסקה על מנת להתפלל, ניתן להגיש תלונה כנגד המעסיק בפני יחידת האכיפה של חוקי העבודה במשרד הכלכלה, אשר ינקוט בהליכים כלפי המעסיק, לרבות הטלת קנס.

שאלות? לחצו כאן והכנסו לפורום הגדול בישראל לזכויות עובדים ודיני עבודה