{if 0} {/if}
|
חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, הינו חוק ותיק יחסית, אשר נחקק 8 שנים בלבד לאחר קום המדינה.
חוק זה נועד להעניק ולהגן על זכויותיה המיוחדות של האישה העובדת, לרבות במהלך טיפולי פוריות, ההריון, לאחר הלידה, שהייה במקלט לנשים מוכות ועוד.
למעשה, החוק עלה לראשונה לדיון בכנסת כבר בסוף שנת 1949, כשנה בלבד לאחר קום המדינה.
באותה עת עסק החוק בכל הנוגע למתן חופשת לידה והגנת בריאותה של האם העובדת בלבד.
לאחר מכן, שב החוק לדיון בכנסת בשנת 1952, תוך שהוא כולל הפעם גם הגבלות על פיטורי אשה בהריון ולאחר לידה. לבסוף נחקק החוק פורמאלית בשנת 1954.
החוק נחקק על רקע ההכרה של המחוקק בתפקידה הכפול של האישה העובדת, אשר בנוסף לתפקודה במקום עבודתה, משמשת לרוב גם כאם, המופקדת על גידול הילדים והטיפול השוטף במשפחה.
מכאן נבע הצורך בהסדר חקיקתי אשר יעניק לנשים מעמד שיוויוני, יקל על השתלבותן בשוק העבודה בארץ וכן יבטיח ויגן על זכויותיהן בכל הקשור לתהליכי ההריון והלידה.
בין סעיפיו של החוק ניתן למצוא התייחסות לנושאים הבאים:
ההכרה בתפקידה הכפול של האשה בשוק העובדת, הן כעובדת והן כאם, כפי שצויין לעיל, הובילה לחקיקה של מספר חיקוקים אשר העניקו זכויות בלעדיות לנשים עובדות, וזאת בנוסף לחוק עבודת נשים אשר צויין לעיל.
כך, לדוגמא, נחקק חוק שיווי זכויות האשה, תשי"א-1951, אשר נועד לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האישה לבין האיש, ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
בין היתר, מתיר חוק זה מתן העדפה מתקנת לתיקון הפליה קודמת או קיימת של נשים, וכן קובע כי יש להבטיח יצוג הולם לנשים במסגרת הגופים הציבוריים המפורטים בחוק.
קראו בהרחבה על: איסור אפליה על רקע מיני.
חוקים נוספים שמעניקים זכויות ספציפיות לנשים הינם חוק גיל פרישה, אשר מאפשר לאשה לפרוש מעבודתה מרצונה כבר בגיל 62, בעוד שהגבר יכול לפרוש מעבודתו רק בגיל 67 (שהינו גם גיל פרישת החובה לשני המינים).
התוצאה הינה שנשים שפרשו מעבודתן לפני הגברים, זכאיות לקבל זכויות המגיעות למי שהגיע לגיל פרישה, כגון אזרח ותיק, לפני גברים שפרשו מעבודתם.
כמו כן, פקודת מס הכנסה מעניקה חצי נקודת זיכוי נוספת לאישה, ונקודות נוספות לאם לילדים, ואילו חוק הביטוח הלאומי, התשי"ד-1954 פוטר עקרת בית, נשואה או ידועה בציבור, שנשואה למבוטח, מדמי ביטוח לאומי.
למרבה הצער, ניתן להיתקל באפליית נשים לרעה בשוק העבודה במגוון תחומים.
חלק נכבד ממקרים אלו מתרחש כבר בשלב הקבלה לעבודה. כך, נשים רבות אינן מתקבלות לעבודה רק בשל עצם היותן נשים, או רק בשל תוכניות הילודה שלהן, וזאת אף בטרם נכנסו להריון בפועל.
קראו בהרחבה על: אפליית אמהות בקבלה לעבודה או אימופוביה.
כאשר הן כבר מועסקות במקום עבודתן, אזי ישנן נשים רבות המפוטרות ממקום עבודתן רק בשל כניסתן להריון, או רק בשל גילן המבוגר יחסית, וזאת למרות שהן טרם הגיעו לגיל הפרישה.
כמו כן, נשים רבות גם נתקלות במקרים של הטרדה מינית מצד הממונה עליהן או מצד עמיתים לעבודה, ונאלצות להבליג על כך בשל החשש לאבד את מקום עבודתן.
אפליה נפוצה נוספת הינה בכל הקשור לגובה השכר, הואיל ובמקרים רבים גברים מקבלים שכר גבוה יותר מנשים, וזאת למרות ששניהם מועסקים בתפקיד זהה, ובעלי אותם כישורים, כאשר לעיתים האשה אף עולה על הגבר בכישוריה.
על רקע מציאות זו, ניסה המחוקק להגן על הנשים ולמנוע את אפלייתן לרעה באמצעות שורה של חיקוקים, כגון חוק עבודת נשים וחוק שיווי זכויות האשה שהוזכרו לעיל.
בתאריך 3.7.2017 פורסם ברשומות חוק עבודת נשים, תיקון מספר 58, התשע"ז 2017. להלן עיקרי התיקון החשוב לחוק:
בהתאם לתיקון, עובדת תהא רשאית להיעדר ממקום עבודתה שעה אחת בכל יום עבודה, לאורך התקופה שבן זוגה שוהה בשירות מילואים, כהגדרתו בחוק שירות מילואים התשס"ח-2008. העובדת תוכל להיעדר לפי התיקון לחוק
החל מיום המילואים הראשון בהתקיים התנאים הבאים:
עוד קובע התיקון לחוק כי לא ניתן לקבל במקביל גם את זכות ההיעדרות לפי התיקון לחוק וגם זכויות נוספות המקצרות את יום העבודה כמו שעת הנקה או שעת הורות לדוגמא.
ההוראות חלות מן הסתם גם על עובד שבת זוגו בשירות מילואים.
ההיעדרות לפי התיקון הנ"ל היא בנוסף על ההפסקות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 ואין מנכים אותה משכר העבודה.
תחילתו של התיקון לחוק בתאריך 3.7.2017
בין שאר החוקים הרלוונטיים:
מרגישה שפגעו בזכויות שלך במקום העבודה?