פגיעה מסוג מיקרוטראומה והזכויות שלך בעבודה

החוק הישראלי מחלק את נושא תאונות העבודה לשלושה סוגים עיקריים: הסוג הראשון הוא תאונת עבודה, השני הוא מחלת מקצוע והשלישי הוא דוקטרינת המיקרוטראומה.

ישנם לא מעט מומחים הטוענים כי מיקרוטראומה הינה פיקציה משפטית, אשר נולדה בישראל באדיבות המשפט האנגלי, וזאת על מנת לענות לפגיעות עבודה אשר אינן עולות בקנה אחד עם ההגדרה החוקית של תאונת עבודה.

הסקירה שלפניך באה להסביר מה היא בדיוק מיקרוטראומה וכיצד ניתן לקבל הכרה בפגיעה מסוג זה, כמו בכל תאונת עבודה אחרת.

המושג הרפואי והשתלבותו במשפט העבודה

מיקרוטראומה היא כינוי לקונסטלציה שבה עובד מסוים נפגע בכמה מקרים ומאלמנטים שונים, כאשר כל פגיעה אחת גרמה לנזק זעיר, אך בהצטברותן של כל הפגיעות נגרם נזק ממשי, הפוגע בסופו של דבר ביכולת עבודתו של התובע.

הפגיעות אינן חייבות להיות זהות אלא די בכך שהן תהיינה זהות ברוחן ובמהותן. זאת אומרת שהפגיעות שנגרמו צריכות להיות דומות האחת לשנייה ובלבד שהן תפעלנה או תפגענה באזור גוף ספציפי ומוגדר של הנפגע.

בכדי שפגיעה תוכר כמיקרוטראומה עליה לעמוד בארבעה תנאים:

פציעות או פגיעות קטנות אשר נגרמות עקב פעולות חוזרות ונשנות ובסופן נגרם נזק שהינו סובסטנטיבי מוחשי ובוודאות מתקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לפגיעות.

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי אותן פגיעות חוזרות יכולות גם להיגרם לאורך פרקי זמן ארוכים.

בנוסף, הפגיעות הנגרמות לעובד חייבות לקיים קשר סיבתי ברור ביניהן לבין הפגיעה בכושר עבודתו של העובד.

כאשר מתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה בכושר עבודתו של העובד, לבין הפגיעות החוזרות המתוארות למשך זמן ניכר, ניתן יהיה להוכיח את הפגיעה באמצעות הלכת המיקרוטראומה.

יש לציין כי על עובד הטוען לקיומה של מיקרוטראומה להוכיח כי נפגע מספר פעמים בפגיעות קטנות וחוזרות. על הטוען להציג בפני בית הדין תשתית עובדתית ראויה, אך ככל שלא יעמוד הטוען בנטל ההוכחה תידחה תביעתו בנושא.

בית הדין הארצי לעבודה הגדיר את המיקרוטראומה כדלקמן: "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא זהות במהותן כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר.

תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".

להרחבה בעניין זה ראו הליך עב"ל 97\313 המוסד לביטוח לאומי נ' יניב, פד"ע לה 523, 533, 2000.

יש לציין כי מיקרוטראומה זוכה להרבה ביקורת בפסיקה, בעיקר משום שהיא לרוב אינה ברורה להוכחה ומשתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיה של כל פגיעה.

לכן מדובר בנושא מורכב רפואית ומשפטית, ומשכך, קשה להצביע בבירור על מקרים בהם תוכר פגיעה בעבודה כמיקרוטראומה.

מיקרוטראומה הומשלה בפסיקת בתי הדין לעבודה כ: "טיפות גשם המטפטפות, אשר סך הצטברותן מהווה שלולית מים".

דוגמאות לפגיעות מיקרוטראומה בעבודה

• נקבע כי עמידה ממושכת, שאינה סטטית, הוכרה על ידי בתי הדין לעבודה כמקיימת את הדרישה לקיומה של תשתית עובדתית מספקת לצורך עילת מיקרוטראומה, בהתייחס לפגיעה מסוג דליות ברגליים. כך לדוגמא, הוכרו תובענות של מלצרים העומדים שעות רבות, מתכופפים וסוחבים דברים כבדים, כזכאים לקצבה מכוח המיקרוטראומה.
   
• בנסיבות שונות, מחלות גב הוכרו כתאונות עבודה מכוח המיקרוטראומה. מצד אחד תביעתו של עובד דפוס אשר עמד שעות בכל יום נדחתה, משום שחוות הדעת של המומחים מצאו כי הלחץ בגבו נוצר עקב העמידה הממושכת, אך לא בשל פגיעות שונות ונפרדות. מצד שני, תביעתו של רופא שיניים בטענה לקיומה של מיקרוטראומה כן התקבלה, משום שכאן נקבע כי מדובר בכמה פגיעות הנוגעות לכיפופים שונים שלו בעבודה, עמידה ממושכת ועמידה בתנוחות שונות עקב קרבה לפיותיהם של לקוחותיו. נושא זה אינו נקי מסתירות.
   
• מקרים מסוימים של הקלדה בלתי פוסקת, הוכרו כתאונת עבודה מכוח דוקטרינת המיקרוטראומה. בתי הדין ראו במקרים כגון אלו מקרים שונים של הזזת יד והפעלת אצבעות. עסקינן בפגיעה בשורש כף היד.

הכרה ופיצויים לנפגעי מיקרוטראומה

הטוען לפגיעת עבודה מכוח דוקטרינת המיקרוטראומה צריך לפנות בתביעה אל המוסד לביטוח לאומי, אשר יכנס וועדה מדרג ראשון שתבחן את תביעת התובע. ככלל, קיימת טענה כי ועדות הביטוח הלאומי נוטות לדחות תביעות הנוגעות מיקרוטראומה. במקרים שכאלה עולה הצורך להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה.

במידה והמוסד לביטוח לאומי יכיר בפגיעה כמיקרוטאומה, יזוכה הנפגע בדמי נכות או נכות זמנית בהתאם לסוג הפגיעה ולאמור בתקנות הביטוח הלאומי לפי העניין.

כל פניה לביטוח הלאומי צריכה להיעשות בתמיכה של חוות דעת של מומחה רפואי בנושא אשר יכריע בחוות דעתו, האם קיים קשר סיבתי בין הפגיעות החוזרות והנשנות לבין הנזק שנגרם לעובד.

עובד אשר נפגע בתאונת עבודה ומבקש להיות מוכר כנפגע מכוח דוקטרינת המיקרוטראומה, צריך להוכיח למוסד לביטוח לאומי כי הוא נפגע בשל הצטברותם של נזקים קטנים אשר יחדיו מהווים נזק אחד גדול, כפי שתואר לעיל וכפי שהובא בדוגמאות.

עובד שלא תהיה ביכולתו להוכיח את הנאמר, הרי שתביעתו תידחה. כמו כן, אין בדחיית תביעה לביטוח לאומי כדי להיות מוכר כנפגע תאונות עבודה מכוח עילות אחרות.

הליך ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי

כפי שתואר, ועדה מדרג ראשון בביטוח הלאומי יכולה לדחות תובענה להכרה כנפגע תאונת עבודה מכוח המיקרוטראומה. לאותו תובע שנפגע מההחלטה קיימת אפשרות להגיש ערר בזכות, לוועדת ערר מדרג שני בביטוח הלאומי. יש לציין שהזכות מתקיימת לשני הצדדים ומכך עולה שגם המוסד לביטוח לאומי רשאי לערער.
 
צד הנפגע מהחלטת ועדת הערר מדרג שני, רשאי להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה, המצוי במחוז שבו הוגשה התביעה המקורית לביטוח הלאומי.

במסגרת בית הדין האזורי ידון שופט אחד אשר ישמע את הצדדים, בעיקר בנושאים משפטיים. ככלל, ההליך בבית הדין האזורי מתקיים באמצעות חוות דעת, טיעונים בעל פה וכן באמצעות חקירות נגדיות של התובע ונותני חוות הדעת מטעם הצדדים.

על פי רוב, בית הדין מתבסס בקביעותיו ופסיקתו על חוות הדעת אשר הוגשו לפניו אך הוא אינו כבול אליהן.

אף על פי כן, במפורש נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה ועל ידי בית המשפט העליון כהלכה מחייבת, כי חוות דעת רפואיות מהוות מעיין אורים ותומים לבית הדין ולכן אל לו לבית הדין לסטות מחוות דעת, אלא במקרים קיצוניים מאוד.

החוק מנחה את בית הדין האזורי, להתערב בהחלטות הביטוח הלאומי, אך ורק כאשר הועדה טעתה טעות משפטית או במידה והיא חרגה מסמכותה או התבססה על שיקול זר או שקלה שיקולים שהחוק איננו מאפשר לה לשקול.

ככל שבית הדין האזורי דחה את הערעור על הביטוח הלאומי, ניתן להגיש ערעור נוסף בזכות לבית הדין הארצי לעבודה.

בית הדין הארצי ידון בערעור בהרכב של שלושה שופטים. בחינתו של בית הדין הארצי תהיה בחינה ערעורית. זאת אומרת שבית הדין הארצי יבחן האם נפלה טעות משפטית או עובדתית קיצונית בפסק דינו של בית הדין האזורי. חשוב לציין שערכאות ערעור ככלל אינן שומעות את העדים שוב, אלא במקרים חריגים מאוד.

להבדיל מהליכים רבים בבתי דין לעבודה, כאשר עוסקים בערעורים על ועדות הביטוח הלאומי, ישבו בתי הדין במותב אשר אינו כולל נציגי ציבור.

מתוך פסיקת בית הדין לעבודה בתביעת מיקרוטראומה

בהליך ב"ל חיפה 28586-12/12 המוסד לביטוח לאומי נגד מיכאל סייג, ערער המוסד לביטוח לאומי על החלטת ועדת המוסד לביטוח לאומי מדרג שני, על קביעתו בדבר אחוזי הנכות אותם קיבל המשיב, מיכאל סייג.

מר סייג אשר עבד בנמל חיפה כספן הגאי משנת 1998, טען בפני הוועדה כי הוא נפגע בגבו וכי יש להכיר בכך כפגיעה מכוח דוקטרינת המיקרוטראומה.

בית הדין דחה את ערעור המוסד לביטוח לאומי מאחר ולא מצא מקום להתערב בהחלטתו, שכן באחרונה לא נפלה טעות משפטית. לבסוף מר סייג הוכר כנפגע עבודה מכוח דוקטרינת המיקרוטראומה.

בהליך ב"ל 1861/10 יורם שמעוני נגד המוסד לביטוח לאומי, ערער העובד על החלטת ועדה מדרג שני של המוסד לביטוח לאומי, בשל דחיית תביעתו להכיר בפגיעה בגבו כתאונה מסוג מיקרוטראומה.

במקרה זה דובר על עובד אשר עבד כמחסנאי חלקי החילוף של חברה. כחלק מעבודתו בין היתר, הוא פרק מיכליות של מוצרים בצורה ידנית.

תוך כדי עבודת הפריקה, הוא נאלץ להתכופף ולהרים סחורה אשר לעיתים שקלה בין חמישה עשר קילוגרמים לחמישים קילוגרמים.

את הסחורה הוא סחב למחסן או לעגלה בכדי לסדרם על מדפים. בנוסף, התובע גם ארגן משלוחים למחסן החלפים והיה אחראי להעמסתם על משאית. העובד התובע, עבד בתפקידו זה במשך כ-20 שנה. 

בחוות הדעת שהוגשו נקבע כי הפגיעות שנגרמו לעובד אכן מקיימות את דרישת הקשר הסיבתי להוכחת נזקים אשר נוצרו בשל מיקרוטראומה.

בית הדין קבע כי הוכח בפניו כי לעובד נגרמו פגיעות זעירות חוזרות ונשנות לאורך כל שנות עבודתו אשר הצטברותן גרמו לנזק בגבו.

בנוסף, המומחה שקבע כי ישנו קשר סיבתי יחס זאת לכ-50% מאופי עבודתו של העובד ולאו דווקא לכלל פעילותו.

אף על פי כן, בית הדין האזורי לעבודה קבע כי די בכך שהנזקים נגרמו כתוצאה מכ-20% מכלל עבודתו של עובד, על מנת להוכיח קשר סיבתי לתאונה מסוג מיקרוטראומה.

לבסוף הורה בית הדין לקבל את ערעורו של העובד ולהכיר בו כנפגע עבודה מסוג מיקרוטראומה.

רוצה לשוחח עם עורך דין מנוסה על פגיעות מיקרוטראומה?
ליחצו כאן לפניה וקבלת יעוץ משפטי אישי ומהיר ללא התחייבות!