המראיין הוא לא הסחבק שלך!

שאלה מתקילה - מה מותר ומה אסור לשאול בראיון עבודה? מדוע מראיינים רבים עוברים על החוק ומה ההבדל בין המצב בארץ לזה שמעבר לים? רמז: המראיין הישראלי חושב שהוא "סחבק".

הדילמה המאתגרת והמקוממת מוכרת כמעט לכל מי שעמד אי פעם בסיטואציה של ראיון עבודה: התכוננת לרגע האמת היטב, עשית שיעורי בית מבעוד מועד, למדת על החברה ועל מנהליה, גיבשת חבילת מסרים המדגישה את ניסיונך העשיר והרלוונטי, ארזת כצידה לדרך מספר אמרות שפר מבריקות ורשימת ממליצים...

ואולם, לאחר מספר דקות של ראיון שיגרתי, שולף המראיין מן הכובע, כשפן סורר, שאלות אישיות, מביכות, ובאופן כללי, שאלות שפשוט אסור לשאול על פי חוק!

המדובר בשאלות שעשויות לשים אותך בעמדה נחותה למול מתחרים אחרים על המשרה, ולהסב לסיכוייך לצלוח את משוכת השיחה האישית בדרך לעבודה הנכספת נזק ממשי.

מצב משפחתי, גיל, מוצא, מספר ילדים, ימי מילואים או תכנון הריון. על כל אלו ועוד אסור למראיין לשאול, משתי סיבות מרכזיות. ראשית, כי מדובר במידע פרטי ואינטימי. ושנית, פשוט מכיוון שבאופן עקרוני, אל לו להפלות לרעה או להיות מושפע מאינפורמציה זו, בבואו לקבל את ההחלטה באשר להעסקתך.

חשוב לדעת כי מעסיקים רבים עוברים על החוק בראיונות עבודה ועל כן כדאי שתדעו את זכויותיכם.

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על אפליה מטעמי מין, הריון, טיפולי פוריות, נטייה מינית, מקום מגורים, גיל, גזע, דת, לאום, השקפה, מפלגה ושירות צבאי.

אבל גם אם אתם מכירים את החוק כלשונו, חשוב להבין את המשמעויות הנלוות לכך. בפעם הבאה שאתם הולכים לראיון עבודה, כדאי שתבחנו גם אתם את המעסיק הפוטנציאלי, ותוודאו שהוא אזרח שומר חוק.

למשל - אינכם מחויבים לציין את גילכם במסגרת קורות החיים ואתם רשאים לא להשיב לשאלה הקשורה לגילכם. נכון שלא צריך להיות איינשטיין בשביל לחשב שאם סיימתם תיכון בשנת תרל"ח, אתם כבר לא בני עשרים, ועדיין....גם השירות הצבאי, שנחשב לקריטריון חשוב בקבלה למקומות עבודה, הוא נושא שעל המעסיק להתעלם ממנו במידה ואין לו קשר למשרה.

זאת ועוד, שכיח מאוד במקומותינו למצוא מקומות עבודה שישאלו נשים שאלות שקשורות להריון, ילדים וחתונה - אבל חשוב שתבינו כי הלכה למעשה, שאלות שכאלו, הקשורות לתוכניות באשר למצב משפחתי אסורות ואינן במקום.

שאלות כמו אתם מתכננים ילדים? או מה תעשי כשהילדים יהיו חולים? הן שאלות שקשורות לאפליה על רקע הורות, שבבסיסן הניסיון של המעסיק לבדוק מהי הזמינות האמיתית למשרה מלאה.

מלבד כל השאלות הפרטיות הקשורות למוצא, גיל, מין דת ועוד, מותר לכם לשמור גם על הפרטיות הכלכלית שלכם, ועל כן שאלה כגון כמה הרווחת במקום העבודה האחרון? איננה לגיטימית.

מועמדים אינם חייבים להשיב לשאלת המראיין בנוגע לשכר שהשתכרו במקום עבודתם הקודם. בנוסף, אין לשאול מועמדים על מצבם הכלכלי, ושאלות כמו האם בן הזוג עובד? או כמה הוא משתכר גם הן אסורות.

בנוסף לכך, אין לשאול מועמדים אם נזקקו לטיפול רפואי, שכן שאלות בנוגע למצבם הרפואי, הפיזי או הנפשי – אסורות כל עוד הדבר אינו רלוונטי לתפקיד שאליו הם מועמדים.

איך מתחמקים מתשובה ונשארים בחיים?

כאשר נזרקת לחלל האוויר הדחוס ממילא שאלה מתקילה, ואף אסורה על פי חוק, בוחרים מרואיינים מסוימים להתחמק מתשובה באופן אלגנטי, תוך שימוש בטקטיקות שונות של הסחת נושא הדיון או מתן מענה מעורפל.

ואולם, ראיון עבודה הוא סיטואציה בה ידו של המעביד היא בדרך כלל על העליונה. החשש מפני יצירת רושם שלילי ואי נשיאת חן, דוחקים רבים למצב בו הם מספקים מענה חודרני ומציצני בסוגיות אישיות, ללא שרצו בכך ומתוך ידיעה כי המידע החושפני אף מרע את סיכוייהם לזכות במשרה המדוברת.

אז איך בכל זאת להתמודד מול מסכת השאלות הפולשניות והלא נאותות מבלי לחרב את הסיכויים לזכות במשרה?

מומחים בתחום הפסיכולוגיה התעסוקתית גורסים כי במצבים הללו, הדרך הטובה ביותר להגיב הנה מענה בשאלה עקיפה, כגון:

למה אתה שואל את השאלה הזו?

כלומר, לא להגיב בשלילה, אלא להתמקד בסיבה לשאלה.

למה חשוב לך לדעת את הגיל שלי?

במידה והמעסיק מתעניין במצב המשפחתי, גם כאן המועמד יכול לענות בתשובה עקיפה: אני מודעת לעובדה שהמשרה היא משרה מלאה ואני יכולה לעמוד בכך.

כלומר, העדיפות היא לייצר מענה חיובי ולא לייצר סיטואציה של מתח וקונפליקט.

המועמד יכול גם להפגין אסרטיביות, לומר שהוא לא מעוניין להתייחס לחייו הפרטיים והאישיים, ולהדגיש בפני המראיין כי השיקולים של אי קבלה או קבלה לעבודה צריכים להיות עניינים ולא להיות קשורים למשפחה, הריון או גיל.

לעיתים, דווקא מפגן האסרטיביות הזה יתפס על ידי המראיין כתכונה שיש להעריך ולכבד.

מראיין. לא סחבק!

באם משווים את המצב בארץ הקודש לזה השורר מעבר לים, לדוגמה בארה"ב, הרי שנראה כי ישראל מפגרת ונותרה מרחק שנות אור מאחור בכל הנוגע לזכויותיהם של מועמדים לעבודה.

אחת הסיבות לכך נובעת מהמנטליות הישראלית הפתוחה והסחבקית.

בגין אווירה זו, חשים מעסיקים רבים כי בנוסף לשאלות הסטנדרטיות כדוגמת "למה אתה מתאים לתפקיד" ו"מהי התכונה השלילית שלך?" ו"מהן ציפיות השכר שלך" הם רשאים להכביר בשאלות החורגות מהפן המקצועי נטו.

לא מדובר רק בשאלות שנשים נשאלות הנוגעות לחיי משפחה וילדים.

המדובר גם בשאלות העוסקות בנטייה מינית (אתה הומוסקסואל?), שאלות לגבי שירות מילואים כמו למה אתה לא משתחרר מזה כבר? ושאלות בעלות רקע עדתי כמו איפה נולדו ההורים שלך?

לרוב, שאלות מסוג זה נשאלות מבלי להבין שמעבר לכך שהן נתפסות כלא לעניין ואף פוגעניות מבחינת המרואיינים, הן גם לא חוקיות בעליל.

הפסיקה והחוק אינם מספקים מרשם פלא לדרך שבה יש לנהל ראיון עבודה. אופי השאלות והדרך הנכונה לשאול אותן הם עניין דינמי, שמשתנה בהתאם למרואיין, לאופי הארגון והתפקיד ולרוח הזמן והתקופה.

במדינות נאורות מעבר לים נוהגים המעסיקים לתעד כל ראיון ודיון, לגבש מראש רשימת שאלות שאינן נוגעות בסוגיות שהחוק אוסר, לשאול רק שאלות אובייקטיביות הקשורות ישירות להיבטים המקצועיים ולהימנע מלהציג שאלות אישיות.

בארץ לעומת זאת, נגררים מעסיקים רבים לאימוץ האופי הסחבקי הישראלי, ומורידים את האינטראקציה הפורמאלית לפסים אישיים, לא ענייניים ולא מקצועיים.

בהקשר זה, יש לזכור כי שיחה עם מרואיין או מרואיינת על הילדים, על הבחירות הקרבות, המצב הפוליטי או אפילו על גילם, שאולי נראתה כאילו נועדה לשבור את הקרח, עלולה להתפרש בקלות כניסיון לחלוב את המרואיין, ולקבל עליו מידע לא רלוונטי ומפלה.

כשהמראיין עובר את הגבול

בראיון עבודה קיים מתח מובנה בין רצונו של המעסיק למצוא את האדם המתאים ביותר לתפקיד ולתהות על קנקנו בצורה המיטבית - לבין רצונו של העובד הפוטנציאלי לקבל הזדמנות הוגנת לשווק עצמו לתפקיד, ובאותה עת גם לשמור על פרטיותו.

רק מעטים מהמועמדים לעבודה ומהמעסיקים שעורכים את ראיונות העבודה עמם, מודעים לחוקי העבודה ולזכויותיהם במהלך הריאיון.

לכן מתח זה, בין רצון המעסיק למציאת העובד האידיאלי לניסיון העובד להציג עצמו בראיון כאיש המושלם לתפקיד, עלול להביא להפרות חוק, בעיקר מצד המעסיק שמחויב לנקוט בגישה שוויונית בקבלה לעבודה.

שני החוקים המרכזיים בישראל שעוסקים בנושא זה הם חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שקובעים רשימה של נושאים אשר הסתמכות עליהם כקריטריון בראיון קבלה לעבודה, תיחשב כאפליה אסורה.

כך למשל, אסור לשאול מועמד לעבודה על נטייתו המינית, על מעמדו אישי ו/או מוגבלותו. לגבי מועמדת לעבודה, אסור לשאול האם היא נמצאת בהריון, האם היא עוברת טיפולי פוריות או הפריה חוץ-גופית.

קראו בהרחבה: האם עליך לספר למעסיק שאת בהריון בעת ראיון עבודה?

נוסף לכך אוסר החוק על המעסיק לשאול את המרואיינים לעבודה מה גילם, גזעם, דתם, ארץ מוצאם, השקפתם הפוליטית, האם הם חברים במפלגה או מבצעים שירות מילואים פעיל.

כל שאלה או דרישה למידע הנוגעת לרשימת הקריטריונים הללו, נחשבת בחוק לשאלה אסורה, הנגועה באפליה אסורה.

יתר על כן, אף אם נידב העובד את המידע הזה או נשאל עליו בעקיפין, אסור למעסיק להסתמך על המידע במסגרת ההחלטה אם לקבל את העובד לעבודה.

הסתמכות כזו נחשבת גם היא אפליה אסורה, ומעסיק שיעשה זאת עלול למצוא עצמו משלם פיצויים של 50 אלף שקל ללא הוכחת נזק למרואיין שאותו הפלה לרעה.

רק במקרים חריגים יכול להימצא פתח מילוט למעסיק, בנסיבות שבהן הוא ביסס את ההחלטה בדבר קבלה לעבודה על שיקולים מפלים כביכול, במקרה שאלה רלוונטיים לאופי העבודה המוצעת.

לאחרונה חלה החמרה בנטל המוטל על המעסיק בראיונות עבודה, שבאה לידי ביטוי בעיקר בתיקון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שבו נקבע כי במקרה של תביעה מצד דורש עבודה, עקב דרישת מידע מפלה מצד המעסיק בראיון העבודה - נטל ההוכחה כי המידע נדרש שלא על רקע אפליה הוא על כתפי המעסיק.

התיקון לחוק העצים את הנטל המוטל על מעסיק במהלך ראיון עבודה, וכיום עליו להיזהר שבעתיים בבואו לשאול שאלות מסוימות וחובה עליו לחשוב היטב כיצד לנסח אותן.

אז מה עושים במקרה שנגרם לכם עוול והמעסיק הפוטנציאלי עבר את הגבול?

מקליטים את הראיון, פונים אל עורך דין ומגישים תביעה! היות ולמועמד ישנה הזכות להקליט את ראיון העבודה, אותה הקלטה יכולה לעמוד כנגד המראיין במקרה של הגשת תביעה משפטית.

זאת ועוד, הסברה הרווחת כי בתי הדין לעבודה הם ערכאה פרו-עובדים היא אכן נכונה, ולכן בנסיבות שבהן משתכנע בית הדין שהמעביד פעל בניגוד לדין הוא נוטה להכביד את ידו על המעביד החוטא.

מועמד שנפסל לאחר שנשאל שאלות אסורות, יכול גם להביא את העניין בפני נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, שהוקמה מכוח הוראות החוק.

לנציבות יש מגוון כלים, עד כדי הגשת תביעה אזרחית נגד המעביד שהפר את הוראות החוק ועד כדי בקשת צו לאכיפת הזכות שנפגעה, כולל קבלה לעבודה.

לחוק יש שיניים חדות והוא מטיל אחריות אישית לעבירות על הוראותיו, דהיינו אחריות אישית על מנהל משאבי אנוש שבהנחייתו בוצעה העבירה.

קראו עוד בנושא: אסור לשאול אותך לגבי הפרופיל הצבאי שלך!