איך יהיה לכולם טוב יותר במקום העבודה?

כמה פעמים יצא לכם לשאול בחדרי חדרים: 'אם יכולתי לעשות כל דבר בעולם, מה הייתי רוצה להיות?' תארו לעצמכם איך העולם שלנו היה נראה, אם כל אחד היה עונה בכנות לשאלה ובוחר לעבוד במקום שהוא אוהב ולהיות מי ומה שהוא באמת רוצה.
 

העובדות בשטח מוכיחות שמרביתנו לא בהכרח עובדים במשרת חלומותינו, אבל מה שתקף לגבי כולם הוא הרצון להפיק מהעבודה את המירב, מבחינה כלכלית וחברתית. רבות סופר ודובר אודות צעדים שיש לנקוט על מנת לשפר את האווירה במקום העבודה ולצד זאת, למקסם את התפוקה של העובדים ולהפוך את מקום העבודה לכזה שכיף ומשתלם לשהות בו, גם לעובדים וגם למעסיקים.
 

המודעות לחשיבותה של סביבת עבודה טובה משום מה לא מספיקה כדי להפוך את כל מקומות העבודה לכאלו ויתרה מכך, המאזן בין אנשים שמעידים על עצמם כמי שמרוצים ממקום עבודתם לבין אנשים שאינם, נמצא בגרף שלילי ומדרדר משנה לשנה.
 

אני מניחה שישנן סיבות רבות ומגוונות להיעדר הסיפוק משני צדי המתרס, אבל מה שבטוח הוא, שמעבר למשכורת שאתם מקבלים בסוף החודש ולהעלאות שכר, יש לא מעט דברים נוספים (שלא בהכרח קשורים במספרים) אשר ניתן לעשות על מנת להפוך את מקום העבודה ליותר טוב לכולם.
 

לאהוב את הג'וב שלך - בכלל לא מותרות

אחרי כמה חודשים בהודו ועוד שניים-שלושה ניסיונות שלא באמת צלחו, להסתגל למה שכולם מכנים עבודה של גדולים, הבנתי שהפעם אין לי ברירה אלא לסטות מהנורמה ולחפש לעצמי פתרון אחר, כזה שיתאים למה שאני באמת רוצה. נשמע כמו משפט מפוצץ ותלוש מהמציאות 'מה שאני באמת רוצה'? דווקא לא.
 

מאז ומעולם היה לי מוסר עבודה גבוה ואף פעם לא הייתי מהילדים שקטפו כסף מהעצים. התחלתי לעבוד בגיל 14 ובחלוף השנים מצאתי את עצמי מדלגת בין שלוש עבודות במקביל, כדי להצליח לממן את התואר ולחיות בכבוד. ראיתי סביבי צעירים ומבוגרים שקמים בבוקר מדוכאים אל שגרת עבודה שאין להם בה עניין וגרוע מכך, חוזרים מותשים וריקים לבתיהם ורק מחכים לבואו של הסופשבוע.
 

אף פעם לא הבנתי על מה המהומה ולמה לכל הרוחות המילה 'עבודה' מעבירה בכולם סביבי כזו צמרמורת ומזוהה עם רגשות שליליים של ייאוש, וויתור והשלמה. אולי כי חונכתי להאמין בעצמי וללכת אחרי החלומות והלב, אולי כי בסולם הערכים הפרטי שסיגלתי לי המספרים בבנק לא מככבים בראש הרשימה ואולי פשוט הגעתי למסקנה שהשהות שלנו זמנית מידי כדי שנוותר על 'לחיות טוב'.
 

אמנם יש מתי מעט סביבי שדווקא מביעים עניין בג'וב שלהם, אבל הם מיעוט דל בתוך רוב אפרורי ומשועמם. כישרונות שירה, משחק, ריקוד, ציור, כתיבה, קרקס ועוד אנשי רוח שפנו למקצועות ריאליים, רק כי יש שם כסף, בחורים ובחורות שבחרו ללמוד מה שנכון ולאו דווקא מה שבאמת בער בהם, מבוגרים שכבר לא זוכרים מה זה אומר 'בוער בי' ועוד כהנה וכהנה.
 

כמובן שישנם רואי חשבון, מהנדסים, אנשי הייטק וגם מוכרי ירקות בשוק שמאוד מרוצים מעבודתם ואני חלילה לא מנסה להוזיל את העניין, אבל ויש כאן אבל גדול - הרוב המוחץ סביבי וגם סביבכם, רחוקים מלאהוב את המקצוע שלהם ו/או את מקום עבודתם.
 

זו לא חוצפה לרצות ליהנות בעבודה, הגשמה עצמית זה לא רק שם של שיר ותהיו בטוחים שלהקשבה לרצונות הכנים והפנימיים שלכם, יש השפעה מכרעת גם על השכר שתקבלו. עובדתית, אנשים שאוהבים את מה שהם עושים בהכרח יהיו טובים יותר בעבודתם והחיוניות הזו תתבטא כלפי הבוסים שלהם, כלפי יתר העובדים, כלפי בני זוגם, הילדים והכי חשוב, כלפי עצמם.

יהיו שיאמרו שמגיע שלב בחיים שבו קשה יותר לעשות שינויים ושהמילים שלי כבחורה צעירה בלי ילדים ובמידה זו או אחרת גם בלי יותר מדי דאגות כלכליות נורות בקלות יתרה מידי, אבל האמת היא, שכל אותם אנשים שנרתעים למשמע דבריי, מונעים בעיקר מתוך פחד והרגל.

 

אפשר לשנות, בכל גיל ובכל מצב, זה בסך הכל דורש אמונה וקצת אומץ. האריה הפחדן הלך לקוסם מארץ עוץ במשך ימים כדי לקבל אומץ ואתם, בשונה מדמויות מצוירות, לא זקוקים לקסמים, אלא רק לעצמכם: תקשיבו ללב ואל תפחדו להתעקש על מקצוע מספק, שיאפשר לכם לקום בבוקר עם חיוך.
 

נראות משפיעה על האווירה והשייכות
 

אחרי שהסכמנו (או שלא) שהבסיס לתחושה טובה במקום העבודה הוא לעבוד במקצוע שאתם אוהבים ובמקום שגורם לכם להרגיש טוב, נעבור לנראות. מוכרחים להקדיש תשומת לב לעיצוב של המשרד, להקפיד על ניקיון, החלפת ריהוט מעת לעת, תאורה נכונה, פינת מנוחה, אזור מוגדר להפסקות אוכל ומקרר קטן עם חלב לקפה ורצוי גם כמה עוגיות טעימות.
 

מעבר לאחריות של המעסיקים על נראות מקום העבודה, לכל עובד יש השפעה על חלקת האלוהים הקטנה שלו. תתלו תמונות, תאבזרו את השולחן בציוד אישי שאתם אוהבים ובגדול, נסו להפוך את השטח הפיזי שבו אתם עובדים לכמה שיותר פרטי, כדי להרגיש שייכות.

 

הפרטים הקטנים החיצוניים הללו מבדילים בין משרד שנעים להגיע ולחזור אליו לבין כזה שבו כולם רק מחכים לברוח ממנו.
 

פעילויות חווייתיות בזמן ומחוץ לעבודה

הווי משרדי זה עניין חשוב ושאף אחד לא ינסה להגיד לכם אחרת. כל מחקר פסיכולוגי שנערך בשנים האחרונות מוכיח את אותה נקודה בדיוק - פעילויות חווייתיות מסייעות ליצור גיבוש, משפרות את האווירה וכמובן, את ההישגים של העובדים.

אם המעסיקים לא יוזמים בעצמם פעילויות כאלו, אל תתביישו להציע. לא מוכרחים לקרוע את הכיס וגם בתקציב דל אפשר לתכנן ערבי צוות מהנים או אפילו אתנחתות צהריים קצרות ומשחררות.

 

כמובן שעובדים תמיד יעדיפו יום כיף על חשבון זמן עבודה, אבל אם הפעילויות יהיו מספיק מושקעות, אף אחד לא יתנגד להקדיש כמה שעות גם מזמנו הפנוי.
  

פינוקים זו לא מילה גסה - תפנק ותתפנק

כולם אוהבים פינוקים. בין אם אתם עובדים ובין אם אתם מעבידים, חשוב לתת מעצמכם וכמובן, לדעת לקבל. תגמולים לא חייבים להתבטא בכסף ופעמים רבות תשומת לב אפקטיבית הרבה יותר מעוד תלוש קניות לחג.

 

מעת לעת כדאי לפנק את העובדים בקייטרינג טעים, בחפצי נוי ממותגים או אפילו במכתב תודה. פידבקים חיובים מילוליים ושאינם כאלו, מגבירים הנאה ותחושת סיפוק.
 

אגב, לפנק את הבוס בעיתוי המתאים זה לגמרי בסדר. אתם לא תתפסו כחנפנים, אלא פשוט כאנושיים. אם לבוס יש יום הולדת, תארגנו ברכה ומתנה צנועה מצוות העובדים, אם מישהו מחבריכם לעבודה זקוק לעידוד, אל תתביישו לקנות לו שוקולד ובקיצור, תפנקו ותתפנקו קודם כל כי זה כיף ושנית, כי זה תמיד נותן אנרגיות חיוביות וגורם ליום העבודה שלכם להיראות הרבה יותר ורוד.
  

אתגרים מעודדים יצירתיות והתקדמות

כל אדם צריך למדוד את עצמו ביחס לעצמו. זו הדרך הכי טובה להתקדם. אם אתם מרגישים לא מאותגרים במקום העבודה, חשוב מאוד שתבחנו את המצב ותנסו לקחת על עצמכם מטלות נוספות ואפילו לבחון אופציה לשינוי.

 

השאיפה להיות מאותגרים אמנם תניב יותר קושי בהתחלה, אבל התמורה בטווח הרחוק כמעט תמיד תהיה כדאית ומספקת.
 

גם עובדים וגם מעסיקים צריכים לוודא שיש עניין במקום העבודה וחשוב מכך, שהאתגרים ניתנים לפיצוח ושכל אתגר מלווה בהדרכה ותמיכה.

 

קושי הוא בריא כל עוד הוא פתיר ולכן חשוב לשמור על איזון בין לאתגר את עצמכם ו/או את העובדים שלכם, לבין לייאש את הצד השני. בכל אופן, נסו לא להתפשר על בינוניות ודרשו מעצמכם וממי שעובד בסביבתכם לשאוף למצוינות.

 

אף אימפריה לא תקרוס אם תלך הביתה
 

מכירים את תסמונת האורות הדולקים במשרדים בשעות מאוחרות? סביר להניח שכן וחבל.

 

שעות נוספות הן המצאה ביזרית לחלוטין (בעיניי), שלא רק שאינה ממקסמת את תפוקת העובדים, אלא היא אף פוגעת בתוצאות. אין עובד, אלא אם כן הוא רובוט, שבאמת מסוגל להיות מרוכז אחרי תשע שעות עבודה ובנינו, האפקטיביות של כולם יורדת בשלב זה או אחר של היום.
 

לכן, אל תתפתו להישאר עד מאוחר ואל תפתו את העובדים שלכם לעשות זאת, אל תקבעו פגישות בשעות מאוחרות ואל תצפו (לא מהבוס ולא מהעובד) להיות זמינים מחוץ לשעות העבודה, גם אם נדמה לכם שזה עניין שלא סובל דיחוי.

 

תמדדו איכות ולא כמות ותזכרו תמיד שעובדים עייפים הם עובדים לא מרוצים ולא יעילים.

 

יחסי אמון משפיעים לטובה בעבודה ובכלל

אמון הוא המפתח להצלחה בחיים בכלל ובפרט בביזנס. כמובן שאין צורך לתת אמון בכל אדם שנקרה בדרכנו, אבל לחלוטין כדאי לפתח יחסי אמון ולסמוך אחד על השני כשרוצים להגיע לתוצאות עסקיות ואישיות. תסמכו על הבוסים שלכם, תסמכו על העובדים שלכם ותסמכו על מי שעובד אתכם.
 

תאפשרו לאנשים סביבכם להביע את דעתם, דעו לבזר סמכויות ובעיקר, תעניקו לצד השני הרגשה שיש לו חופש ביטוי, עצמאות והשפעה.

 

מעבר לאמון שכדאי לתת באנשים בסביבת העבודה, חשוב להיות אמינים כלפי הצד השני ואף פעם לא לעגל פינות ולשקר רק כי נראה לנו שזה נוח יותר. אולי זה נשמע כמו קלישאה שהאמת היא השקר הכי טוב, אבל בפועל הכלל הזה תמיד מנצח.

אל תפחד לדבר בקול רם על הרגשות שלך

 

תקשורת בינאישית טובה מאפשרת לנו כיצורים חברתיים לתפקד טוב יותר. כשמבינים אותנו ומאידך, כשאנחנו מבינים את הצד השני, בהכרח הכל פשוט יותר.

 

זה מתחיל בחיינו הפרטיים עם בני הזוג וממשיך לחברים ולצוות שעמו אנו עובדים. אם אתם רוצים שמשהו יצליח, פשוט תסבירו את עצמכם ואם נדמה לכם שהצד השני לא הבין אתכם כהלכה, תסבירו שוב.
 

אל תתביישו לשתף את הבוסים או העובדים במה שמפריע לכם ואל תחששו שמא הרגשות שלכם יתפסו כבלתי לגיטימיים. כדי לנהל שגרת עבודה בריאה ותקינה, מוכרחים להיות כנים זה כלפי זה ועל כן כדאי מאוד לבטא את עצמכם בקול רם (ולא מתלהם) בכל הזדמנות שבה אתם מרגישים שיש בכך צורך.

 

יעניין אותך לקרוא: איך להסתדר יותר טוב עם הקולגות בעבודה...
 

איזון והפרדה בין החיים הפרטיים לעבודה
 

בהתחשב בעובדה שאצל מרביתנו העבודה תופסת נתח נכבד משעות היממה, לעיתים קשה לעשות את ההפרדה בינה לבין עולמנו הפרטי. ערבוביה בין עבודה לפנאי יוצרת תסכול, מפחיתה הישגיות ופעמים רבות אף פוגעת קשות בחיים המשפחתיים ובאינדיבידואל שלנו.
 

אתם יכולים להיות עובדים מסורים גם בלי שהעבודה תהיה כל עולמכם והעובדה שיש לכם חיים מחוץ לעבודה לא הופכת אתכם לפחות לויאליים או לעובדים פחות טובים, להפך.

תקפידו לשים גבולות וגם אם התפקיד שלכם דורש זמינות מחוץ לשעות העבודה מסיבה זו או אחרת, תזכרו שבסופו של יום, אתם, המשפחה שלכם והאושר שמחוץ לעבודה, הם דלק שכל אחד זקוק לו.
 

צאו מוקדם לאסוף את הילדים מהגן לפחות פעם בשבוע, אל תוותרו על ארוחות ערב משפחתיות, תקדישו זמן לזוגיות, תטיילו, תטוסו לחו"ל ובעיקר נסו לא לקחת את עצמכם ואת העבודה ביותר מדי רצינות וכובד ראש (מתח עושה קמטים).

אין דבר כזה 'אני סתם בורג קטן במערכת'

כמובן שבכל מקום עבודה יש היררכיה וכולנו, בין אם נרצה ובין אם לא, מונעים ופועלים על פי אותן מוסכמות חברתיות, לפיהן תמיד יש מישהו למעלה ומישהו למטה. אבל, העובדה שיש מעליכם או מתחתיכם מישהו, לא קשורה ולו במעט לכך שחשיבותו של העובד "הזוטר" ושל המנכ"ל היא זהה.
 

כל אחד ואחת מאיתנו נחוצים כדי להשלים את הפאזל ואם כולם יתייחסו אל עצמם כאל חשובים במידה שווה, ללא תלות באופי משרתם או בהיקפה, האווירה בעבודה תהיה הרבה יותר טובה וחשוב מכך, ההרגשה האישית שלנו תשתפר פלאים. זאת מהסיבה הפשוטה שכאשר אדם מרגיש שהוא תורם לסביבה שבה הוא נמצא, הוא בהכרח חש מועיל יותר, מה שבאופן ישיר גורם לו להיות כזה.

הנאה בעבודה = שגרה מאושרת יותר!

בשורה התחתונה, כולם רוצים וצריכים להרגיש טוב יותר בעבודה. אני מאמינה שאם כל אדם ינסה ליישם לפחות חלק מהטיפים שהזכרתי, כולנו נוכל ליהנות מסביבת עבודה טובה ונעימה יותר ובסופו של יום, אם נגיע למצב שאנחנו והאנשים סביבנו קמים בבוקר שמחים לעבודה, נצליח לשפר משמעותית לא רק את הרגשתנו בעבודה, אלא את כל אורח חיינו.
 

עשו לעצמכם טובה ואל תתפשרו על שגרה בינונית, גם אם אתם כבר 'גדולים', גם אם יש לכם ארבעה ילדים וגם אם לא חינכו אתכם להאמין שכל מה שתרצו אפשרי.

אל תתפתו להיכנע ל'ככה זה' או ל'זה מה שיש' ובעיקר דעו, שאתם האחראיים היחידים לאושר שלכם - תעבדו בשבילו (תרתי משמע) ותזכו להפיק מהחיים ובפרט מהעבודה הרבה יותר.
 

רוצה להרחיב את השיח בנושא? היכנס/י לעמוד פייסבוק!