המעסיק לא העביר לך כספים לקרן ההשתלמות?

קרן השתלמות הנה קרן שנועדה במקור לשמש את העובדים למימון השתלמויות כגון כנסים מקצועיים ולימודי המשך, אולם כיום היא משמשת בדרך כלל כקופת חיסכון לעובדים, הן שכירים והן עצמאים.

זהו למעשה אפיק החיסכון היחידי שלא לטווח ארוך אשר נותר כיום פטור ממס לאחר הרפורמות במיסוי שוק ההון בישראל, מאחר והסכומים והרווחים שנצברו בקרן פטורים ממס הכנסה, אם כי בכפוף למספר תנאים.

כאשר מדובר על קרן השתלמות לעובד שכיר מקובל שהן העובד והן המעסיק מפרישים אחוז מסויים משכר העובד עבור הקרן, וזאת מדי חודש בחודשו. בדרך כלל מדובר בהפרשה חודשית בהיקף של 10% משכר העובד, מתוכם העובד מפריש 2.5%, והמעסיק מפריש 7.5%.

עם זאת יש לשים לב כי המעסיק כשלעצמו איננו מחוייב על פי החוק לבצע את ההפרשות עבור קרן ההשתלמות של העובד, אלא אם כן הדבר הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם העסקה אישי או הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה במגזרים שונים, אשר מחייבים את המעסיק לעשות כן.

מטבע הדברים במציאות של ימינו ישנם גם מעסיקים אשר אינם עומדים בחובה זו, ואינם מעבירים את ההפרשות מטעמם עבור העובד לקרן ההשתלמות שלו.

בעיקרון על המעסיק לציין את סכום ההפרשה במסגרת תלוש המשכורת של העובד, אולם יש מעסיקים שמציינים את דבר ההפרשה בתלוש, ועם זאת אינם טורחים להעביר את הכספים לידי הקרן עצמה.

לחילופין ישנם מעסיקים שאינם מדווחים באופן כוזב במסגרת התלוש על ביצוע ההפרשות, אך העובד אינו שם לב לכך מאחר והוא אינו נוהג לבדוק את תלוש המשכורת שלו.

מה יכול לעשות העובד במקרה של אי הפרשה לקרן ההשתלמות?

האם ביכולתו לתבוע את המעסיק לשלם לו באופן רטרואקטיבי את כל סכומי ההפרשות שהמעסיק התחייב לבצע? על פי הפסיקה בארץ, במידה והמעסיק הפר את חובתו להפריש את ההפרשות לקרן ההשתלמות של העובד, אכן קמה לעובד הזכות להגיש תביעה כנגד המעסיק בבית הדין לעבודה.

לרוב הדבר נעשה רק בעת סיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים, אם מאחר שהעובד נמנע מלתבוע את המעסיק בגין כך במהלך תקופת עבודתו מתוך חשש מובן שהדבר יביא לפיטוריו, ואם מאחר שלעובד נודע על אי ביצוע ההפרשות רק לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

עובדה זאת עלולה לעורר קושי מאחר ועל פי הפסיקה, תביעת פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקרן ההשתלמות מתיישנת תוך 7 שנים מהמועד שבו ההפרשות היו אמורות להתבצע, וזאת מדי חודש בחודשו. כלומר, ניתן לתבוע בגין כל מועד הפרשה בנפרד.

לפיכך במידה והתביעה התיישנה תוך כדי תקופת יחסי העובד מעביד עלול הדבר להיות בעוכריהם של עובדים שאינם מעוניינים לתבוע את מעסיקיהם בעת שהם עדיין עובדים אצלם.

עם זאת, ניתן לנסות לעצור את מירוץ ההתיישנות בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, אשר קובע כי אם: "נעלמו מן התובע העובדות המראות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה, לא יכול היה למנוע, תחול תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

לפיכך, ניתן לנסות לעשות שימוש בסעיף זה במידה ולעובד נודע על אי ביצוע ההפרשות רק לאחר סיום יחסי העבודה, ומבלי שהייתה לו כל דרך לדעת על כך לפני כן בזהירות סבירה. לדוגמא, מאחר שהמעסיק הטעה את העובד לחשוב שהוא מבצע את ההפרשות, וזאת באמצעות ציון דבר ביצוע ההפרשות הללו בתלוש המשכורת של העובד.

לחלופין, בנסיבות המתאימות ניתן לנסות לעצור את מירוץ ההתיישנות גם בהסתמך על סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, אשר קובע כך:

"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה"- למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".

מקרה כזה נדון במסגרת ס"ע 25054-04-11 שמעון יוחנן נ' ישיבת בני עקיבא אשר התנהל בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

תיק זה עסק במורה שעבד בישיבה של בני עקיבא ברעננה במשך כ-13 שנה, בין השנים 1996–2009 וזאת עד יציאתו לפנסיה. בנוסף למשרת ההוראה ביצע המורה שתי משרות נוספות, כמזכיר וכטכנאי מחשבים.

במסגרת תביעה שהגיש המורה כנגד הישיבה באפריל 2011, טען המורה כי בחלק מהשנים לא הפרישה לו הישיבה כספים לקרן השתלמות, ואילו בחלק אחר מהשנים לא הועברו ההפרשות עבור משרותיו כמזכיר וטכנאי מחשבים.

הישיבה טענה, בין היתר, כי סוכם עם המורה על הסכם שכר כולל שבגינו לא יהיה זכאי להפרשות לקרן השתלמות, וכי בכל מקרה, תביעתו של המורה להפרשות בגין קרן השתלמות לשנים 2004-1996 התיישנה.

בית הדין קבע כי בהתאם להסכם הקיבוצי למוסדות חינוך דתיים, המורה זכאי להפרשה לקרן השתלמות גם בגין תפקידיו המנהליים כמזכיר וכאיש מחשבים, וכי לא הוצגה כל ראיה לפיה סוכם עמו כביכול על הסכם שכר כולל, שבגינו הוא לא יהיה זכאי לזכויות הנ"ל בהתאם להסכם הקיבוצי.

בית הדין גם דחה את טענת ההתיישנות של הישיבה לאור סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

זאת מאחר שהישיבה הודתה בשנת 2007 בקיום הזכות של המורה לקבלת הפרשים בגין קרן השתלמות, ואף החלה להפריש לו רטרואקטיבית בגין זכות זו, מכאן שתביעתו לא התיישנה, והמורה זכאי לקבלת הכספים להם התחייבה הישיבה.

בהתאם לכך פסק בית הדין כי על הישיבה לשלם למורה את כל ההפרשות שהיא לא ביצעה עבור קרן ההשתלמות שלו, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד יציאתו לפנסיה ועד למועד הפרעון בפועל.

לסיכום: במידה והמעסיק הפר את חובתו להעביר הפרשות מטעמו לקרן ההשתלמות של העובד, ניתן להגיש כנגדו תביעת פיצויים בגין כך, אולם יש להקפיד לעשות זאת בתוך תקופת ההתיישנות של התביעה.

בעיות עם ההפרשות לקרן ההשתלמות שלך?