פוטרה בהריון וזכתה לפיצויים בבית הדין

אישה נכנסה להריון ופוטרה. המעסיק טען כי סיבות רבות הביאו אותו להחלטה לפטר את העובדת. בין יתר השיקולים היתה גם שאלת ההריון.

האם בנסיבות כאלו, כאשר הריון מהווה שיקול שולי אומנם, אך עדיין מהווה שיקול, מדובר באפליה פסולה של עובדת בהריון?

על שאלה זו השיב בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, במסגרת הליך סע"ש (חי') 28334-07-12 אינסה וולושין נ' שמש חי אחזקות בע"מ.

עובדות המקרה

הנתבעת היא חברה העוסקת בהתקנה של דודי חשמל ושמש ברחבי הארץ. התובעת עבדה אצל הנתבעת במשך שלוש שנים כפקידה האחראית על סידור העבודה, תיאום פגישות ועוד שלל נושאים.

בין הצדדים החלו חילוקי דעות כבר מהחודש השני להריונה של התובעת.

בתחילה פנה אליה המעסיק וביקש שתעדכן אותו בימים בהם היא מתכוונת להיעדר מהעבודה. לאחר זמן מה, נקלטה עובדת נוספת אצל הנתבעת שאמורה הייתה לבצע את תפקידה של התובעת.

בתגובה, פנתה התובעת בכתב לנתבעת והלינה על יחס לא הוגן כלפיה מהרגע בו נודע על הריונה. בתגובה למכתבה, נשלח לה מכתב מטעם הנתבעת בו הובהר לה כי היא רשאית לעזוב את המקום.

התובעת הגישה את התביעה הזו בעילה של הפרת חוק עבודת נשים, וחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה.

לטענתה, היא פוטרה אך ורק בשל העובדה כי נכנסה להריון וזה היה השיקול היחידי.

עוד טענה כי סבלה מהתנכלות עקב הריונה, וכי פיטוריה באו לאחר תכנון מוקדם.

התובעת אף תבעה את מעסיקתה בגין אי תשלום ימי חופשה, ואי תשלום שכר של חודש אחד.

התובעת הגישה גם תלונה למשרד התמ"ת בגין הפיטורין שנעשו כאמור עקב אפליה.

טענות ההגנה של המעסיק

הנתבעת טענה כי התובעת יצאה בכלל לחופשה של יומיים שלאחריה לא חזרה לעבודה.

בנוסף, טענה כי "התובעת נעדרה היעדרויות בלתי מוצדקות, לא ענתה לטלפונים ועזבה את מקום העבודה כפי רצונה, ללא קשר לשעות תחילת וסיום העבודה. עוד נטען, שהתובעת נהגה בעובדים בזלזול, קיללה אותם ואף איימה עליהם".

איסור אפליה בכלל ובזמן הריון בפרט

החוק בישראל אוסר על אפליה ככלל ובמיוחד על אפליה במקום העבודה, לא כל שכן כאשר המדובר על עובדת המופלה לרעה בשל היותה בהריון.

חוק עבודת נשים, קובע בסעיף 9(א) את האיסור בדבר פיטורין בזמן הריון, כדלקמן:

"לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות".

הכלל שנקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה כהלכה מחייבת הוא כי "פיטורים בניגוד להוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים בטלים מעיקרם ועובדת שפוטרה ללא היתר זכאית לפיצוי מהמעביד בגובה השכר שהייתה מקבלת לו המשיכה לעבוד בתקופה המוגנת".

יש לציין כי הנטל להוכיח כי עובדת פוטרה שלא בגין הריון, מוטל על המעסיק.

קיראו בהרחבה: בקשה לפיטורי עובדת בהריון ממשרד התמ"ת - הכיצד?

הכרעת בית הדין לעבודה

בית הדין לעבודה קיבל את גרסת התובעת ופסק:

"בנסיבות אלו, אנו סבורים שהתובעת הוכיחה כי לא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטורים ועל כן, יש להעביר את נטל לנתבעים להוכיח כי לא היה קשר בין הפיטורים לבין ההריון. אנו קובעים שהנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי פיטורי התובעת לא היו נגועים באפליה פסולה על רקע הריון התובעת".

בית הדין דחה את טענת הנתבעת לפיה התובעת התנהגה בצורה לא נאותה לעובדים ואף איימה עליהם. גרסת התובעת ועדותה בבית המשפט התקבלו, וכן הנתבעת לא הוכיחה כלל כי התובעת נהגה באופן בוטה כפי שטענה.

פסק הדין דחה את הטענה כי היו שיקולים נוספים לפיטורי העובדת. ראשית כאמור אלו לא הוכחו על ידי הנתבעת. שנית, נקבע כי תמוהה העובדה כי הנתבעת מעולם לא העירה ומעולם לא שלחה כל מכתב אזהרה לתובעת באשר להתנהגותה, אלא רק לאחר ההריון.

כך או אחרת, קבע בית הדין "כי גם אם היינו קובעים שקיימים שיקולים עניינים נוספים לפיטורי התובעת .... די בכך שההריון היווה שיקול אחד במסגרת השיקולים שעמדו בבסיס הפיטורים כדי להכתים את ההחלטה כהחלטה. כאמור בענייננו, לא מצאנו כי התקיימו שיקולים נוספים מלבד ההריון".

בית הדין הורה לפצות את הנתבעת בסך של 40,000 ₪ בגין האפליה שחוותה, 5803 בגין דמי הבראה שלא שולמו לה, 5854 ₪ בגין ימי חופשה שלא שולמו לה.

כמו כן, הורה בית הדין לפצות את התובעת בסך של 15,600 ₪ בגין שכר לתקופה המוגנת (חופשת הלידה), ובסך של 13647 בגין פיצויי פיטורין.

רגע לפני סיום...

מעסיק יקר, זכור כי אסור לפטר עובדת בהריון. הריון הוא לא מחלה, אלא פרי היצירה הטבעית והאנושית. החוק בישראל כמו ברבות ממדינות העולם המערבי מגן על נשים בעבודה, לא כל שכן בתקופה הריונן ולאחר שובן מחופשת הלידה.

יתכן והעת היא להטיל פיצויים גבוהים יותר בנסיבות בהן נקבע כי עובדת פוטרה בשל הריונה. מעבר להפרה בוטה של דיני העבודה, פיטורין בנסיבות כאלו מהווים פגם מוסרי מן המעלה הראשונה.

קיראו על תביעה נוספת של אישה שפוטרה בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה במהלך הריונה