סוזנה קרופיצקי נ' חברת החשמל לישראל בע''מ

בית דין אזורי לעבודה בחיפה - ס"ע 31277-01-12

לפני:

• כב' השופט אסף הראל
• נציג  ציבור (עובדים)  מר מרדכי רון
• נציג ציבור (מעבידים)  מר יעקב קב ונקי

התובעת: סוזנה קרופיצקי, ע"י ב"כ: עו"ד ע' ברוך, עו"ד נ' פייטלוביץ

הנתבעת: חברת החשמל לישראל בע"מ, ע"י ב"כ: עו"ד ח' ורד, עו"ד נ' גל, עו"ד גרשקוביץ
       
חקיקה שאוזכרה:

• חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988: סע'  2(ג)
• תקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993
• חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954: סע'  9

פסק דין

1. התובעת טוענת כי פוטרה על ידי הנתבעת אך בשל הריונה וזאת בחלוף מספר ימים מועט לאחר שהחלה העסקתה.

נטען כי מדובר בפיטורים שאינם כדין, בניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן – חוק השוויון) וכי אלה נעשו מבלי שקדם להם שימוע. על בסיס טענות אלו, נתבעים סעדים כספיים שונים.

הנתבעת מכחישה את טענות התובעת ואת הסעדים הנתבעים על ידה וטוענת, בין היתר, כי התובעת התפטרה וכי אף אם פוטרה, אין הפיטורים עומדים בניגוד להוראות חוק השוויון.

2. על התשתית העובדתית הבאה לא היתה מחלוקת, והיא סוכמה על ידי הצדדים בדיון מיום 23.10.12.

לפי תשתית מוסכמת זו, התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כעובדת שכירה, בתפקיד כלכלנית במחלקת חקר שווקים ומכרזים באגף אספקה ואחסנה (להלן- המחלקה). תקופת ההעסקה היתה החל מיום 8.7.09 ועד ליום 15.7.09, שהיה יום העבודה האחרון בפועל של התובעת.

לפני קליטת התובעת לעבודה ככלכלנית במחלקה – עברה התובעת מיונים במשך מספר חודשים כמועמדת לתפקיד כלכלנית במחלקות אחרות בנתבעת. לאחד התפקידים נמצאה מתאימה - אך לא חפצה בתפקיד, ולתפקיד אחר – לא נמצאה מתאימה.

כעבור מספר ימי עבודה בפועל הודיעה התובעת למנהל המחלקה, מר יעקב אברהם (להלן – אברהם), על דבר הריונה. ביום 14.7.09 התקיימה שיחה בה נכחו התובעת, אברהם, מר איתן ולדמן ואבי בז'ז'ינסקי (להלן- בז'ז'ינסקי) ממחלקת כח אדם בנתבעת.

אין מחלוקת כי העתק התרשומת של השיחה, המצורף כנספח 8 לכתב ההגנה, משקף את עיקרי הדברים שנאמרו בפגישה. התובעת ילדה ביום 16.12.09. ככל שהתובעת זכאית לפיצוי בגין אבדן הכנסה, יש להביא בחשבון שכר קובע של 4,428.51 ש"ח ברוטו (להלן- השכר הקובע).

3. התובעת העידה בפנינו.  מטעם הנתבעת העידו מר איתן ולדמן, מנהל מחלקת משאבי אנוש במשרדה הראשי של החברה (להלן – ולדמן) וכן אברהם. לאחר שנתנו דעתנו לכלל הראיות שהובאו בפנינו ולטענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

נסיבות קליטתה של התובעת לעבודה

4. טרם מעבר לדיון בטענות הצדדים, יהיה הדבר מועיל לתאר בקצרה את מיקומה של המחלקה במבנה הארגוני של הנתבעת. כפי שהוברר בפנינו, המחלקה היא אחת מני כמה מחלקות באגף אספקה (להלן – האגף). האגף הוא אחד מני מספר אגפים בחטיבת אלב"ם (ארגון, לוגיסטיקה, בטחון ומל"ח) (להלן – החטיבה), שהיא אחת משש החטיבות בנתבעת (עדות אברהם בעמוד 12 לפרוטוקול).

5. הנתבעת טוענת כי בעת שנקלטה התובעת לעבודה בתפקיד של כלכלנית במחלקה, נעשה הדבר על רקע מחסור חמור בכח אדם במחלקה, בין היתר לאור יציאתן לחופשת לידה של שתי עובדות במחלקה; עומס עבודה רב; וצורך דחוף בעובדים לפרויקטי חירום. על רקע זה, נטען, קם צורך דחוף באיוש משרה של כלכלנית במחלקה, תפקיד אותו איישה בסופו של דבר התובעת.

6. אנו קובעים כי טענות אלו של הנתבעת הוכחו בפנינו כדבעי. אברהם העיד בפנינו כי בשנים 2008-2011 היו בנתבעת הרבה פרויקטי חירום של בניית תחנות כח בזמן קצר, על רקע חוסר בעתודות חשמל במדינה.

פיטורי עובדת בהריון ימים אחרי קבלתה לעבודה - פסק דין פיטורי עובדת בהריון ימים אחרי קבלתה לעבודה - פסק דין

פרויקטי חירום אלו חייבו היערכות הנתבעת בצורה מהירה וקצרה. מבחינת המחלקה, משמעות הדבר היתה רכש מאסיבי בזמן קצר שנע בין חצי שנה לשלשת רבעי השנה (עדותו בעמוד 13 לפרוטוקול).

כן התברר בפנינו כי ביוני 2009, היה במחלקה מחסור בכח אדם שנבע בשל כך שעובדת אחת יצאה לחופשת לידה ועובדת שניה צפויה היתה לצאת לחופשת לידה (עדות אברהם בעמוד 13 לפרוטוקול; סעיפים 3-4 לתצהירו).

כן הוברר כי בשל כניסתן לתוקף ביום 1.6.09 של תקנות חובת המכרזים (תיקון), התשס"ט – 2009 (להלן – התקנות) התווספו מטלות נוספות למחלקה (סעיף 12.2 לכתב הגנה; סעיף 7.2 לתצהיר ולדמן).

7. בשל המטלות שהוטלו על המחלקה בקשר לפרויקטי החירום, ובשים לב למחסור בכח אדם, אושר למחלקה לקלוט שני כלכלנים.

גרסת הנתבעת לפיה מדובר היה בגיוס חריג ומזורז שאושר על ידי מנכ"ל הנתבעת במיוחד עבור פרויקטי החירום – ולא בהליך הרגיל הנהוג בנתבעת לקליטת עובדים – לא נסתרה.

כך עלה מעדותם של אברהם (סעיפים 2-5 לתצהירו; עדותו בעמוד 14 לפרוטוקול) ושל ולדמן (סעיפים 7-8 לתצהירו). גרסתם זו זוכה לעיגון במסמכים פנימיים של הנתבעת.

כך, פניה בכתב מיום 16.4.09 של אברהם אל מנהל האגף, שם הוא מציין כי קיימת מצוקת כח אדם במחלקה בשל עובדת הצפויה ללדת בקרוב, עובדת אחרת הצפויה ללדת עוד חמישה חודשים ועובדת אחרת שהיקף שעות עבודתה מוגבל בגלל אילוצים רפואיים.

מצוין שם כי יש צורך בקליטת עובדים זמניים במקומם על מנת לאפשר למחלקה לעמוד במטלותיה הרבות (נספח 1 לתצהיר אברהם).

כך, פניה מיום 8.6.09 בחתימת מנהל האגף ואברהם אל מחלקת כח אדם בדרישה לקליטת שני עובדים אקדמאיים למחלקה בשל "עומס עבודה רב במחלקה ויציאת שתי עובדות לחופשת לידה..." (נספח 2 לתצהיר אברהם).

כך, פניה מיום 8.6.09 של מנהל האגף אל סמנכ"ל החטיבה, שם מצויין כי קיים מחסור חמור בכח אדם במחלקה בשל פרויקטי חירום היוצרים עומס גדול מאוד; בשל חופשת לידה של שתי עובדות במחלקה; ובשל "כניסת התקנות החדשות שיצרו תוספת עבודה משמעותית" (נספח 2 לתצהיר אברהם).

כך, פניתו מיום 28.6.09 של מנהל האגף אל מר מרדכי ולדמן, מנהל כח אדם בנתבעת (להלן- מרדכי), שם צוין כי יש צורך בתגבור דחוף של שני כלכלנים אשר ישובצו במחלקה, תוך שקליטתם תיעשה בהליך מזורז תוך קיצור ההליכים (נספח 3 לתצהיר אברהם; נספח 4 לתצהיר ולדמן).

כך, פניתו מיום 28.6.09 של מרדכי אל סמנכ"ל החטיבה שם מתבקש הסמנכ"ל לקבל ממנכ"ל הנתבעת אישור חריג לקליטת כלכלנים למחלקה ללא קיום התהליך הרגיל לקליטת עובדים (נספח 5 לתצהיר אברהם; נספח 6 לתצהיר ולדמן).

בפועל, הליך גיוסה של התובעת היה אכן מהיר: בחלוף עשרה ימים מעת פניותיהם האמורות מתאריך 28.6.09 של מרדכי ושל מנהל האגף, החלה התובעת כבר לעבוד בפועל (עדות אברהם בעמוד 15 לפרוטוקול).

8. כאמור, גרסתה זו של הנתבעת לא נסתרה. גרסתם של ולדמן ואברהם בענין זה היתה עקבית וזכתה לתימוכין במסמכים שנערכו בזמן אמת. 

משכך, אנו קובעים כי התובעת נקלטה למשרה של כלכלנית במחלקה, אחת מתוך שתיים שנקלטו באותו המועד ולאור אותן הנסיבות. קליטתה נעשתה בהליך מזורז תוך קיצור ההליכים הרגילים לקליטת עובדים בנתבעת.

מטרת קליטתה של התובעת היתה ליתן תגבור דחוף לעומס עבודה חריג במחלקה אשר נבע מהסיבות הבאות: מטלות – רכש מאסיבי – שביצוען נדרש להיעשות במסגרת לוחות זמנים קצרים עקב פרויקטי החירום שביצעה הנתבעת; מחסור בכח אדם שנבע גם בשל יציאת עובדת אחת לחופשת לידה, ויציאתה הצפויה לחופשת לידה של עובדת אחרת; ועומס עבודה נוסף שנוצר בשל התקנות.

9. כאמור, אין מחלוקת כי עובר לתחילת עבודתה במחלקה, עברה התובעת מיונים במשך מספר חודשים כמועמדת לתפקיד כלכלנית במחלקות אחרות בנתבעת. 

לאחד התפקידים - במחלקת ההסדרים - נמצאה מתאימה אך לא חפצה בתפקיד. לתפקיד האחר - במחלקת מימון - לא נמצאה מתאימה. מועמדות זו של התובעת נבחנה לאחר ששלחה ביום 12.2.09 קורות חיים לנתבעת (מוצג נ/1; עדות התובעת בעמוד 6 לפרוטוקול).

לטעמנו, אין בתפקידים האחרים לגביהם נבחנה מועמדות התובעת, וגם לא בעצם העובדה כי המיונים אליהם נמשכו מספר חודשים – כדי ללמד שקליטתה למחלקה לא היתה על רקע של צורך דחוף בגיוס כח אדם לשם ביצוע מטלות במחלקה בלוחות זמנים קצרים, וכי הליך קליטתה למחלקה היה מזורז מהרגיל.

זאת, מאחר והוכח בפנינו כי אין קשר בין המחלקות האחרות - הסדרים ומימון – למחלקה בה נקלטה התובעת לעבודה בסופו של דבר.

בענין זה העיד אברהם כי אין קשר בין המחלקה שלו לבין המחלקות האחרות לגביהן נבחנה מועמדות התובעת, וכי מחלקות אחרות בנתבעת - שאינן במצב חירום - מגייסות כח אדם בתהליכים רגילים (עדותו בעמוד 14-15 לפרוטוקול).

על כן אנו קובעים כי העובדה שמועמדות התובעת למחלקת ההסדרים והמימון נבחנה בלוח זמנים שאינו מקוצר, אינה משמיעה כי גיוס התובעת למחלקה לא היה בהליך מקוצר.

10. התובעת טוענת כי בעת שנקלטה לעבודה במחלקה, לא הוסבר לה כי העבודה היא זמנית או לשעת חירום (סעיף 11 לתצהירה). אנו דוחים טענה זו.

הוברר בפנינו, וכך אנו קובעים, כי במועד בו נלקטה התובעת לעבודתה במחלקה, הוסברו לה נסיבות קליטתה לתפקיד – היינו שהיא נקלטת למשרה ארעית לצורך פרויקט חירום דחוף וכי היא נדרשת לעבודה רציפה.

קביעתנו זו מושתתת על חוזה ההעסקה בכתב (נספח א' לתצהיר התובעת); על עדותו של אברהם; ועל תרשומת שיחה מיום 14.7.09.

באשר לחוזה ההעסקה בכתב, עולה ממנו כי מעמדה של התובעת אינו מעמד של עובד קבוע. באשר לעדותו של אברהם, הרי זה ציין כי בכל הראיונות שניהל עם התובעת הזכיר את נושא פרויקטי החירום הדחופים והצורך בעובדים ייעודיים לשם כך; את המחסור בכח אדם במחלקה; והצורך בכח אדם זמין לעבודה רציפה.

הוא שאל את התובעת האם יש משהו שימנע ממנה לעבוד במחלקה ברצף בתקופה הקרובה (עדותו בעמודים 13 ו- 15 לפרוטוקול). גרסתו של אברהם נראית סבירה בעיננו.

אך סביר היה כי לאחר שנוצר במחלקה צורך דחוף בגיוס כח אדם, יבהיר אברהם - כמנהל המחלקה - למי שמיועד להקלט בתפקיד זה את הדרישות מהתפקיד, הכוללות יכולת להשלים את מטלות המחלקה ברצף ובלוח זמנים מוגדר וקצר.

קליטתו של עובד שלא יוכל לעמוד בדרישות אלו לא היתה מאפשרת למחלקה לעמוד ביעדיה, והדבר היה משליך על האופן בו מבצע אברהם את תפקידו.

המאמצים הפנים-ארגוניים שנעשו בנתבעת בחודשים 4-6/2009 על מנת לאייש בדחיפות תקני כלכלנים במחלקה - מאמצים שחייבו בין היתר פניות אברהם למנהל האגף; פניות של מנהל האגף לסמנכ"ל הנתבעת ולמרדכי; ופניות של מרדכי לסמנכ"ל – היו מתבררים כמאמצי שווא אילו לא הקפיד מנהל המחלקה לוודא כי העובדים הנקלטים למשרות ייעודיות אלו יוכלו לבצע את הדרישות המיוחדות הנלוות להן.

במיוחד כך עת שהמחסור בכח אדם במחלקה נבע גם מיציאתן של שתי עובדות לחופשת לידה.

עיגון לגרסתו של אברהם ניתן למצוא בהודעה בכתב ששלח לוולדמן ביום 2.7.09 (נספח 6 לתצהיר אברהם) וכן מטופס ראיון מועמד לעבודה מיום 2.7.09 בחתימת אברהם (מוצג ת/1) מהם עולה כי אברהם ראיין את התובעת ביום 2.7.09, כי היא נמצאה מתאימה למלא את המשרה הנדונה, וכי הוא מבקש לגייסה למשרה.

11. גרסתו זו של אברהם זוכה גם לתמיכה מתרשומת שהכינה הנתבעת באשר לדברים שנאמרו בפגישה שנערכה ביום 14.7.09, לאחר שהודיעה התובעת לנתבעת על דבר הריונה, בה נכחו התובעת, ולדמן, אברהם ובז'ז'ינסקי ממחלקת כח אדם (נספח 7 לתצהיר אברהם; נספח 8 לתצהיר ולדמן).

מדובר בתרשומת שנרשמה על ידי בז'ז'ינסקי בזמן אמת, ואחר כך אושרה ותוקנה על ידי ולדמן (עדות ולדמן בעמודים 18-19 לפרוטוקול). התובעת הודתה כי תרשומת זו משקפת את עיקרי הדברים שנאמרו בפגישה (עדותה בעמוד 9 לפרוטוקול; מוסכמה ז' בדיון המוקדם מיום 23.10.12).

עיון בתרשומת הפגישה מיום 14.7.09 מעלה כי בפתח השיחה אומר ולדמן לתובעת שבשיחת הפתיחה עמה הובהר לה כי הנתבעת זקוקה לכלכלנים לפרויקטי חירום לעבודה מיידית.

התובעת השיבה לו כי "אני מודעת למה אומר החוק, זה לא היה בכוונה תחילה. רק לאחר הבדיקה הודעתי ליעקב (הכוונה לאברהם – המותב) שאני בהריון ואם מסיבה זו אני נפסלת, זו בעיה".

בעדותה לא טענה התובעת כי אמרה דברים אחרים בתשובתה או כי תשובתה הנכונה לא נרשמה בתרשומת (עדותה בעמוד 11 לפרוטוקול).

היא הסבירה כי לא הקדישה לדברים אלה של ולדמן מחשבה, שכן התמקדה בשיחה כיצד לשרוד במקום עבודתה. איננו מקבלים את הסברה של התובעת.

לא סביר בעיננו שבשיחה מיום 14.7.09, שכונסה לאור הודעת התובעת על הריונה, ושהתובעת, כפי שהעידה בפנינו, הבינה כי תהא לה השלכה על המשך עבודתה בנתבעת - לא תמצא לנכון להכחיש את טענת ולדמן כי בעת קליטתה לעבודה נאמר לה כי הדבר נעשה לעבודה מיידית בפרויקטי חירום, ודאי כאשר הובהר לה כי אי זמינותה הצפויה הינה העילה לבעייתיות שנוצרה בקליטתה לעבודה.

טענתו של ולדמן שהושמעה כלפי התובעת בשיחה היא טענה מהותית. אי הכחשתה על ידי התובעת בשיחה מביאה למסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעת. זאת בהצטרף לקביעתנו כי גרסתו של אברהם נמצאה בעיננו סבירה ועקבית.

12. נכון הדבר כי אברהם לא העלה על הכתב את הדברים שנאמרו לתובעת בראיון שנערך לה על ידו ביום 2.7.09. כל שנרשם על ידו בטופס שכותרתו "ראיון מועמד/ת לעבודה" (מוצג ת/1) היה "בעלת כישורים מתאימים למלא את המשרה הנדונה". 

אלא שהיעדר תיעוד בכתב באשר לתוכן ראיון הקבלה לעבודה שנערך לתובעת על ידי אברהם - אין בו כדי לגרוע ממסקנתנו כי יש לקבל את גרסת אברהם באשר לדברים שנאמרו על ידו לתובעת בראיון זה, ויש לדחות את טענת התובעת בסוגיה זו בסיכומיה.

זאת, משאברהם העיד כי אינו נוהג לרשום בסוף ראיון את כל תוכנו כי אם רק את המסקנה האם המועמד מתאים או לא (עמוד 15 לפרוטוקול).

גרסתו נמצאה עקבית שכן היא עולה בקנה אחד עם דברים אחרים שאמר בעדותו (עמוד 16 לפרוטוקול), שם ציין כי בנתבעת לא נערכות סטונגרמות אלא רישום תוצאות של תהליכים. 

גרסתו זו אינה בלתי סבירה. היא זוכה לעיגון מנוסחו של הטופס (מוצג ת/1) שם מנהל המחלקה אינו נדרש לרשום את תוכן ראיון העבודה כי אם רק לנמק האם המועמד מתאים לתפקיד והאם יש להמשיך לגביו בהליכי גיוס למשרה.

13. אשר על כן, אנו קובעים כי עובר לתחילת עבודתה במחלקה, הובהר לתובעת ביום 2.7.09, בראיון שנערך לה על ידי אברהם, כי היא נקלטת לצורך פרויקט חירום דחוף; כי קיים מחסור בכח אדם במחלקה; וכי יש צורך במחלקה בכח אדם זמין לעבודה רציפה.

14. עוד אנו קובעים כי התובעת קיבלה על עצמה את התנאים שהוצגו לה על ידי אברהם בראיון. כך מעיד אברהם (סעיף 7 לתצהירו). גרסה זו סבירה בעיננו. לטעמנו, לאור הנסיבות המיוחדות שהביאו ליצירת המשרה הנדונה במחלקה, לא היה אברהם מקבל את התובעת לעבודה אילולא הובהר לו על ידה כי היא מסכימה לתנאים.

גם אם לא נתנה התובעת הסכמה מפורשת בראיון - ולא כך אנו קובעים - יש לראות את הסכמתה בהתנהגות בעצם תחילת עבודתה בפועל ביום 8.7.09.

לא היתה מחלוקת כי במועד קליטתה לעבודה בנתבעת, לא הודיעה התובעת לנתבעת על דבר הריונה. אנו קובעים כי במועד זה ידעה התובעת על הריונה.

ראשית, לא נטען על ידה אחרת. שנית, בשיחה מיום 14.7.09, כעולה מהתרשומת שהוכנה על ידי הנתבעת (נספח 7 לתצהיר אברהם; נספח 8 לתצהיר ולדמן) - ואשר נכונות תכנה לא הוכחש על ידי התובעת - מציינת התובעת כי בחרה להודיע לנתבעת על הריונה רק לאחר עריכת בדיקה במסגרת הריונה.

בעדותה מסבירה התובעת כי מדובר בבדיקת סקירה לעובר (סעיף 13 לתצהירה).

השיחה מיום 14.7.09

15. אנו קובעים כי ביום 14.7.09 הודיעה התובעת לאברהם על דבר הריונה. גרסת התובעת בענין זה (סעיף 14 לתצהירה) - לא נסתרה, שכן ולדמן ואברהם לא נקבו בתאריך מדוייק שבו הודיעה להם התובעת על ההריון (סעיף 13 לתצהיר ולדמן; סעיף 8 לתצהיר אברהם).

יתרה מזו, גרסת התובעת עולה בקנה אחד עם דבריו של אברהם בעדותו (עמוד 14 לפרוטוקול), שם ציין "היא הודיעה לי אחרי 4 ימים שהתקבלה לעבודה שהיא בחודש שלישי".

הכוונה היא לארבעה ימים ממועד תחילת העבודה (סעיף 8 לתצהיר אברהם). בשים לב לכך כי מתכונת העבודה היתה בת חמישה ימים (סעיף 6 לחוזה ההעסקה - נספח א' לתצהיר התובעת) ולכך שהתובעת נעדרה מעבודתה ביום 12.7.09 (סעיף 13 לתצהירה) - הרי עדותו של אברהם תומכת בגרסת התובעת.

16. לפי התובעת, כעבור עשר דקות מהמועד בו מסרה לאברהם על דבר הריונה, נדרשה להשתתף בפגישה שהתקיימה בו במועד - היינו ביום 14.7.09 - בנוכחות אברהם, ולדמן ובז'ז'ינסקי (להלן - הפגישה).

גרסתה של התובעת לפיה הפגישה התקיימה מספר דקות לאחר שנתנה לאברהם הודעה על הריונה - לא נסתרה.

היא עולה בקנה אחד עם קביעתנו כי מסירת ההודעה על ההריון נעשתה ביום 14.7.09 ובהתחשב בעובדה שתוכנה של הפגישה נסב על הריונה של התובעת. הנה כי כן, אנו קובעים כי הפגישה התקיימה מספר דקות לאחר שמסרה התובעת לאברהם על דבר הריונה.

עוד אנו קובעים - ועל כך אין חולק - כי התובעת לא זומנה לפגישה בכתב ולא ניתנה לה שהות להתכונן אליה או להגיע אליה עם ליווי או כשהיא מיוצגת.

17. הנתבעת ערכה תרשומת של הפגישה (נספח 7 לתצהיר אברהם; נספח 8 לתצהיר ולדמן). לא היתה מחלוקת כי התרשומת משקפת את עיקרי הדברים שנאמרו בפגישה. כך גם העידה התובעת (עמוד 9 לפרוטוקול).

כעולה מהתרשומת, עומתה התובעת עם הודעתה בדבר הריונה ועם כך שלא מסרה הודעה על הריונה עובר לתחילת עבודתה בנתבעת. נציגי הנתבעת העלו בפני התובעת את הקושי הניצב בפני הנתבעת בשל עומס העבודה במחלקה ובשל כך שעד שתוכשר התובעת, תצא לחופשת לידה.

18. אנו קובעים כי מטרת הפגישה היתה להביא לסיום העסקת התובעת בנתבעת. אמנם לא נאמר לתובעת מפורשות בפגישה כי היא מפוטרת. תחת זאת, הוצג הדבר כמתן הזדמנות לתובעת להציג את עמדתה.

הפגישה הסתיימה עם סיכום לפיו התובעת תחליט האם היא ממשיכה בתפקידה או לא. אלא שתוכנה של הפגישה מעלה כי הנתבעת לא היתה מעונינת עוד בהמשך העסקת התובעת. כך, הוסבר לתובעת כי המשך עבודתה במחלקה לא יאפשר למחלקה לעמוד בפרויקטי החירום. כך, נאמר לתובעת כי מן הראוי היה שתגלה את דבר הריונה עובר לקליטתה לעבודה במחלקה.

אין לקבל את נסיונה של הנתבעת להציג את הדברים ככאלה שבהם ההחלטה על המשך העבודה - הועברה לתובעת.

התובעת לא ביקשה להתפטר מיזמתה. הנתבעת היא שיזמה את הפגישה. לא ברור איזו תכלית ביקשה הנתבעת להשיג בפגישה, אם לא את סיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.

במקום לפטר את התובעת, העבירה הנתבעת לתובעת את ההחלטה בדבר המשך ההעסקה, תוך שמתוכן הדברים שנאמרו לתובעת בפגישה ניתן להבין כי הנתבעת אינה מעוניינת בהמשך ההעסקה.

אנו דוחים את טענת ולדמן בעדותו לפיה אילו ביקשה התובעת להמשיך לעבוד בתפקיד - היתה הנתבעת מאפשרת זאת (עמוד 18 לפרוטוקול).

אנו מעדיפים את גרסתה של התובעת כי הדברים שנאמרו בפגישה לא היו שחור על גבי לבן והיא הבינה כי מצופה ממנה לעזוב (עמוד 9 לפרוטוקול). 

גרסת התובעת עולה בקנה אחד עם כלל הדברים שנרשמו בתרשומת. היא ניתנת להסבר בכך שהנתבעת, לאור הריונה של התובעת, חששה אולי לפטרה בצורה ברורה, ותחת זאת העדיפה לגלגל את כדור סיום ההעסקה אל התובעת, תוך שהתובעת מבינה כי אין רצון בהמשך העסקתה (סעיף 18 לתצהיר התובעת).

היא עולה בקנה אחד גם עם נסיבות קליטת התובעת לעבודה – היינו קליטתה לתפקיד שחייב עבודה רציפה.

המסקנה כי מטרת הפגישה היתה לסיים את יחסי עובד מעביד עם התובעת, זוכה לעיגון מדבריו של ולדמן בעדותו, שם ציין כי מצא לנכון לערוך תרשומת של הפגישה שכן כך הוא נוהג לעשות בכל שיחה מסוג זה שיש לה משמעויות עתידיות, בכל שימוע שהוא עורך לעובד לגבי סיום עבודה ובכל ועדת משמעת (עמוד 18 לפרוטוקול).      

19. אנו דוחים את טענת התובעת כי במהלך הפגישה צעק עליה אברהם באופן ברוטלי וכי נציגי הנתבעת בפגישה התנפלו עליה מילולית (סעיף 16 לתצהיר התובעת).

ראשית, ולדמן ואברהם הכחישו טענות אלו של התובעת (סעיף 12 לתצהיר אברהם; עדות ולדמן בעמוד 19 לפרוטוקול; סעיף 17 לתצהירו).

שנית, גרסתה של התובעת לא היתה עקבית בענין זה. זאת מאחר ובעדותה ציינה כי השיחה לא התנהלה בצעקות מסוג זה שהסביבה שומעת אותם אלא כוונתה בצעקות היא ל"...גישה שמאשימים אותך על כל דבר שהוא כל הבעיות של חברת חשמל וכל מה שהיה והולך להיות זה הכל בגללך ובגלל ההריון שלך" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 5-7).

עוד הוסיפה כי לא חשה פחד או חרדה בפגישה (עדותה בעמוד 11 לפרוטוקול). אנו קובעים כי מי מנציגי הנתבעת לא צעק בפגישה על התובעת ולא התנפל עליה מילולית.

עוד אנו קובעים כי טענת התובעת כי בפגישה הוטח בה על ידי אברהם שהיא שקרנית וכן שהיא "בזיון של עובדת" (סעיף 16 לתצהירה) - לא הוכח.

אימרות אלו אינן נזכרות בתרשומת, אשר את תוכנה אישרה התובעת כמשקף את האופן בו התנהלה הפגישה. התובעת לא הציגה תרשומת נגדית המשקפת את תוכן הפגישה. בנוסף, ולדמן ואברהם הכחישו בתצהיריהם כי הוטחו בתובעת עלבונות.

נסיבות סיום יחסי עובד-מעביד

20. הוכח בפנינו כי התובעת פוטרה על ידי הנתבעת. הדבר ארע ביום 15.7.09, יום לאחר הפגישה. מקובלת עלינו גרסת התובעת, לפיה ביום זה הגיעה לעבודה ובז'ז'ינסקי נטל ממנה את כרטיס העובד (סעיף 25 לתצהיר התובעת; עדותה בעמוד 9 לפרוטוקול).

21. גרסתה של הנתבעת לפיה התובעת התפטרה - לא הוכחה כלל ועיקר. ראשית, גרסה זו לא היתה עקבית. ולדמן טען בתצהירו כי התובעת התפטרה בהודעה שמסרה לו ביום 15.7.09.

ולדמן אף מפנה בתצהירו לתרשומת בכתב יד בענין זה שנטען כי נרשמה על ידו (סעיפים 15 ו-18 לתצהירו; נספח 9 לתצהירו). אלא שבעדותו הבהיר ולדמן כי מדובר בטעות בתצהיר וכי הודעת ההתפטרות נמסרה על ידי התובעת לבז'זינסקי, וכי בז'ז'ינסקי הוא שרשם את התרשומת בכתב יד (עדות ולדמן בעמוד 19 לפרוטוקול).

שנית, אף אם נכונה הטענה כי הודעת ההתפטרות נמסרה לבז'ז'ינסקי, לא ברור מדוע לא ניתנה עדות מטעמו.

הנתבעת לא הסבירה מדוע לא כללה אותו בין עדיה. מכאן, שדבריו של ולדמן הם עדות מפי השמועה שאין להעדיפה על גרסתה של התובעת, שהעידה בפנינו.

גרסתה של התובעת אף היתה סבירה בעיננו. היא הסבירה כי לא היה לה אינטרס כלכלי להתפטר כאשר היא בהריון (עדותה בעמוד 12 לפרוטוקול; סעיפים 25-27 לתצהירה). אשר על כן, אנו קובעים כי התובעת פוטרה ביום 15.7.09 על ידי הנתבעת בעת  שבז'ז'ינסקי נטל ממנה את כרטיס העובד שלה.

22. עוד אנו קובעים כי פיטורי התובעת היו אך בשל הריונה. הנתבעת לא טענה - וממילא לא הוכיחה - כי חוסר שביעות רצון מתפקודה המקצועי של התובעת היווה שיקול בבואה להחליט על פיטוריה.

האם נפל פגם בפיטורי התובעת

23. פיטורי התובעת נעשו מבלי שקויים לה שימוע כדין עובר לפיטורים. אנו קובעים כי הפגישה שנערכה ביום 14.7.09 לא היתה בגדר שימוע כדין כאמור. כך, התובעת לא זומנה אליו מבעוד מועד, אלא נדרשה להשתתף בפגישה בהתראה של מספר דקות.

כך, לתובעת לא ניתנה אפשרות להתכונן לפגישה או להגיע אליה כשהיא מיוצגת, ולא נאמר לה מראש מה יהיה תוכנה.

יש לזכור כי בפגישה לא נאמר לתובעת שהיא מפוטרת. אמנם, ניתן לה להבין שהנתבעת אינה מעוניינת עוד בהמשך עבודתה, אולם פיטורים מפורשים לא היו בשיחה.

גם לא נאמר בה ששוקלים לפטר את התובעת. גם מטעם זה אין לומר כי מדובר בשימוע כדין עובר לפיטורים. בשל פיטורי התובעת מבלי שקויים לה שימוע כדין, זכאית התובעת לפיצוי.

בשוקלנו את גובהו של הפיצוי, הבאנו בחשבון את העובדה, מחד, כי התובעת הועסקה מספר בודד של ימים, ומאידך, את העובדה שמדובר בפיטורי אשה בהריון אשר עשויה היתה - למרבה הצער -  להתקל בקשיים בהשתלבות במקום עבודה אחר.

לאור גובה שכרה הקובע של התובעת, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בשל פיטוריה מבלי שקויים לה שימוע בסך של 20,000 ש"ח.

24. נבהיר, כי הגם שקבענו כי נפל פגם בעצם אי קיום שימוע כדין לתובעת, לא מצאנו כי נפל פגם בכך שהתובעת פוטרה בשל הריונה.

לאור העובדה כי התובעת נקלטה לצורך פרויקט חירום דחוף, במחלקה בה היה מחסור בכח אדם, לתפקיד שחייב זמינות לעבודה רציפה במקום עובדות שיצאו לחופשת לידה או היו צפויות לצאת לחופשת לידה תוך זמן קצר - היה על התובע להודיע לנתבעת, לפני שהתקבלה לתפקיד – על דבר הריונה.

כאמור, התובעת ידעה על ההריון לפני תחילת עבודתה, אך לא מצאה לנכון להודיע על כך לנתבעת על אף שהדרישות המיוחדות מהתפקיד הובהרו לה בראיון שנערך לה על ידי אברהם ביום 2.7.09.

בכך נהגה התובעת בחוסר תום לב כלפי הנתבעת, שכן זמינותה בתקופת הריונה ובעת חופשת הלידה המתוכננת היתה רלוונטית לתפקיד אליו התקבלה (ע"ע (ארצי) 363/07 ארביב – פואמיקס בע"מ, פס' 1 ו-2(ב) לפסק דינו של הנשיא אדלר, פסקה 29 לפסק דינה של השופטת רוזנפלד (26.5.2010) (להלן – ענין ארביב)).

זאת, משהוברר בפנינו כי התובעת לא יכולה היתה לבצע את תפקידה - על מאפייניו המיוחדים כפי שקבענו אותם לעיל - אילו יצאה לחופשת לידה.

ולדמן העיד כי הכשרת התובעת אמורה היתה להתמשך זמן ממושך, כאשר היכולת העצמאית של העובד מושגת בחלוף בין שנה לשנתיים (עדותו בעמוד 17 לפרוטוקול).

גרסה זו זוכה לחיזוק מדבריו של אברהם בפגישה מיום 14.7.09, שם ציין כי תקופת ההכשרה לתפקיד היא כמעט שנה.

ודוק, אף כי קבענו כי הפגישה מיום 14.7.09 לא היתה בגדר שימוע כדין לפני פיטורים, כן שוכנענו כי הדברים שנאמרו בה על ידי נציגי הנתבעת - שם ציינו את הקושי בו תעמוד המחלקה משהתברר כי התובעת, בשל הריונה, לא תוכל למלא את התפקיד אליו גויסה - שיקפו חשש אמיתי של הנתבעת.

זאת, משהדברים עולים בקנה אחד עם קביעותינו באשר לאופי התפקיד ומאפייניו הייחודיים כפי שפורטו לעיל. ברי כי הלידה ביום 16.12.09 ושהות בחופשת לידה שארכה לא ברור, לא היו מאפשרים השלמת הכשרת התובעת.

עוד יש לזכור כי גיוסה של התובעת בא לשם החלפת עובדות שיצאו לחופשת לידה או אמורות היו לצאת לחופשת לידה תוך זמן קצר (ענין ארביב, פסקה 2(ב) לפסק דינו של הנשיא אדלר).

התובעת לא סתרה את טענת הנתבעת כי יציאת התובעת לחופשת לידה לא היתה מאפשרת למחלקה לעמוד ביעדים הדחופים שלאורם נדרש גיוסה של התובעת לתפקיד מלכתחילה.

כך, לא הוכח בפנינו כי שתי העובדות במחלקה - אחת שיצאה לחופשת לידה והשניה שצפויה היתה לצאת לחופשת לידה זמן קצר לאחר תחילת עבודת התובעת - היו אמורות לשוב מחופשת הלידה עובר למועד הלידה המשוער של התובעת.

בענין זה העיד אברהם כי תקופת שהיית העובדות בחופשת לידה לא היתה ידועה מראש, ולא נפלה מחמישה חודשים או חצי שנה (עדותו בעמודים 13-14 לפרוטוקול).

כל זאת, על רקע העובדה כי המחלקה היתה זקוקה באופן דחוף לעבודה רציפה שתבוצע על ידי התובעת. מכאן, שפיטורי התובעת בשל הריונה לא עמדו בסתירה לחוק השוויון (סעיף 2(ג) לחוק השוויון).

אשר על כן, התביעה לפיצוי בשל הפרת חוק השוויון - אותו העמידה התובעת על סך של 70,467.64 ש"ח - נדחית. יצויין כי בענייננו אין תחולה להוראת סעיף 9 לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954, שכן התובעת הועסקה בנתבעת תקופה קצרה מששה חודשים.

25. לא מצאנו לפסוק לתובעת פיצוי על עגמת נפש, לו עתרה. פיצוי שכזה ייפסק במקרים נדירים, ולא מצאנו כי המקרה דנן הוא אחד מהם.

כאמור, פיטורי התובעת בשל הריונה היו מטעמים מספקים. בענין זה יש להזכיר גם כי דחינו את טענת התובעת בדבר צעקות והטחת עלבונות כנגדה בפגישה מיום 14.7.09. באשר לעובדה כי פוטרה לאלתר ללא שימוע – פסקנו לתובעת פיצוי נפרד בענין זה, ואין מקום לשוב ולפסקו בראש נזק של פיצוי בגין עגמת נפש (סעיף 35 לכתב התביעה).

26. משלא נפל פגם בכך שהתובעת פוטרה בשל הריונה, אין היא זכאית לפיצוי לו עתרה בגין אבדן הכנסה לתקופה שתחילתה עם פיטוריה מהנתבעת וסיומה חודשיים לאחר שהיתה חוזרת מחופשת לידה.

מעבר לדרוש נציין כי ככל שהתובעת זכאית לפיצוי כזה - ולא כך אנו קובעים - הרי הנתבעת לא סתרה את הבסיס לחישוב הסכום הנתבע על ידי התובעת, היינו 10 חודשי הפסד הכנסה כפול 4,428.51 ש"ח, ובניכוי 21,657 ש"ח אותם טוענת התובעת כי השתכרה בפועל בתקופה זו.

בעניין זה יצויין כי השכר הקובע היה מוסכם על הצדדים. באשר לסכום אותו נטען כי התובעת השתכרה בתקופה האמורה - הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת השתכרה סכום אחר או כי יכולה היתה להשתכר יותר. יצויין כי התובעת לא נחקרה כלל, בעת חקירתה הנגדית, על עניין זה.

סוף דבר

27. התביעה לפיצוי בגין אי קיום שימוע עובר לפיטורי התובעת - מתקבלת, באופן שאנו פוסקים לתובעת סך של 20,000 ש"ח. סכום זה ישולם לידי התובעת תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק הדין לנתבעת. יתר רכיבי התביעה נדחים.

28. כן אנו פוסקים לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ש"ח וכן שכ"ט באי כוחה בסך כולל של 4,000 ש"ח.  סכומים אלו ישולמו לתובעת על ידי הנתבעת תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק הדין לנתבעת.

29. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ג' אדר ב תשע"ד, (05 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

יעקב קב ונקי - נציג מעבידים   אסף הראל, שופט   מרדכי רון - נציג עובדים

ליחצו כאן והכנסו לפורום הגדול בישראל לדיני עבודה!