הכרה ביחסי עובד מעביד מול פרילנסר

בתאריך 09.06.2014 ניתן פסק דין על ידי בית הדין האזורי לעבודה בת"א, במסגרת הליך ס"ע 20280-01-12 ברוך יניב נגד בית הבשר גינדי בע"מ.

בסקירה שלפניך תקציר המפרט אודות העובדות המרכזיות בפסק הדין והסיבות שהובילו את בית הדין להכריע לטובת קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לחברה הנתבעת.

פסק הדין עסק בנושא העולה תכופות בבתי הדין לעבודה והוא קיומם של יחסי עובד מעביד, כאשר העובד החל את עבודתו על תקן פרילנסר, זאת אומרת כעובד חופשי שאין לו יחסי עובד מעביד עם מקום העבודה.

התובע הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בסך 756,815 ₪ בטענה כי הוא זכאי לתגמולים הניתנים לעובד כגון תשלום בגין פנסיה, דמי חופשה, וכיוצא בזה.

תקופת הקשר בין התובע לנתבעת הייתה משנת 2000 עד לשנת 2012 כאשר התובע עבד אצל הנתבעת כאיש מכירות למוצרי בשר.

התובע עבד ממשרדי החברה ופעל בהתאם להנחיות החברה בנושאי תשלום. את שכרו הרוויח התובע לפי עמלות אותן קיבל בכל חודש, כך ששכרו השתנה מפעם לפעם בהתאם להצלחותיו. במקביל, עבד התובע כעצמאי ואף פתח מסעדה בתקופת עבודתו עם הנתבעת אך זו נסגרה לאחר שנתיים.

הנתבעת היא חברה העוסקת ביצור ושיווק בשר לבתי עסק, המעסיקה 26 עובדים שכירים לרבות אנשי מכירות.

לטענתה, התובע ביקש לעבוד עמה במסגרת העסקה חופשית, לאור עסקיו הנוספים. עוד טענה הנתבעת כי בין הצדדים לא מתקיימת מערכת יחסים של עובד ומעביד, בעיקר משום שהתובע לא פקד את משרדיה, לעיתים תכופות בתקופות מסוימות בשל עסקיו הנוספים, כך שלא הייתה לה שליטה מלאה עליו.

השאלה עליה נדרש בית הדין להשיב היא האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד. ככל שהתשובה היא חיובית, הרי שהתובע יהיה זכאי לכל אותן זכויות של עובד שכיר לפי חוקי העבודה.

בית הדין עשה שימוש במבחנים הנהוגים, כפי שהתפתחו גם בפסיקה קודמת, על מנת לבחון האם מתקיימים בין צדדים יחסי עובד מעביד.

מטרת המבחנים היא לקבל תמונה כוללת על מערכת היחסים, ובאמצעותם ניתן להכריע בשאלת קיומם של יחסי עבודה כאמור.

מבחן ההשתלבות - הפן החיובי

נקבע כי התובע ביצע את עבודתו במשך אחת עשרה שנים, כאשר תפקידו היה למכור מוצרים, להוציא הזמנות ולבצע גבייה לטובת הנתבעת.

עוד נקבע כי בתקופת הקשר עם התובע, העסיקה התובעת עוד שני סוכני מכירות כשכירים.

בית הדין השתכנע כי הנתבעת היא מפעל אשר התובע השתלב בו, שכן פעולותיו בוצעו במסגרת הפעילות היומיומית של הנתבעת והוא היווה חלק אינטגראלי ממנה.

מבחן ההשתלבות - הפן השלילי

להבדיל מהמבחן החיובי, מטרתו של המבחן השלישי היא להראות כי העובד הוא חיצוני למקום העבודה ולא חלק אינטגרלי ממנו.

בנסיבות האמורות, התובע ניהל תיק עצמאי במס הכנסה ודיווח על הוצאות לרשויות המס בהתאם. הוא מימן בעצמו את הוצאות המשרד ולכל דורש, מסר כי הוא עצמאי.

כל הסממנים הללו אכן מעידים כי העובד הוא עצמאי. אף על פי כן, בית הדין קבע כי אין בכך כדי לשלול את זכויותיו כעובד רגיל.

ראשית קבע בית הדין, כי דיווחים לרשויות המס עשויים להעיד על חוסר הגינות מטעם התובע, אך אם ניתן לחשב את התגמולים מהם נהנה ולערוך השוואה לסכומים אותם היה מקבל אילו היה שכיר, אזי לא יהיה לדיווח העצמאי נפקות גדולה.

שנית, למרות שהתובע החזיק בעסק נוסף לאורך תקופה מסוימת, עדיין עיקר הכנסותיו הגיעו מהנתבעת. בית הדין גם נתן משקל לעובדה שהעובד המשיך לעובד באופן רציף עם הנתבעת וללא הפסקות. לבסוף נקבע כי עובד הוא עניין שבסטטוס והוא אינו נתון לקביעת הצדדים והגדרתם.

מבחן ביצוע העבודה, מבחן הקשר האישי ומבחן הכפיפות

למרות שהתובע היה גמיש בזמני הגעתו לעבודה, הוכח כי הוא אכן שהה במשרדי הנתבעת לפחות שלוש פעמים בשבוע, לרבות בימי שישי וזאת לבקשת הנתבעת.

בנוסף הוכח לבית הדין, כי אנשי המכירות השכירים במקום הם גמישים בהעסקתם ולעתים עובדים מחוץ למפעל. לכן העובדה שהעובד לא תמיד נמצא במשרד בפועל, לא שוללת את הכרתו כעובד.

התובע אמנם החזיק במכשיר טלפון אך שילם עליו מכספו, זאת להבדיל משאר אנשי המכירות. לתובע לא היו כלי עבודה משלו ואת המשלוחים וההפצות הוא ביצע בעזרת משאיות ומכשירים שסופקו לו על ידי הנתבעת. גם הבשר המשווק אוחסן אף הוא במחסני הנתבעת בלבד.

בתקופת הקשר בין הצדדים, התובע דיווח לנתבעת על היעדרויות הצפויות, לרבות כאשר יצא לחופשות ובה בעת עובדי החברה סייעו לו בעת שנעדר. כל אלו מעידים על שהתובע היה מפוקח והשתלב בצורה מלאה במארג המשרדי.

עוד הוכח לבית הדין כי העבודה בפועל אותה ביצע התובע, הייתה זהה לעבודתם של שאר סוכני המכירות, אפילו שאלו היו שכירים. לאור כל אלו, קבע בית הדין כי התובע היה בפיקוח הנתבעת ופעל על פי הנחיותיה.

התשלום, מבחן השליטה על הרווחים ומבחן התלות הכלכלית

את הכספים אשר גבה התובע עבור החברה, לא קיבל לידיו אלא העבירם לנתבעת, דבר המוכיח כי התובע היה תלוי מבחינה כלכלית בנתבעת.

בנוסף, הלקוחות מולם עבד היו לקוחות של החברה והתובע פעל על פי הנחיות שנתנו לו על ידי הנתבעת, מכאן שהנתבעת היא ששלטה על מעשיו והוא פעל לפי הנחיות ישירות ממנהליה.

סיכום פסיקתו של בית הדין

בעקבות המבחנים הללו, בית הדין הגיע למסקנה כי בין הצדדים מתקיימים יחסי עובד מעביד ואפילו שהעסקת התובע ניחנה בסממנים עצמאיים, הוא עדיין השתלב במערך החברה והיווה חוליה חשובה מאוד, כעובד פעיל במשך תקופה מאוד ארוכה.

התובענה התקבלה לרבות שכר חופשה, דמי הבראה ופנסיה אשר להם זכאי כל עובד.

קיראו עוד: בן 81 הוכר כעובד שכיר   תביעה להכרה ביחסי עבודה בזמן התמחות ברפואת שיניים

יש לך שאלות לגבי הכרה ביחסי עובד מעביד מול פרילנסר?
ליחצו כאן לפניה וקבלת יעוץ משפטי אישי מעורך דין מיומן!