שליח (פרילנסר) בסלקום הוכר כעובד מן המניין

מעשה בשליח שהועסק במתכונת פרילנסר בעבודת שליחויות עבור חברת סלקום, בלא שהיו בינו לבין החברה יחסי עובד מעביד.

לאחר 10 שנים הסתיימו הוחלט על הפסקת העבודה מול השליח, והאחרון פנה לקבלת ייעוץ משפטי שבעקבותיו הומלץ לו להגיש תביעה לבית הדין לעבודה, בדרישה לקבל הכרה בזכויותיו כעובד מן המניין.

בית הדין לעבודה פסק לאחרונה בתביעתו בהליך ס"ע 19066-01-12 איליאגוייב נ' סלקום ישראל בע"מ.

הנסיבות שהובילו להגשת התביעה

התובע עבד כשליח אצל הנתבעת, חברת סלקום במשך 10 שנים רצופות. התובע טען כי בנסיבות יחסי העסקה ביניהם הוא זכאי להכרה רטרואקטיבית כעובד מן המניין. 

בין היתר טען העובד כי קיבל הוראות ממנהלים מטעם התובע, הוא קיבל מתנות בחגים, עבד בשעות מסודרות וקבועות אצל הנתבעת, ואף היה חלק אינטגראלי מהצוות האמון על שליחויות מטעמה.

כל אלו, לשיטתו, מקנים לו עילה להכרה מלאה ביחסי עבודה מול סלקום.

התובע הגיש תביעה בסך כולל של למעלה מ-500,000 ₪.

סכום התביעה כולל פיצויי פיטורין, דמי הבראה, חופשה, פנסיה ושאר זכויות סוציאליות המשולמות לעובדים שכירים בעת פיטורייהם.

הנתבעת מנגד שללה את טענותיו. לשיטתה אין להכיר בתובע כעובד מכוח היחסים שהיו ביניהם והסכמתם.

בנוסף, לא הסתפקה הנתבעת בהתגוננות גרידא, אלא אף הגישה נגד התובע תביעה שכנגד בטענה שהוא הפר עמה חוזה בעצם הגשת התביעה להכרה כעובד, ועל כן העמידה את התביעה שכנגד ע"ס 750,000 ₪.

הכרה ביחסי עובד מעביד מול פרילנסר

לאורך השנים האחרונות מרבה בית הדין לעבודה לעסוק בשאלות של החלת יחסי עובד מעביד בין מעסיקים לפרילנסרים.

לרוב המקרים המגיעים לפתחו של בית הדין בסיסי משותף.

יחסי עבודה מסתיימים ואז מוגשת תביעה נגד המעסיק בדרישה להכיר בעובד, שהיה פרילנסר לכאורה, כעובד מן המניין.

כמעט בכל המקרים התובע נהג להוציא לחברה שהעסיקה אותו חשבונית מס לפי דרישת החוק מעובדים עצמאיים, ובחלק מהמקרים היה התובע חתום על הסכם עבודה המציין כי לא חלים בינו לבין החברה יחסי עבודה.

הכרעת בית הדין לגבי החלת יחסי עבודה במקרה הנדון

בית הדין בחן את מרקם היחסים בין התובע לבין חברת סלקום, לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה לאורך השנים.

בפסק הדין נקבע כי התובע לא היה רק "שליח" אלא ביצע עבודות מורכבות יותר, כגון שליחויות רגישות הנוגעות לאיסוף כספים ואף הפקדתם. בנוסף, עסק בשליחויות משפטיות לטובת הנתבעת.

עוד נקבע כי התובע אף הועסק על ידי חברת סלקום בביצוע עבודה מנהלית, מה שמעיד על יתר אמון בו.

אך הראיה לכך שיש להכיר בתובע כעובד, היא העובדה שהנתבעת הודתה בכך שהיא הציעה לו כמה וכמה פעמים לעבוד אצלה כעובד מן המניין.

בנוסף, התייחס בית הדין לשורה של מעשים מטעם הנתבעת שמעידים על כך שהנתבעת ראתה בתובע כעובד:

"השתלבותו של התובע במפעלה של הנתבעת ניתן ללמוד גם מסממנים נוספים, ובין היתר: העובדה שהתובע הוזמן והשתתף באירועים חברתיים שונים שארגנה הנתבעת לעובדיה, כגון טיולים, ימי כיף, ימי גיבוש וכו'.

העבודה שהוזמן ונהג להשתתף בפעילות התנדבותית שביצעה. העובדה שקיבל מהנתבעת "כרטיס עובד". והעובדה שקיבל מתנות בחגים, אף אם לטענת הנתבעת לא מדובר היה במתנות זהות לחלוטין לאלה שקיבלו עובדיה".

התובע אף קיבל מהנתבעת חופשה בתשלום לאחר שאביו נפטר. מעשה זה הוא מעשה חריג ולא נהוג כאשר מדובר ביחסים של פרילנסר ומעסיק. גם לכך נתן בית הדין משקל רב.

בית הדין התייחס גם למערכת היחסים בין התובע לנתבע, והעובדה כי הנתבע היה כפוף לחלוטין להוראות הנתבעת:

"התובע ביצע את עבודתו בעצמו, ללא העזרות בעובדים נוספים. יתירה מכך, לפי עדותו, הנתבעת לא רק שידעה שאינו נותן שירותים לצדדים שלישיים כלשהם, אלא אף אסרה עליו במפורש ליתן שירותים שכאלה ואפילו אסרה עליו לקחת נוסעים נוספים ברכבו מבלי לקבל לכך אישור מוקדם, אלא במקרים שבהם מדובר היה בעובדי הנתבעת שהסעתם נדרשה על ידי הנתבעת".

בית הדין דחה את טענת הנתבעת לפיה התובע ביצע את עבודתו ברכבו הפרטי. לטענתה עובדה זו מעידה על כך שאין מדובר במערכת יחסים של עובד ומעביד.

ראוי יהיה להציג את נימוקו של בית הדין בנושא:

"כידוע, עובדים רבים נדרשים על ידי מעסיקיהם ובמסגרת המצופה מהם במהלך העבודה, לצאת ממשרדי המעסיק ולהתנייד, כשלא פעם רוב רובה של העבודה מבוצעת "בשטח".

חלק מעובדים אלה אכן מקבלים רכב מהמעסיק לצורך כך, אך לא מעטים הם אלה העושים שימוש ברכבם הפרטי, תוך שהם מקבלים ממעסיקם "החזרי הוצאות רכב", בגובה קבוע או משתנה, שמטרתם לשפות אותם על עצם רכישת הרכב ועל אחזקתו השוטפת.

מכאן, בניגוד לטענת הנתבעת, עצם העובדה שאדם המועסק במשרה מלאה אצל מעסיק אחד מתבקש לעשות שימוש אינטנסיבי ברכבו הפרטי לצורך עבודתו אינה מצדיקה כשלעצמה אי-הכרה בו כעובד".

בנוסף, קבע בית הדין לעבודה כי העובדה שהתובע הועסק ברציפות למשך 10 שנים, באותן השעות אצל התובעת, רק מחזקת את עמדתו ותביעתו להכרה ביחסי עבודה.

לבסוף, בית הדין קיבל את תביעת התובע והורה לחברת סלקום ישראל בע"מ לפצותו בסך כולל של 216,471 ₪, בגין פיצוי פיטורין, הלנת פיצויי פיטורין, דמי חגים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

פרילנסר יש לך שאלות לגבי החלת יחסי עבודה?