{if 0} {/if}
|
ככלל, יש לחשב את גמול השעות הנוספות של העובד בהתבסס על השכר הרגיל שלו. כך קובע סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951.
אולם, מאחר ששכרם של עובדים רבים במשק מורכב משכר בסיסי בתוספת עמלות מכירה, התעוררה השאלה האם השכר הרגיל שלהם לצורך חישוב שעות נוספות כולל גם את עמלות המכירה שלהם, או רק את השכר הבסיסי בלבד.
חוק שעות עבודה ומנוחה איננו עונה על שאלה זו במישרין, אולם הוא קובע בסעיף 18 שלו שהשכר הרגיל לצורך חישוב גמול שעות נוספות כולל גם את כל התוספות שהמעסיק משלם לעובדו.
לפיכך התעוררה השאלה האם תוספות השכר שמצויינות בסעיף 18 לחוק כוללות גם את עמלות המכירה של העובד, כך שיש לכלול גם את העמלות הללו במסגרת שכר העבודה הרגיל לצורך חישוב גמול השעות הנוספות.
שאלה זו נדונה בפסיקה במסגרת הליך בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגיש עובד שעבד כאיש מכירות באחד מסניפיה של חברת האופנה הידועה 'קסטרו' כנגד החברה, וזאת בהתבסס על עילות שונות, ולרבות בשל אי הכללת עמלות המכירה בשכר הרגיל לצורך חישוב גמול השעות הנוספות.
שכר העובד שנדון בתיק זה הורכב משכר בסיס שעתי, בצירוף עמלת מכירות שכונתה בתלוש השכר כתוספת מפעלית. טען שיש לכלול גם את עמלות המכירה שלו במסגרת השכר הרגיל שלו לצורך חישוב גמול השעות הנוספות, בעוד חברת קסטרו התנגדה לכך.
הליך זה התנהל בשתי ערכאות. בתחילה, בפני בית הדין האזורי לעבודה, במסגרת הליך סע"ש 3263-07-13 שחם נ' קסטרו שיווק 1985 בע"מ. ולאחר מכן בפני בית הדין הארצי לעבודה, במסגרת הליך הערעור שהגישה החברה על החלטת בית הדין האזורי בהליך ע"ע 7386-02-16 קסטרו נגד אור שחם.
בית הדין האזורי קיבל באופן חלקי את בקשת העובד וקבע, בין היתר, שניתן להגיש תביעה ייצוגית כנגד קסטרו בעילת אי הכללת עמלות המכירה בשכר הרגיל לצורך חישוב גמול השעות הנוספות.
בהחלטתו, ציין בית הדין האזורי את ההלכה הפסוקה לפיה יש לפרש את תוספות השכר שמצויינות בסעיף 18 לחוק באופן מרחיב, אשר כולל גם בונוסים ותוספות מותנות, לרבות תוספות שאינן מובאות בחשבון לצורך חוק פיצויי פיטורים.
בהסתמך על הלכה זו, וכן בהסתמך על ההלכה הנוספת, לפיה עמלות המכירה הן חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, כאמור בהליך ע"ע 170/03 עזרא נ' יה"ב פרויקטים, אזי מתחייבת המסקנה כי יש לכלול גם את עמלות המכירה בשכר הרגיל לצורך חישוב גמול שעות נוספות.
קסטרו הגישה ערעור בין היתר על החלטה זו בפני בית הדין הארצי לעבודה.
בית הדין הארצי קבע שמאחר שאין הגדרה אחידה של המונח שכר וזאת לא בחקיקה ולא בפסיקה, לא ניתן לקבוע באופן גורף שעמלות מכירה מהוות תמיד חלק מהשכר הרגיל לצורך חישוב גמול שעות נוספות, אלא יש לבחון כל מקרה ספציפי לגופו ובהתאם לנסיבותיו, ובכללן הנסיבות הבאות:
עוד נקבע כי גם באותם מקרים שבהם יימצא שעמלת מכירה אכן מהווה חלק מהשכר הרגיל לפי סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, אין להוסיף את כל עמלות בעד אותו חודש כמקשה אחת לשכר הרגיל לצורך חישוב גמול שעות נוספות בסוף החודש, כפי שקבע בית הדין האזורי, שכן משמעות הדבר היא תשלום עמלה לעובד גם אם לא ביצע כלל מכירות בשעות הנוספות, וזאת בניגוד להסכמת הצדדים כי העמלה היא תמורה להישג המכירה.
כמו כן, בנסיבות שבהן לא בהכרח מתבצעות מכירות במהלך שעות העבודה הרגילות, על פי דרך החישוב שהתווה בית הדין האזורי, עובד יהיה זכאי לתשלום עמלה בשעות נוספות גם אם לא ביצע מכירות בשעות העבודה הרגילות שקדמו לשעות העבודה הנוספות.
תחת זאת, יותר נכון להשוות את העמלה לשכר לפי כמות תוצרת, כך שאם למשל שיעור העמלה על מכירת מוצר הוא 10%, אזי ככל שהמוצר נמכר בשעת עבודה נוספת או במנוחה שבועית שיעור העמלה יהיה 12.5% או 15%.
לסיכום,
השאלה האם יש לכלול את עמלות המכירה בשכר הרגיל לצורך חישוב גמול השעות הנוספות תיקבע בנפרד בכל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו.
קראו עוד בנושא: האם עמלות מכירה נכללות בחישוב דמי חגים של עובדת שעתי?