פורום זכויות עובדים ודיני עבודה

אישתי עובדת למעלה משנתיים, במשרד.

יש לה מחלה כרונית מוכרת וידועה למנהלה, אשר מגבילה את יכולתה להתנייד, ונושא הנגשת המשרד עלה פעמים רבות במהלך עבודתה, אולם לא נעשה דבר עד לתחילת סגר הקורונה, והמעסיק הסתפק בהבטחות לטיפול בנושא "כשיתאפשר".

עם תחילת הסגר, אישתי הוצאה לחל"ת ונקראה לחזור לעבודה בתחילת השבוע הנוכחי.

בשיחה עם מנהלה, לפני החזרה לעבודה, בתשובה לשאלתה, ענה המנהל הישיר שלה שאכן בוצעו שיפוצים במשרד ושלא תדאג, כי "יהיה בסדר".

ביום ראשון אישתי חזרה למשרד, ואז גלתה שהשינויים שבוצעו למעשה הרעו את התנאים ובפועל אין לה אפשרות פיזית להגיע לעמדתה, או לצאת ממנה ולכל צורך ועניין מצב הנגישות במשרד הורע עוד יותר משהיה.

תשובת המנהל שלה כשפנתה אליו היתה שהיא מתלוננת סתם ושבכל מקרה תמיד לאנשים יש תלונות (!)
לאחר מפגש עם מנהלו הישיר של מנהלה, והמשך ההתעמרות מצד שני המנהלים, אשתי הודיעה להם שאין בכוונתה להמשיך לעבוד שם, בשל איבוד אמון מוחלט במערכת ובהנהלה.

שאלותי הן:

1. האם ניתן לטעון כי לא חזרה אחרי החל"ת, על אף שבבוקר החזרה "גיהצה" אצבע? והאם יש יתרון כלשהו למי שלא חזר מחל"ת, על פני דיווח על חזרה ואז התפטרות?

2. האם לגיטימי מצד המעסיק, במצב שכזה, באם ההנהלה תחליט להיות לעומתית, לדרוש את 30 ימי ההתראה מראש, ומה האפשרויות שלנו, בהתחשב במגבלת התנועה שנוצרה?