זוהר אביב נ' אורי ארצי - תביעה ותביעה שכנגד

‏בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו - סע (ת"א) 47835-06-11

ס"ע 47835-06-11, ס"ע 3597-05-12

לפני: כב' השופטת  ד"ר אריאלה גילצר-כץ

התובע והנתבע שכנגד: זוהר אביב, ת.ז. XXXXXXX ע"י ב"כ: עו"ד פיני אמיר

הנתבע והתובע שכנגד: אורי ארצי, ת.ז. XXXXXXX (טכנודור שערים אוטומטיים) ע"י ב"כ: עו"ד אילה תל-פז

חקיקה שאוזכרה:

• חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב-2002
• חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958
• חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951: סע'  26

פסק - דין

האם נותר המעביד חייב כספים לעובדו, לרבות בגין אי העברת כספי הפנסיה במועד, והאם על העובד לשפות את מעבידו בגין שימוש בטלפון נייד לאחר סיום יחסי עובד ומעביד ביניהם – אלו הן חלק מהסוגיות העומדות להכרעת בית הדין בתביעה ובתביעה שכנגד שבפני.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע הועסק על ידי הנתבע, העוסק בתחום שירות ומכירות של שערים אוטומטיים, מיום 1.3.10 כאיש מכירות.

2. ביום 4.4.11 הוצא לתובע מכתב פיטורים בזו הלשון (נספח 2 לכתב התביעה): "עקב ארגון העסק וארגון מצבת העובדים אנו נאלצים לפטר אותך. הפסקת עבודתך החל מתאריך 5.4.11."

טענות הצדדים

טענות התובע:

1. התובע פוטר מעבודתו ולכן זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 14,216 ₪.

2. בשל פיטוריו זכאי התובע לחלף הודעה מוקדמת בסך 8,769 ₪.

3. התובע לא קיבל את יתרת שכרו לחודש מרץ בסך 2,231 ₪ וכן את שכרו בגין חודש אפריל בסך 1,384 ₪.

4. הנתבע הלין את שכרו של התובע, על כן התובע זכאי לפיצויי הלנת שכר ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

5. התובע לא יצא לחופשה ולכן הוא זכאי לפדיון חופשה בעבור 12 ימי חופשה (7,192 ₪).

6. התובע השלים שנת עבודה בטרם סיים עבודתו אצל הנתבע ועל כן זכאי לדמי הבראה (2,106 ₪).

7. למרות שחלקו של התובע לפנסיה נוכה משכרו של התובע, כספים אלו לא הועברו לקרן הפנסיה. הגדיל הנתבע לעשות והשתמש בכספים שהופרשו לתובע על ידי מעסיקיו הקודמים כדי לקזז את ההפרשות לפנסיה והפיצויים המגיעים לו. התובע עותר לקבלת סך של 18,183 ₪ בגין כספים שלא הופרשו לפנסיה.

8. בשל התראת הפיטורים הקצרה נאלץ התובע ליטול הלוואות לצורך מילוי התחייבויותיו. התובע העמיד ראש נזק זה על סך 10,000 ₪ וכן סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע.

9. במעשיו הפר הנתבע את חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב – 2002 וכן את חוק הגנת השכר (תיקון 24).

10. בסך הכול נתבע סך של 82,796 ₪.

טענות הנתבע:

1. התובע הבטיח כי יגיע למחזורי מכירה של 150,000 ₪ מינימום לחודש ולאחר 3 שנים ל-350,000 ₪.

2. התובע דרש מהנתבע לשנות את שם העסק מ"היי פנס השרון" ל"טכנודור שערים אוטומטיים" והנתבע השקיע כספים רבים בשל כך.

3. התובע לא דאג לספק שירות ללקוחות ובכך פגע בלקוחות קיימים בעסק ובמוניטין של הנתבע. כתוצאה מהתנהגותו של התובע חברת הבנייה תדהר הפסיקה לעבוד עם הנתבע.

4. במקרה אחר התגלה כי מנוע התריס של לקוח לא היה תקין והתובע לא עשה דבר וכתוצאה מכך הפסיקה חברת האחזקה המתחזקת בניינים לעבוד עם הנתבע.

5. הנתבע ואשתו זימנו את התובע לשיחת הבהרה והתובע הודיע להם באותה פגישה כי הוא עוזב את העסק בסוף חודש פברואר כי אין לו "קארמה" טובה עם העסק. בכך התפטר התובע בשיחה זו.

6. מתוך רצון טוב ועל מנת שיוכל לקבל התובע דמי אבטלה, נתן לו הנתבע מכתב "פיטורין". מכתב תמים זה שימש את התובע כעוקץ לבסיס תביעה זו.

7. הנתבע שילם לתובע 5,000 ₪ בגין שכרו. הנתבע סיכם עם התובע כי יתרת שכרו תשולם לו עם השבת המחשב הנייד והטלפון הנייד.

8. למרות שהתובע סיים לעבוד אצל הנתבע, החיובים השונים המשיכו לזרום.

9. הנתבע שילם סך של 1,133.88 ₪ בעבור שימוש התובע בכביש 6 בגין חודשים 3/11 – 7/11.

10. מסוף פברואר 2011 ועד סוף אוגוסט 2011 ביצע התובע שיחות בטלפון הנייד בסך כולל של 1,602.6 ₪.

11. התובע המשיך להשתמש ברכב העסק לאחר סיום עבודתו ולצרכיו הפרטיים והנתבע נאלץ לשלם את צריכת הדלק בסך 3,005.44 ₪ וכן שילם בעבור אי החזרת הרכב השכור במועד בסך 718 ₪.

12. לתובע הייתה פוליסת ביטוח על שמו. בשל טעות לא הועברו הכספים (חלק מעביד) לחברת הביטוח. נתגלעה מחלוקת בין הנתבע וחברת הביטוח באשר לתשלומים בעבור התקופה שבה קיבל התובע דמי אבטלה. הנתבע הגיע להסדר עם עוה"ד מטעם חברת הביטוח לפיו ישלם את יתרת החוב ובכך יסלק את מלוא החוב.

13. התברר כי התובע העביר את הפוליסה למקום עבודתו החדש ומשך כספים מהפוליסה וכך למעשה הוא מבקש לקבל תשלום כפול בעבור הפנסיה ופיצויי הפיטורים.

14. מאחר שהתובע התפטר הוא אינו זכאי לחלף הודעה מוקדמת או לחלופין, אם נסתיימו יחסי עובד ומעביד בסוף חודש פברואר, הרי שתשלום משכורת 3/11 מהווה תשלום חלף הודעה מוקדמת.

15. על פי אישור רואה החשבון, חובו של הנתבע בגין חופשה והבראה עומד על סך 536 ₪. התובע נטל ימי חופשה ביתר.

16. עלות המחשב שלא הוחזר הִנה 3,500 ₪ ובנוסף עומדת לנתבע הזכות לקזז סך של 7,185 ₪, כמפורט לעיל.

עדויות:

שמעתי את עדות התובע ואת עדותו של הנתבע.

הכרעה:

1. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.

2. ראשית אציין, כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו של התובע. כך למשל, במהלך עדותו טען כי יש לו בעיות זיכרון (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 7 לעדות התובע), אולם בהמשך טען: "יש לי זיכרון מצויין" (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 12 לעדות התובע).

למרות עדותו של התובע כי לא דיברו איתו כלל על הפוליסה לרבות בדיון קדם המשפט (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 5-3 לעדות התובע), עיון בפרוטוקול דיון קדם המשפט מעלה כי במהלך הדיון הועלה עניין הפוליסה, בניגוד לדברי התובע. החמור מכך – התברר כי התובע משך את כספי הפיצויים בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע אולם לא טרח לגלות זאת לבית הדין.

נסיבות סיום העסקתו של התובע:

3. התרשמתי כי התובע אומנם לא היה מרוצה מהעבודה אצל הנתבע ונמנע מלתת שירות בעת הצורך. התובע, אשר שימש כאיש מכירות אצל הנתבע, לא יכול היה להתנער מחובתו, בעסק קטן כשל הנתבע, ליתן מענה במקרה הצורך. כך אירע בשני מקרים.

4. בעניין חברת תדהר העיד התובע בעצמו כי: "...התקשר לטלפון של אורי ואורי עשה FOLLOW UP לטלפון שלי, אני עניתי כי הוא היה בחו"ל, הציג עצמו כנציג ועד בית שאורי הבטיח לו איזו מערכת מסוימת שנמצאת בבניין שכן שהועד השני הזמין מחברת עופר שערים והוא לא קיבל את זה, אמרתי לו תשמע אולי אני יכול לעזור לתת לך הצעת מחיר הוא אמר שאורי הבטיח לו שזה יהיה ללא תשלום נוסף, בנקודה הזאת לא יכולתי לעשות שום דבר אמרתי לו שאני רושם הכל על דף וכשאורי יגיע מחו"ל הוא יטפל בך."

(עמ' 8 לפרוטוקול שורות 28-21 לעדות התובע)

5. זאת ועוד, העובדה שהתובע חזר לעבוד במקום עבודתו הקודם (חברת סנדור) ביום 10.4.11, בסמוך לאחר עזיבתו, מעידה כי התובע ביקש לעזוב. עדותו של הנתבע הייתה מהימנה בעיניי ולפיה התובע ביקש לשוחח עם הנתבע ואשתו לעניין רצונו לעזוב את הנתבע:

"כאמור כבר בתחילת חודש פברואר הודענו אני ואשתי כי זוהר לא מבצע עבודתו כנדרש ולא משקיע את המאמצים הנדרשים להגברת המכירות ובשיחה שנערכה בסוף חודש פברואר 2011 זוהר הודיע כי הוא מבין שהוא "לא מספק את הסחורה" וכי אין לו "קארמה" עם מקום העבודה עם מקום העבודה והוא עוזב." (סעיף 39 לתצהיר הנתבע)

6. עם זאת, הנתבע מסר בידי התובע מכתב פיטורים ובו הודעה על סיום עבודתו של התובע אצלו ולכן לתובע עומד הכלל של מסמך בכתב כנגד עדות בעל פה. מעדותו של התובע התברר כי התובע לא ביקש לקבל דמי אבטלה ולכן למכתב הפיטורים אין השלכות לקבלת כספים מהמל"ל.

7. לפיכך משהנתבע הוציא מכתב פיטורים עליו לשאת בהשלכות הכספיות של המכתב ואין לו להלין אלא על עצמו שהוציא מכתב זה לתובע.

8. נציין כי אם למעביד יש טרוניות כלפי עובד, זכותו לפטר אותו אולם הוא איננו רשאי לתבוע כספים בגין הבטחות להכנסות עתידיות שכביכול ניתנו לו על ידי העובד. אשר על כן, טענותיו של הנתבע בדבר הבטחתו של התובע להגיע למחזור מכירות מינימלי, אין בהן כדי להשליך על סיום מערכת היחסים שבין הצדדים.

9. התובע זכאי לסך של 14,216 ₪ בגין פיצויי פיטורים. לא הוצג על ידי הנתבע תחשיב נגדי. מסכום זה יש לקזז של 7,713 ₪ אשר נפדו על-ידי התובע (כמופיע בהודעת חברת הביטוח). אשר על כן על הנתבע לשלם לתובע סך של 6,503 ₪ בגין יתרת פיצויי פיטורים.

10. משבין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית באשר לנסיבות סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, אין מקום לפסוק הלנת פיצויי פיטורים.

חופשה שנתית:

11. על פי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951, חלה חובה על המעסיק לנהל פנקס חופשות בו מפורטים ימי החופשה בתשלום אשר נטלו עובדיו. נקבע כי מעסיק אשר אינו מנהל פנקס חופשות עליו נטל הראיה להוכיח כי אכן נתן לעובדו ימי חופשה בתשלום (דב"ע לד/17-3 רפאל אברג'יל - קורט אנסבך, פד"ע ה', 253).

12. מעיון בתלושי השכר עולה, כי נעשתה צבירה של ימי חופשה, מידי חודש בחודשו, אולם לא נכתב בתלושי השכר כי נוצלו ימי חופשה כנכתב במכתב מאת רואה החשבון.

13. אשר על כן על הנתבע לשלם לתובע סך של 7,192 ₪ בעבור 12 ימי חופשה. לא הוצג על ידי הנתבע תחשיב נגדי.

דמי הבראה:

14. הנתבע טוען כי לא שולמו דמי ההבראה בשל תשלום ביתר של חופשה. נוכח מסקנתי דעיל כי לא הוכח שהתובע ניצל ימי חופשה ביתר, על הנתבע לשלם לתובע דמי הבראה בסך 2,106 ₪. לא הוצג על ידי הנתבע תחשיב נגדי.

שכר עבודה לחודש 3/11:

15. בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע כי פוטר הלכה למעשה כבר בחודש 3/11 (24.3.11), אולם בחקירתו טען כי רק בחודש 4/11 ידע על פיטוריו ולא לפני כן (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 14-6 לעדות התובע).

מכרטסת דו"ח העסקאות שצורפה לכתב ההגנה (נספח ה') עולה כי בחודש 2/11 לא ביצע התובע עסקאות והעסקה האחרונה שנעשתה על ידו הייתה ביום 30.1.11. עובדה זו לא נסתרה על-ידי התובע. מסקנתנו, אם כן, שיחסי עובד ומעביד הסתיימו בסוף חודש 2/11. לכן, חודש 3/11 הנו תקופת ההודעה המוקדמת.

16. מתכתובת המסרונים שצורפה על ידי התובע עולה כי התובע שב ודרש את משכורת חודש 3/11 אולם הנתבע לא שילם לתובע את השכר לחודש 3/11. אשר על כן התובע זכאי לשכר חודש 3/11. הנתבע שילם לתובע 5,000 ₪ על חשבון שכר התובע ונותר חייב סך של 2,231 ₪, כנתבע בכתב התביעה.

שכר עבודה לחודש 4/11:

17. כאמור שוכנעתי כי התובע לא פוטר, אולם בשל מכתב הפיטורים חייבתי את הנתבע לשלם את פיצויי הפיטורים ואת רכיב ההודעה המוקדמת עד ליום 5.4.11, כאמור במכתב הפיטורים שניתן על-ידי הנתבע. אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובע סך של 1,384 ₪, כנתבע בכתב התביעה.

18. נוכח מסקנתי כי התובע לא עבד בחודשים מרץ-אפריל 2004, אין מקום לפסוק פיצוי בגין הלנת שכר.

פנסיה:

19. אין מחלוקת כי הנתבע ניכה משכרו של התובע כספים לקרן הפנסיה וכספים אלו לא הועברו מלכתחילה לקרן. מעדותו של הנתבע עלה: "אני חתמתי על הוראת קבע שזה יעבור לבנק, משום מה זה נתקע שם. ישב אצלי הסוכן ביטוח שלו, בא אלי הביתה בשביל לעשות לו, הוא אמר לי צריך להעביר את הביטוח ממקום העבודה הישן אליי, ישבתי עם הסוכן ביטוח שלו, נתתי לו את השיק הראשון של התשלום, אני חתמתי לו על הוראת קבע משום מה זה נתקע אצל הסוכן ביטוח שלו."

(עמ' 13 לפרוטוקול שורות 4-1 לעדות הנתבע)

התרשמתי כי אומנם הנתבע לא העביר את כספי הפוליסה בשל טעות (סעיף 39 לתצהיר הנתבע).

20. בעקבות צו שניתן על ידי ביה"ד לחברת הביטוח מנורה התברר, כי לתובע היו 2 פוליסות בחברת הביטוח וכי ביום 31.8.11 שלח הנתבע לחברת הביטוח פנייה ובה הסכמת הנתבע להעברת כספי הפוליסה לתובע (נספח 2 לסיכומי הנתבע).

מהודעת חברת הביטוח עולה כי ביום 13.1.13 פדה התובע את כספי הפיצויים שהיו מצויים בחברת הביטוח (נספח 3 לסיכומי הנתבע). התובע לא יידע את ביה"ד כי משך את כספי הפיצויים מחברת הביטוח.

מהודעת חברת הביטוח עולה כי כספי הפיצויים נפדו במלואם על-ידי התובע עוד ביום 13.1.13. מעיון בהודעת חברת הביטוח עולה כי הופרשו על-ידי הנתבע גם 13,259 ₪ בגין תגמולים ושונות.

בכתב התביעה נתבעו סך של 18,183 ₪ בגין אי הפרשה לפנסיה. לא הוגש חישוב נגדי. אשר על כן, על הנתבע להשלים לתובע סך של 4,924 ₪ בגין יתרת אי הפרשה לפנסיה.

אי חתימה על הודעה על תנאי העסקה:

21. על פי דין היה על הנתבע להמציא לתובע הודעה על תנאי עבודתו. הנתבע לא נהג כך ופעל בניגוד לדין. על פי הדין, במקרים כגון אלו הנטל עובר לנתבע באשר להוכחת תנאי עבודתו של התובע. אולם משלא נתבע כל רכיב בגין מעשה זה של הנתבע אין מקום לפסוק פיצוי בגין כך.

22. לפיכך וכאמור לעיל, כל טענותיו של הנתבע כי התובע התחייב להגיע לסך מכירות מינימלי דינן להידחות.

נזיקין ועוגמת נפש:

23. התובע לא הציג אישור כי אומנם נטל הלוואות לאחר שפוטר. זאת ועוד, התברר כי התובע מצא בתוך מספר ימים עבודה אחרת והתרשמנו כי התובע לא היה מרוצה מעבודתו, לכן בעזיבתו את עבודתו אצל הנתבע לא נגרמה לו עוגמת נפש. אשר על כן, דין שני רכיבי תביעה אלו להידחות.

התביעה שכנגד:

האם עשה התובע שימוש בטלפון הנייד לאחר סיום עבודתו?

24. מהראיות עלה בבירור כי התובע עשה שימוש בטלפון הנייד של עסק הנתבע לאחר סיום עבודתו: "אני מודה, השתמשתי בטלפון, רק לשיחות מול הנתבע. היה לי טלפון מה-10.4 שנכנסתי אם אני לא טועה, של סנדור."

(עמ' 6 לפרוטוקול שורות 29-28 לעדות התובע)

25. למרות טענתו בעדותו כי השיחות שביצע היו לנתבע או לאשתו, לא הציג התובע פירוט של שיחות על מנת להוכיח טענתו זו. אשר על כן מסקנתי היא שהתובע המשיך להשתמש בטלפון הנייד של הנתבע במשך 4 חודשים לאחר סיום עבודתו. הנתבע צירף אסמכתאות להוכחת רכיב תביעה זה (נספח א' לתצהירי הנתבע).

26. אשר על כן על התובע לשלם לנתבע סך של 1,602.6 ₪ בגין שימוש בטלפון הנייד לאחר סיום עבודתו.

האם עשה התובע שימוש במינוי של כביש 6 השייך לנתבע?

27. התובע הודה כי אומנם השתמש במינוי של כביש 6 לאחר סיום עבודתו אצל הנתבע, אולם הסבריו היו תמוהים:

" ...והפסקל שלו והטלפון שלו והמחשב היו בתוך האוטו. אני לא ידעתי שהוא מחוייב, זה היה בתוך האוטו, זה מה שאני הבנתי.

ש. הפסקל ברכב של סנדור ואתה לא יודע שמחויב פסקל?

ת. בבגאז' של האוטו היה תיק, בתיק היה מחשב, טלפון נייד ופסקל של הנתבע.

ש. והטלפון התקשר מעצמו?

ת. לא, אני השתמשתי בטלפון, למרות שעבדתי בסנדור – ההפך, בגלל שעבדתי בסנדור, את כל השיחות אליו עשיתי מהטלפון."

28. לטענת התובע היה פסקל (מינוי של כביש 6) ברכב מעבודתו החדשה, ולמרות זאת חוייב גם הפסקל של הנתבע שהיה בתא המטען של הרכב בו נהג. התובע לא הביא כל ראיה לטענתו זו ולא הציג אסמכתה כי אכן חוייב פסקל נוסף ברכב. הנתבע צירף אסמכתאות להוכחת רכיב תביעה זה (נספח ב' לתצהיר הנתבע).

29. אשר על כן, על התובע לשלם לנתבע סך של 1,133.88 ₪ בגין שימוש בפסקל לאחר סיום עבודתו.

האם תדלק התובע על חשבון הנתבע והשתמש ברכב החברה לאחר סיום עבודתו אצל הנתבע?

30. מנספח ג' לתצהיר הנתבע עולה בבירור כי נעשה שימוש בדלק לאחר סיום עבודתו של התובע אצל הנתבע. כמו כן, אם אכן סיים התובע עבודתו ביום 5.4.11, מדוע רכב שנשכר על ידי הנתבע נמסר לחברת ההשכרה רק ביום 7.4.11. לטענת התובע בעדותו, מסר את הרכב לאחר יומיים אולם לפי מסמך שצורף על ידי הנתבע הרכב הוחזר לאחר 3 ימים.

31. הנתבע צירף אסמכתאות להוכחת רכיב תביעה זה (נספח ג' ו-ד' לתצהיר הנתבע). התובע לא הצליח לסתור ראיות אלו.

32. אשר על כן, דין רכיב תביעה זה להתקבל ועל התובע לשלם לנתבע סך של 3,005.44 ₪ בגין צריכת הדלק וסך של 718 ₪ בגין אי החזרת הרכב השכור.

סוף דבר:

33. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. סך של 6,503 ₪ בגין פיצויי פיטורים
ב. סך של 4,924 ₪ בגין יתרת פנסיה.
ג. סך של 7,192 ₪ בגין פדיון 12 ימי חופשה.
ד. סך של 2,106 ₪ בגין דמי הבראה.
ה. סך של 2,231 ₪ בגין שכר עבודה לחודש 3/11.
ו. סך של 1,384 ₪ בגין שכר עבודה לחודש 4/11.

לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.11 ועד לתשלום המלא בפועל.

34. על התובע להשיב לנתבע את הסכומים הבאים:

א. סך של 1,602 ₪ בגין שימוש בטלפון הנייד.
ב. סך של 1,133 ₪ בגין שימוש במינוי הנתבע לכביש 6.
ג. סך של 3,005 ₪ בגין צריכת דלק.
ד סך של 718 ₪ בגין שימוש ברכב שכור.

לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.11 ועד התשלום המלא בפועל.

35. בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"ז טבת תשע"ד (‏30 דצמבר 2013) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ליחצו כאן והכנסו לפורום הגדול בישראל לזכויות עובדים!