האם נחתם בין הצדדים חוזה לתקופה קצובה?

(ת"א) 12896/08 תעא (ת"א) 12896-08‏ ‏ אפרים גליס נ' קרוקר אינטרנשיונל בע"מ

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

חוזה לתקופה קצובה - פסק דין לדוגמא חוזה לתקופה קצובה - פסק דין לדוגמא

• כב' השופט  אורן שגב
• נציג ציבור עובדים מר הרצל גבע

התובע

אפרים גליס ת.ז ******** - ע"י ב"כ עו"ד חיה ברק-דנציגר

הנתבעים    

1. קרוקר אינטרנשיונל בע"מ
2. לוי דוד

ע"י ב"כ עו"ד נחום פיינברג ואח'
       
ספרות:

אירית חביב-סגל, דיני חברות, לאחר חוק החברות החדש.

פסק דין

האם נחתם בין הצדדים חוזה לתקופה קצובה? זוהי השאלה בה עליה להכריע בתביעות ההדדיות שהצדדים הגישו בתיק זה.

העובדות הצריכות לעניין

1. הנתבעת 1 (להלן- גם "החברה") הינה חברה שעיסוקה בתחום אפנת הג'ינס ועוסקת בייצור ושיווק של פרטי הלבשה שונים.

2. התובע, מר גליס (להלן: "התובע"), הועסק בנתבעת כמנהל משאבי אנוש, החל מיום 16.1.06 ועד לפיטוריו ביום 30.6.08[1].

3. הנתבע 2 (להלן- גם "דוד לוי") הינו מנהל ובעלים במשותף של הנתבעת עם רעייתו, הגב' אתי לוי (להלן: "הגב' לוי"), המשמשת כמנכ"לית החברה.

4. ביום 21.8.07 נחתם בין התובע לנתבעת, בנסיבות השנויות במחלוקת ושתפורטנה בהמשך, הסכם לתקופה קצובה בת 5 שנים, שכותרתו "עדכון תנאי העסקה - אפרים גליס"[2] (להלן: "הסכם העדכון הראשון").

הסכם זה, אשר היווה תוספת להסכם העסקתו של התובע מחודש דצמבר 2005, כלל התחייבות להעסקת התובע לתקופה קצובה של 5 שנים, ונקבע בו, כי במידה ויופר, ישולמו לתובע שכר ותנאים נלווים בגין תקופה זו, תשלום מענק שנתי בגין כל שנת עבודה בסך 8,000 $ וכן תוספת שכר חודשית בסך 1,800 ₪ נטו.

5. לטענת הנתבעים, ההסכם נחתם במהלכה של מסיבה שהתקיימה בביתו של הנתבע, בה הציג התובע בפני הנתבע ברירה אחת ויחידה - חתימה על ההסכם או התפטרותו מהעבודה. יום למחרת המסיבה, הודיע הנתבע לתובע על ביטולו של ההסכם.

6. עוד טענו הנתבעים, כי בניסיון להגיע להסכם, אשר יהא מקובל על שני הצדדים, נחתם מסמך נוסף ביום 7.10.07, על גבי הודעת התפטרותו של התובע, ובו צוין בכתב יד כי הסכם העדכון הראשון יוחלף להסכם חדש לתקופה קצובה בת 3 שנים, אשר ינוסח על ידי בא כוח החברה (להלן "הסכם העדכון השני")[3]. התובע הכחיש כי הסכם העדכון הראשון בוטל וטען כי חתימתו של גבי הסכם העדכון השני זויפה.

7. כך או כך, החל מחודש מרץ 2008, או בסמוך לכך, החלו היחסים בין התובע לנתבע להידרדר, עד אשר ביום 30.4.08, הגיש התובע תלונה כנגד הנתבעים בגין האזנת סתר ואיומים.[4]

8. ביום 15.5.08 התקיימה פגישה בין התובע לבין באי כוחה דאז של הנתבעת, ובה נמסר לתובע כי לנתבעת יש ראיות כנגדו. בסיומה של פגישה זו הוחלט כי התובע יצא לחופשה. חמישה ימים לאחר מכן, ביום 20.5.08, נמסרה לתובע הזמנה לשימוע אשר נקבע ליום המחרת. לבקשתו של התובע, נדחה מועד השימוע וזאת על מנת לאפשר לו להתייצב לשימוע כשהוא מיוצג על ידי עו"ד.

9. ביום 23.6.08, התקיימה ישיבת השימוע בעניינו של התובע ובעקבותיה הוחלט על פיטוריו לאלתר.

טענות הצדדים

טענות התובע בתובענה -

10. לטענת התובע, בינו לבין הנתבעים נחתם הסכם לתקופה קצובה בת 5 שנים לאחר שהתובע שיתף את הנתבע בקשייו ובהתלבטויותיו באשר להמשך עבודתו בחברה, וזאת נוכח היקף עבודתו והשקעתו בחברה. לפיכך, ולאור העובדה, כי החברה חפצה ביקרו, הוסכם כי התובע יכין מסמך ובו תעוגן הסכמתם להתחייבות הדדית להעסקת התובע למשך חמש שנים. מסמך זה נחתם בביתו של הנתבע.

11. אלא, שהחל מחודש מרץ 2008 או בסמוך לכך, חל שינוי ביחס הנתבעים כלפיו, באופן שהם גילו כלפיו יחס עוין, ששיאו היה בהטמנת אמצעי הקלטה וצילום בחדרו. עם גילויים, הגיש התובע תלונה במשטרת ישראל כנגד הנתבע וכנגד הגב' לוי.

12. לטענתו, כתוצאה מירידה ברווחי הנתבעת, הוא נתבקש להסכים לביטול הסכם העדכון הראשון ואולם, למעט דיבור חד צדדי, הסכם זה לא בוטל ולא נחתם כל הסכם חדש תחתיו.

13. עקב סירובו לביטול הסכם העדכון הראשון ולאחר הגשת תלונה כנגד הנתבעים, החליטה הנתבעת לפטרו, תוך יצירת מצג שווא, לפיו יש לה "ראיות" כנגדו. לנוכח האמור לעיל, טען, כי היה מנוי וגמור מעם הנתבעים לפטרו עוד בטרם קיימו את "שיחת השימוע".

14. לטענתו, יש לחייב את הנתבע באופן אישי בכל חיובי הנתבעת, ביחד ולחוד, וזאת באשר הנתבע עירב בין פעילותה של הנתבעת לפעילותו האישית ועירב נכסים וכן פעל בשם הנתבעת באופן החורג מהמוטל על הנתבעת על פי דין. בנוסף, הנתבע התחייב כלפיו באופן אישי, התחייבות העומדת בפני עצמה בצד התחייבותה של הנתבעת.

15. באשר לתביעה שכנגד, בה נטען כלפיו כי ביצע מעילות שונות בכספי החברה מתוקף תפקידו כחשב החברה, טען התובע כי הוא שימש בתפקידו כמנהל משאבי אנוש וזאת כפי שהוגדר בחוזה העבודה.

מבלי לגרוע מכך, הוסיף, כי על אף תפקידו הבכיר, החברה נוהלה באופן ריכוזי, כאשר תחומים מסוימים הוצאו לחלוטין משיקול דעתו והוא נתבקש לבצעם בהתאם להוראותיו של הנתבע ו/או רעייתו, אשר היו בעלי זכות החתימה הבלעדיים בחברה.

טענות הנתבעים בתובענה -

16. כטענה מקדמית טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה על הסף כנגד הנתבע וזאת בשל העדר סמכות עניינית ו/או היעדר עילה באשר כתב התביעה אינו מגלה עילה להרמת מסך והטלת חיוב אישי על הנתבע.

17. לגופו של עניין טענו, כי התובע הציג בפני הנתבע שני מסמכים, האחד - מסמך העדכון הראשון והשני - מכתב התפטרות. בנסיבות הללו, בהן חשש הנתבע מהתפטרות התובע, נאלץ הנתבע לחתום על מסמך העדכון הראשון, מבלי שהתקיימה גמירות הדעת הנדרשת בהתקשרות חוזית, ועל כן הסכם זה בטל.

18. כן הוסיפו, כי מיד למחרת היום, הודיע הנתבע לתובע כי ההסכם בטל. כחלק מניסיון להגיע להסכמה, נחתם ביום 7.10.08 הסכם העדכון השני, בו צומצמה תקופת ההתחייבות ל-3 שנים ונקבע כי ינוסח הסכם חדש.

לטענתם, מכיוון שלא נחתם הסכם העסקה חדש, הרי שתנאי ההעסקה החלים הם אלה האמורים בחוזה ההעסקה הראשון שנחתם בין הצדדים בחודש דצמבר 2005, לפיו הנתבעת הייתה רשאית לסיים את העסקתו של התובע בכל עת, בהודעה מוקדמת של 90 יום.

לחילופין, הגם אם יקבע כי יש לראות בחוזה שנחתם כחוזה לתקופה קצובה בת 3 שנים, הרי שיש להכיר בחוזה זה כחוזה אשר לצידו הוראה המאפשרת להביא לסיומו עם מתן הודעה מוקדמת.

19. הנתבעים טענו כי התובע ניצל את האמון האישי שניתן לו ופעל לניכוס תחומי עיסוק, תוך השתלטות על החברה ופיטורי עובדים, אשר הנתבעת הייתה מרוצה מתפקודם.

20. עוד טענו, כי התובע לא דיווח כנדרש למוסד לביטוח הלאומי על עובדים אשר שהו בשירות מילואים, ושחרר את קופות פיצויי הפיטורים במלואן גם לעובדים מתפטרים. עוד טענו כי התובע עשה שימוש בחשבוניות מס כפולות, השתמש באופן אישי בציוד החברה ועוד.

בנסיבות אלו, שללו ממנו את דמי ההודעה המוקדמת וחלק מכספי פיצויי הפיטורים.

21. בתביעה שכנגד, עתרה הנתבעת להחזר תשלומים שונים ששולמו על ידה לתובע, וכן לפיצוי מיוחד בסך 10,000 ₪ בשל הנזקים אותם גרם התובע ובשל התנהגותו חסרת תום הלב.

הראיות שהוצגו בתיק

22. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, וכן מטעם רעייתו. עוד הוגש תצהירו של מר יגאל אורן, אשר שימש כמנכ"ל החברה מיום 5.9.07 ועד ליום 15.1.08 (להלן: "מר אורן"). בנוסף הגיש התובע, חוות דעת גרפולוגית של הגב' אורה כבירי (להלן: "המומחית").

23. מטעם הנתבעים הגישו תצהירים הנתבע עצמו ואחייניתו, הגב' מיכל כהן, אשר שמשה כמנהלת החשבונות בנתבעת בזמנים הרלבנטיים לתביעה (להלן: "מיכל כהן"). עוד הוגשו תצהיריהם של מר אבי לוי, אחיו של הנתבע אשר הועסק כמנהל רשת החנויות וכסמנכ"ל החברה עד לשנת 2008 (להלן: "אבי לוי") והגב' רויטל פרטוק, אשר הועסקה בין השנים 2004-2007 כמזכירת רשת החנויות וכעוזרת אישית (להלן: הגב' פרטוק"). כמו כן, הוגשה חוות דעת גרפולוגית של מר יצחק חג'ג' (להלן: "המומחה").

דיון והכרעה

לשאלת היריבות המשפטית עם הנתבע

24. כלל יסוד הוא בדיני החברות כי חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין, וכי לא יתכנו חיי מסחר תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו[5].

25. יחד עם זאת, לעקרון של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה נקבעו חריגים אשר מטרתם למנוע מצבים בהם החיץ בין אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לבין בעלי המניות או נושאי משרה בה, משמש על מנת להסתתר מן הדין או להתל בנושים, וזאת על ידי הרמת המסך וייחוס חובות החברה לבעלי המניות או נושאי המשרה.

26. באופן מסורתי, הרים בית המשפט את מסך ההתאגדות כתגובה לשימוש לרעה שעשו בעלי המניות במסך ההתאגדות ובאישיותה המשפטית הנפרדת[6]: "יסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או, התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי-המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים בשימוש לרעה במסך ההתאגדות".

27. דוקטרינת הרמת המסך עוגנה בסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 הקובע, כי בית המשפט ירים את מסך ההתאגדות אם ראה כי בנסיבות העניין נכון וצודק לעשות כן; כאשר השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

28. כאשר מדובר בהרמת מסך במסגרת יחסי עבודה, קבע בית הדין הארצי, כי לעובדי החברה יש מעמד מיוחד לעומת נושי החברה ועל החברה מוטלת אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, הנגזרת מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה.[7]  

29. לאחר שבחנו את מכלול הראיות הגענו כלל מסקנה, כי במקרה דנן אין נסיבות חריגות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות מעל הנתבע 2 וחיובו באופן אישי בחובות הנתבעת.

30. עיקר טענתו של התובע באשר לחיובו האישי של הנתבע נבעה מחתימתו של הסכם העדכון הראשון, כאשר בכל סעיף צוינו הצדדים: "דוד לוי/חברת קרוקר אינטרנשיונל".

31. אין אנו מקבלים טענה זו. לא שוכנענו כי היה במעשי הנתבע ובחתימתו על הסכם זה משום נטילת אחריות אישית כלפי התובע. ממילא לא הוכח בפנינו כי מר לוי פעל בחברה תוך עירוב נכסים, באופן שמצדיק את הרמת המסך בינו לבינה.

32. אך טבעי הוא, שכבעל החברה וכמי שמנהל אותה, יהיה הוא המוציא והמביא בכל הקשור לעסקיה ולהעסקת עובדים בה, ומכאן מעורבותו האישית הישירה בהסכמים שנחתמו עם התובע. אלא, שמכאן ועד לקביעה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את חיובו באופן אישי במחויבויותיה החוזיות של הנתבעת, המרחק רב.

33. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובע כנגד הנתבע 2.

לשאלת מהותם של ההסכמים

34. בטרם נפנה לניתוח הראיות שהובאו בפנינו, נקדים ונניח את התשתית המשפטית בכל הקשור לחוזה העסקה לתקופה קצובה, ועל בסיסה של תשתית זו נבחן האם נכרת בין הצדדים חוזה מהסוג הנ"ל.

חוזה לתקופה קצובה - התשתית הנורמטיבית

35. אודות מהותו ומשמעותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה נאמר בעניין ישקר[8] כדלקמן: "חוזה עבודה אישי יכול ויהיה לתקופה בלתי קצובה, מבלי שנקבע מועד לסיומו, ויכול ויהא לתקופה קצובה, בקביעת מועד לסיומו. חוזה עבודה לתקופה קצובה כולל מועד לסיומו. יש וחוזה כאמור כולל הוראה המרשה לצד לחוזה לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, אך יש והחוזה אינו כולל הוראה כאמור".

36. הפסיקה הכירה במשמעויות הכלכליות מרחיקות הלכת שעשויות להיות להסכם עבודה לתקופה קצובה, ולכן קבעה כי הסכם כאמור חייב להיות חד משמעי וברור. עוד נפסק, כי לאור העובדה שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה הוא החריג לכלל, הרי שנטל ההוכחה מוטל על הטוען לקיומו[9].

37. במקרה של הפרת הסכם לתקופה קצובה שאין בו סעיף מפורש בדבר פיצוי קבוע ומוסכם, קבעה ההלכה הפסוקה את הפיצוי בגין הפרתו[10]: "בחוזים לתקופה קצובה ניתן פיצוי מלא בגין ההפרה. חישוב הפיצוי מבוסס על ההפסד שנגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בניכוי הסכום (לרבות הנלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה".

38. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 קובע, כדלהלן: "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

39. בהלכת אפרופים נקבע כי הדרך לאיתור אומד דעתם הסובייקטיבי של צדדים לחוזה הינה באמצעות שיטה פרשנית חד-שלבית, הכוללת בחינה במקביל של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו, "תוך יצירת חזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה"[11].

40. בפסיקת בית המשפט העליון, שלאחר התיקון לחוק, אושררה הלכת אפרופים, כפי שעוצבה וגובשה בפסיקה שבאה בעקבותיה, כרלוונטית ותקפה גם לנוסחו של סעיף 25(א) לאחר התיקון, וכך נפסק[12]:  "חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי."

על בסיס העקרונות דלעיל, נפנה לפרשנותו של הסכם העבודה בענייננו.

מן הכלל אל הפרט -

41. כאמור לעיל, ביום 21.8.07 נחתם בין הצדדים מסמך עדכון ראשון. במסמך זה התחייבו הצדדים התחייבות הדדית להמשך העסקה למשך 5 שנים, וכן נקבע כי במידה והתובע יפוטר טרם השלמת תקופה זו, הנתבעים ישלמו את יתרת שכרו ותנאים נלווים להם היה זכאי עד לתום התקופה המוסכמת.

42. אין חולק, כי מלשון ההסכם עולה בבירור כי המדובר בהסכם ההעסקה לתקופה קצובה. הנתבעת טענה כי הסכם זה אינו תקף וזאת משני טעמים עיקריים: ראשית, הנסיבות בהן נחתם ההסכם מעידות כי נפל פגם בגמירות הדעת של הנתבע, וכי הוא בוטל על ידי הנתבע יום למחרת חתימתו; ושנית - הסכם זה בוטל על ידי מסמך עדכון שני מיום 7.10.07.

43. נקדים אחרית לראשית ונציין כי אנו דוחים את טענות הנתבעים.

44. באשר לנסיבות החתימה על ההסכם - גרסת הנתבעים באשר למסמכים אשר הוצגו על ידי התובע הייתה בלתי סבירה בעינינו. לפי הנטען בתצהירו של הנתבע, שלף התובע בעיצומה של מסיבה שני מסמכים: האחד - מכתב התפטרות; והשני - מסמך העדכון הראשון. הנתבעת לא הציגה את מכתב ההתפטרות אותו הציג התובע (לטענתה), לבד ממסמך התפטרות מיום 8.7.07, היינו, כחודש וחצי קודם לתאריך בו נחתם מסמך העדכון הראשון.

45. אם אכן, התובע הציג בפני הנתבע שני מסמכים בו זמנית, הרי שאין מתקבל על הדעת שהתובע יציג שני מסמכים הנושאים תאריכים שונים - האחד הודעת התפטרות מחודש יולי 2007 והשני מסמך עדכון מאמצע חודש אוגוסט 2007. ואם המדובר במסמך אחר- כפי שביקשו הנתבעים לטעון בסיכומים, הרי שמסמך זה לא הוצג בפנינו, כאמור.

46. שנית - הנתבע העיד כי התובע פנה אליו בעיצומה של מסיבה שנערכה למר יגאל אורן, כלשונו[13]: "אני אחרי 2 בקבוקי יין, לא הייתי מרוכז, אמרתי לו יש לי אמון בך וחתמתי, לא הסתכלתי וחתמתי, לא דיברנו על שנים בכלל".

47. מר אורן העיד כי נערכה מסיבה בביתו של הנתבע, "כשבוע- שבועיים" (כך בלשונו) טרם תחילת עבודתו ביום 5.9.07.[14]  מלבד עדות זו, אשר אין בה כדי לשפוך אור על האירוע, הנתבע לא הציג כל ראיה ממנה ניתן ללמוד על קיומה של המסיבה, על המועד בו נערכה ועל כך כי לטענתו נחתם הסכם העדכון הראשון עם התובע במהלכה.

48. מבלי לגרוע מהאמור, הרי גם אילו היינו מקבלים את גרסת הנתבעים באשר לנסיבות החתימה על החוזה, לא היה בכך כדי להועיל לנתבעים שכן לא הוכח כי נפל פגם בגמירות הדעת של הנתבע, ונבאר.

49. לגרסת הנתבע, התובע הפעיל עליו לחץ אשר הוביל לפגם חמור ברצון הנתבעת בעת כריתת החוזה ואי גמירות הדעת הנדרשת בהתקשרות חוזית, ובלשונו: "התובע הפעיל עלי לחץ כזה שגרם לי להסכים לתנאים שהוצגו בפני מבלי שנתתי דעתי לעומקם של הדברים ולעומקה של ההתחייבות אליה התחייבתי בשם הנתבעת[15]".

יחד עם האמור, הנתבע לא הוכיח שהופעל עליו לחץ אשר פגם בשיקול דעתו ואשר גרם לו לחתום על ההסכם שלא מרצונו החופשי.

50. ביסוס למסקנתנו מצאנו בכך כי בסעיף ד' להסכם, אשר עניינו תוספת חודשית למשכורתו של התובע, נכתב במקור סכום של 2,000 ₪ אשר תוקן באופן ידני לסך 1,800 ₪ ולצד הסכום המתוקן, מופיעות חתימות הצדדים. לטענת התובע, סעיף זה תוקן לאחר דין ודברים עם הנתבע, אשר עמד על הפחתת הסכום.

51. הנתבע לא הציג כל גרסה מטעמו לעניין זה. לפיכך, אנו מקבלים את טענת התובע, ממנה עולה כי הנתבע למעשה ניהל משא ומתן על תנאי הסכם העדכון הראשון, ומטעם זה אין לקבל את גרסתו כי הופעל עליו לחץ בחתימת ההסכם.

52. באשר לטענת הנתבעים כי הסכם זה בוטל, בתצהירו טען הנתבע כי למחרת היום, הוא הודיע לתובע כי ההסכם בטל. בחקירתו הנגדית, כאשר נתבקש הנתבע להשיב כיצד הוא הודיע לתובע כי ההסכם בטל, השיב[16]: "אני באתי. הוא נתן לי לקרוא את זה, הוא אמר לי עכשיו אני שקט יש לי 5 שנים" ובהמשך[17]: "למחרת היום אמרתי לו שזה דבר שלא עושים, דיברנו על תנאים ולא על שנים, אמרתי לו אתה "עבדת עלי" אתה "רימת אותי (כך במקור – א.ש) כל יום אמרתי לו מה אתה רוצה להרוס לי את כל האמפריה הזו"

53. נמצאנו למדים כי לכל היותר, הנתבע הגיב בטרוניה על חתימת הסכם העדכון הראשון אך לא נטען ולא הוכח כי הוא הודיע מפורשות על ביטולו.  

54. שלישית, מחומר הראיות שהוצג בפנינו, שוכנענו כי שהצדדים אימצו את האמור בהסכם העדכון הראשון על דרך התנהגות. כך, לדוגמא, לאחר החתימה החל התובע לקבל 1,800 ₪ נטו "מחוץ לתלוש" (עובדה אשר לא נסתרה על ידי הנתבעים) וזאת בהתאם לסעיף ד' להסכם.

חיזוק לכך, כי הסכם זה לא בוטל מצאנו בתמלול השיחה בין התובע לב"כ הנתבעת דאז, עו"ד יוסי כהן (מיום 15.5.08), ממנה עולה בברור כי נחתם בין הצדדים הסכם לתקופה קצובה בת חמש שנים. כך לדוגמא ציין עו"ד כהן כי לתובע יש חוזה בלתי אכיף מכוחו הבטיחה החברה להעסיקו לחמש שנים ובהמשך הוסיף כי לתובע יש "חוזה העסקה עם נספח".[18] הנתבעים לא חלקו על האותנטיות של מסמכים אלו ולא הציגו כל גרסה מטעמם.

55. לכך יש להוסיף, שאף לגרסת הנתבע, הסכם העדכון השני נחתם לאחר מאמצים לצמצום תקופת ההתחייבות. מכאן, כי אף לשיטתו, ההסכם היה תקף והוא פעל להקטנת תקופת ההתחייבות.

56. מבלי לגרוע מכך, הרי שגרסתו של התובע באשר לנסיבות בהן נחתם ההסכם הייתה עקבית ומהימנה. כאמור, לגרסת התובע, הסכם זה נחתם לאחר שסוכם בין הצדדים בדבר התחייבות הדדית להמשך העסקה בת חמש שנים וכן שיפור תנאי העסקתו של התובע, וזאת לאחר שהתובע שיתף בהתלבטויותיו באשר להמשך עבודה בחברה.

וכך העיד בעניין[19]:

"ש. ניהלת מו"מ עם דוד לוי לגבי התקופה הקצובה?

ת. הנושא עלה כך: עבדתי הרבה וקשה ואשתי ואני רצינו להגיע לדירה, ואז אמרתי לו שהוא צריך להעריך את מה שאני עובד כאן, אני עובד עד 22:00, אני הולך לקניונים. דוד אמר לי שאם אתחייב לו ל-5 שנים אז הוא יעלה לי את השכר ב- 2,000 ₪ ואז אמרתי לו שאני רוצה לחשוב על זה, אף פעם לא היה לי חוזה לתקופה קצובה, ואז דיברתי עם אשתי וחזרתי אליו ואמרתי לו שגם הוא צריך להתחייב אלי ל-5 שנים".

57. ממכלול הראיות שהוצגו בפנינו, התרשמנו כי הסכם זה נחתם מתוך רצון לשמר את התובע כעובד החברה, לאחר שהתובע שיתף את הנתבע בקשייו ובהתלבטויותיו באשר להמשך עבודתו[20]. גרסת התובע עולה בקנה אחד עם עדותו של הנתבע בדבר היותו של התובע אבן יסוד בהתנהלותה של החברה. לא שוכנענו כי התובע ניצל את מצוקתו של הנתבע כטענת הנתבעים וכי תנאי ההסכם היו כה גרועים וזאת באשר שוכנענו כי המדובר היה ברצון לשמר עובד החיוני לפעילות החברה.

58. באשר להסכם העדכון השני - הנתבעים צירפו לכתב הגנתם מסמך אשר כותרתו "הודעת התפטרות", מיום 8.7.07, ואשר בשוליו הופיע התאריך 7.10.07 וצוין בכתב יד, כי "יוחלף לפי הסכם חדש שינסח עו"ד כהן ל- 3 שנים" לצד חתימותיהם של הנתבע והתובע.

לטענת הנתבע, לאחר החתימה על הסכם העדכון הראשון, הוא פעל להגיע להסכם עם התובע לצמצום תקופת ההתחייבות. בסופו של יום, הסכימו הצדדים כי ההסכם יצומצם לתקופה של 3 שנים, ונחתם הסכם העדכון השני.

59. התובע הכחיש כי נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, למעט הסכם העדכון הראשון וטען כי זה זויף ככל הנוגע לחתימתו בשולי המסמך. לגרסתו, בתחילת חודש יולי 2007 לאחר שהנתבע הודיע לתובע על הפחתה חד צדדית בשכרו, הודיע התובע על התפטרותו במסמך אשר כותרתו "הודעת התפטרות" מיום 8.7.07. לאחר שהנתבע הודיע על ביטול ההפחתה בשכרו, ביטל התובע את הודעת התפטרותו.

עוד הטעים, כי חודשים ספורים לאחר מכן, פנה אליו הנתבע וביקש כי ייחתם חוזה חדש בין הצדדים וזאת מאחר והתובע הינו עובד "יקר מידי". יחד עם זאת, הדגיש התובע כי למעט דיבור חד צדדי, לא בוטל הסכם העדכון הראשון ולא נחתם כל חוזה חדש עמו[21].

60. הצדדים צירפו חוות דעת מומחה מטעמם לעניין טענת הזיוף, כאשר המומחית מטעם התובע, הגב' כבירי קבעה "בסבירות הגבוהה ביותר" כי החתימה על מסמך העדכון השני, אינה חתימתו של התובע[22] ואילו המומחה מטעם הנתבע, מר חג'ג' קבע גם הוא "בסבירות הגבוהה ביותר" כי החתימה שבמחלוקת הינה חתימתו של התובע[23].

לאור חוות הדעת הסותרות, טען כל אחד מהצדדים כי יש לבכר את חוות הדעת של המומחה מטעמו וזאת לאור מומחיותו, ניסיונו ודרך בדיקתו את חתימותיו של התובע.

61. לאחר ששקלנו את מכלול הראיות שנפרשו בפנינו, לרבות חוות הדעת שהוגשו מטעם המומחים, הגענו לכלל דעה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי חתימתו זויפה.

במצב נתון בו הוצגו בפנינו חוות דעת סותרות לעניין זה, ומשלא שוכנענו בטענות התובע, מדוע יש לבכר את חוות דעתה של הגב' כבירי על פני חוות דעתו של מר חג'ג', הרי אנו קובעים כי החתימה על מסמך העדכון השני הינה חתימתו של התובע.

62. הנתבעים ביקשו לטעון כי מאחר ובהסכם העדכון השני צוין, כי ייחתם הסכם חדש, הרי משלא נחתם הסכם כאמור, חלים תנאי ההעסקה שבהסכם ההעסקה המקורי, מחודש דצמבר 2005. משכך, יש להחיל את סעיף 20 להסכם זה, לפיו ניתן היה לסיים את העסקת התובע בהודעה מוקדמת של 90 יום. אין אנו מקבלים טענה זו.

63. כאמור, קבענו כי בין הצדדים נחתם חוזה לתקופה קצובה בת חמש שנים. לגרסת הנתבע, לאחר דין ודברים בינו לבין התובע, צומצמה תקופת ההעסקה ל-3 שנים. כך אף לשיטתו, הרי שהתחייבות הנתבעת להעסיק את התובע לתקופה קצובה (גם אם פחותה) לא בוטלה.

64. אין אנו מקבלים את הטענה כי מאחר ולא נחתם הסכם נוסף, הרי שחל ההסכם המקורי. לדידנו, אין הסכם העדכון השני מבטל את תוקפו של הסכם העדכון הראשון לגבי התנאים שנקבעו בו, וזאת למעט משך ההתחייבות להעסקתו של התובע, אשר צומצמה בהסכם העדכון השני מ- 5 ל- 3 שנים.

65. ערים אנו לטענת התובע לפיה, אין זה סביר כי הוא יחתום על מסמך המצמצם את תקופת ההתחייבות בין הצדדים, באשר מסמך העדכון הראשון העניק לו ביטחון כלכלי למשך תקופה של חמש שנים וכן לאור העובדה שעל פי מסמך זה הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים גם לו היה מתפטר. אלא, שאנו מבכרים בנקודה זו את גרסת הנתבע, לפיה התובע הסכים לצמצם את תקופת ההתחייבות.

66. לדידנו אין זה מופרך להסיק, כי על מנת לשמר את מקום העבודה, יסכים עובד לצמצום תקופת ההתחייבות כאמור. ודוק, עדיין מדובר על התחייבות ארוכה בת שלוש שנים.

67. כללו של דבר - אנו קובעים כי בין הצדדים חל הסכם לתקופה קצובה בת 3 שנים, וזאת בהתאם לתנאים אשר נקבעו בהסכם העדכון הראשון.

סיום עבודתו של התובע

68. כמפורט לעיל, ביום 23.6.08 התקיים שימוע בעניינו של התובע, והוא פוטר ביום 30.6.08. הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות סיום העסקה.

69. לטענת הנתבעים, לאחר אירוע החתימה על מסמך העדכון הראשון, החלה הידרדרות ביחסיהם, ששיאה בחודש מרץ 2008, עת יצא התובע במסע השמצות כנגד החברה והעומדים בראשה.

70. סמוך לכך, התגלה כי התובע לא ביצע את עבודתו כראוי ואף גרם לנזקים מכוונים לחברה, כאשר נכח בפועל במקום העבודה מבלי שביצע את עבודתו הלכה למעשה; השמיד דיסקים עליהם חומר שייך לחברה; גרם לפיטורי עובדים טובים וראויים ונהג להעלות שכר לעובדים ולתן פיצויי פיטורים מקום בו לא היה חובה לשלם וכיו"ב. לאור האמור, התובע זומן לשימוע אשר בעקבותיו הוחלט על פיטוריו.

71. התובע הכחיש את טענות הנתבעים וטען, כי הרקע להתדרדרות היחסים בין הצדדים הייתה אי הסכמתו לביטול הסכם העדכון הראשון והפיכתו בעיני הנתבעים לעובד "יקר מידי". לדידו הנתבע ורעייתו הפגינו כלפיו יחס עוין אשר הגיע לכדי קללות ואיומים, תוך ניסיון לרקום כנגדו מסכת האשמות ופיטוריו מעבודתו בחוסר תום לב.

72. מבלי להכריע בשאלה, האם הנתבעת הייתה רשאית לפטר את התובע לאור ההסכם בין הצדדים, נקדים ונציין כי לאחר שקילת מכלול הראיות לרבות עדויות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה כי היה במעשי התובע כדי להצדיק את פיטוריו, ונבאר טעמינו לכך.

73. הנתבעים טענו כי לאחר החתימה על הסכם העדכון הראשון, הכפיש התובע את שמה של הנתבעת וכי התגלו מעילות שונות שביצע התובע אשר הובילו להזמנתו לשימוע. אלא, שמלבד טענות אלו, הנתבעת לא הציגה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי במועד זה הועלו טענות כלשהן על תפקודו של התובע ו/או על יחסו כלפי הנתבעת, וממילא לא הובאו ראיות לכך שמעשים כאלה אכן נעשו.

74. ראוי לציין כי סמוך למועד בו טענה הנתבעת כי התובע החל להכפיש את שמה, הגיש התובע ביום 30.4.08, תלונה במשטרת ישראל כנגד הנתבע ורעייתו בגין האזנת סתר ואיומים. תלונה זו התגבשה לכדי כתב אישום כנגד הגב' לוי.[24]

75. לכך יש להוסיף, כי ביום 15.5.08 זומן התובע למשרדו של בא כוח החברה דאז, עו"ד כהן, בה נכח בנוסף עו"ד אביטן, בו נטען כנגדו כי לנתבעת יש ראיות קשות וכי עדיף לו להתפטר מרצונו[25]. בניסיון ללחוץ על התובע להסכים לסיים את העבודה תוך קבלת פיצויי פיטורין בלבד ומשכורת בגין "תקופת הסתגלות", נאמרו הדברים הבאים:

"אפי, אפי (התובע- א.ש), תקשיב טוב כל מה שאנו מדברים ביננו לא לציטוט, לא לייחוס. אפי, תקשיב, בחברה יש לך חוזה, בחברה לא רוצים אותך, לך הביתה, מה אתה יכול לעשות? נכון אפי?"

וכן: "אפי אפי אתה "number one" אני אומר לך את האמת ולא קל לי להגיד, בחברה לא רוצים אותך זו עובדה "number one".

עובדה "number two" יש לך חוזה העסקה עם נספח. אלה שתי העובדות זה עובדות. עכשיו אתה נאחז בקרנות המזבח. אני לא חושב שעובד שלא רוצים אותו במקום עבודה ולא סומכים עליו, עזוב אם זה מוצדק או לא".

ובהמשך: "ואם אני אגיד לך שגם עובד הכי טוב לא רוצים אותך נקודה. זה עובדה. עובדה שניה ותאמין לי אפי אם אני, אני חשבתי שאתה מבחינת קרוקר, אתה הלב של העסק... אתה יודע מה בעל חברה בעל עסק יכול להעיף את מי שהוא רוצה, הוא לא הסתדרות הוא לא חייב להחזיק עובדים".

76. ואם לא די בכך, עו"ד כהן הגדיל לעשות והודיע לתובע, כי החברה תגיש כנגדו תלונה במשטרה וכתוצאה מכך אף אחד לא ירצה להעסיקו, כדבריו.

לא למותר לציין, כאמור, כי הנתבעת לא חלקה על האותנטיות של המוצגים שהוגשו מטעם התובע ולא ביקשה לזמן לעדות את עו"ד כהן ו/או עו"ד אביטן שנכחו בשיחה ו/או ליתן כל גרסה מטעמה ביחס לשיחה שהתנהלה בין הצדדים.

77. בחקירתו הנגדית, עת עומת הנתבע עם העובדה שכבר בחודש מאי 2008, כפי שעולה מהשיחה שהתנהלה בין עו"ד כהן לתובע, החליטה החברה כי היא חפצה בפיטורי התובע, השיב[26]: "מאותו יום של חתימת המסמך, התחילה התדרדרות, הוא רק רצה שאפטר אותו, שאעשה לו טובה כדי לקבל את הפיצויים שלו ולאורך כל הזמן הפסיק לעבוד והפסיק לענות למיילים... זה משחק גדול מאד, גם פה כל הזמן שהוא אומר לי תפטר אותי תפרט אותי (כך במקור- א.ש), הוא עושה נזקים..."

78. הנה כי כן, כי הנתבע לא סיפק כל הסבר בדבר מעשיו של התובע אשר הובילו לפיטוריו. בהקשר זה אנו מוצאים לציין, כי עדותו של הנתבע עוררה בנו אי נוחות ביחס למהימנות הדברים שמסר בחקירה הנגדית כאשר עומת עם שאלות לא נוחות.

79. נמצאנו למדים, כי בנקודת זמן זו כבר החליטה החברה על פיטורי התובע ויהי מה, וזאת כנגד מתן פיצויי פיטורין ו"מענק הסתגלות" כלשהו בלבד. הנתבעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה מה היו אותן "ראיות קשות" בזמן אמת, בעטיין ביקשה לסיים את העסקתו של התובע, וזאת חרף העובדה כי צוין בשיחה בין התובע לעו"ד כהן לא אחת כי התובע הינו עובד טוב.

80. להשלמת התמונה יש להוסיף, כי אף במכתב ההזמנה לשימוע לפני פיטורין, מיום 20.5.08, לא הועלו כל טענות כלפי התובע אשר יש בהן ללמד על הסיבות לפיטוריו. רק ביום 17.6.08, לבקשתה של ב"כ התובע, ניאותה הנתבעת לשלוח לתובע פירוט בדבר הסיבות בגינן הוחלט לזמנו לשימוע ובהן טענות כלליות וגורפות ללא התייחסות לאירועים ספציפיים אשר יש בהם ללמד על מעשי התובע.

81. בנוסף, גם לגופו של עניין, לא מצאנו כי יש ממש בטענות הנתבעת. בטרם נדון בטענות אלו, מצאנו לציין כי התובעת העלתה כנגד התובע טענות רבות ומגוונות, הן במסגרת ההזמנה לשימוע והן בכתבי הטענות אשר הוגשו בהליך זה.

82. מחומר הראיות שנפרש בפנינו לא שוכנענו כאמור כי טענות אלו הועלו כלפי התובע בזמן אמת, ואף לאחר פיטוריו, לא פעלה הנתבעת לקיזוז ו/או השבת הסכומים אשר מגיעים לה, לטענתה, מהתובע. עוד מצאנו לציין כי מרבית טענותיה של הנתבעת היו גורפות וכלליות ולא גובו בראיות מהן ניתן ללמוד על המעשים המיוחסים לתובע.

להלן נעמוד על הטענות המרכזיות-  

83 באשר לטענה כי התובע נקט ב"שביתה איטלקית" - הנתבעים טענו כי לאחר החתימה על מסמך העדכון הראשון, הפסיק התובע לעבוד כבעבר תוך שהוא מתרברב בפני הנתבע כי הוא יכול לנוח על זרי דפנה שכן יש לו שקט למשך חמש שנים[27]. כראיה לכך צירפו מסמך מטעם חברת "יתרון אנושי" בו הלינה החברה על כך כי הקשר בינה לבין החברה, באמצעות התובע, לא הניב פירות והתובע לא טיפל במשרות ובמועמדים שנשלחו אליו[28].

84. התובע טען כי לאחר מסמך העדכון הראשון התווספה לו עבודה רבה והעיד כי הוא היה עובד עד לפנות בוקר בגיוס עובדים לתפקידים השונים, אשר היה כרוך במאמץ סיזיפי[29]. התובע  צירף צילום מיומנו האלקטרוני המעיד על הפעילויות השונות אותן ביצע במהלך עבודתו.

85. כנגד מסמכים אלו טענה הנתבעת כי הם נוצרו לשם "בניית התביעה" כנגדה ולמעשה אין הם מעידים על כך כי התובע ביצע  פעילויות אלו בפועל. הנתבעת לא הוכיחה טענה זו. כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים בעקבות התרשלותו, כביכול, של התובע. בהעדר הוכחה, ומששוכנענו בדבר אמינות גרסתו של התובע, הרי אנו דוחים את טענת הנתבעת.

86. באשר לטענה בדבר מחיקת קבצי מחשב והשמדת דיסקט השייך לחברה - התובע טען בתצהירו כי בחברה הופעלו שתי מערכות, האחת- מערכת "עוקץ" והשנייה- מס"ב באמצעותה הועברו כספי המשכורות לבנק. הקשר בין המערכות התבצע באמצעות דיסקט. התובע השמיד דיסקט בודד לאחר שניסיון לפרמט אותו לצורך שימוש חוזר, כשל. בעדותו הדגיש כי לא היה מדובר בהשמדת מידע, מאחר ונתוני העובדים נשארו במערכת השכר[30].

87. הגב' כהן הצהירה כי הגב' מלי קגן, אשר שמשה כאשת מחשבים בחברה, מסרה לה, כי בבדיקה שערכה למחשבו של התובע לאחר סיום עבודתו עלה, כי התובע מחק את כל המידע שהיה שם ובכך גרם לנזק ישיר לחברה.

בחקירתה הנגדית ציינה, כי בניגוד לטענת התובע, מערכת "עוקץ" אשר באמצעותה מועברים נתוני השכר, אינה שומרת את כל המידע הנחוץ, ולאחר הוצאת דיסקט ניתן לשנות, למחוק קבצים וכיו"ב. בהמשך הוסיפה כי נתוני המערכת שונו. לשאלה כיצד היא מבססת את דבריה השיבה כי כאשר הגב' שרון, אשר החליפה את התובע בתפקידו נכנסה לעבודה, היה עליה לבנות טופס 126 של החברה וזאת מאחר והיו הרבה טעויות במערכת[31].

אין אנו מקבלים את עדותה של הגב' כהן אשר נסמכה על עדות שמועה ואשר לא גובתה באף מסמך לתמיכה בגרסתה. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע מחק קבצי מחשב ואף לא הוכיחה כי נגרם לה נזק ממשי כלשהו כתוצאה ממעשיו לכאורה.

88. באשר לטענה בדבר אי טיפול בתגמולי מילואים - הגב' כהן הצהירה כי התובע לא דיווח כנדרש למוסד לביטוח לאומי על עובדים ששהו בשירות מילואים, מחדל אשר עלה לחברה בסך 37,622 ₪. עוד טענה כי בדיווחי המוסד לביטוח לאומי לא נמצא כל דיווח המתייחס לתובע עצמו, וזאת על אף העובדה כי התובע הצהיר כי שהה בשירות מילואים[32].

התובע הכחיש טענות אלה וכן צירף מסמך המעיד כי בשנת 2007 כלל לא שהה בשירות מילואים[33]. בהעדר הוכחה כי נגרם לנתבעת נזק אשר מקורו בהתרשלות התובע, הרי שאנו דוחים את טענתה.

89. באשר לטענה בדבר תשלום פיצויי פיטורים חורג – בתצהירה של הגב' כהן נטען כי התובע שחרר את קופות פיצויי הפיטורים במלואן גם לעובדי מתפטרים, וכדוגמא לכך הביאה את עניינו של מר אורן אשר עבד חודשים ספורים בלבד וחרף כך אישר התובע את שחרור רכיב פיצויי הפיטורים שנצבר על שמו ללא כל אישור. התובע הכחיש טענות אלה וטען כי הפיצויים לעובדים מתפטרים שולמו אך ורק בהוראתו של הנתבע ו/או רעייתו ובאישורם.

90. מששוכנענו, כי מדובר בחברה משפחתית, אשר נוהלה ביד רמה ע"י מר לוי, התקשינו לקבל את גרסת הנתבעים, לפיהם התובע הורה על תשלום סכומי כסף גדולים כאוות נפשו, ללא פיקוח וללא בקרה. מעבר לכך, לא הובאה ע"י הנתבעים כל ראיה ממשית לטענתה, ובוודאי שלא הוצגו כל ראיות שיהיה ניתן ללמוד מהן על תגובתם של הנתבעים בזמן אמת למעשיו ומחדליו לכאורה של התובע. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את טענות הנתבעת.

91. באשר לטענה כי התובע ניצל את חלוקת תווי השי – בתצהירה טענה הגב' כהן כי התובע לא דיווח כראוי על מתן תלושי שי בחגים ועל החזרתם. לטענתה, התובע קיבל תלושי שי לחג בשווי של כ- 70,000 ₪ מבלי שניהל רישום מסודר[34]. כראיה לכך טענה, כי היא קבלה דיווח מהגב' פרטוק כי היא השיבה לתובע את תלושי השי אך האחרון לא החזירם.

בעדותה, כשנשאלה מדוע היא לא פנתה לבעלי החברה בעניין זה, השיבה הגב' כהן היא פנתה לנתבע ודיווחה לו שיצאו 70,000 ש"ח בתלושי שי בהתאם לרשימה המצויה בידי התובע, והודתה כי היא לא הייתה נוכחת בישיבות שהתנהלו בין התובע לנתבע בעניין חלוקת התלושים[35].

כאשר עומתה בעדותה עם העובדה כי לאחר הדיווח בעניין תלושי החג נחתם עם התובע מסמך העדכון הראשון, לא היה בפיה הסבר כיצד עניין זה מתיישב עם החשד שעלה לכאורה על מעשי התובע. הגב' פרטוק הוסיפה בעדותה כי מדובר היה ב- 200 ₪ אשר היא בחרה להשיבם וזאת נוכח הסכום הנמוך.[36]

92. התובע העיד כי לפני כל חג הוא בנה רשימת עובדים לכל סניף ובה שמו, תפקידו ודירוג הסכום המגיע לו בתלושי שי. כן ציין, כי רשימה זו נחתמה הן על ידו והן על ידי הנתבע, ושונתה מעת לעת לדרישתו של הנתבע.[37]

אנו מקבלים את עדותו של התובע אשר הייתה מהימנה ועקבית. בהיעדר הוכחה כי התובע עשה שימוש אישי בתלושים אלו, אנו דוחים טענה זו.

93. באשר לטענה בדבר שימוש חורג בהחזר הוצאות - לטענת הנתבעת, התובע גילם עבור עצמו חשבוניות מס כפולות כך שיוכרו גם כהחזרי הוצאות אש"ל וגם כהחזר הוצאות "קופה קטנה" התובע הכחיש טענות אלה וטען כי כל החשבוניות אשר הוגשו על ידו היו באישורם של הנתבע ו/או רעייתו ונבדקו על ידי מנהלת החשבונות.

הנתבעת צירפה מסמכים מהן ביקשה ללמוד על תשלומים ששולמו ביתר בסך 398 ₪. לבד ממסמכים אלו אשר לא מצאנו כי יש בהם כדי לתמוך בטענותיה, לא הובאה כל ראיה שיש בה לבסס את טענתה. לאור האמור, הרי שאנו דוחים את טענות הנתבעת לעניין זה.

94. באשר לטענה בדבר תיקון הרכבו הפרטי של התובע על חשבון החברה - לבד מטענה כללית לפיה התובע נהנה מכך שתיקן את רכבו במוסך שהעניק שירותים לנתבעת, לא הוגשה כל ראיה המעידה כי נגרם לנתבעת כל נזק באשר אין מחלוקת כי התובע ששילם בגין תיקונים אלו.

95. באשר לטענה בדבר שימוש אישי במדפסת החברה - הנתבעת טענה כי התובע השתמש באופן אישי וללא רשות בציוד החברה, ואף הזמין מחסניות דיו בעבור מדפסת זו לצרכיו הפרטיים.

מנגד טען התובע, כי מאחר ולבקשת הנתבע הוא ביצע חלק מעבודתו בביתו בשעות הערב, הוא נזקק למכשיר משולב מסוג מדפסת ופקס, אשר הועבר לשימושו באישורו של הנתבע. למעלה מכך, הוסיף התובע כי כנגד העמדת מכשיר זה לשימושו, העביר התובע לחברה את מדפסת הלייזר האישית שלו.

הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה, היא לא צירפה כל מסמך ממנו ניתן ללמוד על כמות ההדפסות החודשיות ו/או חשבוניות אשר שולמו בגינה. לאור האמור, הרי שטענותיה בעניין זה נדחות.

96. באשר לטענה בדבר גילום סכומים בתלוש - הנתבעים טענו כי התובע החליט על דעת עצמו לגלם במסגרת "פיצוי שווי" שהופיע בתלוש השכר סכומים שלא סוכמו עימו מראש.

התובע הכחיש טענה זו וטען כי בהתאם למוסכם בחוזה העבודה הוא היה זכאי לגילום רכיבים שונים. עוד הוסיף כי הנתבע הסכים לבקשתו לכך שיגולמו לו תשלומים נוספים. לדידו, מידי חודש נהגו הנתבע ו/או הגב' לוי לבקר את תשלומי השכר ומידי מספר חודשים נהג הנתבע לבדוק את תלושי השכר של כלל העובדים ובכללם תלושי שכרו.

הנתבעת לא הוכיחה כי התובע פעל בניגוד למוסכם עמו. בהעדר הוכחה, תביעתה בגין רכיב זה נדחית.

97. כללו של דבר - לא שוכנענו כי היה במעשיו של התובע כדי להצדיק את פיטוריו. לא זו אף זו, שוכנענו כי הנתבעת פעלה לדחיקתו של התובע ממקום העבודה. ביסוס לכך, כאמור מצאנו בתמליל שיחתו עם עו"ד כהן ממאי 2008.

98. עוד יש להוסיף כי מחומר הראיות עולה, כי בניגוד לגרסת הנתבעים לפיה התובע פעל לנכס לו תפקידים תוך ריכוז כוח בידיו, הרי שהחברה נוהלה באופן ריכוזי על ידי הנתבעים באופן שהנתבע ורעייתו היו מעורבים בפעילות החברה ובתשלומיה באופן יומיומי[38]. עוד עולה, כי ניהולו של הנתבע 2 התאפיין בדיבור בלתי הולם כלפי העובדים.

כך לדוגמא הצהיר התובע כי הנתבע היה מעורב בכל פרט ופרט ודרש להביא לאישורו, מראש כל פעולה, תוך שלילת כל ניסיון למחות על החלטותיו וציון כי "הוא המחליט כאן". כן הוסיף כי עד מהרה, עם כניסתו לתפקיד, הוא הבין כי עליו לעשות מה שהנתבע רוצה[39].

99. מר אורן הצהיר, כי אווירת העבודה בחברה הייתה מאד לא נעימה שכן הנתבע נהג לקלל, לצעוק ולאיים על עובדים, דבר אשר הוביל בסופו של יום להתפטרותו. באופן דומה, צורף לתצהיר התובע  מכתב התפטרות של עובדת בחברה בו ציינה כי היא מתפטרת בשל יחס בלתי הולם, הטרדות והשפלות מצד הנתבע[40].

מר אבי לוי העיד בחקירתו הנגדית, כי צעקות היו עניין שבשגרה, ובלשונו: "הוא צעק עלי בגין דברים של יחסי עובד מעביד אבל לא השפיל אותי, הדברים היו רגילים[41]".

100.  הנתבע הודה בכך כי קילל וצעק, אלא שטען כי המדובר "בסגנון דיבור שבו משתמשים בהפכים כדרך דיבור, כך נהוג בצרפת, אני גדלתי כך, לאחר מכן אני תמיד מתנצל ומבקש סליחה".[42]

101. לסיכום חלק זה - שוכנענו כי התובע פוטר שלא כדין בניגוד להסכם העבודה עימו. הנתבעת, אשר החליטה ביום בהיר אחד כי ברצונה לסיים את התקשרותה של התובע, פעלה להביא לסיום עבודתו בדרכים שאינן עולות בקנה אחד עם חובת תום הלב החלה עליה מתוקף היותה מעסיקתו של התובע.

102. באשר לכל הטענות שהופנו כנגד התובע, הרי שלא מצאנו בהן יותר מאשר ניסיון, לא ראוי, להטיל בו דופי ולערער את יושרתו בעינינו. ניסיון זה לא צלח. גם ניסיונו של מר לוי להצדיק את סגנון דיבורו התוקפני כלפי עובדיו, ובכללם התובע, לא צלח. הסבריו אינם מקובלים עלינו וגם לא התנהגותו.

הסעד בגין הפרת הסכם לתקופה קצובה

103. כאמור, נוכח העובדה שבין הצדדים סוכמה תקופת עבודה לתקופה קצובה בת שלש שנים, פיטורי התובע, במועד שפוטר, מבלי שהוכח כי הנתבעת הייתה רשאית לפטרו, מהווים הפרה של הסכם העסקה לתקופה קצובה.

104. במקרה של הפרת הסכם לתקופה קצובה, שאין בו סעיף מפורש בדבר פיצוי קבוע ומוסכם, קבעה ההלכה כי הפיצוי הינו שכר ונלווים, בניכוי הסכום (לרבות הנלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה.[43]

105. המסקנה המתבקשת הינה אפוא, כי התובע זכאי לפיצוי בגין ההפסד שנגרם לו בגין הפרת ההסכם, דהיינו הפרשי שכר ונלווים עד לתום התקופה הקצובה, בניכוי הסכומים שהשתכר.

106. התובע טען כי מאחר ובהסכם העדכון הראשון צוין במפורש כי הפיצוי בגין הפרה הינה תשלום יתרת השכר והתנאים הנלווים עד לסוף התקופה המוסכמת, המדובר בפיצוי מוסכם המגיע לתובע בגין הפרת ההסכם, ללא ניכוי סכום כלשהו מפיצוי זה.

אין אנו מקבלים טענה זו. לדידנו ציון פיצוי זה מחזק את העובדה כי כוונת הצדדים הייתה לכרות הסכם העסקה לתקופה קצובה ואין הוא מהווה משום פיצוי מוסכם.

107. לאור האמור, הרי אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי בגין שכר ותנאים נלווים בגין תקופה בת שנתיים, חודש ושלושה שבועות (עד לתום תקופת ההתחייבות בת ה-3 שנים) אשר  יפורט להלן.

שכר - אין חולק כי שכר היסוד של התובע הינו סך 16,500 ₪. התובע עתר לחיוב הנתבעת בגין שכר זה בצירוף סך 1800 ₪ נטו (3,396 ₪ ברוטו), תוספת לשכר אשר סוכמה בין הצדדים בהסכם העדכון הראשון. הנתבעת טענה מנגד כי אין מקום להכליל את הסכום הנ"ל וזאת מאחר והמדובר היה בסכום ששולם כהחזר הוצאות.

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת. כאמור, בהסכם העדכון הראשון צוין במפורש כי שכרו של התובע יועלה בסך 1,800 ₪ החל ממועד החתימה על ההסכם. אין מחלוקת כי החל ממועד זה שולם לו הסכום הנ"ל, תחילה "מחוץ לתלוש" ולאחר מכן הופיע כ"אשל" בתלוש.

על אף העובדה כי סכום זה כונה "אשל" הרי שמדובר היה כאמור בתוספת קבועה אשר השתלמה לתובע מידי חודש. הנתבעת לא הוכיחה כי היה מדובר ברכיב אשר השתלם לתובע בגין החזר הוצאות אשר הוציא בפועל כנגד חשבוניות וכיו"ב.

לאור האמור הרי שאנו קובעים כי התובע זכאי לסך 19,896  ₪ X 25.75 = 497,400 ₪.

מענק שנתי - התובע היה זכאי למענק שנתי בשיעור 8,000$ נטו בגין כל שנת עבודה. התובע תבע סך 252,830 ₪ בגין 5 שנים. הנתבעת לא סתרה נתונים אלו. על כן, התובע זכאי לסך 151,152 ₪ בגין 3 שנים.

משכורת יג – אין מחלוקת כי התובע היה זכאי לרכיב זה. אשר על כן אנו קובעים כי התובע זכאי לסך 19,896 X 3 שנים = 59,688 ₪.

הפרשות מעביד - אין מחלוקת כי התובע היה זכאי להפרשות לביטוח מנהלים – בשיעור 15.83% מהשכר ולהפרשות לקרן השתלמות - בשיעור 7.5% מהשכר.

על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לסך 497,400 X  15.83%= 78,738 ₪ , וכן סך 497,400 X 7.5% = 37,305 ₪.[44]

הבראה - התובע טוען כי זכאי הוא לדמי הבראה עבור שמונה ימים בגין כל שנה, בסך 331 ₪ ליום. הנתבעת לא הביאה בפנינו כל ראיות לסתור את טענתו זו של התובע ועל כן אנו קובעים כי הוא זכאי לסך  8 ימי הבראה X 331 ₪ X 3 שנים= 7,944 ₪.

פדיון חופשה - התובע טען כי הוא זכאי ל-18 ימי חופשה בשנה. הנתבעת לא סתרה נתון זה. על כן, התובע זכאי לסך 921 ₪ ליום X 18 X 2.14 = 35,477 ₪.

סך הפיצוי הכספי הינו בשיעור של 867,704 ₪.

108. מסכומים אלו יש להפחית את הסכומים (אשר אינם שנויים במחלוקת) להלן:

• דמי אבטלה ששולמו מחודש 8/2008 ועד לחודש 2/2009       40,445 ₪
• משכורת בחברת מידף לתקופה שבין 3/2009-1/2010            110,000 ₪
• חשבוניות בחברת מידף לתקופה שבין 1/2010-4/2010          30,800 ₪
• משכורת בבנק לאומי לשנת 2010                                            77,874 ₪
• משכורת בבנק לאומי לשנת 2011                                            160,404 ₪
• משכורת בבנק לאומי לשנת 2012 עד מאי                               76,929 ₪
• מאי – נובמבר                                                                           24,045 ₪
• משכורת בבנק לאומי לתקופה שבין 2/2012-11/2012            80,150 ₪
• דמי מילואים                                                                             36,201 ₪
• הפרשות לביטוח מנהלים בגין תקופת עבודתו בבנק לאומי   22,926 ₪
• הפרשות לקרן השתלמות בגין תקופת עבודתו בבנק לאומי   14,988 ₪

סך הסכומים אותם יש להפחית הינו 674,762 ₪.

109. לסיכום חלק זה - התובע זכאי לסך 192,942 ₪ פיצוי בגין הפרת הסכם לתקופה קצובה.

110. באשר ליתר הסעדים שנתבקשו (זכאות לשימוש ברכב, שימוש בטלפון נייד, מימון טיול שנתי, מימון עיתון יומי), סעדים אלו מהווים החזר הוצאות ועל התובע היה להוכיח את סכומם בפועל. בהעדר הוכחה - הרי שתביעתו בגין רכיבים אלו נדחית.

לאחר שהכרענו בשאלה העיקרית בתיק שלפנינו, נבחן את יתר הרכיבים אותם תבע התובע.

הפרשי פיצויי פיטורים

111. אין חולק כי התובע קיבל סך 36,588 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

לטענת התובע, הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך 19,896 (16,500 ₪ ברוטו + 1,800 ₪ נטו- כמפורט לעיל) בגין תקופת עבודתו, החל מיום 16.1.06 ועד ליום 30.9.08 (המועד בו הייתה אמורה להסתיים תקופה ההודעה המוקדמת בת 90 יום אותה היה זכאי לקבל בהתאם להוראות הסכם העבודה מחודש דצמבר 2005), בסך 53,719 ₪.

112. הנתבעת חלקה על חישוב זה וטענה מנגד, כי התובע היה זכאי לכל היותר לסך 16,500 ₪ בלבד שכן סך 1,800 ₪ היה בגין החזר הוצאות בגין תקופת עבודתו עד ליום פיטוריו, קרי עד ליום 30.6.08 בלבד.

113. באשר לשכר הקובע - כבר פסקנו כאמור, כי תוספת 1,800 ₪ נטו (3,396 ₪ ברוטו), אינם מהווים החזר הוצאות, באשר תוספת זו השתלמה באופן קבוע לתובע כפי המוסכם בהסכם העדכון הראשון, על כן יש לראותה כחלק ממשכורתו של התובע.

114. באשר לתקופת ההעסקה - אין חולק, כי על פי הסכם העבודה, התובע היה זכאי להודעה מוקדמת בת 90 יום. לפיכך, יש לחשב תקופה זו במניין תקופת העבודה. לפיכך, אנו קובעים כי התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בגין התקופה שמיום 16.1.06-30.9.08 בסך 53,719 ₪, כנתבע על ידו.

בניכוי הסכום ששולם לו, זכאי התובע להפרשי פיצויי פיטורים בסך 17,131 ₪.

115. באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים - לא מצאנו לנכון לחייב את החברה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וזאת מאחר ושוכנענו כי פיצויי הפיטורים שוחררו באיחור כתוצאה ממחלוקת כנה, וכפי שהעיד הנתבע, אף במועד בו פוטר התובע הוא סבר כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולאחר התייעצות עם בא כוחו, שולמו הפיצויים לתובע[45].

פדיון חופשה

116. לטענת התובע, הוא הוצא לחופשה כפויה החל מיום 20.5.08 ועד למועד פיטוריו, כאשר במספר הזדמנויות התחייבה החברה לשאת בימי היעדרותו על חשבונה, באופן בו ימים אלו לא יורדו ממכסת ימי החופשה שנצברו לזכותו.

117. הנתבעת טענה מנגד, כי בהתאם להסכמה עם ב"כ החברה, לא נוכו ימי החופשה של התובע מיום 15.5.08 ועד ליום 20.5.08, ואילו החל מיום זה הודע לתובע כי היעדרותו תהיה על חשבון ימי החופשה שצבר.

118. אנו דוחים את טענות הנתבעת. בתמליל פגישה בין התובע לעו"ד כהן סוכם במפורש בין הצדדים כי ימי החופשה של התובע עד לפגישה הבאה בין הצדדים (בה הוצע לו שיהיה מלווה בעו"ד) תהיה על חשבון החברה[46]. חרף האמור, במכתב אשר נשלח לתובע (במועד לא ידוע) נכתב כי[47]: "לאור הודעתך מהיום כי עורך דינך יהיה פנוי לקיום הליך השימוע לפני פיטורין רק בשבוע הבא ולכן הינך מסרב לקיים את הליך השימוע במועד שנקבע לכך (21.5.08), הריני להודיעך כי הוחלט על הוצאתך לחופשה לאלתר (על חשבון ימי החופשה שצברת) לכל הפחות עד למועד השימוע אשר ייערך לאחר שובו של עורך דינך".

119. מהשתלשלות האירועים כפי שנפרשה בפנינו ומהמסמכים שהוגשו לתיק עולה כי התובע הוצא לחופשה כפויה חרף מחאתו וחרף הסכמת הצדדים[48].

120. אשר על כן, אנו מקבלים את תחשיב התובע (אשר לא נסתר) וקובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין 34.5 ימים בסך 31,778 ₪.

121. בנוסף, זכאי התובע להפרשי פדיון חופשה ששולמה לו על בסיס משכורת קובעת של 16,500 ₪ וזאת לאור קביעתנו כי משכורתו הקובעת הינה 19,896 ₪, בסך 963 ₪, כנתבע על ידו.

הפרשי הפרשות מעביד

122. התובע עתר לחיוב הנתבעת בגין הפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות ממשכורת קובעת של 19,896 ₪, חלף 16,500 ₪ ממנה הופרשו הפרשות המעביד.

123. הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי להפרשים אלו.

124. בהעדר תחשיב סותר ומשקבענו כי התוספת בסך 1,800 ₪ ברוטו הינה חלק משכרו של התובע, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך 4,980 ₪ בגין הפרשות לביטוח מנהלים וסך 2,802 ₪ בגין הפרשות לקרן השתלמות.

פדיון ימי מחלה

125. התובע עתר לפדיון ימי מחלה לא מנוצלים בהתאם לסעיף 18 לחוזה עבודתו מחודש דצמבר 2005, הקובע כי "ימי מחלה שלא נוצלו יפדו במלואם בסיום ההעסקה". הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לפדיון ימי מחלה משהפר את הסכם העסקתו בהתנהגותו הפוגענית.

כמפורט לעיל, לא קיבלנו את טענות הנתבעת באשר להתנהלות התובע. על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לסך 40,648 ₪.

הפרשי דמי הבראה

126. התובע עתר לתשלום הפרש בסך 104 ₪ באשר תעריף דמי ההבראה ששולם לו עמד על 318 ₪ חלף 331 ₪ להם היה זכאי. הנתבעת טענה מנגד כי שולמו לתובע סכומים ביתר בסך 2,544 ₪  אותם דרשה לקזז מתביעתו של התובע.

127. מעיון בתלושי השכר עולה כי לתובע שולמו דמי הבראה כדלקמן[49]:

• בחודש 6/2008 סך 2,544 ₪
• בחודש 1/2007 סך 2,449 ₪
• בחודש 7/2007 סך 2,544 ₪

התובע לא הציג גרסה מטעמו מדוע שולמו לו פעמיים בשנת 2007 סכומים בגין הבראה.

128. אשר על כן, משהוכח כי שולם לתובע דמי הבראה ביתר, הנתבעת רשאית לקזז סכום זה מתביעתו.

תמורת הודעה מוקדמת

129. התובע עתר לתשלום תמורת הודעה מוקדמת בת 90 יום בהתאם לחוזה העסקתו מחודש דצמבר 2005. אין בידינו לקבל טענה זו, שכן הוא תובע כפל פיצוי.

הפיצוי שקבענו שהתובע זכאי לו בגין יתרת התקופה הקצובה, כולל בחובו את תקופת ההודעה המוקדמת, שכן אילו הייתה החברה מודיעה לו ביום 21.4.10 על סיום עבודתו ביום 21.7.10, תקופה זו הייתה כוללת בתוכה גם את תקופת ההודעה המוקדמת המגיעה לתובע על פי ההסכם, במהלכה היה אמור לעבוד, אלא אם החברה הייתה מוותרת על עבודתו בפועל.

לאור האמור, התובע אינו זכאי לתשלום בעד תמורת הודעה מוקדמת בנוסף לתשלום הפיצוי בעד תקופה זו (השוו- עניין פרץ).

פיצוי לא ממוני

130. התובע עתר לחיוב הנתבעים בפיצוי לא ממוני וזאת לאור התנהלותם כלפיו. לטענתו, הוא פוטר ללא כל סיבה, תוך העללת עלילות שווא והכפשתו בחוסר תום לב. עוד הוסיף, כי הנתבעים לא בחלו בשום אמצעי ומהרגע בו התקבלה החלטה לפטרו, ניסו להתנער ממחויבות החברה כלפיו, תוך הטמנת אמצעי האזנת סתר בחדרו ואיומים בדבר "ראיות קשות" אשר מעולם לא הוצגו עובר לפיטוריו.

131. ממכלול הראיות שהוצגו בפנינו שוכנענו כי נפל פגם מהותי בהתנהלות הנתבעת. כבר נפסק, כי עובד הוא אינו קניינו של המעביד אשר יכול לנהוג בו כרצונו. [50] בנסיבות המקרה דנן, עולה כי הנתבעת שמה לה למטרה לסיים את העסקתו של התובע "בכל מחיר" וזאת תוך פגיעה בזכויותיו הבסיסיות, לרבות זכותו לקיום הליך שימוע טרם מתן החלטה בעניינו, תוך הפעלת לחץ פסול ואיומים שיתפטר מעבודתו וזאת בניגוד לחובת תום הלב אשר מקורה בדין ובפסיקה.

132. באשר לחובה לקיים הליך שימוע - הלכה פסוקה היא, כי הזכות לשימוע מקורה בכללי הצדק הטבעי והיא מחייבת מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו התעסוקתי.

זכות השימוע חלה הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי[51]. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו[52] .

133. עוד נפסק, כי חובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית. עוד יש לציין כי, כאשר עילת הפיטורים הינה הפרת משמעת אף גובר הצורך בשימוע כדבעי[53].

134. כמפורט לעיל, ביום 20.5.08 זומן התובע לשימוע במכתב לקוני אשר לבד מעצם ההזמנה לשימוע לא פורטו הסיבות בגינן הוא מוזמן לשימוע לפני פיטורין.

135. ביום 17.6.08 לבקשת ב"כ התובע, נמסר לתובע מכתב ובו פירוט טענות החברה כלפיו ובהן: איומים על בעל מניות, פגיעה ברכוש החברה, חשד להונאה, גרימת נזקים לחברה, פגיעה באינטרסים של החברה, אי התאמה, הפרת חובות אמון וכיו"ב.

לבד מטענות כלליות ולא מפורטות, לא נלווה כל פירוט בדבר אירועים ספציפיים אליהן התייחסה החברה ו/או מסמך לתמיכה בטענותיה.

136. ביום 23.6.08 נערך לתובע שימוע. בפרוטוקול השימוע, אשר הוגש על ידי התובע ואשר לא נסתר,[54] עולה כי התובע השיב לטענות שהועלו כלפיו ואף צירף מסמך לאחר ישיבה זו לתמיכה בטענותיו בדבר העלאת שכר מוסכמת[55].

137. ביום 30.6.08 נשלח לתובע מכתב - הודעה על פיטורין ובו נכתב כי חרף הכחשתו של התובע, החברה רואה את מעשיו בחומרה רבה ועל כן החליטה לפטרו לאלתר. כן יצוין, כי חרף בקשותיה החוזרות ונשנות של ב"כ התובע, החברה לא המציאה את פרוטוקול ישיבת השימוע שנערך על ידי מי מטעמה.

138. הנתבעת נמנעה מלהמציא לתובע כל מסמך אשר היה בו כדי לתמוך בטענותיה וזאת למרות בקשתו המפורשת של התובע קודם לשימוע ולאחריו, וזאת ובניגוד לדין.

139. לכך יש להוסיף, כי מתמליל השיחה עם עו"ד כהן עולה בבירור כי החברה החליטה לפטרו עוד טרם השימוע, ובלשונו של עו"ד כהן: "אתה תפסיק לעבוד בחברה בין כה וכה זה מה שאתה לא מבין אתה לא יכול להכריח מישהו להעסיק אותך".

140. לאור כל האמור, שוכנענו כי נפל פגם בפיטורי התובע המזכה את התובע בפיצוי. לאחר שבחנו את כלל נסיבות המקרה אנו מעמידים את סכום הפיצוי על שלש משכורות בסך כולל של 59,688 ₪.

סיכום

141. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

• פיצוי בגין הפרת חוזה לתקופה קצובה                                192,942 ₪
• הפרשי פיצויי פיטורים                                                          17,131 ₪
• פדיון חופשה                                                                          32,741 ₪
• הפרשי הפרשות מעביד                                                          7,782 ₪
• פדיון ימי מחלה                                                                     40,648 ₪
• פיצוי בגין נזק לא ממוני                                                        59,688 ₪

142. הנתבעת רשאית לקזז מסכומים אלו דמי הבראה בסך 2,544 ₪.

143. כל הסכומים הנקובים לעיל, יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.

144. התביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית.

145. התביעה שכנגד – נדחית.

146. בשים לב לכך שהתביעה כנגד הנתבע 2 והתביעה שכנגד נדחו, ולאור התוצאה אליה הגענו, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ד, (19 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג ציבור עובדים מר הרצל גבע    אורן שגב, שופט

ליחצן כאן והכנסו לפורום הגדול בישראל לדיני עבודה!