השוואת תנאי העסקה בין מוסד חינוכי רשמי לבלתי רשמי

בארץ ישנם כיום שלושה סוגי מוסדות חינוך: מוסדות חינוך רשמיים, מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים ומוסדות חינוך פטור. 

 

הסוג הראשון נמצא בבעלות המדינה / הרשויות המקומיות ואילו שני הסוגים האחרונים נמצאים בבעלות המגזר החרדי. 

 

ההבדל בין המוסדות הללו מתבטא, בין היתר, במידת הפיקוח של המדינה עליהם ובמידת תקצובם בהתאם על ידי המדינה / הרשויות המקומיות.

כך, למשל, מוסד חינוך רשמי מתוקצב בהיקף של 100%, מוסד חינוך לא מוכר מתוקצב בהיקף של 75% ואילו מוסד חינוך פטור מתוקצב בהיקף של 55% בלבד. 

 

באופן כללי, גם ניתן לומר שתנאי ההעסקה של עובדי מוסדות החינוך הרשמיים טובים מאלו של מוסדות החינוך האחרים.

במסגרת הליך ע"ע 203/09 שמחה בוסי ואח' נ' רשת הגנים של אגודת ישראל, נדונו תנאי העסקתם של גננות במסגרת רשת הגנים החרדיים של אגודת ישראל, אשר מוגדרת כמוסד חינוך מוכר שאינו רשמי.

במסגרת פסק הדין שניתן בתיק זה, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי עובדי מוסדות החינוך המוכר זכאים שמשכורותיהם תשולמנה בהתאם לשיעורים ולכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים.

זאת לאור תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953, אשר קובעת שמוסד מוכר שאינו רשמי יוכרז ככזה, בתנאי שמשכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים.

תקנה 10 לתקנות אלו אף קובעת כי ההכרה במוסד כמוסד מוכר תבוטל אם לא הוא לא מקיים תנאי זה.

בית הדין הארצי הבהיר כי אי עמידתה של הרשת בתנאי המחייב תנאי שכר לעובדיה כפי שהם ניתנים במוסדות החינוך הרשמיים, עלול לפגוע קשות בהשגת יעדי החינוך הממלכתי, כמו גם ברמת ההשכלה והחינוך של הילדים המתחנכים בגני הילדים של הרשת.

שכן, באי שמירה על תנאי שכר נאותים יש חשש שעובדי הוראה בעלי כישורים נאותים ידירו את רגליהם ממוסדות החינוך של הנתבעת ובכך תיפגע רמתם של מוסדות אלה וכן תיפגע רמת ההשכלה והחינוך של הילדים המתחנכים בהם.

לפיכך נפסק כי על רשת הגנים לשלם את משכורותיהן של הגננות בהתאם לשיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים.

הפרת הוראה זו אף מקימה עילת תביעה עצמאית לכל אחת מן הגננות של הרשת.

במסגרת הליך סע"ש 5719-07-12 ג'פאל ואח' נ' עמותת נשים אמליסון, דן בית הדין האזורי לעבודה בי-ם, בין היתר, בשאלה האם גם תקנון שירות עובדי הוראה של משרד החינוך חל על עובדי בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים.

בית הדין קבע, כי השוואת תנאי שכרם של עובדי ומורי מוסד מוכר שאינו רשמי לתנאי שכרם של עובדי ומורי משרד החינוך נעשית מכוח תקנה 3(א)(6) לתקנות ובהתאם לפסק דין בוסי.
 

בית הדין קבע כי תקנה (3)(א)(6) דנה בתשלום משכורות המורים בלבד.

בהתאם, פסק דין בוסי מתמקד בזכויות שכר דווקא, על שיעוריהן וכלליהן והוא איננו דן במפורש בתנאים נלווים ואין בו התייחסות לתחולת התקנון והוראותיו, כגון תוספות תשלום שונות, גמולי תשלום שונים, הפרשות לקרן השתלמות ולקרן פנסיה, קצובת הבראה, ביגוד ועוד.
 

עם זאת, פרשנות התקנה בהתאם לתכליתהּ כפי שהובהרה בפסק דין בוסי, שהיא בין היתר הבטחת חינוך ראוי לתלמידי המוסד באמצעות העסקת עובדים - מורים איכותיים בתנאים ראויים, מובילה למסקנה כי לא רק בהשוואת השכר עצמו דנה התקנה כי אם גם בהשוואת התנאים הקשורים לתשלום השכר.

ביניהם מצוי תקנון שירות עובדי הוראה, בחלקיו הנוגעים לתשלום השכר ולהוראות קרובות לו.
 

בית הדין ציין שבפסיקת בתי הדין האזוריים שקדמה לפסק דין בוסי הנטיה הייתה שלא להחיל את התקנון על בתי הספר שבחינוך המוכר שאינו רשמי.

לעומת זאת, בפסיקה שלאחר פסק דין בוסי, גברה המגמה להחיל את התקנון בכללו, או לפחות בזכויות הכספיות שבו, לעיתים גם מעבר לזכויות השכר שחלות באופן ישיר מכוח התקנה.

כך בפסיקת בתי הדין האזוריים לעבודה נקבע לגבי זכויות כספיות שונות הנוגעות לשכר המורים כי יש להשוותן לאלו הנהוגים במשרד החינוך.
 

העניינים שתחולתם שנויה במחלוקת הם ההוראות שמופיעות בתקנון אך אינן מתייחסות ישירות לשכר ותנאיו אלא לעניינים אחרים.

כך, עמדת משרד החינוך כפי שהוגשה לתיק זה היא כי לא יחולו בהכרח על עובדי מוסד מוכר שאינו רשמי.
 

בית הדין באותו תיק סבר כי לא ניתן לקבל גישה גורפת לפיה בהכרח התקנון יוחל על כל זכות כספית או אחרת לגבי עובדי המוסד המוכר שאינו רשמי.

שכן, הדבר אינו נובע מהוראת תקנה 6(א)(3), כלומר, לא כל התקנון יוחל באופן אוטומטי ובתחולה מלאה, אלא רק הזכויות הקשורות לשיעורים ולכללים הנוגעים למשכורות המורים והעובדים, כלשון התקנה.
 

פרשנות לגבי זכות ספציפית, אם היא נכנסת בגדר האמור, תיעשה בהתאם לזכויות הספציפיות שתעמודנה על הפרק ולפי כללי הפרשנות, בין היתר בהתאם ללשון המפורשת ולתכלית התקנה כפי שנקבעה בין היתר בפסק דין בוסי.
 

לפיכך, ככל שעובדי מוסד חינוך מוכר טוענים לזכות כלשהי המופיעה בתקנון משרד החינוך יהא עליהם להצביע על מקורהּ ומקור זכאותם לה, או להראות על כי היא נכנסת בגדר משכורתם, שיעוריה או כללים הנוגעים לתשלומה.
 

בית הדין התייחס באופן ספציפי להוראת התקנון הדנה במועד מתן הודעה על סיום ההעסקה, לפיה ההודעה חייבת להינתן לפני ה-31 במאי ולא, יינתן למורה תשלום של 12 חודשי משכורת כפיצוי על אי מתן ההודעה על סיום ההעסקה מבעוד מועד.

 

בית הדין סבר כי אף בפרשנות מרחיבה לא ניתן להכליל הוראה זו לגבי תשלום השכר.

יחד עם זאת, בית הדין הארצי קבע זה מכבר ואף לפני פסק דין בוסי, כי הזכות לקבל הודעה על הפסקת העבודה עד לסוף מאי היא זכות כללית החלה על כלל עובדי ההוראה, לרבות במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים.