היעדרות מהעבודה בגלל מזג האוויר

רבים מאיתנו זוכרים את סופת השלג ההרסנית שהשתוללה בירושלים וסביבתה בחורף 2013 ואשר גרמה לקריסת רשתות החשמל, חסימת דרכים ולמעשה הטילה מצור על האזור כולו.

כתוצאה מכך, נבצר מתושבי האיזור לצאת מבתיהם, וממילא להגיע למקומות עבודתם. לכך גם נלוותה קריאת המשטרה עצמה לציבור הנהגים להימנע מלצאת לדרכים, הואיל והדבר היווה בגדר סכנת חיים.

למעשה, סופות שלגים פחות חמורות התרחשו באזור זה גם בחורפים שלפני ואחרי שנת 2013, אך גם הן היו חזקות דיין כדי למנוע מהעובדים להגיע למקומות עבודתם.

לאור ההתחממות הגלובלית, סביר מאד שגם השנה וגם בעתיד הקרוב נחווה את נחת זרועו ועוצמתו של מזג האוויר הקיצוני, מה שימנע מרבים מאתנו להגיע למקום העבודה. בין אם בגלל גשמים והצפות, בין אם בגלל סופות שלגים ובין אם בגלל חסימת כבישים בגלל תאונות דרכים או עצים שנפלו וכדומה.

בנסיבות אלו, מתעוררת השאלה מה דינו של עובד אשר נבצר ממנו להגיע למקום עבודתו עקב פגעי מזג האוויר? לחילופין ניתן לשאול מה דינו של העובד כאשר הוא מצליח לבסוף להגיע למקום עבודתו אם כי באיחור רב בשל פגעי מזג האוויר? 

שאלה נוספת ומעניינת לא פחות הנה במידה וצפויה סערה כלשהי, האם העובד רשאי על דעת עצמו לצאת מוקדם ממקום עבודתו בטרם תפרוץ הסערה ותמנע את שובו לביתו?

ובכן, במסגרת דיני העבודה הנוהגים כיום בארץ, אין עדיין התייחסות למקרים בהם העובד נאלץ להיעדר ממקום עבודתו עקב תנאי מזג אוויר וסערות קשות אשר מוגדרים ככח עליון.

לפיכך עקרונית ועל פי המצב החוקי שקיים נכון להיום בארץ, תנאי מזג האוויר אינם מהווים עילה להיעדרות מעבודה או לאיחור, יציאה מוקדמת ממקום העבודה וכו.

זאת, אלא אם כן הוסכם אחרת במסגרת החוזה האישי של העובד, במסגרת הסכם קיבוצי או צו הרחבה. ממילא אין העובד זכאי לשכר עבודה בגין היעדרות כזו אלא אם כן הוסכם אחרת כאמור.

דוגמאות למקרים שבהם הוסכם אחרת בין מעסיק לעובדיו באופן גורף, ניתן למצוא במגזר עובדי המדינה. כך, למשל, נקבע הסדר מיוחד לעובדי מדינה שנעדרו מעבודתם עקב סופות השלגים בתאריכים 07-08.01.2015.

הסדר זה קבע בין היתר כי עובד מדינה שלא התייצב לעבודה בשל סופת השלגים שהתרחשה במקום מגוריו, יחויב בחצי יום חופשה על חשבון מכסת ימי החופשה השנתית שלו.

כמו כן, ההסכם קיבוצי כללי בענף הבניה התשתיות, הצמ״ה, העבודות הציבוריות והשיפוצים אשר נחתם ביום 21.1.2010 ונכנס לתוקף עם פרסום צו ההרחבה ב-12.8.2010, כולל פרק מיוחד המתייחס לפגעי מזג האוויר.

בין היתר, ההסכם הקיבוצי קובע כי אם העובד קיבל הוראה ממעבידו שלא לצאת לעבודה עקב פגעי מזג אוויר, הוא יהיה זכאי לתשלום עבור 4 שעות עבודה בגין אותו יום.

במידה והעובד כבר התחיל בעבודתו, ורק במשך היום הוא קיבל הוראה ממעסיקו להפסיק לעבוד, הוא יהיה זכאי לקבל תשלום בעבור שעות העבודה שעבד בפועל, בצירוף תשלום בעבור ארבע שעות, ובתנאי שבסך הכל יקבל תשלום שאינו עולה על תשלום בעבור יום עבודה רגיל.

בכל מקרה בו לא הוסכם אחרת מראש בין המעסיק לעובד כאמור לעיל, העובד אינו רשאי להיעדר מעבודתו על דעת עצמו בשל פגעי מזג האוויר ועליו לעשות כן רק באישור מעסיקו.

במידה ומעסיקו נתן את הסכמתו לכך, ימי ההיעדרות שהעובד נטל בשל מזג האוויר יחשבו כימי חופשה על פי החוק, וינוכו ממכסת ימי החופשה השנתית שלו. כלומר, בגין כל יום היעדרות כאמור ינוכה יום חופשה מימי החופשה השנתית שלו. זאת שוב, אלא אם כן הוסכם אחרת בינו למעסיקו.

כמו כן, המעסיק רשאי לסגור מיוזמתו את בית העסק עקב תנאי מזג האוויר, ולהוציא את עובדיו לחופשה יזומה במהלך ימים אלו.

אולם גם במקרה כזה ימים אלו ינוכו מימי החופשה השנתית שמגיעים לעובדיו, אלא אם כן המעסיק החליט אחרת. יחד עם זאת, על המעסיק למסור לעובדים את ההודעה על הוצאתם לחופשה לפני שהם הגיעו למקום עבודתם.

במידה והעובד כבר הצליח להתייצב במקום עבודתו חרף פגעי מזג האוויר, ורק לאחר מכן המעסיק החליט שתנאי מזג האוויר אינם מאפשרים את ביצוע העבודה בפועל, אזי במקרה כזה העובד יהיה זכאי לקבל את מלוא שכרו עבור אותו יום עבודה, מבלי שהדבר ינוכה ממכסת ימי החופשה השנתית שלו.

לחילופין, ניתן להגיע להסכמה עם המעסיק, במידה והדבר אפשרי, כי העובד יבצע את עבודתו מביתו ויקבל שכר עבודה רגיל עבורה כאילו הגיע למקום עבודתו. פתרון כזה מאפשר לעובד לעבוד ולהשתכר גם כאשר תנאי מזג האוויר מונעים ממנו להגיע למקום עבודתו, בעוד שהמעסיק איננו מפסיד לשווא יום עבודה.

יחד עם זאת, נוכח הדינמיקה שקיימת בארץ בכל הקשור לדיני עבודה, סביר להניח כי במידה וימי ההיעדרויות ממקומות עבודה עקב תנאי מזג האוויר ילכו ויתרבו, אזי הדבר ימצא את פתרונו גם במסגרת חקיקה מפורשת בעניין זה.

לחצו כאן והכנסו לדיונים בפורום הגדול בישראל לזכויות עובדים!