חושב/ת לעבוד מהבית? אלה הנקודות שצריך לקחת בחשבון!

כמה פעמים יצא לך להתעורר בשעת בוקר מוקדמת עם הבל פה בריח של שיכור מתחנה מרכזית וללחוש בשקט - הלוואי שיכולתי להישאר לישון רק עוד קצת.

סביר להניח שכמעט לכל אחד ואחת מאיתנו הסיטואציה הזו מוכרת בווריאציות כאלו ואחרות ואל הדחף להישאר במיטה נלווים גורמים נוספים, שהופכים את האופציה של עבודה מהבית לפנטזיה מרגשת ומפתה במיוחד.

כפי שאתה וודאי יודע, יש לא מעט אנשים שהפכו את החלום למציאות. בזכות האינטרנט ועולם האפשרויות הבלתי מוגבלות שהוא מספק לנו וכמובן, בזכות היכולת להיות מחובר אונליין ולגשר על פערי זמן ומיקום גיאוגרפי, כל אחד יכול לעבוד מכל מקום ובכל שעה, בלי צורך להשכים, להתלבש, להתאפר, לבזבז זמן בפקקים ולהיות מקובע בתוך מסגרת עבודה מרובעת עם בוס שלוחץ.

העניין הוא שכמו לכל מטבע גם למטבע הזה יש שני צדדים ולכן לפני שאתה נחפז להתפטר ולחפש לעצמך משרה חדשה, חשוב שתבין לעומק את המשמעויות לכאן ולכאן של עבודה מהבית.

יתרה מכך, עליך להכיר את העובדות והאמת מאחורי ההבטחה שטומנת בחובה עבודה כזו, זאת כדי שתוכל לקבוע בצורה ניטרלית (עד כמה שניתן להיות ניטרלי כאן) - האם גם לך כדאי לעבוד מהבית?

לא כל הנוצץ זהב – אבל מה רע בזיופים פה ושם?

אנשים משתמשים במילים כדי להביע את עצמם, אבל יותר מכל, המילים נועדו למסגר את המציאות שבה אנו חיים לכדי משהו שהמוח האנושי יכול לתפוס ועל כן, רבים ממהרים לקטלג לקבוצות וצבעים את הסובבים אותם, את הרגשות שלהם ביחס לאותם אנשים ואת הרגשות שלהם ביחס לעצמם.

עכשיו אתה וודאי שואל את עצמך – איך כל זה קשור לעבודה מהבית ולהלן תשובתי:

הבחירה אם לעבוד מהבית או מהמשרד היא לא עניין של שחור או לבן ואני באופן אישי תמיד מעדיפה לבדוק בעצמי על פני לדבוק בעיניים עצומות במה שאחרים אומרים. עם זאת, למילים של אנשים אחרים יש השפעה עליי, מעצם היותי יצור חברתי וזה (בין היתר) מה שהוביל אותי בצעדיי הראשונים מחוץ לכותלי האוניברסיטה, לבחור לעבוד דווקא במשרה מלאה ומשרדית.

האופציה של משרה חלקית או חלילה עבודה מהבית, נראו לי כמו משהו ששמור רק לעשירים או לעצלנים ומעצם היותי לא כזו ולא כזו, הלכתי בלב שלם אחרי הנורמה. סיפרו לי שבמשרה מלאה ארוויח יותר כסף, שאפשרויות הקידום שלי יהיו מהירות יותר, שזה יפתח לי דלתות ובגדול – שזה יכניס את החיים שלי למסלול יציב, בקצב אחיד, שללא כל ספק יעשה לי רק טוב.

כמו ילדה טובה שרוצה שיהיה לה טוב, קניתי את מה שכולם מוכרים והתחלתי לעבוד כאשת קריאייטיב במשרד פרסום מוכר. משהו הרגיש לי לא נכון, אבל החלטתי להקשיב לראש ולא ללב ולהתחיל לסלול את דרכי בעולם המבוגרים.

בימים הראשונים מצאתי עניין בתפקיד והרעיון שמשלמים לי כסף על הרעיונות שלי די הדליק אותי ולפרקים גם ליטף לי את האגו. אבל לדאבוני (לפחות בעולם הערכים הפרטי שלי) מדליק ומלטף זה אף פעם לא מספיק.

ההשכמה המוקדמת, ההמתנה בפקקים, שעות העבודה המרובות, המשכורת הזעומה ביחס למה שהרווחתי בחיי הלילה, הקירות האפורים, הבגדים היקרים והשופוני של יתר הבנות (בזמן שאני לובשת שמלות משוק הכרמל), חוסר שביעות הרצון של העובדים, התלונות בהפסקות הצהריים, הלחץ של האימהות לחזור הביתה לילדים, השגרה ובעיקר עצם העובדה שהשליטה על החיים שלי עברה לידיים של מישהו אחר – כל אלו גרמו לי להרגיש בדיוק ההפך ממה שהבטיחו לי.

אחרי שלושה חודשים של חיוכים מזויפים, עייפות ועל הדרך גם היעדר סיפוק והגשמה עצמית ברמה המקצועית, הבנתי שהגיע הזמן לחתוך. משהו בפנים בער בי וקרא לי לעשות שינוי ובתור ילדה-אישה עם דמיון מפותח, התחלתי לצייר לעצמי סיפור חדש, שבו אני הגיבורה שמוליכה את העלילה אל עבר המקום שהיא באמת רוצה.

החיים זה לא הכל או כלום, אפשר גם אחרת!

על אף הרצון להשתייך למסגרת מקצועית וחברתית, בחרתי לצאת למסע חדש, שבו בית לא היווה מילה גסה. לאט אך ביסודיות עברתי על כל אתרי הדרושים ועקבתי בדייקנות אחרי הפוסטים שעלו בקבוצות כותבים בפייסבוק. גיליתי שכדי להצליח להתפרנס מכתיבת תוכן במסגרת עצמאית, לא מספיק כישרון, אלא צריך גם כוח רצון, משמעת עצמית והתמדה. אז התמדתי.

ליקטתי סביבי קהל לקוחות מרוצים שהתרשמו מיכולת ההבעה שלי בכתב וגם רצו לשלם על המילים שאני כותבת לא מעט ובפעם הראשונה בחיי, הרגשתי שיש אצלי קוהרנטיות בין הלב למוח. אהבתי את ההרגשה ועוד יותר אהבתי את העובדה שהפכתי לבוס של עצמי, פשוטו כמשמעו.

אף אחד לא אומר לי יותר מתי לקום, אם מתחשק לי להתחיל את היום בצהריים זה בסדר גמור, אני לא נסחבת בפקקים, אני קובעת כמה עבודה אני לוקחת על עצמי, באיזה תחום וכמה ישלמו לי והדובדבן שבקצפת – אני לא מקובעת לארבעה קירות ויכולה לעבוד דרך האינטרנט אפילו בזמן שאני שותה אוזו בחוף בסיני.

היתרונות שבעבודה מהבית היו ברורים, אבל מה שלא הבנתי אז, או אולי נכון יותר לומר, העדפתי להדחיק, זה שעם המתוקים מגיעות גם הקלוריות.

חוסר הוודאות והרדיפה אחרי לקוחות מזדמנים, טלטלות כלכליות, הצורך לדחוף את עצמי לעשייה בכוחות עצמי, היעדר אינטראקציות חברתיות שמחוץ למציאות הווירטואלית, הימים שבהם הייתי מתפזרת ומעדיפה לבשל, לנקות, להסתובב בטבע ולבלות עם חברים ובעיקר, ההבנה שחופש אמיתי יכול להתקיים אך ורק בתוך מסגרת.

בלי יותר מידי נקיפות מצפון וכמי שמאז ומתמיד אהבה אתגרים וריגושים, הכרזתי בקול שאני מתכננת למצוא דרך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

קולות גיחוך מהסובבים אותי נשמעו ללא הרף, אבל לי זה לא הפריע. הייתי נחושה בדעתי למצוא מסגרת עבודה שתאפשר לחופש שלי לרקוד בתוך גבולות, כאלו שיהיו גמישים דיו כדי שאוכל לשלב את העבודה עם אורח החיים שאליו אני שואפת.

בנוסף לעבודה מהבית התקבלתי למשרת כתיבה חלקית, במשרד שיש לו רק שלושה קירות ועוד חלון שקוף גדול עם נוף לים. השילוב בין עבודה משרדית עם עוד אנשים לבין עבודה מהבית, בשקט ובתנאים שלי, הניבו לי יותר אושר וסיפוק ממה שיכולתי לתאר. מצד אחד קיבלתי מסגרת יציבה ומאידך, היציבות הזו לא עלתה לי בחופש.

המקובעות שכל כך הלחיצה אותי נמוגה והתחלפה בעולם עבודה יצירתי, שבו אני מביאה את עצמי לידי ביטוי ולוקחת חלק בנורמטיביות, בדרך שמתאימה לי.

פריבילגיית הבחירה גם לצעירים וגם למבוגרים

העובדה ש-99% מהעבודות ובמיוחד בעולם המערבי מתקיימות באמצעות האינטרנט, מאפשרת גם לך לבחור לחיות אחרת. בין אם אתה אוהב לקום מאוחר, בין אם אתה רוצה להספיק להוציא את הילדים מהגן ובין אם פשוט מתחשק לך להיות הבוס של עצמך – אתה יכול לעשות כמעט הכל גם מחוץ למשרד.

יש מגוון עצום של מקצועות שלא מחייבים עבודה בשעות קבועות ובמקום מוגדר ולדעתי האישית, הגיע הזמן שיותר מעסיקים יבינו את הכדאיות של עבודה מהבית, גם אם לא באופן מוחלט.

שילוב בין עבודה משרדית לעבודה מחוץ למשרד, מקנה לעובד ברמה הפרטית הרבה יותר עצמאות ושלווה ובפן הכלכלי, עבודה מהבית חוסכת למעסיק כסף על מקום ישיבה, מחשב, חשמל וכיוצא בזה.

לסיכומו של עניין, אני מניחה שאין עוררין לגבי העובדה שהעבודה מהווה חלק משמעותי מאוד מחיינו ועל כן סיפוק הוא איננו פריבילגיה ששמורה רק לדור הצעיר.

אני מאמינה בלב שלם, שבכל שלב בחיים אפשר לעשות שינוי ומציעה לכל מי שמרגיש שנמאס לו לרדוף סביב הזנב של עצמו, לשקול לחיוב את האופציה של עבודה במסגרת שונה ומותאמת לצרכים האישיים שלו.

החיים שלנו קצרים מידי מכדי שנבזבז אותם בהמתנה לדבר הטוב הבא וכילדה טובה (או לפחות ככה אני תופסת את עצמי), אני לא רואה אופציה אחרת חוץ מלעשות את מה שעושה לנו טוב.

קראו עוד: איך אפשר להנות יותר (כמעט) בכל מקום עבודה?