האם ניתן לכפות על עובד לפרוש בגיל פרישה?

לפי חוק גיל פרישה, על העובד לצאת לגמלאות בגיל 67. מה קורה עם עובד שלא מעוניין לפרוש מסיבות אישיות וכלכליות.

הוא מרגיש שהוא חיוני למעבידו לא פחות מעובדים שהם מחצית גילו. לאן ילך לאחר פרישתו? הוא זקוק להכנסה קבועה למימון צרכיו. אין לו מקורות נוספים. האם יש סיכוי לשנות את החוק ולאפשר לגמלאים הכרונולוגיים להמשיך ולעבוד?

גב' ליבי וינברגר העמידה את המערכת המשפטית למבחן בסוגיה זו שמעסיקה רבים במצב דומה. ליבי ילידת שנת 1942.

בשנת 1972 עלתה ארצה, ובשנת 1991 החלה עבודתה באוניברסיטת בר אילן כמרכזת פעילות הוקרת התורם במחלקת המגביות הבינלאומיות. שכרה שולם לפי הסכם קיבוצי בדרוג המח"ר שיש לעובדי מנהלה ומכוחו של ההסכם קבלה מעמד של עובדת קבועה.

כיתר העובדים חלו על ליבי הסדרי פרישה מקובלים לפי קרן הפנסיה "גלעד" שביטחה את העובדים.

ביום 10.12.2008 הודיעה האוניברסיטה לליבי כי העסקתה תבוא לידי סיום בחודש מאי 2009, בשל הגיעה לגיל 67 הוא גיל הפרישה.

ליבי לא הסכימה לפרוש. היא ביקשה להמשיך בתפקידה. המנהל הישיר שלה תמך בבקשתה והמעסיקה הודיעה לו בתגובה, כי לא ניתן להיענות לדחיית הפרישה בתקופה זו של מצוקה כספית לאוניברסיטה.

ליבי לא ויתרה. במועד שנדרשה לפרוש הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב על מנת שיוציא צו מניעה זמני וקבוע המונע את סיום העסקתה מחמת גיל ולחלופין קבלת פיצוי בגין אפליה אסורה על רקע גיל.

לתביעתה הצטרפו גם עמותות הפועלות לקידום זכויות ומעמד הזקנים בישראל והן: עמותת המשפט בשירות הזקנה, עמותת יד ריבה - סיוע משפטי לקשיש, עמותת כן לזקן - לקידום זכויות הזקנים.

בית הדין האזורי פסק לפי הוראות חוק גיל פרישה וקבע עוד כי "לשון החוק... ברורה ונהירה" ועולה ממנה "כוונת המחוקק להבדיל בין פרישה מרצון ופרישת חובה, כך שברצון המעסיק יש ביכולתו לכפות על העובד לפרוש".

בית הדין הוסיף, כי גם תכלית החוק תומכת בפרשנות זו, שכן מטרתו "קביעת כללים אחידים, מבלי שייקבעו יוצאים מן הכלל, מתוך רצון לקבוע את קו פרשת המים שלאחריו המעסיק יהיה חופשי לדרוש מהעובד לפרוש מעבודתו".

בית הדין עמד עוד על הוראת סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה הקובעת איסור על הפליה מחמת גיל בכל הנוגע לתעסוקה, אך הבהיר כי לפי הפסיקה הקיימת – אין לראות בגיל הפרישה האחיד כהפליה פסולה אלא כהבחנה עניינית מותרת.

בית הדין דחה את תביעתה של ליבי ולא פסק הוצאות לחובתה.

ליבי המשיכה במאבקה וערערה לבית הדין הארצי לעבודה. שם נפתח התיק: (ארצי) 209/10 עעא (ארצי) 209-10‏ ‏ ליבי וינברגר נ' אוניברסיטת בר אילן. בחלוף כשנתיים התפרסם פסק הדין שיצר תקדים מהותי שכבר יוצר הד ושובל ארוך של תגובות.

בערעור נטען כי החיוב לפרוש בגיל 67 אינו חוקתי ואינו עומד באמות המידה של פסקאות ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.

עוד נטען כי ניתן לפרש אחרת ובאופן יותר תכליתי את סעיף 4 לחוק גיל הפרישה ולטעון, שככל שהעובד מבקש להמשיך ולעבוד לאחר גיל 67, מחויב המעסיק לבחון זאת באופן ענייני ועל בסיס אינדיבידואלי.

לעניין הבקשה בערעור כי בית הדין יצהיר כי עצם קביעת גיל פרישה אחיד כפוי היא בלתי חוקתית ולכן יש להורות על ביטולה, פסק בית הדין כי יש להותיר את ההכרעה בשאלות החוקתיות לבית המשפט העליון. עם זאת, בית הדין לא התחמק ולא עשה מלאכתו קלה.

הוא ישב על מדוכת הפרשנות לסעיף 4 לחוק הפרישה וציין כי סעיף 10 לחוק מתיר לקבוע בהסכם גיל פרישה גבוה מגיל פרישת חובה.

בהתחשב בכך זכאי עובד להעלות בפני מעסיקו את רצונו להמשיך בעבודתו גם לאחר גיל הפרישה המקובל. כנגד זכות העובד לבקש את המשך העסקתו, קמה חובה על המעסיק להפעיל שיקול דעת ראוי ופרטני במענה לבקשה זו.

חובה זו, לדעת בית הדין, נובעת מחובות תום הלב וההגינות שחב בהן מעסיק כלפי עובדיו, בשילוב האיסור החוקתי והחוקי על הפליה מטעמי גיל.

בין יתר השיקולים שעל המעסיק לקחת בחשבון ניתן למנות שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של העובד, תרומתו למקום העבודה, שיקולים מערכתיים של מקום העבודה, האם יש אפשרות להמשך העסקת העובד בדרך אחרת.

מפסק הדין עולה עוד כי המעסיק יהא רשאי לשקול גם השלכות רוחב, ככל שיש עובדים נוספים שהגישו בקשות דומות.

יתכן והמעסיק יהא מחויב גם למשא ומתן או היוועצות עם נציגות העובדים. עצם הטלת החובה לשקול שיקולים פרטניים אין בה כדי לקבוע כי שיקולים אלה אמורים היו בהכרח לגבור על שיקולים מערכתיים.

עם זאת במקרה הנדון של ליבי והעמותות המערערות, האוניברסיטה לא הזמינה את ליבי לשימוע ולא בחנה את בקשתה להמשיך בעבודתה לאחר גיל פרישה בהקשר הפרטני בהתחשב בנוהל הפנימי שקיים באוניברסיטה המאפשר זאת ובחובות תום הלב בהן היא חבה כמעסיקה, אלא שקלה רק שיקולים מערכתיים.

בעשותה כן קובע בית הדין, נפל פגם ממשי בהתנהלות האוניברסיטה בגינו חויבה לשלם לעובדת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 50,000 ₪.

תגובות לפסק הדין התקדימי של בית הדין הארצי לעבודה

עם פרסום פסק הדין נשאלו מומחים בתחום דיני העבודה לדעתם אודות פסק הדין התקדימי והשלכותיו על ציבור העובדים והמעסיקים במשק הישראלי.

עו"ד דפנה שמואלביץ', מומחית לדיני עבודה, אומרת שלפסק הדין השלכות על כלל המעסיקים במשק הישראלי, שכן הוא יטיל קושי על הוצאת עובדים לגמלאות, בעיקר כשמדובר בעובדים הזכאים לקביעות ולהגנת ההסכמים הקיבוציים.

ד"ר איסי (ישראל) דורון, יו"ר עמותת המשפט בשירות הזיקנה וראש החוג לגרונטולוגיה (חקר ההזדקנות) באוניברסיטת חיפה, מדגיש בית הדין מסכים לראשונה עם הטענה שחוק גיל הפרישה פוגע בזכויות חוקתיות וזאת לאחר שנים של ניסיונות חוזרים ונשנים לערער על חוק גיל הפרישה.

המשמעות בפועל של פסק הדין לטעמו היא שאם מחר בבוקר עובד בן 67 נשלח לביתו מבלי שהמקרה שלו נשקל היטב הוא יכול לתבוע את המעסיק בטענה שפיטוריו נעשו שלא כדין או שלא בתום לב. עד היום המעסיק לא היה חייב הסברים במקרים כאלה.

העמותה בראשה הוא עומד מתכננת עתירה לבג"ץ בעניין גיל הפרישה ותטען שיש לבטל את חובת הפרישה, כלומר את היכולת של המעסיק לחייב עובד לצאת לגמלאות.

יתכן שאל העתירה תצטרף קבוצה נוספת של עובדי אקדמיה שאינם רוצים לצאת לגמלאות, שאותה מוביל פרופ' יואב פלד, 65, מאוניברסיטת תל אביב, משפטן ומרצה בחוג למדעי המדינה שמצהיר בנחרצות: "פסק הדין מזמין עתירה לבג"ץ. זה מה שנעשה".

לפי המתפרסם, החלטה תקדימית זו עשויה להשפיע גם על הדיון הצפוי בבית המשפט המחוזי בחיפה שבו תלויה ועומדת עתירה של משה גביש, פרופ' בטכניון, נגד החלטת הטכניון להוציאו לפנסיה בגיל 68 בהתאם לתקנון המוסד. נמתין לתוצאות.

עתירה לבג"צ לביטול גיל הפרישה

בעקבות פסק הדין התקדימי הוגשה לראשונה עתירה לבג"צ לביטול גיל הפרישה. אם העתירה תתקבל ישראל עשויה להצטרף לארה"ב, קנדה, בריטניה ואוסטרליה שבהן בוטלה זה מכבר חובת הפרישה לגמלאות.

העתירה הוגשה על ידי 3 עותרים. פרופ' משה גביש בן 66 מהפקולטה לרפואה בטכניון שאינו מעונין לצאת לגמלאות בגיל 68 שהוא גיל הפרישה לפי חוקת הטכניון.

פרופ' מרדכי שגב מהפקולטה לפיזיקה בטכניון ופרופ' אמריטוס אסא כשר מאוניברסיטת תל אביב שהצטרף לעתירה כאזרח התומך בביטול חובת הפרישה.

העותרים הסבירו בעתירתם כי הם נגד אפליה של מבוגרים והחוק הקיים מגביל את חופש העיסוק ופוגע בכבוד האדם וחירותו. בנוסף לעקרונות אלו, טוענים העותרים כי תוחלת החיים התארכה, יש בהם עדיין מרץ וחיוניות לעבוד ולפרנס את עצמם ומשפחתם.

לגישתם, העולם לא שייך רק לצעירים. יש מקום לכולם וגם להם בעולם התעסוקה. בימים הקרובים אמור בג"צ לפרסם החלטתו אם ידון בכלל בעתירה שהוגשה.

ליחצו כאן לפניה וקבלת יעוץ משפטי אישי בנושא זכויות העובד!