תשלום עבור שעות כוננות בעבודה - סטנד ביי

ישנם מקצועות אשר במסגרתם העובדים מתחייבים לשעות כוננות, המכונות גם שעות סטנד ביי, באופן לפיו העובדים נדרשים לפנות עבור עבודתם גם את זמנם הפרטי, קרי: הזמן שמעבר לשעות העבודה המקובלות שלהם, כך שעליהם להיות זמינים בכל עת במהלך אותן השעות לקריאה מהירה אשר תזמן אותם לעבודתם, במקרה ויתעורר צורך בכך.

המשמעות הינה כי במהלך שעות הכוננות העובדים נתונים במעין מעצר בית, מאחר והם מנועים מלצאת לעיסוקיהם הפרטיים, וזאת על מנת לאפשר להם להתכונן בכל עת ובאופן חופשי לקריאה לעבודה, גם אם זו לא תתרחש כלל בסופו של דבר.

נכון להיום, סוגיית תשלום השכר עבור שעות כוננות טרם עוגנה בחקיקה, אם כי קיימת הצעת חוק בעניין זה בדבר תיקון חוק שעות עבודה ומנוחה, אשר כבר עברה קריאה טרומית ביוני 2014, אולם השלמת הליכי אישורה הסופיים נקטעה עקב פיזור הכנסת בסוף אותה השנה, ואלו טרם חודשו מאז.

בכל אופן, הצעת חוק זו הציעה לשלם לעובדים שכר עבור שעות הכוננות שלהם, כאשר במידה והם נמצאים במקום עבודתם במהלך אותן השעות – ישולם להם שכר מלא, ואילו במידה והם נמצאים מחוץ למקום העבודה - ישולם להם השכר הרגיל או שיעור משכרם כפי שיקבע שר הכלכלה לסוגי מקרים שיקבע.

בפועל, הלכה למעשה, ישנם מגזרים בארץ בהם מקובל לשלם לעובדים עבור שעות הכוננות שלהם, כגון לגבי רופאים המשמשים ככוננים עבור בתי החולים, וזאת מכח הסכמים אישיים, הסכמים קיבוציים, או נוהג החל במקום העבודה.

מאידך, ישנם גם מגזרים בהם הדבר אינו מקובל, כגון מקצועות האבטחה, השמירה והמלצרות. דהיינו – מקצועות שעובדיהם בדרך כלל נמנים על האוכלוסיה היותר חלשה בארץ.

התוצאה הינה שאותם עובדים שאינם מתוגמלים עבור שעות הכוננות שלהם, מכלים למעשה את זמנם הפרטי והחופשי עבור מעסיקיהם, מבלי שהם יכולים למעשה לעסוק בכל דבר אחר, ולרבות לבצע עבודה אחרת עבורה יוכלו לקבל שכר, מחשש שייקראו לעבודתם באותה עת.

למותר לציין כי אותם עובדים נאלצים להסכים לבצע את שעות הכוננות הללו בעל כורחם ובניגוד לרצונם, וזאת בשל חששם הטבעי לאבד את מקום עבודתם במידה וייסרבו לכך.

לפיכך, נשאלת השאלה מה דינם של העובדים שלגביהם לא הוסכם כי הם יתוגמלו עבור שעות הכוננות שלהם, ומסתבר כי על פי ההלכה הפסוקה אין חובה לשלם שכר עבור שעות הכוננות.

הלכה זו מנומקת בכך שהסדר התשלום עבור שעות כוננות איננו מעוגן בחקיקה, ועל כן איננו מהווה חלק מחקיקת דיני המגן הקוגנטיים, שאין להתנות עליהם, ומכאן שהצדדים רשאים להתנות עליו במסגרת ההסכמים ביניהם, ואף לקבוע כי לעובד לא ישולם שכר עבור שעות הכוננות שלו.

כך, לדוגמא, נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה במסגרת הליך ע"ע 000204/06 מדינת ישראל נ' לשם אלוני:

"הסדרים של תשלום עבור כוננות אינם מעוגנים בחוק ואין הם חלק ממשפט העבודה המגן. הסדרים שכאלה יכולים להיות מעוגנים בהסכמים או הסדרים קיבוציים, בהוראות נוהל הנהוגות אצל מעסיק מסויים או בנוהג הקיים במקום העבודה...למעשה לא הצביע המשיב על כל מקור משפטי בר - תוקף המחייב את המדינה לשלם לו תמורה עבור שעות כוננות".

כך גם נפסק במסגרת תע"א 1991/06 דורון עוזי ואח' נ' אמנור קיסריה שירותי אבטחה ומוקד בע"מ, שם נקבע כי המקור הנורמטיבי לתשלום עבור דמי כוננות הוא חוזי.

מאחר ומקור הזכות לתשלום עבור ביצוע כוננות הוא הסכמי, אזי הצדדים רשאים לקבוע את תנאי הזכאות לה ואת היקפה בהסכם. ומכיוון שבאותו מקרה הוכח כי בין הצדדים הוסכם במפורש  שהעובדים לא יהיו זכאים לשכר מלא עבור כוננויות, אזי יש לכבד הסכמה זו, ולא ניתן לחייב את מעבידם לשלם עבור שעות אלו.

במסגרת ע"ב 417/04 עופר שגב ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, קבע בית הדין כי אין לשלול את האפשרות שכוננות מסוג מסוים, גם אם היא מתרחשת מחוץ לחצרי המעביד, תחשב כזמן שבו העובד העמיד עצמו לרשות העבודה, כאמור בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, אשר מגדיר "שעות עבודה" כשעות שבהן העובד העמיד את עצמו לרשות העבודה.

יחד עם זאת, נקבע כי מאחר שהעובדים לא נדרשו להימצא במקום מסוים, אלא היו חופשיים לעסוק בענייניהם במהלך זמן המשמרות, ומאחר שמלכתחילה דובר במספר נמוך של כוננויות וברור כי מבחינת מהות הכוננות היה מדובר באפשרות רחוקה עד מאוד של היזקקות לשירותיהם של התובעים, וכי מאחר שהעובדים גם עודכנו בשיחת טלפון בנוגע לאפשרות הרחוקה ממילא של הצורך להיזקק לשירותיהם, אזי אי אפשר לקבוע, כי העובדים הוכיחו שמדובר בזמן שבו עמדו לרשות מקום עבודתם, כהגדרת מונח זה בחוק.

יחד עם זאת, במסגרת הליך ע"ע 305/05 אשר מאיר, לואי דה-הרטוק ז"ל נ' החברה להגנת הטבע, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במידה והעובדים שהו במקום עבודתם במהלך הכוננות, אזי יש לשלם להם שכר עבור שעות אלו, גם אם הם בפועל לא נדרשו לעשות דבר במהלך אותן השעות.

בשורה התחתונה, בשלב זה אין כל חוק המחייב מעסיקים לשלם לעובדיהם שכר עבור כוננות.

לפיכך, במצב דברים זה, לא נותר אלא לקוות כי הליכי אישור הצעת החוק בעיין זה יושלמו במהרה, או שבית הדין הארצי אולי ישנה את ההלכה שנפסקה על ידו בעניין זה, ויקבע כי יש לשלם גם עבור שעות כוננות.

מגיע לך תשלום עבור שעות שינה?

ישנם עובדים אשר לעתים נדרשים להישאר ולישון במקום עבודתם.

נשאלת השאלה האם שעות השינה הללו הינן בגדר שעות עבודה, בגינן מגיע לעובד גמול שעות נוספות, וזאת במידה והדבר לא הוסדר במסגרת ההסכמים האישיים / הקיבוציים או הנוהל במקום עבודתם.

בעניין זה נפסק כי כאשר עובד ששוהה במקום עבודתו ומבצע פעולות שונות, ונדרש אף ללון שם, אך לא נדרש לבצע כל פעילות בשעות הלילה, למעט במקרים חריגים, אזי שעות השינה לא יוכרו כשעות עבודה ולא ישתלם בגינן גמול שעות נוספות.

כך למשל, נקבע בהליך ע"א 566/70 מחטאוי נ' חברת קו צינור אילת בע"מ, ובמסגרתו של הליך דב"ע שן/3-84 מדינת ישראל נ' רון.

עם זאת, בנסיבות מסוימות תיתכן הכרה בשעות שינה כשעות עבודה בהתאם לנדרש מהעובד בשעות אלו, רמת הדריכות הנדרשת ממנו, תדירות הפרעת השינה וכדומה – כך נפסק במסגרת תע"א 8420/05 פלוני נ' מדינת ישראל.

לגבי עבודתם של שומרים החייבים להיות נוכחים באתר שמירה, ואשר גם רשאים ללון שם, קבע בית הדין הארצי לעבודה קבע כי יש לראות את מלוא שעות הנוכחות של השומר באתר השמירה שעליו הוא מופקד כשעות עבודה, בגינם יש לשלם להם שכר.

כך נקבע במסגרת ההליכים: ע"ע 459/07 דוד יפה נ' ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ, ע"ע 328/06 ש. ניר הצפון (1991) בע"מ נ' דלאיכה נאדל, ע"ע 1302/04 תמנון שירותי מיגון בע"מ נ' מיכאל דנילוב.

עם זאת יוער כי לגבי עובדים סיעודיים זרים, אשר נדרשים ללון בבית מטופליהם, נפסק כי אין הם זכאים לגמול שעות נוספות עבור שעות השינה שלהם, וזאת כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפרשת יולנדה גלוטן. 

לפיכך, על מנת למנוע ספיקות בעניין זה מומלץ לקבוע במסגרת ההעסקה כי העובד יתוגמל גם עבור שעות השינה שלו, וזאת במידת האפשר כמובן.

שאלות לגבי תשלום עבור שעות כוננות או סטנד ביי?