התחום האפור: המעסיק שינה את היחס כלפיך בהריון?

נשים בריאות בטווח הגילאים 20-40 אשר רוצות להקים משפחה, יכנסו להריון בפרק הזמן הזה לפחות פעם אחת במקרים רבים ואף יותר.

ההריון כשלעצמו לא מהווה בעיה מבחינת מקום העבודה, אך מה שכן יכול להיתפס כבעיה מבחינת המעסיק, זו חופשת הלידה והשנים הראשונות שאחרי הלידה, שנים שכנראה ידרשו מהאם הטרייה לפנות ולהקדיש זמן, פרקטית ונפשית, לגוזל הקטן שמחכה בבית.

השינוי שחל בחייה של אישה במהלך ההריון ולאחר הלידה, מתפרש בעיני צד אחד כמהפך חיובי, מרגש וחיוני ואילו בצדו השני של המטבע, אותו שינוי מבורך יכול להוות ברוך גדול.

המציאות מראה שאילולא היה החוק מגן על האישה ההרה, אותו מעסיק שחושב אך ורק על טובתו האישית היה בוחר לפטר אותה. זאת כדי למנוע מעצמו ומהחברה העסקת עובד, או במקרה שלנו עובדת, שעשויה לראות את טובת משפחתה לפני טובת העסק ובצדק.

המזל הוא, שבישראל כבר השכילו להבין את המצב וחוקקו חוקים שתכליתם למגר את התופעה של פיטורי נשים בהריון, פיטורים שהשפעתם הכלכלית והחברתית על האישה ההרה בפרט ועל משפחתה בכלל, עלולים להוביל לתוצאות הרות אסון, תרתי משמע.

כמו בדומינו, אותו חוק הוליד תופעה חדשה, התנכלות לנשים בהריון במקום עבודתן, בתקווה שאותה התעמרות תביא את האישה ההרה לכדי יאוש מוחלט, עד שלא תהיה לה ברירה אלא להתפטר ולעזוב "מיוזמתה".

גם כנגד התופעה הזו נמצא בחוק פתרון ויש כללים ברורים, כתובים שחור על גבי לבן, שמגדירים מה נחשב כהתעמרות או התנכלות.

העניין הוא, שכמו בכל מגמה שהולכת ומתפשטת, גם כאן מצאו החכמולוגים פרצות בחוק ורבות מהנשים ההריוניות סובלות מהתחום האפור. כל אותם מקרים שבהם לא ניתן להכריע באופן חד משמעי אם מדובר בהתעמרות או לא, מעמידים את האישה ההריונית בפני סיטואציה מסובכת, רגישה ופוגענית, מלחמה סמויה מול הבוס, שבסופה לא מעט נשים מפסידות.

לא לכל בעיה יש תשובה חד משמעית

עובדתית, נשים בהריון הורמונליות יותר מנשים שאינן ועל אחת כמה מגברים. העובדה הזו לא משחקת לטובתך כשאת יוצאת מהקומפורט זון שלך ועוברת מהמרחב הביתי הבטוח בחיק הבעל, ההורים ו/או החברים, אל תוך שגרת עבודה לחוצה, שכוללת בוסים, אנשי צוות, ספקים ולקוחות.

אותם גורמים במקום העבודה לא בהכרח מודעים למורכבות שטומן בחובו ההריון, הם לא מכירים את הנקודות שמפעילות או מרגיעות אותך ורובם גם לא חשים צורך מיוחד לגלות רגישות כלפייך.

השילוב בין מצבך העדין, נפשית ופיזית, לבין בוס שלא ממש שמח (בלשון המעטה) שנכנסת להריון, מציב את חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה באור קצת מעומעם, כזה שמצביע על מעבר מהברור והאובייקטיבי לשטח האפור.

בתוך המרחב האפור והבלתי מוגן הזה ולנוכח שאיפותיו הנסתרות של הבוס, להביא אותך לכדי התפטרות, עלולות לצוף מצדו התנהגויות חדשות ובלתי מוצדקות, אשר שמות אותך בעמדה שאת לגמרי לא רוצה להיות בה.

ישנם מצבים שמוגדרים כהתנכלות ברורה, בהם הרעת התנאים, לאו דווקא בפן הכספי, נראית לעיני כל ובכלל זאת: שינוי תפקיד, העברה ממקום ישיבה כזה לאחר, הפסקת זימונים לפגישות או אירועים, צמצמום שעות עבודה ועוד כהנה וכהנה.

אמנם, בין השחור ללבן יש לפחות חמישים גוונים של אפור ובמקרה של שינוי יחס לרעה לעובדת בהריון, האפור הזה כלל לא סקסי כמו שהיית מקווה.

המשפט "מתייחסים אליי ככה רק בגלל שאני בהריון" נשמע לא אחת מנשים הריוניות, שנחשפות או חושבות שהן נחשפות ליחס שונה מצד המעסיק, רק בשל היותן הרות.

שינויים כאלו יכולים לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים ומה שמשותף לכל התלונות בנושא, הוא חוסר יכולת לקבוע האם השינוי ביחס שאת חווה אכן נחשב בגדר התנכלות ואם כן, האם הסיבה לאותה התנכלות היא באמת ההריון שלך.

יחס עוין יכול לבוא ביטוי בכל תמורה שחלה בקשר השוטף והשגרתי בינך לבין המעסיק ולדאבוני, אנו עדים ללא מעט מקרים כאלו. לדוגמא, אישה שעבדה רק במשמרות בוקר במקום שדורש גם משמרות ערב וסופי שבוע, נדרשה לאחר שהודיעה על הריונה להתחיל לעבוד גם בערבים.

אישה שתמיד הגיעה לעבודה מאוחר, נדרשה פתאום להגיע מוקדם. אחרת היתה רגילה לצאת כמה פעמים ביום להפסקות התרעננות ומשגילה המעסיק על הריונה, החל לבקש ממנה לקצר את הפסקותיה. 

אלו היו רק דוגמאות על קצה המזלג, למקרים שבהם חל שינוי ביחס או בקשר בין המעסיק לעובדת. אמנם לא השתנו דברים בוטים שמוגדרים כהתנכלות, אבל המעסיק מדבר ומתנהל אחרת, בהתחשב ביחס שהיה נהוג כלפייך טרום ההודעה על דבר ההריון.

אין יותר צחוקים, את חשה לא רצויה ונראה שבבת אחת העובדה שצומח לך בבטן תינוק, הפכה את היוצרות לחלוטין. שינוי יחס לרעה באופן שעשוי להתפרש לשני פנים, מציב אותך ואת יתר הנשים ההרות בדילמה, האם לשתוק או לדבר.

מה עדיף - להגיב או לספוג בשקט עד הלידה?

אם לדבר בכנות, נשים בהריון עלולות להגיב לסיטואציות בצורה לא פרופורציונלית, זאת בשל שינוי ההורמונים והמתחים שהן חוות.

לכל הפמיניסטיות שיקומו להתרעם כנגדי, להכללה הזו יש אחיזה חזקה מאוד במציאות והיא לרגע לא באה להוזיל או להפחית מחוזקה של האישה וממיליון הכובעים שצריך להוריד בפניה מידי יום ביומו בתשעת החודשים המתישים הללו.

ואם כבר בהתשה עסקינן, אותן נשים שנאלצות להתמודד מעבר למתחים שגובה מהן ההריון, גם עם מתחים במקום העבודה, מתייעצות עם הבן זוג או עם חברותיהן ההריוניות בפורמים, בקבוצות פייסבוק וביתר הזירות הווירטואליות, דבר שגורר תגובות אמוציונליות, לא אובייקטיביות ופעמים רבות וגרוע מכל, בלתי מקצועיות.

אותן עצות לא אחת מתפקדות כחיבוק דוב וכדי שתוכלי לדעת בוודאות אם המקרה הספציפי שאת חווה אכן מהווה התעמרות שמקורה בהריונך, כדאי שתתייעצי רק עם גורם מקצועי המתמחה בדיני עבודה.

חשוב להבין שבמקרים שאינם חד משמעיים יש לבחון כל מקרה לגופו וללא השוואות למקרים אחרים, תוך הבנה מעמיקה של הנסיבות טרום ההריון שלך, זאת כדי שניתן יהיה לקבוע האם באמת השתנה היחס כלפייך ואם כן, באיזו מידה.

מומלץ לא להכריע על סמך אירוע בודד, אלא לשים לב לרצף אירועים ולבדוק האם אותו רצף אכן מעיד באופן חד משמעי על שינוי יחס באופן אסור. אגב, אסור הוא כל מה שמתפרש וניתן להוכחה כשינוי יחס לגבי העובדת רק בשל היותה בהריון.

במידה ויימצא כי היחס שהשתנה כלפייך אכן מעיד על טרנספורמציה שכרוכה בהריונך, ניתן יהיה כלל הנראה להגיש תביעה כנגד המעסיק, בדרישה להפסיק את ההתנכלות באופן מיידי. עם זאת, חשוב שתדעי שלעיתים תשובתו של עורך הדין תהיה דווקא בלתי מקצועית ותתמוך ברעיון מנוגד, לסחוב עד הלידה ולהתעסק עם התביעה רק בדיעבד.

הסיבה לכך נובעת ממאזן הכוחות הבלתי מאוזן. מה זה אומר?

אמנם החוק מספק לך הגנה משפטית מלאה במקרים כאלו, אבל בזמן ההריון רובנו הרבה יותר חלשות פיזית ונפשית מאשר במצב רגיל ועל כן, ייתכן שיהיה חכם יותר להמתין עד לאחר הלידה, שלב שבו את עוברת להיות בעמדת כוח מול המעסיק ולא להפך.

יתרה מכך, המציאות מלמדת שהוספת מתחים בזמן ההריון יכולה לפגוע בעובר ובך ואני מניחה שכולנו נסכים על כך שהבריאות של שניכם היא מעל לכל.

בשום מקרה אל תקבלי החלטות פזיזות לבד!

לסיכומו של עניין, חשוב שתביני שכל מקרה שניתן לפרשנות חייב להיבדק בנפרד על סמך נסיבותיו. יכולות להיות שתי סיטואציות דומות, אבל אין שתי סיטואציות זהות ועל כן התשובה שחברה שלך קיבלה היא לא בהכרח התשובה שאת תקבלי.

אם את מרגישה שחל שינוי ביחס כלפייך מאז שהודעת על הריונך, את מוכרחה לפנות לקבלת ייעוץ משפטי אישי, לאסוף ראיות, לנהל רישומים והקלטות ובשום בפנים ואופן לא למהר לקבל החלטות לבד או על סמך עצה של חברה או בן משפחה.

מגיע לך להרגיש טוב במקום העבודה בזמן ההריון ובכלל ואם יש משהו או מישהו שמאיים לפגוע בתחושת הביטחון והשלווה שלך ברגעים הקריטיים האלו, את צריכה להילחם עד שהצדק יושם במקומו.

אל תתני לאף אחד לפגוע לך בזכויות, אך זכרי שטיימינג הוא גורם חשוב בחיים והפתגם עדיף להיות חכם מאשר צודק, מקבל במקרה המדובר חשיבות כפולה.

קראי עוד: מתי את צריכה להודיע למעסיק שאת בהריון?