לאחר שעבדתי בחברה כמעט 3 חודשים, זומנתי במפתיע לשימוע לפני
פיטורים על רקע ביצועים לא טובים לכאורה. ההזמנה ניתנה בהתראה של פחות מיומיים.
במעמד ההזמנה, ציינתי בפני המנהל (שלא היה מנהלי הישיר) שעד לאחרונה כלל לא שותפו איתי נתוני ביצועים (של תוצריי או של תוצרי אחרים להשוואה), מעולם לא הוגדרו לי יעדים או מדדים, והמנהל הישיר מעולם לא העלה בפניי חוסר שביעות רצון.
גם מכתב ההזמנה לשימוע לא פירט את הטענה. בקשתי, שבשימוע יוצגו המספרים המהווים בסיס לטענה, נענתה ב"אני לא חושב שהם יוצגו לך". גם בקשתי לצרף לשימוע את המנהל הישיר, שהיה מצוי יותר בפרטים, נדחתה.
ואכן, בשימוע לא הוצגו מספרים, וכך נאלצתי להתגונן בפני טענה כללית ומעורפלת.
יומיים לאחר השימוע נשלח אליי מכתב סיום העסקה לאלתר, תוך תשלום חלף
הודעה מוקדמת. נוסף על אותה טענה, נטענו בו דברים שקריים ולא מבוססים שכלל לא הוזכרו בשימוע או בהזמנה לו.
החל ממועד ההזמנה לשימוע ועד למועד הפיטורים הייתי מושעית מעבודתי, דבר שגרם אי נעימות רבה מול קולגות עקב שיבוש תהליכי עבודה משותפים.
ראיתי פסיקות בהן נפסקו
פיצויים בגין:
1. מכתב הזמנה לשימוע שלא היה מפורט דיו (סע"ש (ת"א) 20587-11-13, סע"ש 37124-04-15)
2.
שימוע בהתראה קצרה מדי (ס"ע 54360-01-11)
3. הוספת טענות חדשות במכתב הפיטורים עצמו (ע"ע 27600-10-11 )
4. פיטורי בזק כאשר הסבירות למצוא עבודה חלופית נמוכה (סע"ש 43128-01-16 עוסק בגיל, אני מתכוונת למצב המשק).
שאלתי:
בהינתן שעבדתי בחברה רק 3 חודשים, מהם סיכוייה של תביעה המתבססת על פסיקות אלו?