בתחילת שנה היה לי שימוע לפני פיטורין בגלל שהבוס לי בקש ממני לרדת לחצי משרה ולא הסכמתי. בשימוע הודעתי על הריוני (הייתי אז בתחילת חודש שלישי) ומשערת שבגלל ההודעה הזאת זה ירד מהפרק כי לא פוטרתי ולא הורעו לי התנאים. (הבוס שלי לא פרט וכמובן שלא אמר שהוא לא מפטר אותי בגלל ההריון. בכלל, הוא לא אדם אמין במיוחד ואי אפשר לדעת מה המניעים מאחורי הדברים שלו).
מאז אני עדין במקום העבודה והיחסים ביננו בלתי נסבלים. יש מתיחות אדירה וחוסר אמון, עד כדי זילזול לעיתים. כל העובדים והעובדות שלצידי אומרים לי שהם לא מבינים איך אני שורדת ומסכימה להמשיך ככה.
מודה - אני לא פראיירית וגם אני עונה כשצריך אבל גם שותקת כשצריך. אין טעם לפתוח שיח בעניין מולו, הוא יכנס בי בחזרה וזה סתם תהיה התנגחות מיותרת.
למעשה - אין לי ברירה עכשיו. כבר בתקופה של השימוע חיפשתי עבודה אחרת וזה לא היה רלוונטי. כרגע אני כאן כי אין ברירה ורוצה את הדמי לידה שלי וחייבת פרנסה. (עובדת כאן מספטמבר 2018 שנה שעברה)
כולם אומרים לי "תנשכי את השפתיים, תעבירו אותה, אוטוטו זה נגמר...".
אבל אני לא שורדת כבר, לא יכולה כבר לקום בבוקר בתחושות האלה, דיכאון אמיתי. לא מוצאת כמעט נחמה או כח ממשהו אחר בעבודה, מעבירה את הימים וזה איום ונורא.
למישהו יש עצה, מה ניתן לעשות? האם יש משהו רשמי שניתן לעשות? הרי היחסים המתוחים האלה הם בעיקר בגלל כל ההתרחשות שהוא עשה לי בתחילת השנה.
אשמח לעזרה בנושא.