אני בת 39 גרושה כבר המון שנים+ ילד( כרגע ללא זוגיות- מאוד רוצה)
כבר 10 שנים עובדת בחברה גדולה ומוכרת ומאוד יציבה במשק
משרה מלאה תפקיד אדמינסטרטיבי, המון עבודה, מיקום קרוב לבית, מבחינת גמישות- אני די יכולה לקחת חופש, לבוא באיחור, לצאת מוקדם מתי שרוצה. אלו היתרונות!!!
החיסרון היחידי שאני רואה זה המשכורת, לא נעים לי לומר שאני מרוויחה נטו 6000 במידה ואני לא מפספסת דקה.
אין העלאות, כשקיבלתי העלאה לפני 5 שנים זה היה 500 ברוטו.
אני בצומת דרכים, בשנה האחרונה אני ממש לא מפסיקה לחשוב על זה... אני מודעת לזה שאני ראש גדול, חרוצה, נראית מצוין ויש לי יתרון בזה שיש לי ילד גדול ואני יכולה לחפש משרה אחרת
אבל חוששת ממה? מזה שאני קמה ועוזבת מקום של 10 שנים, מזה שאין לי עוד פרטנר שיגבה אותי וייתן לי תמיכה, עידוד,
אציין כי המשפחה שלי לא תומכת בי שאעזוב, הם מצידם שאצבור וותק, ושחבל לעזוב כי זה קרוב לי לבית והיום לא עוזבים מקום בקלות וכולי.
כרגע לי חשוב יותר הפרנסה, הכסף שנכנס כך חודש. כן זה מה שאני צריכה, לא פשוט להחזיק בית לבד (שכירות) וילד שעוד שנתיים נגמר המזונות.
למה בגילי אני אמורה להרוויח סכום כזה על משרה מלאה? ועל 200% עבודה, נכונות והגדלת ראש. זו ממש משכורת נמוכה
רוצה לציין שאני עובדת בעבודה נוספת בשעות הערב ( עוסק פטור) לפני שנה רציתי להיות עצמאית אך הבנתי שזה לא בשבילי כל עוד אני ללא פרטנר, וכי עדיף משכורת קבועה ממקום בטוח שנכנסת כל חודש.
חוץ מהמזונות הגרוש שלי לא משתתף איתי בהוצאות נוספות שהוא כן צריך, ולכן חשוב לי לתת לילד שלי הכל שלא יחסר לו דבר.
אז כן אני עובדת ממוצע של 12 שעות כל יום. לא פשוט... אבל תודה לבורא עולם על הכל !