אני כבר 5 שנים מובטל מחברה גדולה, תפקיד בכיר מאד .אתם יודעים, קיצוצים. הסיכויים להיקלט בארגון גדול נמוכים מאד. למדתי לכתוב קורות חיים כך שלא אצטרך להסגיר את הגיל שלי (50) הסתרתי תפקידים שבצעתי בגיל מוקדם יותר, לא ציינתי שאני כבר לא עושה מילואים ,צבעתי את השיער שלי כך שאראה יותר צעיר כי היו לי קצת שערות לבנות בצדדים .
בתמונה שהוצמדה לדף קורות החיים שלי, גם זה לא עזר כשמישהו גילה את שנת הלידה שלי. כבר לא טרחו להזמין אותי לראיון עבודה. הבודדים שכן קראו לי לראיון ,התיישבו מולי בזחיחות מרגיזה. הם היו צעירים והתעקשו שאסביר להם למה צריכים "זקן " כמוני בארגון.
הפסקתי ללכת לראיונות עבודה והתחלתי ללכת לחדר כושר ולראות אנשים בני 50 כמוני בשיא כושרם שנזרקו לכל הרוחות.
כשפוטרתי ממרוץ הקריירה ונזרקתי בכניסה לבית כמו שטיח ישן לניגוב רגליים, התמלאתי בתחושת חידלון ששום דבר כמעט לא מצליח להסתיר אותה .
גם אם בהתחלה החברים מתלהבים מזה שאתה מכין את השניצלים בבית ומחכה לילדים שיגיעו מבתי הספר, והנשים חברותיה של אשתך מקנאות שהיא חוזרת מהעבודה ולא צריכה לשטוף כלים, בסופו של דבר מסתכלים עליך ברחמים. אתה מייצג את זה שבא פתאום ומשנה את החוקים של האבולוציה .אבא שלא מסוגל להביא כסף הביתה ואשה מבוישת שבעלה שהיה ה-מנהל בחברה גדולה שיוצא וחוזר עם חליפה הביתה יושב בבקרים בבית כשיש לו עוד הרבה מה לתרום ולהעניק .