מבאס אותי לראות שיש
נשים שבמו ידיהן לוקחות את כולנו מאה שנה אחורה
שום סולידריות נשית, שום הבנה אחת לשנייה, נשים שמגיעות מאותו מקום - אימהות, נשים עובדות, ועדיין נראה כאילו המגמה פה היא להגן על גברים (״הבעל״) בכל מחיר
מבאס לראות איך נשים זוכות לאפס הערכה גם כשהן עושות 200 אחוז וגברים מספיק שיעשו אפצ׳י ויזכו למחיאות כפיים והתעלפויות- וכל זה מנשים אחרות
גברים הם לא מסכנים
גבר הוא לא ״מסכן שחזר מהעבודה ומחפש אוכל חם״ ולא צריך ״להעמיד לו סיר״ בכוח גם כשזה לא מסתדר (נראה לי שלפני שהתחתן הוא הצליח לבצע את שתי הפעולות האלה של עבודה וגם אכילה בעצמו)
ונשים הן לא שפחות שבחתונה שלהן חתמו על
חוזה עבודה להיות מנקות ומבשלות. אף אישה לא צריכה להיקרע פיזית ולהעביר את החיים במירמור רק כדי ״לתקתק את הבית עם שישה ילדים ולהעמיד סירים״
נשים עובדות קשה לא פחות בין אם הן עובדות מחוץ לבית או בבית, מגדלות ילדים, עושות קריירה או גם וגם או לא בכלל.
חבל שצריך להזכיר את זה דווקא כשיש רוב של נשים בכל מקום ועוד יותר מבאס זה שהציפיות עובדות כמובן רק לכיוון אחד - אישה מצופה גם לעבוד אבל מגבר לא מצופה להחזיק את הבית. הוא רק ״עוזר״.
אז לא.
הבית הוא של שני הצדדים, החלוקה צריכה להיות הוגנת ועם התחשבות הדדית וכבוד.
לגדל ילדים זו עבודה, קשה לא פחות מעבודה מחוץ לבית
וכל עוד נשים ימשיכו לשים לעצמן רגל ולהתנשא מעל יולדת בחופשת
לידה ש״מה הבעיה להעמיד סיר בחמש דקות״ כאילו רק על זה אנחנו נשפטות לא נגיע רחוק